בנין ציון/ב/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב ה

סימן ה

ב"ה אלטאנא יום ד' י' שבט תרכ"ו לפ"ק.

להרה"ג וכו' מו"ה יצחק דוב הלוי ב"ב [-במברגר] נ"י הגאב"ד דק"ק ווירצבורג יע"א:

בדק לן מעכ"ת נ"י בשאלה שהובאה לפניו שבשנה שעברה נתרבו הגשמים מאד בימי קציר חטים באופן שיש חשש חימוץ לענין קמחא דפסחא ואף שמדברי השו"ע (סי' תס"ז סעיף ד') שנה שנתרבו גשמים וכו' מבואר שאין חוששים לסתם חטים של אותה שנה אין ראיה להתיר לפי מה שביאר מעכ"ת נ"י כוונת השו"ע על אמיתתו בספרו היקר יצחק ירנן (סוף ה' פסחים) אלא שמסופק באשר ששמע מיהודים נאמנים איכרים ומוכרי תבואה שהחטים שנתגשמו ניכרים במראיתם שהוא כעין הכסיפה פניה והחטים שלא נתגשמו פניהם צהובות ומזהירות וספיקא דמר נ"י אם יש לסמוך על סימן זה בפרט ששעת הדחק הוא:

תשובה

בתחלה אזכיר למעכ"ת נ"י שבעו"כ איני מסכים לגמרי עם פירושו בדברי תשובות הרשב"א בהא דירדו גשמים על הערמות שבשדות שהביא השו"ע. דמר נ"י הקשה איך כ' הרשב"א שאין שנה שלא ירדו גשמים על הערמות שבשדות וכי בכל השנים כן הוא שירדו גשמים בימי קציר חטים. וגם ממה שכ' הרשב"א עוד ומה נעשה להארצות שיש להם רוב דגן ומלאו הגרנות ערמות בר עד נתך מים עליהם אף בימות הגשמים א"כ בואו ונאסר עליהם שלא לאכול מחמשת המינים בפסח אלא שדבר תורה הולכין בכל מקום אחר הרוב ואפי' ברובא דליתא קמן ואין הרוב מחמיצים עכ"ל שמזה נראה שלא נשאל הרשב"א על חטים שירדו עליהם גשמים בשעת הקציר אלא שאז לא היו אוספים בשעת הקציר כל התבואות מהשדה אל הבתים אלא יש שהיו מגדישים הערמות בצבור גדול על פני השדה ומניחין אותן כן עד שמכניסין התבואות אחר זמן רב לבתיהם אבל לא היו עושין כן רק מיעוט והרוב אספו את התבואה מיד בשעת הקציר אל הבית ואחר שנתרבו הגשמים באותה שנה נשאל להרשב"א על שני דברים אם יש לחוש לסתם תבואה שבשנה ההיא ואם ידוע שהתבואה היא מאותן הערמות אם מותרת היא או לא ועל זה כ' הרשב"א שהולכין אחר הרוב ותולין שהתבואה היא מאשר הובא מיד בשעת הקציר אל הבית ע"כ תוכן דברי מר נ"י ולעו"כ אם זה כוונת הרשב"א איך פתח שאין לחוש לחטים סתם של אותה שנה שאם אתה אומר כן לחם לא נאכל בפסח הלא יאכלו מאותן שהובאו בשעת הקציר לבית ולכן לענ"ד הפי' שמדברי הכתוב חג האסיף וגו' באספך מעשיך מן השדה נראה שבארצות החמים הרגילות להניח כל התבואה שנקצרה כל ימות החמה על פני השדה בגרנות ובהערמות ואין מאסף הביתה רק בתחלת ימי הגשמים וכמו שכ' רש"י בר"ה (דף י') והרשב"א היה מקום משכן כבודו בספרד שהיא ארץ חמה מאד ומסתמא גם שם הי' המנהג כן וזה שכ' הרשב"א וכללא כייל כי אין שנה שלא ירדו גשמים על הערמות והוסיף עוד כי המדינות שיש להן רוב דגן ולא יכולים לאסוף הביתה מניחין הערמות גם עד ניתך עליהם המים בימות הגשמים והתיר הרשב"א אפילו אותן הערמות שנפלו עליהם גשמים מטעם ספק ספיקא שמא לא נכנסו המים אלא בשבולים העליונים אבל לא שבבטן הערמה ואפי' את"ל שנכנסו שמא לא הספיקו להחמיץ ומביא ראיה מלתיתא שלותתין חטים אפילו לכתחלה ואין אומרים כיון שבאו במים החמיצו וכיון דבלתיתא אנו מתירין אפילו לכתחלה הרי ברור שהרוב חיטין שבאו במים לא החמיצו. ולכן כתב שאין הרוב מחמיצין ולא ידעתי למה לא הזכיר מר נ"י גם סוף דברי הרשב"א בתשובה שהם סמיכה רבה להקל גם בשאלה דידן שכ' ועוד הרי שהו החיטים מתחלת קציר עד הפסח ולא נתבקעו ואפילו אתה מניחן עפ"י הביב לא יתבקעו ולמה נחוש להם על כן איני רואה צד ספק ומותר עכ"ל. וגם ספר ראש יוסף שהביא מר נ"י ממנו סמיכה לדבריו נראה שלדינא הקיל שהוא לא חשש אלא שמא הלכו המים לבטן הערמה ואם נכנסו שם המים כיון שהוא קשור וחבוש מתעכבים שם המים ומתחמם כי כן דרך הדבר שהוא חבוש מתעכבים שם המים ומתחממים עכ"ל. ואזיל בזה לשיטתו במה שכתב שם בארבא דטבעא בחישתא אעפ"י ששהה בתוך המים הרבה אפילו יותר מהשיעור אין בא לידי חימוץ דמים צוננים מעכבים מלהחמיץ ולכן כתב דרק בבטן הערמה מתוך שהוא חבוש וקשור מתחמם ומחמיץ. ולכן בתבואה הנקצר על פני השדה אפילו באו עליו גשמים הרבה הרי השבלים אינם קשורים וחבושים והמים צוננים וגם אינם נשרים במים שהמים אינו עומד על השבלים אלא יורד למטה לארץ ולמה נחוש שהחמיצו והרי גם הראש יוסף מסיים אחר כל קושיותיו על הרשב"א וז"ל אלא שבכל אלו הדברים אזלינן בתר חזקה וכיון דאין אנו רואין שום ריעותא אין לנו להחזיק איסורא עכ"ל. וכן נראה מד' שו"ת הר"ן (סי' כ"ט) שכ' בשם הגאון כהן צדק חטים שנגע בהם מים אם אינם לחות ולא נשתנה מראיתם והם קשות מותר לאכול בפסח ואין חוששין לספק איסור דאיסורא לא מחזקינן עכ"ל וכנראה שהר"ן הסכים עמו:

ועוד נלענ"ד שיש חילוק רב בין חטים שהגשמים מזלפים עליהם ובין שבלים שירדו עליהן גשמים שבחטים שהם בלי לבוש המים נכנסים מיד תוך החטה ונתלחלח ויש חשש חימוץ אבל בירדו על השבלים שהם לבוש לחטה שבתוכה המים נבלעים תוך הלבוש והחטה שבתוכה לא נתלחלח רק מעט וכמעט בלתי אפשר שתחמיץ:

ובזה נלע"ד לתרץ מה שהקשה הט"ז (סק"ה) סתירה שבסעי' ב' כתב הרמ"א אם גשמים מזלפין על החטים אפילו לא נתבקעו אסורות ובסעי' ד' שהביא הש"ע פסק הרשב"א שבירדו גשמים על הערמות שבשדות אין חוששין לא הגיה הרמ"א דעתו לאסור אבל לפי דברינו א"ש דשאני חטים מהערמות ששם עדיין החטים הן בשבלים כנראה מדברי הרשב"א שכ' שהיו קצת מהשבלים שעל הערמות מעלין צמחים ולכן לא החמיר רק אם הי' חשש לבטן הערימה ששם עומדים המים ונשרו החטים במים מכל זה נלענ"ד שאין אנו צריכים לחוש לחטים שנקצרו בימי הגשמים דאזלינן בתר רובא שאין מחמיצים כמו שכ' הרשב"א ובתר חזקה באין אנו רואים ריעותא להחזיק איסורא כמו שכ' הראש יוסף ומ"מ אחרי שבעלי תבואה אומרים שיש להם סימן באותן שנתלחלחו במראיתן ודאי יש לחוש לזה ולקחת לקמחא דפסחא רק חטים אשר אין ניכר בהם שום שינוי.

כנלענ"ד הקטן יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף