חיי אדם/ב/קנב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם ב קנב

(א) דין שאר פסולים בד' מינים ודין שאול וגזול ואתרוג השותפים:
אתרוג ושאר המינים המורכבים פסולים שאין שמם עליהם:

(ב) אם גדלו בעציץ שאינו נקוב צ"ע [א]

(ג) כבר כתבנו מדכתיב לכם קבלו חז"ל דביום ראשון בעינן לכם ממש ולא שאול ולכן אסור ליטול לולבו של חבירו ביום א' שלא מדעתו (אע"ג דגבי ציצית נמי כתיב לך וקיימ"ל דשאול פטור ואפ"ה מותר ליטול טלית חבירו בלא דעתו ולברך עליה שאני התם דציצית אינו חובת גברא ואף דשאול פטור מ"מ מותר לברך מידי דהוי נשים במ"ע שהזמ"ג אבל לולב הוא חובת גברא וא"כ איך יצא בו וכ"ש איך יברך כיון שאינו יוצא בזה דבלולב ל"א דשאול פטור אלא דבשאול אין מצוה כלל (זהו כונת המגן אברהם בסי' י"ד ס"ק ד') ואם נטלו מדעתו אע"ג דאמר לו בלשון שאלה אם אינו יודע דאין יוצאין בשאול י"א דיוצא בו דמסתמא נתכוין ליתן לו בענין זה לצאת בו ואם היה יודע שאינו יוצא בשאלה מסתמא היה נותן לו במתנה ע"מ להחזיר [ב] אבל בשאר ימים מותר ליטול לולב של חבירו אפי' שלא מדעתו ולברך עליו דמסתמא ניחא ליה לאינש לקיים מצוה בממונו רק שיהיה בענין שאין לחוש שחבירו מקפיד ע"ז כגון להוציא מביתו או שיודע שחבירו מקפיד דאז אפי' בשאר ימים אסור דשואל שלא מדעת הוי גזלן (תרמ"ט):

(ד) נתנו לו במתנה ע"מ להחזיר אם החזירו יצא ואם לא החזיר אפי' ע"י אונס שנאנס מידו וכיוצא בו לא יצא ואם החזירו לאחר זמן מצותו אם אמר סתם ע"מ שתחזיר יצא אבל אם אמר ע"מ שתחזירהו לי מסתמא דעתו שצריך אותו לצאת בו ולכן לא יצא ונ"ל דאפילו אמר לו זה הריני כאלו התקבלתי לא יצא דלא הוי כקיום התנאי [ג] וצ"ע (תרנ"ח):

(ה) נתנו לו סתם מסתמא דעתו במתנה ע"מ להחזיר ומותר לזה ליתן לחבירו וחבירו לחבירו ובלבד שהאחרון יחזיר לבעליו ואפי' אם אמר ע"מ שתחזירהו לי מ"מ מסתמא כוונתו לאחר שיטלו כולם ומ"מ אם מפרש לו שלא יתן אסור ליתן לאחר שהרי מקפיד וזה שמחזיר ליד בעליו צריך לחזור וליתנו במתנה כדי שיהיה של בעלים שהרי נעשה כשלו (שם):

(ו) אם אין האיש בביתו והאשה רוצה ליתן לאחר תלוי באומדן דעת הבעל אם מקפיד עליו וכן לקנות ממנה מותר דמסתמא ניחא לבעל וזכין לאדם כו' אם לא שהוא אדם חשיב וזילא ליה מלתא (שם):

(ז) שותפים שקנו אתרוג לצאת בו מסתמא אדעתא דהכי קנאוה דבשעת מצותו כ"א מקנה חלקו לחבירו ולכן המנהג שהקהל קונין אתרוג וכל הקהל יוצאין בו דאדעתא דהכי קנאוהו כשגובין דמי אתרוג אפילו לפי מנהגנו שכ"א נותן כמה שירצה נ"ל דזה שאינו נותן לא יצא אם יש ביכלתו ליתן (שם):

(ח) אעפ"י שכ"ז הוא דין גמור וח"ו לפקפק בו מ"מ כיון שאין הכל יודעין להקנות לכן מוטב לברך על שלו אם יש לו כל ד' מינים כשרים בלא פקפוק אעפ"י שאינם מהודרים כמו של חבירו ואם אין לו מוטב שיטול של חבירו הכשרים משיטול של הקהל כי י"א דבשל הקהל לא יצא דשמ' יש בא' מהם מי שאין בדעתו להקנות חלקו לחבירו גם יש בעיר כמה קטנים יתומים שיש להם חלק בו ואינם יודעים להקנות כדלקמן סי' י' ואף דלא קיי"ל הכי אלא דקיי"ל דיוצאין בשל קהל מ"מ עדיף טפי ליטול של יחיד (וכדעת ר' שרירא גאון שכ' הטור בסי' תרנ"ט):

(ט) נ"ל דמותר ליקח מעות מחבירו בעבור טרחתו שישלח לו הלולב בכל יום לבהכ"נ אחרת דאינו נוטל אלא שכר טרחתו וה"ה שמותר לומר לו אני מוכר לך חצי אתרוג מיום א' דחוה"מ ואילך:

(י) ביום א' לא יתן הלולב לקטן קודם שיצא בו ונ"ל דה"ה אם מזכה רבים בלולבו לא יתן לקטן עד שיברכו כלם מפני שהקטן קונה ואינו יכול להקנות לאחרים מה"ת ונמצא שאף שהחזיר לו אינו מוחזר ואם יאמר לקטן יהא שלך עד שתצא בו נמצא שלא יצא הקטן ומכל שכן לדידן דעושין ב' ימים ואם כן גם ביום ב' צריך שיהיה שלו ולכן לא יוציאנו מידו אלא יהיה תופס הלולב עם התינוק דאז לא יזכה בו הקטן (וצריך עיון דא"כ איך יברך הקטן וא"ת דאעפ"כ מותר לברך א"כ מ"ש אם יתנו לו בתורת שאלה או שיאמר לו יהיה שלך עד שתצא בו):

(יא) כבר בארנו דבגזול לא יצא לא מבעיא ביום א' ולפני יאוש דאינו שלו אלא אפילו לאחר יאוש ובחול המועד דלא בעינן לכם אפ"ה אינו יוצא בגזול דהוי מצוה הבאה בעבירה אבל אם גזל לולב ועשה בו מעשה ששינה אותו מכמות שהיה וא"כ כבר קנה אותו בשינוי מ"מ אסור לברך עליו דכתיב ובוצע ברך נאץ ה'. מיהו יש אומרים דלאחר יאוש אינו אסור אלא לגזלן עצמו אבל לאחר מותר ומאוד צריך אדם ליזהר בכל מצוה שלא יהיה בו שום חשש גזל כדכתיב שונא גזל בעולה ולכן צריך ליזהר שלא יקוץ ישראל לצורך לולבו א' מד' מינים אפי' מקרקע של נכרי ואפי' כשנתן לו הנכרי רשות וקי"ל קרקע אינה נגזלת ואם כן לא מהני רשותו אלא יקצץ נכרי או ישראל אחר כדי שיהיה יאוש ושינוי רשות ביד אחר ויתן לזה (סי' תרמ"ט):

(יב) דין טלטול לולב ואתרוג בשבת ודין להריח בו מבואר לעיל כלל ס"ו דין י"א י"ב י"ג י"ד. ודין הידור מצוה מבואר בהלכות ברכות כלל ס"ח סי' ה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.