בנין ציון החדשות/קלח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(גרסה ראשונית עם שיפורים חשובים)
 
(שיפורים)
 
שורה 4: שורה 4:
ב"ה אלטאנא יום ו' י"ז מרחשון תרי"ד לפ"ק
ב"ה אלטאנא יום ו' י"ז מרחשון תרי"ד לפ"ק


::להרה"ג וכו' מו"ה מתתיהו מונק הכהן נ"י אב"ד דק"ק פיננא יע"א:
::להרה"ג וכו' מו"ה '''מתתיהו מונק הכהן''' נ"י אב"ד דק"ק '''פיננא''' יע"א:


'''השיג''' מר נ"י על מש"כ בספר ע"ל יבמות (דף י"ז ע"ב) ברש"י ד"ה ולימא וז"ל –– הנה שם בדברי תוס' בד"ה אבל מחיים לא שכ' ואפי' ר"ג דאמר אם מיאנה מיאנה מודה הכא דשאני התם שכבר נשואה לו כ' המהרש"א על זה ולקמן דפריך אר' מאיר דאסור לבטל מצות יבמים מר"ג דשרי אפירכא דלקמי' סמיך דר"מ חייש אפי' לספיקא ור"ג אפי' לודאי לא חייש כ"כ התוס' בפ' ד' אחין ע"כ ונראה לענ"ד מדלא הקשו התוס' כן כאן ע"כ צ"ל דכאן ליכא קושי' דיש לחלק דדוקא ליקח אמה דאין לו שייכות בה זה אסור לר"ג אבל אם נוטל זקוקתו דמשמים אקנו לי' יש לומר דדמי לר"ג לזה הקשו רק בפ' ד' אחין דהכריחו מקודם מסוגיא דשם דאפי' מאמר וזיקה לא דמי לר"ג בזה שפיר קשה איך פריך מדר"מ לר"ג והוכרחו לתירוצם דמ"מ על ספק לא הי' לחוש ולפ"ז יבאו דברי המהרש"א כאן על מקומם בשלום ולא קשה מידי:
'''השיג''' מר נ"י על מש"כ בספר ע"ל יבמות (דף י"ז ע"ב) ברש"י ד"ה ולימא וז"ל –– הנה שם בדברי תוס' בד"ה אבל מחיים לא שכ' ואפי' ר"ג דאמר אם מיאנה מיאנה מודה הכא דשאני התם שכבר נשואה לו כ' המהרש"א על זה ולקמן דפריך אר' מאיר דאסור לבטל מצות יבמים מר"ג דשרי אפירכא דלקמי' סמיך דר"מ חייש אפי' לספיקא ור"ג אפי' לודאי לא חייש כ"כ התוס' בפ' ד' אחין ע"כ ונראה לענ"ד מדלא הקשו התוס' כן כאן ע"כ צ"ל דכאן ליכא קושי' דיש לחלק דדוקא ליקח אמה דאין לו שייכות בה זה אסור לר"ג אבל אם נוטל זקוקתו דמשמים אקנו לי' יש לומר דדמי לר"ג לזה הקשו רק בפ' ד' אחין דהכריחו מקודם מסוגיא דשם דאפי' מאמר וזיקה לא דמי לר"ג בזה שפיר קשה איך פריך מדר"מ לר"ג והוכרחו לתירוצם דמ"מ על ספק לא הי' לחוש ולפ"ז יבאו דברי המהרש"א כאן על מקומם בשלום ולא קשה מידי:

גרסה אחרונה מ־23:23, 3 ביולי 2024

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

בנין ציון החדשות TriangleArrow-Left.png קלח

סימן קלח

ב"ה אלטאנא יום ו' י"ז מרחשון תרי"ד לפ"ק

להרה"ג וכו' מו"ה מתתיהו מונק הכהן נ"י אב"ד דק"ק פיננא יע"א:

השיג מר נ"י על מש"כ בספר ע"ל יבמות (דף י"ז ע"ב) ברש"י ד"ה ולימא וז"ל –– הנה שם בדברי תוס' בד"ה אבל מחיים לא שכ' ואפי' ר"ג דאמר אם מיאנה מיאנה מודה הכא דשאני התם שכבר נשואה לו כ' המהרש"א על זה ולקמן דפריך אר' מאיר דאסור לבטל מצות יבמים מר"ג דשרי אפירכא דלקמי' סמיך דר"מ חייש אפי' לספיקא ור"ג אפי' לודאי לא חייש כ"כ התוס' בפ' ד' אחין ע"כ ונראה לענ"ד מדלא הקשו התוס' כן כאן ע"כ צ"ל דכאן ליכא קושי' דיש לחלק דדוקא ליקח אמה דאין לו שייכות בה זה אסור לר"ג אבל אם נוטל זקוקתו דמשמים אקנו לי' יש לומר דדמי לר"ג לזה הקשו רק בפ' ד' אחין דהכריחו מקודם מסוגיא דשם דאפי' מאמר וזיקה לא דמי לר"ג בזה שפיר קשה איך פריך מדר"מ לר"ג והוכרחו לתירוצם דמ"מ על ספק לא הי' לחוש ולפ"ז יבאו דברי המהרש"א כאן על מקומם בשלום ולא קשה מידי:

עוד שם (דף ע"ז ע"ב) בתוס' ד"ה מצרי שני אילימא מחלל ואלמנה ל"י למה נקטו חלל וכו' לענ"ד י"ל מחלל ואלמנה ליכא למילף דבת עמוני יוכיח ואי פרכת מה לעמוני דנקבות מותרות מצרי שני יוכיח וא"כ עמוני ומצרי שני יוכיחו על הקושי' דחלל ואלמנה ופליאה נשגבה שמעכ"ת נ"י לא העיר בזה:

עוד שם (דף פ' ע"ב) בתוספת בד"ה עד שיהא וכו' מתרץ מעכ"ת נ"י קושית המהרש"א על תוס' שהקשו רק לר"ה ולא לר"י עיי"ש ולדידי נראה לתרץ כעין זה ובפשטות יותר דמעיקרא לק"מ דנהי דלפוטרה מיבום וחליצה להתירה לעלמא בעי' שידוע שלקה ממעי אמו אבל לאסרה ליבם כל שרואים בו סימני סריס וא"י אם לקוי ממעי אמו אסורה ליבם מספק ואף אם נימא דהדין דמותרת ליבם דכשנולד הי' לו חזקה דאתי' מכח רובא דאינו סריס ואמרינן השתא הוא דאיתרע וזה תלי' במחלוקת הפוסקים גבי גבינות ונמצאה הבהמה טריפה מ"מ זה לדידן אבל לר"מ דחייש למיעוטא דקטן לא מייבם ואפי' בלא ריעותא חיישינן א"כ פשיטא דבלא ידעינן אם לקוי ממעי אמו דאסור ליבם וא"כ פשיטא דעל ר"י ליכא קושיא דמיירי שפיר במעלה כיפה ומ"מ החשש שמא הוא סריס ואם היינו יכולים להכיר היינו רואים א' משאר הסימנים לזה הקשו רק לרב הונא דאמר עד שיהי' בכולם דאם מעלה כיפה הא מבורר לנו דעתה אינו סריס:

ועוד שם (דף קט"ז ע"ב) בד"ה באותה שעה כתב מעכ"ת נ"י וז"ל המהרש"א הקשה דאין זה מגו דאם אומרת גירשני אינה נוטלת כתובתה ולא זכיתי להבין דעתו וכו' ולענ"ד כוונת רבינו דלא היתה נוטלת תנאי כתובה היינו מזונות אבל במת בעלה נוטלת מזונות אלמנה כדאיתא בכתובות (דף ק"ז) מת בעלה רצתה ניזונת וכו' עכ"ל:

תשובה

מעכ"ת נ"י רצה ליישב מה שהערתי בספרי ע"ל על המהרש"א דבסוגיא מוכיח דר"מ ס"ל משום ביטול מצות יבמים ולא ידעתי כוונתו דמלבד שהסגנון אין לו מובן שרצה לפרש המהרש"א שלא ס"ל כדברי התוספ' דפ' ד' אחין אחר שהביא המהרש"א בעצמו מיד בסמוך דברי התוספ' אילו ע"ש אלא שגם אם נאמר שיש סברא בזה דליקח אמה יהי' איסור יותר לר"ג מלישא זקוקתו כל שכן שיקשה קושיתי היאך אפשר לפרש דמ"ד אין זיקה ר"מ הוא דא"כ היאך משני דקמ"ל דמחיים לא משום דאסור לבטל מצות יבמין הרי מר"מ כבר שמענו דאית לי' כן אפילו לגבי זקוקתו כל שכן לגבי אמה:

ומה שהשיב על מה שהקשיתי על התוס' למה נקטו חלל דליכא למילף מחלל ואלמנה דבת עמוני יוכיח גם בזה לא ידעתי אל מה נתכוון כי דבריו אינם נוגעים כלל לקושיתי ואם נתכוון להקשות על התוספ' חוץ מקושיתי איך ס"ד דנילף מחלל ואלמנה לפסול דבת עמוני יוכיח וכי פרכת שכן נקבות מותרות מצרי שני יוכיח הרי זה באמת תירוץ הגמרא אבל הלא קושית התוספ' היא על המקשן דבלא תירוץ הגמרא ג"כ ליכא קושיא דמהיכי תיתי לה דתפסל כיון דמחלל ואלמנה ליכא למילף דמה להנך שם לאו אכן קושיתי הוא לענין מה הוצרכו התוספ' למנקט חלל דממנ"פ אם נאמר הפרכא שכן לאו או אם נאמר כתירוץ הגמרא הרי משניהם ליכא למילף ובלא הנך תשובות מאלמנה לחוד איכא למילף דליכא פירכא משא"כ אי נילף מחלל יש פירכא שכן יצירתו בעבירה ולכן לא ידעתי איזה פליאה נשגבה ראה מעכ"ת נ"י בדברי:

ומה שהשיב מעכ"ת נ"י על תירוצי על קושית המהרש"א בענין סימני סריס שיש לתרץ בפשיטות יותר תמוה לי מה שינה מתירוצי השני שם רק שהשמיט מש"כ בסוף תירוצי דלרב הונא לא הוי ס"ד שיחשב ספק סריס גם באין לו סימני סריס מקטנותו אכן ודאי צריך לומר כן דבלא"ה ליכא תירוץ על קושית המהרש' שהרי קושיתם לרב הונא מתרצים התוס' באמת כן דרק להיות ודאי סריס בעי לר"ה סימני סריס משנולד אבל ספק סריס הוא אפילו לא ניכר משנולד וא"כ איך נתרץ הקושיא דלכך הקשו התוספ' לרב הונא ולא לר' יוחנן די"ל דספק סריס הוי אפילו בלא ידעינן שלקוי משנולד דאם ידעו די"ל לר' יוחנן כן למה הקשו לרב הונא דנימא ג"כ הכי כמו שמתרצים באמת ולכן הוצרכתי לומר דלר"ה כיון דבעי כולהו להיות ודאי סריס לא הוי ס"ד שיחשב ספק סריס אפי' בשאנו רואין מקטנותו ודאי שאין לו כל סימנים סריס:

ומה שרצה מעכ"ת נ"י לתרץ המהרש"א שהקשה על התוס' איך כתבו שתהא נאמנת לומר מת בעלה. ולהנשא במגו שאומרת גירשני שדלמא לא רצתה להפסיד כתובה דבגירשני אין לה כתובה ועל זה השבתי שהרי באין תובעת כתובה יש לה כתובה וכתב מעכ"ת נ"י שכוונת המהרש"א על תנאי כתובה דהיינו מזונות דגרושה אין לה ואלמנה יש לה ודבריו תמוהין שהרי קושית התוס' שתהא נאמנת להנשא בטענת מת במגו דגירשני ואיך שייך להשיב בזה דניחא לה לומר מת דלא תפסד מזונות דממנ"פ אם תרצה להנשא לאחר הרי בלא"ה אין לה מזונות משתנשא לאחר ואם לא תרצה להנשא ורק משום מזונות אמרה מת למה לה זה הרי כשבעלה בחזקת חי ודאי יש לה מזונות ולכן משום מזונות אין תשובה על קושית התוס' אלא ודאי שקושית המהרש"א רק משום כתובה דבזה י"ל דלעולם רוצה להנשא לאחר ואם אומרת דגרשני לא יהי' לה כתובה ולכן אומרת מת שתקבל כתובה ותנשא לאחר ועל זה שפיר השבתי דבאינה תובעת כתובה גם בגירשני יש לה כתובה:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף