בנין ציון/ב/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב ב

סימן ב

ב"ה אלטאנא יום ב' י"ב תמוז תר"ל לפ"ק.

להרב וכו' מו"ה משה בער שעהן נ"י רב ומורה בביהכ"נ וויעדן בק"ק וויען יע"א.

על דבר שאלתו דמר נ"י בכהן שהמיר לדת ישמעאל זה עשרים שנה עם אשתו שהיתה אז פנוי' כשהמירה ועתה חזרו לדת יהודית ויש להם בנים ובנות אם בניהם מותרים לעלות לדוכן ואם בנותיהם מותרות להנשא לכהנים:

תשובה

הנה לא נעלם ממר נ"י שהר"ם מינץ החמיר בענין זה שאפילו אשתו אסורה לכהן ואם גם בזה לא פסקינן כוותי' כ"א כמו שפסק הרמ"א באה"ע (סי' ז' סעיף י"א) שמי שהמיר הוא ואשתו וחזרו בהן אשתו מותרת לו ולא חיישינן שמא זינתה תחתיו ואפילו בעלה כהן מכ"מ בתם אסורה לכהן כמש"כ בשו"ת שבות יעקב (חלק ב' סי' קי"ג) וגם בתשובת כנסת יחזקאל לא התיר רק בדיעבד אחר שנתקדשה ע"פ מורה אבל לכתחלה גם הוא אסר וממילא גם בניהם חללים כמו שהביא בשו"ת שבות יעקב שם. והנה כל זה הוא במקום שאשתו מותרת לו דהיינו בנשא אשה ביהדות והמירו שניהם ואח"כ חזרו בתשובה שבזה התיר הרמ"א הנ"ל דלא חיישינן שמא זינתה תחתיו דנשייהו לא מפקרי אבל בהמירה האשה לבד אסורה לבעלה לדיעה הראשונה שם. ואף שבשם יש אומרים הביא הרמ"א שם שגם בזה מותרת לבעלה עכ"ז כבר פסקו הח"מ וב"ש כדיעה הראשונה והסכים עמהם גם בשו"ת נו"ב מה"ת (סי' כ"ד) ואחרי דנידון השאלה הי' שהאשה היתה פנויה כשהמירה ואח"כ נשאה הכהן א"כ מעת שהמירה כשהיתה פנוי' מוחזקת לזונה שלא הי' לה שמירה ומה בכך שאחרי שנשאה שמרה הרי כבר נתחללה וע"כ לא בלבד שבניה חללים אלא גם היא אסורה לבעלה. ולכן לא ידעתי למה התיר מר נ"י בפשטות להכהן שחזר בתשובה לעלות לדוכן ע"י המבואר בא"ח (סי' קכ"ח סעיף ל"ז) שאעפ"י שמטעם מומר מותר לעלות לדוכן מאחר ששב מכ"מ אחרי שאשתו אסורה לו דינו ככהן שנשא אשה האסורה לכהונה שאסור לעלות לדוכן עד שיגרש אותה וידור הנאה כמבואר שם (סעיף מ'). כן נלע"ד להלכה ולא למעשה שאין אחריות הוראה עלי למרחוק ולא באתי רק להעירו להביא הדין לפני גדולי בעלי הוראה שבסמוך לו.

כנלענ"ד הקטן יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף