בנין ציון/ב/ו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב ו

סימן ו

ב"ה אלטאנא יום ב' כ"ט אדר תרכ"ח לפ"ק:

להרה"ג וכו' מו"ה חונה בויבעס נ"י הגאב"ד דק"ק זערעט במדינת גאליציען יע"א

על דבר שאלת מעכ"ת נ"י שנתערב קמח מטחינת טירקישע ווייצען בקמח חטים ואפו מזה מצות הרבה כמאה וששים צענטנער. ועתה נולד ספק אם יש בזה חשש חימוץ ע"פ מש"כ בשו"ת חתם סופר (חלק א"ח סי' קכ"א) שאם נתערב קמח חטים במין זה שקורים טירקישע ווייצען שהוא מין קטניות יש לחוש שמין זה מפסיק בתנור בין עיסה של קמח חטים לתנור שלא נאפה מהר ויבא לידי חימוץ ע"ש ואם יאסרו המצות יהיה הפסד מרובה מאד וגם נמכרו כבר מהמצות לכפרים רבים לכן נפשו בשאלתו אם יש למצוא היתר להמצות וגם מה יהי' משפט הקמח בתערובות מה שעדיין לא נאפו מצות:

תשובה

זה ודאי דמין זה שקורין טירקישע ווייצען אינו מחמשת המינים אלא הוא מין קטניות כמו שהביא המג"א (סי' תנ"ג) בשם שו"ת מהר"ם לובלין טטרקי אינו מחמיץ והוא מה שקורין בל"א (טירקישע ווייצען או וועלעס קארן) וכמו שהעלה ג"כ החתם סופר. ומכ"מ מה שחשש הגאון זצ"ל לבאם נתערב בקמח ה' מינים לחימוץ ודימה זה למה שהביא המג"א (סי' תס"א ס"ק ה') בשם הב"י שאסור ללוש עיסה עם זרעים. לענ"ד לא נתברר דאעפ"י דלפי מה דמשמע מדברי המג"א שם אפילו עם זרעונים כתושים אסור ללוש שם הטעם שמיני זרעונים אפילו כתושים הם דבר קשה ואינו ממין קמח ולא נאפה בשוה עם עיסה שנעשה מקמח של חטים ולכן יש לחוש שבמקום שמונח המין זרעונים לא נאפה העיסה מהר ובא לידי חימוץ. אבל בטחן מין זרעונים עד שנעשה קמח ממש ונתערב עם קמח חטים כל כך עד שאין ניכר בו למה נחוש שלא נאפה ג"כ בשוה עם קמח של ה' מינים. וראי' לזה שאין בזה חשש ממה דתנן (פ"ג דחלה) ונפסק בש"ע (סי' תנ"ג) דהעושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח והלא אורז ג"כ אינו מין דגן ואעפ"כ לא חוששין שע"י אפי' נעשה חמץ. וא"ל דשאני אורז דגריר אחר חטים כמש"כ הרא"ש בשם הרמב"ן הביאו הב"י שם זה דווקא לענין טעם שטעם האורז קרוב לטעם החטים אבל ממשות האורז ודאי לא שוה יותר לממשות החטים ממה ששוה להם ממשות הטירקישע ווייצין ואפילו נאמר דמתניתין איירי בדיעבד אם עשה מחטים ואורז יחד לא אסור אבל לכתחלה אסור עכ"פ יהי' ראיה מזה שבדיעבד אינו אוסר קמח של מיני זרעונים עם קמח ה' מינים ובלא"ה כבר הקיל המג"א שם בדיעבד אפילו נתערבו זרעים כתושים בקמח. ולכן נלע"ד שהמצות שכבר אפויים מותרים בפסח אבל הקמח שעדיין לא נאפה דלענין זה הוי לכתחלה אע"פ שלפענ"ד גם בזה אין חשש מכ"מ לא מלאני לבי לחלוק מסברא על הגאון חתם סופר וגם מסתמא בזה אין הפסד מרובה כ"כ לכן אסור לאפות מצה מהם:

ואם יכולים לצאת ידי חובת מצה של מצוה בלילי פסח במצות האפויות מקמח זה תלוי אם יש טעם דגן בהם או לאו אחר שמן השאלה לא נתבאר כמה הי' התערובות וגם אין הטעמים שווין ברב או במעט לכן יש לטעום אם לא נרגש טעם אחר משאר המצות שנאפו מקמח דגן לבד אז יוצא בו ואם נרגש טעם משונה לא נקרא יש לו טעם דגן ולא יוצא בו.

כנלע"ד הקטן יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף