עזר לעזרא/ט: הבדלים בין גרסאות בדף
צופה פני דמשק (שיחה | תרומות) (סימן ט) |
(קישורים) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
{{מרכז|{{גופן|4||'''סימן ט'''}}}} | {{מרכז|{{גופן|4||'''סימן ט'''}}}} | ||
עיין | עיין בספר רב פעלים [[רב פעלים/א/יד|ח"א מיו"ד סימן י"ד]] בשתי כפות של בשר אחת בת יומה ואחת אינה בת יומה ודומות זו לזו ולקחו אחת מהן והניחו בה חלב רותח על האש ואין ס' בחלב כנגד הכף ואין יודעים אם לקחו כף ב"י או אינה ב"י. העלה דעבדינן ס"ס לפי סברת ר"ת דלינת לילה פוגמת בהפ"מ ואפי' דזה נגד סברת מרן דס"ל דלינת לילה אינה פוגמת. ואפילו דלפי"ד מוהרי"ט אלגאזי והחקרי לב דס"ל דלא עבדי' ס"ס נגד מרן עכ"ד אפש"ל דהכא דהפ"מ יודו דעבדי' ס"ס. אבל הם בבבל רואין המנהג דלא עבדי' ס"ס נגד מרן ולכן יש לאסור ואפשר דבשעת הדחק שהוא ער"ש והוא עני יש לעשות ס"ס זה ולהתיר ע"ש. | ||
ובלמדי זה אנכי בעניי נ"ל להתיר יען דטעם בב"ח שבא מפליטת כלי ואין ס' כנגדו רשום בזכרוני דאין איסורו מדאורייתא אלא מדרבנן דמדאו' הוא בטל ברוב והו"ל ספיקא במידי דרבנן וספיקא דרבנן להקל וכ"ש בנדונו דהוי הפסד מרובה. ואין צורך לעשוס ס"ס לפי סברת ר"ת דס"ל דלינת לילה פוגמת וכו'.{{הערה|תוס' בע"ז ע"ו ע"א ד"ה בת יומא. '''הערת המלבה"ד'''.}} | ובלמדי זה אנכי בעניי נ"ל להתיר יען דטעם בב"ח שבא מפליטת כלי ואין ס' כנגדו רשום בזכרוני דאין איסורו מדאורייתא אלא מדרבנן דמדאו' הוא בטל ברוב והו"ל ספיקא במידי דרבנן וספיקא דרבנן להקל וכ"ש בנדונו דהוי הפסד מרובה. ואין צורך לעשוס ס"ס לפי סברת ר"ת דס"ל דלינת לילה פוגמת וכו'.{{הערה|תוס' בע"ז ע"ו ע"א ד"ה בת יומא. '''הערת המלבה"ד'''.}} | ||
ועין רואה דעיקר הדין של טעם כעיקר אם היא מדאורייתא או | ועין רואה דעיקר הדין של טעם כעיקר אם היא מדאורייתא או מדרבנן היא בפלוגתא מתנייא עיין בפתחי תשובה [[פתחי תשובה/יורה דעה/צח#ב|סימן צ"ח סק"ב]] דהביא תשובת פאר הדור להרמב"ם ז"ל [[פאר הדור/סה|סימן ס"ה]] שנשאל באיסורין שאז"ל שבטלין בס' אם מותר להורות כך לע"ה או לא והשיב דודאי מותר להורות כך אפילו לע"ה ולא גזרינן שמא יפרצו פרץ מפני שדבר שנתערב איסור בהיתר מד"ת חד בתרי בטיל וכו' אמור מעתה מאחר כי אחד בס' גזירה הוא ניקום אנן ונגזור גזירה לגזירה ע"כ. וכ' שם וצ"ל דלשיטתיה אזיל דס"ל טעם כעיקר לאו דאוריית' כמ"ש הש"ך בסק"ב ועיין בב"י. ולפי"ז לדידן דקי"ל טעם כעיקר דאורייתא כשנתערב איסור בהיתר מין בשאי"מ אסור להורות כך לע"ה שיתבטל בס' וצ"ע כי לא שמענו זאת מעולם ועיין בש"ך לקמן סי' ק"ס סקכ"ב עכ"ד ע"ש. ועעו"ש בסק"ה דכתוב שם וז"ל ומה שתמה בכו"פ סק"ב על דברי הרשב"א בחולין בתוחב כף חולבת ליורה ש"ב ונשפך עיין בתשו' חת"ס סי' פ"ו שכתב ליישב בטוב טעם, ועעו"ש שתלמיד ותיק רצה לחדש למאן דס"ל טעם כעיקר לאו דאורייתא ואף בב"ח היא דאורייתא מדאפקיה רח' בלשון בישול א"כ י"ל דהיינו דוקא כשקבל החלב טעם ממשות הגדי אבל טעם גדי הנבלע בקדרה אינו כעיקר מה"ת לאסור החלב. גם הפמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח נסתפק בזה ע"ש ולפ"ז לענ"ד נתיישב קושית העולם והוזכרה ג"כ בתשו' הנ"ל סי' פ"ג איך נילף טעם כעיקר מגיעולי גויים דילמא משום בב"ח צוה להגעיל ע"ש ודו"ק. והוא ז"ל כתב דסברא זו י"ל גם לדידן דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ בב"ח לא הוי אלא בקיבל טעם מן הגדי ממש אך הראה לו סתירת חילוק זה מש"ס פ' אלו עוברין ע"ש עכ"ד.{{הערה|ובעיקר הנז' אי טעם כעיקר דאורייתא או דרבנן עי' בתוס' בע"ז ס"ז ע"א ד"ה ור"י ובתוס' בזבחים ע"ט ע"א ד"ה ורבנן ובתוס' בחולין צ"ט ע"א ד"ה ורבא ובחי' הרשב"א שם צ"ח ע"ב ד"ה ור"י ואכמ"ל. '''הערת המלבה"ד'''.}} | ||
ובהשקפה ראיתי רבותא יותר | ובהשקפה ראיתי רבותא יותר בספר זכור לאברהם [[זכור לאברהם/יורה דעה/ב|חיו"ד אות ב']] דכתב וז"ל ומעשה בא לידי בכף חולבת שאחר שהוציאו בה חמאה צוננת ניערו בה בשר דק דק שעל האש והכף אינה ב"י והעליתי בתשו' הנד"מ הנקרא חס"ל חיו"ד סי' ז' דהתבשיל מותר דמסתמא יש ס' נגד הנדבק בה ועיין דב"מ ח"א סי' י"ב והבאתי דבריו לקמן דקצ"ח ע"א אלא דעל צד היותר טוב ידיחו הבשר ועיין כר"ש יו" ד סי' י"ג ובתשב"ץ [[תשב"ץ/לו|סימן ל"ו]] ו[[תשב"ץ/מד|מ"ד]] שהתיר מעשה כזה ומטעם הנזכר יעו"ש ועיין בח"ג דפ"ה ע"ג עכ"ד. וראיתי בדברי התשב"ץ בציונין הנז"ל והתיר בשופי ולא הצריך להדחת הבשר וגם הדב"מ שם התיר בשופי וס' כר"ש אינו תח"י והם דברי עצמו וא"כ גם על הצד היותר טוב אין לנו להחמיר להדיח הבשר ובפרט כשמינים אחרי' הם מבושלים עם הבשר ואי אפשר בהדחה. גם ה' שדי חמד במערכת בב"ח אות א' הביא בשם ה' תפארת אדם יו"ד סי' ט"ו בכף חולבת שאינ' ב"י אך לא היתה נקיה שטרפו בה ביצים עם גבינה ושכחו וניערו בה קדירה של גריסין רותחין עם בשר. דכתב דודאי יש ס' כנגד הלכלוך והטיחה שבכף שאילו היה הרבה היה ניכר ולא היו מנערים בה קדירה של בשר. והאיסור שאינו בלוע בכלים אלא דבוק בו לא אמרינן בכוליה משערינן ואי משום שמא היה מעט גבינה דבוקה בין הכף לבית ידה וכשניער בה הגריסין נשאר שם בעין ואין ביטול לאיסור הניכר. הא איכא ס"ס ס' שמא לא היה שם ממשו ואת"ל היה שמא נימוח ונתבטל עכ"ד ע"ש. וגם ס' תפ"א אינו מצוי תח"י לראות אם הביא שם דברי התשב"ץ ז"ל וגם השד"ח נעלם מעי"ק דבריו שלא ציין עליו ולא על הזל"א הנז'. | ||
ולענין אי עבדינן ס"ס נגד סברת מרן ז"ל כבר אני הדל הארכתי מה במקו"א והבאתי דברי האח' ז"ל דעבדי' עיין בנדפס סה"ק ס' שע"ז. והן עתה ראיתי בס' כסא שלמה לנייאדו ז"ל הנד"מ בסו"ס ד' בדין חמץ שנשתלח ע"י גוי הפאטור{{הערה|היינו שליח. '''הערת המלבה"ד'''.}} שלו ומוהרצ"ח ז"ל התיר אפי' באכילה ומר אביו ז"ל התיר מטעם אחר והוא הבן יקיר ז"ל חלק עליהם לאסור אפי' בהנאה ובדף י"ג ע"ב הביא דמוה"ר עשה ס"ס אם הפאטור חייב באחריות הו"ל ס"ס ס' אם הלכה כמ"ד כמ"ד דעובר המפקיד ס' אם הלכה כמ"ד אינו עובד ואם הוא במקום אחר אפי' ביטול לא בעי כהפר"ח ואת"ל דהלכה כמ"ד עובר ס' אם הלכה כהמבי"ט ס' אם הלכה כמוהרמ"א והוא מתהפך ואם הפאטור אינו חייב באחריות נעשה הספק מסברת פר"ח לס' מ"ד עובר וכו' ובנו ז"ל תמה עליו דכיון דמרן בסו"ס ת"מ באו"ח פסק ישר' שהפקיד חמצו אצל ישר' חבירו או אצל הגוי אעפ"י שקבל עליו הנפקד באחריות עובר עליו המפקיד ע"כ ואנן בתריה דמרן גררינן מי איכא ספיקא קמיה אי הלכתא כוותיה ושכן מצא להכנה"ג ביו"ד סי' ק"ה הגב"י סו"ס ס"ב וכו' ע"ש. והוא ז"ל אזיל בסברת הפוסקים דס"ל דאף במקום דאיכא ספיקא לא עבדי' ס"ס נגד סברת מרן ז"ל אכן האח' ז"ל בכח תורתם הסכימו דעבדינן ס"ס נגד סברת מרן ז"ל היכא דאיכא ספיקא אחרינא וכמו שכתב החיד"א ז"ל בס' יעיר אוזן וא"כ יפה כח האב מכח הבן במאי דעשה ס"ס להתיר אף שהוא נגד מרן כהסכמת האח' ז"ל.{{הערה|ובנידון דרבינו אי עבדינן ס"ס נגד השו"ע עי' בשו"ת תנא דבי אליהו סי' ע"ז ובשו"ת דברי משה אה"ע סי' ט' ובשו"ת שואל ונשאל או"ח ח"ה סי' נ"ד ובמבוא לשו"ת אורל"צ ח"א. '''הערת המלבה"ד'''.}} | ולענין אי עבדינן ס"ס נגד סברת מרן ז"ל כבר אני הדל הארכתי מה במקו"א והבאתי דברי האח' ז"ל דעבדי' עיין בנדפס סה"ק ס' שע"ז. והן עתה ראיתי בס' כסא שלמה לנייאדו ז"ל הנד"מ בסו"ס ד' בדין חמץ שנשתלח ע"י גוי הפאטור{{הערה|היינו שליח. '''הערת המלבה"ד'''.}} שלו ומוהרצ"ח ז"ל התיר אפי' באכילה ומר אביו ז"ל התיר מטעם אחר והוא הבן יקיר ז"ל חלק עליהם לאסור אפי' בהנאה ובדף י"ג ע"ב הביא דמוה"ר עשה ס"ס אם הפאטור חייב באחריות הו"ל ס"ס ס' אם הלכה כמ"ד כמ"ד דעובר המפקיד ס' אם הלכה כמ"ד אינו עובד ואם הוא במקום אחר אפי' ביטול לא בעי כהפר"ח ואת"ל דהלכה כמ"ד עובר ס' אם הלכה כהמבי"ט ס' אם הלכה כמוהרמ"א והוא מתהפך ואם הפאטור אינו חייב באחריות נעשה הספק מסברת פר"ח לס' מ"ד עובר וכו' ובנו ז"ל תמה עליו דכיון דמרן בסו"ס ת"מ באו"ח פסק ישר' שהפקיד חמצו אצל ישר' חבירו או אצל הגוי אעפ"י שקבל עליו הנפקד באחריות עובר עליו המפקיד ע"כ ואנן בתריה דמרן גררינן מי איכא ספיקא קמיה אי הלכתא כוותיה ושכן מצא להכנה"ג ביו"ד סי' ק"ה הגב"י סו"ס ס"ב וכו' ע"ש. והוא ז"ל אזיל בסברת הפוסקים דס"ל דאף במקום דאיכא ספיקא לא עבדי' ס"ס נגד סברת מרן ז"ל אכן האח' ז"ל בכח תורתם הסכימו דעבדינן ס"ס נגד סברת מרן ז"ל היכא דאיכא ספיקא אחרינא וכמו שכתב החיד"א ז"ל בס' יעיר אוזן וא"כ יפה כח האב מכח הבן במאי דעשה ס"ס להתיר אף שהוא נגד מרן כהסכמת האח' ז"ל.{{הערה|ובנידון דרבינו אי עבדינן ס"ס נגד השו"ע עי' בשו"ת תנא דבי אליהו סי' ע"ז ובשו"ת דברי משה אה"ע סי' ט' ובשו"ת שואל ונשאל או"ח ח"ה סי' נ"ד ובמבוא לשו"ת אורל"צ ח"א. '''הערת המלבה"ד'''.}} | ||
גרסה אחרונה מ־20:01, 2 במאי 2020
|
< הקודם · הבא > |
עיין בספר רב פעלים ח"א מיו"ד סימן י"ד בשתי כפות של בשר אחת בת יומה ואחת אינה בת יומה ודומות זו לזו ולקחו אחת מהן והניחו בה חלב רותח על האש ואין ס' בחלב כנגד הכף ואין יודעים אם לקחו כף ב"י או אינה ב"י. העלה דעבדינן ס"ס לפי סברת ר"ת דלינת לילה פוגמת בהפ"מ ואפי' דזה נגד סברת מרן דס"ל דלינת לילה אינה פוגמת. ואפילו דלפי"ד מוהרי"ט אלגאזי והחקרי לב דס"ל דלא עבדי' ס"ס נגד מרן עכ"ד אפש"ל דהכא דהפ"מ יודו דעבדי' ס"ס. אבל הם בבבל רואין המנהג דלא עבדי' ס"ס נגד מרן ולכן יש לאסור ואפשר דבשעת הדחק שהוא ער"ש והוא עני יש לעשות ס"ס זה ולהתיר ע"ש.
ובלמדי זה אנכי בעניי נ"ל להתיר יען דטעם בב"ח שבא מפליטת כלי ואין ס' כנגדו רשום בזכרוני דאין איסורו מדאורייתא אלא מדרבנן דמדאו' הוא בטל ברוב והו"ל ספיקא במידי דרבנן וספיקא דרבנן להקל וכ"ש בנדונו דהוי הפסד מרובה. ואין צורך לעשוס ס"ס לפי סברת ר"ת דס"ל דלינת לילה פוגמת וכו'.[1]
ועין רואה דעיקר הדין של טעם כעיקר אם היא מדאורייתא או מדרבנן היא בפלוגתא מתנייא עיין בפתחי תשובה סימן צ"ח סק"ב דהביא תשובת פאר הדור להרמב"ם ז"ל סימן ס"ה שנשאל באיסורין שאז"ל שבטלין בס' אם מותר להורות כך לע"ה או לא והשיב דודאי מותר להורות כך אפילו לע"ה ולא גזרינן שמא יפרצו פרץ מפני שדבר שנתערב איסור בהיתר מד"ת חד בתרי בטיל וכו' אמור מעתה מאחר כי אחד בס' גזירה הוא ניקום אנן ונגזור גזירה לגזירה ע"כ. וכ' שם וצ"ל דלשיטתיה אזיל דס"ל טעם כעיקר לאו דאוריית' כמ"ש הש"ך בסק"ב ועיין בב"י. ולפי"ז לדידן דקי"ל טעם כעיקר דאורייתא כשנתערב איסור בהיתר מין בשאי"מ אסור להורות כך לע"ה שיתבטל בס' וצ"ע כי לא שמענו זאת מעולם ועיין בש"ך לקמן סי' ק"ס סקכ"ב עכ"ד ע"ש. ועעו"ש בסק"ה דכתוב שם וז"ל ומה שתמה בכו"פ סק"ב על דברי הרשב"א בחולין בתוחב כף חולבת ליורה ש"ב ונשפך עיין בתשו' חת"ס סי' פ"ו שכתב ליישב בטוב טעם, ועעו"ש שתלמיד ותיק רצה לחדש למאן דס"ל טעם כעיקר לאו דאורייתא ואף בב"ח היא דאורייתא מדאפקיה רח' בלשון בישול א"כ י"ל דהיינו דוקא כשקבל החלב טעם ממשות הגדי אבל טעם גדי הנבלע בקדרה אינו כעיקר מה"ת לאסור החלב. גם הפמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח נסתפק בזה ע"ש ולפ"ז לענ"ד נתיישב קושית העולם והוזכרה ג"כ בתשו' הנ"ל סי' פ"ג איך נילף טעם כעיקר מגיעולי גויים דילמא משום בב"ח צוה להגעיל ע"ש ודו"ק. והוא ז"ל כתב דסברא זו י"ל גם לדידן דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ בב"ח לא הוי אלא בקיבל טעם מן הגדי ממש אך הראה לו סתירת חילוק זה מש"ס פ' אלו עוברין ע"ש עכ"ד.[2]
ובהשקפה ראיתי רבותא יותר בספר זכור לאברהם חיו"ד אות ב' דכתב וז"ל ומעשה בא לידי בכף חולבת שאחר שהוציאו בה חמאה צוננת ניערו בה בשר דק דק שעל האש והכף אינה ב"י והעליתי בתשו' הנד"מ הנקרא חס"ל חיו"ד סי' ז' דהתבשיל מותר דמסתמא יש ס' נגד הנדבק בה ועיין דב"מ ח"א סי' י"ב והבאתי דבריו לקמן דקצ"ח ע"א אלא דעל צד היותר טוב ידיחו הבשר ועיין כר"ש יו" ד סי' י"ג ובתשב"ץ סימן ל"ו ומ"ד שהתיר מעשה כזה ומטעם הנזכר יעו"ש ועיין בח"ג דפ"ה ע"ג עכ"ד. וראיתי בדברי התשב"ץ בציונין הנז"ל והתיר בשופי ולא הצריך להדחת הבשר וגם הדב"מ שם התיר בשופי וס' כר"ש אינו תח"י והם דברי עצמו וא"כ גם על הצד היותר טוב אין לנו להחמיר להדיח הבשר ובפרט כשמינים אחרי' הם מבושלים עם הבשר ואי אפשר בהדחה. גם ה' שדי חמד במערכת בב"ח אות א' הביא בשם ה' תפארת אדם יו"ד סי' ט"ו בכף חולבת שאינ' ב"י אך לא היתה נקיה שטרפו בה ביצים עם גבינה ושכחו וניערו בה קדירה של גריסין רותחין עם בשר. דכתב דודאי יש ס' כנגד הלכלוך והטיחה שבכף שאילו היה הרבה היה ניכר ולא היו מנערים בה קדירה של בשר. והאיסור שאינו בלוע בכלים אלא דבוק בו לא אמרינן בכוליה משערינן ואי משום שמא היה מעט גבינה דבוקה בין הכף לבית ידה וכשניער בה הגריסין נשאר שם בעין ואין ביטול לאיסור הניכר. הא איכא ס"ס ס' שמא לא היה שם ממשו ואת"ל היה שמא נימוח ונתבטל עכ"ד ע"ש. וגם ס' תפ"א אינו מצוי תח"י לראות אם הביא שם דברי התשב"ץ ז"ל וגם השד"ח נעלם מעי"ק דבריו שלא ציין עליו ולא על הזל"א הנז'.
ולענין אי עבדינן ס"ס נגד סברת מרן ז"ל כבר אני הדל הארכתי מה במקו"א והבאתי דברי האח' ז"ל דעבדי' עיין בנדפס סה"ק ס' שע"ז. והן עתה ראיתי בס' כסא שלמה לנייאדו ז"ל הנד"מ בסו"ס ד' בדין חמץ שנשתלח ע"י גוי הפאטור[3] שלו ומוהרצ"ח ז"ל התיר אפי' באכילה ומר אביו ז"ל התיר מטעם אחר והוא הבן יקיר ז"ל חלק עליהם לאסור אפי' בהנאה ובדף י"ג ע"ב הביא דמוה"ר עשה ס"ס אם הפאטור חייב באחריות הו"ל ס"ס ס' אם הלכה כמ"ד כמ"ד דעובר המפקיד ס' אם הלכה כמ"ד אינו עובד ואם הוא במקום אחר אפי' ביטול לא בעי כהפר"ח ואת"ל דהלכה כמ"ד עובר ס' אם הלכה כהמבי"ט ס' אם הלכה כמוהרמ"א והוא מתהפך ואם הפאטור אינו חייב באחריות נעשה הספק מסברת פר"ח לס' מ"ד עובר וכו' ובנו ז"ל תמה עליו דכיון דמרן בסו"ס ת"מ באו"ח פסק ישר' שהפקיד חמצו אצל ישר' חבירו או אצל הגוי אעפ"י שקבל עליו הנפקד באחריות עובר עליו המפקיד ע"כ ואנן בתריה דמרן גררינן מי איכא ספיקא קמיה אי הלכתא כוותיה ושכן מצא להכנה"ג ביו"ד סי' ק"ה הגב"י סו"ס ס"ב וכו' ע"ש. והוא ז"ל אזיל בסברת הפוסקים דס"ל דאף במקום דאיכא ספיקא לא עבדי' ס"ס נגד סברת מרן ז"ל אכן האח' ז"ל בכח תורתם הסכימו דעבדינן ס"ס נגד סברת מרן ז"ל היכא דאיכא ספיקא אחרינא וכמו שכתב החיד"א ז"ל בס' יעיר אוזן וא"כ יפה כח האב מכח הבן במאי דעשה ס"ס להתיר אף שהוא נגד מרן כהסכמת האח' ז"ל.[4]
- ↑ תוס' בע"ז ע"ו ע"א ד"ה בת יומא. הערת המלבה"ד.
- ↑ ובעיקר הנז' אי טעם כעיקר דאורייתא או דרבנן עי' בתוס' בע"ז ס"ז ע"א ד"ה ור"י ובתוס' בזבחים ע"ט ע"א ד"ה ורבנן ובתוס' בחולין צ"ט ע"א ד"ה ורבא ובחי' הרשב"א שם צ"ח ע"ב ד"ה ור"י ואכמ"ל. הערת המלבה"ד.
- ↑ היינו שליח. הערת המלבה"ד.
- ↑ ובנידון דרבינו אי עבדינן ס"ס נגד השו"ע עי' בשו"ת תנא דבי אליהו סי' ע"ז ובשו"ת דברי משה אה"ע סי' ט' ובשו"ת שואל ונשאל או"ח ח"ה סי' נ"ד ובמבוא לשו"ת אורל"צ ח"א. הערת המלבה"ד.