דבר אברהם/ג/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ג ב

סימן ב
בענין מומין
(משא ומתן קצר מימי עלומים עם אחי הרב הגאון מהור"ר יעקב ז"ל).
מתוך מכתב שערכתי לאחי ז"ל.

בתוספות חולין (דף כ"ט ע"ב) ד"ה כגון ששחט סימן אחד בחוץ פי' בקונטרס בעוף קדשים וקשה לפירושו דמ"ט דמאן דפטר כו' ונראה לפרש דאיירי בבהמה וכו', וא"ת ובסוף פירקין גבי הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבו"כ חייב ג' חטאות ומוקי לה בחטאת העוף שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא כו' והשתא אכתי כיון דבבהמה נמי מיחייב בסימן אחד משום שחוטי חוץ לשמעינן זבת ובחצי קנה פגום כו', ולכאורה קשה לפימ"ש התוס' לעיל (דף כ"ח ע"ב ד"ה כי ממסמס) דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה, וא"כ מאי הקשו דלשמעינן זבח ובחצי קנה פגום הרי מכיון שנפגם חצי קנה כבר נעשה בעל מום שאינו ראוי לפתח אוה"מ וחטאת דשחוטי חוץ מאי עבידתה, משא"כ למאי דמוקי הש"ס בחטאת העוף דאין תמות תכרות בעופות, וכ"ת כיון דלפי"ד התוס' בכל שחוטי חוץ מתחלת שחיטתו נעשה בע"מ ואינו ראוי עוד לפתח אוה"מ, דמי לא חייבה תורה שוחט רחוק מעזרה שאם יכניסוהו לפנים לגמור שחיטתו יפסל בשהייה, לכן מעכשו הוי בע"מ כמבואר לקמן (דף ל' ע"א) נהי דאידחי מפסח מדמי פסת מי אידחי ופירש"י שאין לך מום קבוע גדול מזה. והרי בא הכתוב או עז במחנה דלא תימא דאין שחוטי חוץ אלא חוץ לשלש מחנות כמבואר בזבחים (דף ק"ז ע"ב), והרי גם בלילה חיבתה תורה לשחוטי חוץ (זבחים קי"א ע"ב) אף שא"א להכניסו ולגומרו בלילה ואם עלה ירד ונעשה בע"מ מתחלת שחיטתו שהרי הוא דומה ממש לפסח במועד הנ"ל ושוב לא ליחייב על הגמר, ובע"כ לומר דבהכי חייבא רחמנא ומום כזה שנעשה ע"י שחיטה לא יפטור דא"א בלאו הכי, כמ"ש התוס' (ב"ק דף ע"ב ע"א ד"ה דאי ישנה לשחיטה) דממאי דחייב רחמנא אחולין בעזרה ושחוטי חוץ לא מני למפרך אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מכי שחטה פורתא אסרה ואידך מחתך עפר בעלמא הוא כו' איכא למימר דבהכי חייבא רחמנא, ז"א דדוקא בנעשה בע"מ בשחיטתו בשעת שחיטה איכא למימר דבהכי גלי רחמנא. דא"א בענין אחר משא"כ בחצי קנה פגום מקודם כך לי בדרך שחיטה כשלא בדרך שחיטה הרי הוא ככל בע"מ דלא אשכחן דגלי רחמנא בכה"ג.

וחוכך אני אם יש מקום לומר דכיון דעור וחצי קנה ליתנייהו כלל בשחיטה לא שייך גבייהו לחלק בין נעשה בשעת שחיטה לשלא בשעת שחיטה, דשחיטה גבייהו כחתיכה בעלמא היא וכיון דגלי רחמנא דמום כזה לאו מום הוא למיפטר בשחוטי חוץ ע"כ דגלי רחמנא דכל שהוא כדרך שחיטה לאו מום הוא ואפילו נעשה מקודם נמי דינא הכי, והגע בעצמך למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף הרי שם שחיטה גם על החצי קנה הראשון ואינו נתשב כפגום מקודם. ואפשר לומר דלמאי דנימא דאיירי בזבח (דאית בי' גם קרבנות צבור שדוחין את השבת) לא נוקי בשהיה חצי קנה פגום ועומד אלא בששחט חצי קנה בפנים והוציאו לחוץ והוסיף עליו כל שהוא שלא נעשה בע"מ חוץ משחיטה זו.

אולם לפי"ז כיון דבע"כ באנו לומר שנעשה בה מקצת שחיטה קודם שחיטה זו בחוץ שאנו דנין עליו, מאי הועילו התוס' בתירוצם דהא דמחייב בסימן אחד היינו משום דגמר השני בפנים אבל התם בשוחט לעכו"ם מכיון דנאסרה בסימן ראשון לא חשוב סימן שני אלא כמחתך בעפר כו', דמ"מ בין לשיטתם ובין לשיטת רש"י יקשה דבנוקמי בזבח ובששחט מקודם ושט וחצי קנה בפנים והוציאו לחוץ וגמרו דכולהו בהדי הדדי קא אתי וחייב לכו"ע, דע"כ לא פליגי ר"י ורשב"ל אלא במיעוט סימנין קמא אי מיקרי שחיטה אי לאו אבל בגמר רוב סימנין דהויא שחיטה לכו"ע חייב אהאי מקצת שהרי בשיעור שחיטה בחוץ לא פליגי וא"כ גם לשיטת רש"י יקשה.

ואי לאו דהוה דחיקה לי מאי דאסיקנא להלן הי' מקום לכאורה לומר דלמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף אין פירושו דמיעוט בתרא של הרוב כשהוא לעצמו כבר הוי שחיטה. אלא דכל השחיטה מתחילתה ועד סופה, זו המעשה כולה היא דהויא שחיטה והגומר רק מיעוט בתרא של הרוב לחוד לאו שוחט הוא, והי' נראה לומר לכאורה יותר דבהא הוא דמיפלגי ר"י ורשב"ל אליבא דרב יוסף, דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כל מיעוט ומיעוט מיקרי שחיטה גם בפני עצמו (ורק להכשרה צריך שישחוט רוב), ולמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף האי מיעוט לא מיקרי שחיטה אלא חלק מהשחיטה הוא דהוי שאין חייבין עליו בשחוטי חוץ ושחיטה לא מיקרי אלא השחיטה כולה, דאי אפשר לומר דלמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא הוי שם שחיטה כלל עד לבסוף, דא"כ היאך יתחייב לשיטת התוס' בבהמה בסימן אחד משום דעשה מעשה חטאת העוף והרי התורה לא חייבה אלא בשוחט וכיון דלא הוי שם שחיטה על המקצת כלל הרי הוא כעשה מעשה חטאת העוף בנחירה, אע"כ דשם שחיטה גם על המקצת אלא דלא מחייב משום שוחט מפני שלא עשה כשיעור שחיטה. ע"ז שפיר נימא דשוחט כשיעור שישנו בפנים בחטאת העוף סגי וחייב ובזה איפלגי במיעוט סימנין. דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כל מיעוט ומיעוט יש עליו שם שחיטה שלמה ויש בו שיעור לחייבו בחוץ משום ההוא פורתא, ולמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף שחיטה שלמה לא מיקרי אלא השחיטה כולה ומיעוט סימנין אין בו שיעור לחייב:

ובהא י"ל איפלגו רבא ורב יוסף, דרבא סבירא לי' דר"י ורשב"ל פליגי אי מיקרי שחיטה כלל, ומשו"ה למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף יש שם שחיטה על המקצת ג"כ וכיון דשם שחיטה עלה אלא דחסר שיעורא מכיון שעשה כשיעור מעשה חטאת העוף חייב דזהו שיעורי' ולמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מיקרי שחיטה כלל, ומשו"ה אף בעשה מעשה חטאת העוף פטור. ורב יוסף ס"ל דבהא כ"ע לא פליגי דשם שחיטה על המקצת, ומשו"ה בעשה מעשה חטאת העוף לכו"ע חייב ולא פליגי אלא במיעוט סימנין אי הוי שחיטה בפני עצמו. (ואין להעיר דמצינו עבודה בפנים במיעוט סימנים בעולת העוף דצריך להבדיל, חדא דהבדלה אם היא מצוה בפני עצמה אינה שייכה כלל לשחיטה בכדי לתת אותה לשיעור לשחיטה בחוץ, ואפי' לשיטת התוס' דמהני מעשה חטאת העוף אף לבהמה הוא משום דמליקה במקום שחיטה, אבל הבדלה מילתא אחריתי היא, ועוד דהבדלה לא נאמר שיעורה על מיעוט סימנין אלא כל כמה דצריך להבדלה מצותה היא, ורק ממילא נמצא דזה שיעורה כיון דאין מה להבדיל יותר, וא"כ לא שייך ליתן שיעור זה למיעוט קמא שלא נעשה מובדל על ידו ולא עשה כלל בעבודה שבפנים) אלא דדחיק לן לפי"ז מאי דפריך רבא למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לפלוג בהכשרה של פרה כו' ורב יוסף מהדר לי' ולרב יוסף באמת אף למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא קשיא כמו לרבא למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, ורש"י ס"ל דעשה מעשה חטאת העוף לא מהני אלא בעוף ששחיטתו בחוץ היא במקום מליקה דרבי קרא, אבל בשחיטת בהמה אין ליתן שיעור מליקה, כמו שלא ניתן שיעור זריקה בהעלאה לשחיטה שהם ענינים נפרדים:

ויש לי בזה להסתפק למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה איך דינו בשחיטת חוץ, ולכאורה לשיטת רש"י דגם בעוף לא הוה סגי בסימן אחד אי לאו סברה דעשה מעשה חטאת העוף אע"פ דהכשרו של עוף בעלמא הוא בסימן אחד והוא משום דאין חייבין בעוף אלא כדרך שחייבין בבהמה, א"כ אף למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מ"מ לענין שחוטי חוץ ליבעי שחיטה כבבהמה. ולשיטת התוס' דהכשרה בכך מהני לעוף לחייבו בסימן אחד אפילו אי לאו סברא דעשה מעשה חטאת העוף א"כ יתחייב בעוף בחוץ גם בנחירה למ"ד אין לו שחיטה מה"ת, ומ"מ אפשר כיון דמפקינן שחיטת העוף בחוץ מאו אשר ישחט אף לדידיה אין חייבין אלא בשחיטה:

עכ"פ אלו היינו אומרים כן בביאור הסוגיא כמ"ש הי' ניחא דלמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא יתחייב בבהמה בגמר שחיטה לחוד משום שחוטי חוץ וחצי קנה פגום בעוף שאני דאותה פורתא היא השחיטה כולה, ואין להשיב ע"ז מפסח דפריך הש"ס למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט פורתא אידחי מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט וחייב עלה משום לא תשחט על חמץ דם זבחי, דשאני התם דקא שחיט על החמץ שני רובי סימנין וזהו שיעור השחיטה. אולם אף אם נניח כן לא יועיל ליישוב קושייתנו אלא לשיטת רש"י דלא מהני בבהמה מעשה חטאת העוף וא"כ אנו צריכין שיעשה שיעור שחיטה והכא לאו שחיטה שלמה היא שהרי אינו שוחט את הושט אלא גומרו, אבל לשיטת התוס' דאף בבהמה סגי מעשה חטאת העוף ושוחט סימן אחד בחוץ חייב קשה כנ"ל, דבזבח נמי איכא לאוקמי ובשחט ושט וחצי קנה בפנים והוציאו לחוץ וגמר את הקנה דלגבי קנה דפגימתו לאו כלום בגמרו פורתא ומשלימו לרוב הוי כשחט כל הקנה בחוץ כמובן ולשיטת התוס' הרי שחט סימן אחד בחוץ היינו קנה שהשלימו לרובו וליחייב עלה כמו בעוף לרש"י, ותירוץ התוס' לא שייך ע"ז דהא יש כאן שחיטה כולה כדינה, והא דלא הוה כדרך חטאת העוף שמצותה בסימן אחד ואינו מבדיל והכא שחט והבדיל בשני הסימנים בודאי לא איכפת לן, דמעשה חטאת העוף הוא רק שיעורא ולא דתיהוי כדיניה:

כ"ז נאמר לחידודא מימי עלומים ולקושטא דמילתא צריך בירור גדול מנ"ל להתוס' דחתיכת העור הוי מום, וכבר ראיתי למי שהקשה מזבחים (דף כ"ו ע"א) חותך באבר עד שמגיע לעצם ומאי שנא עור זה מעור של מקום שחיטה, ומהא דדף ל' מדמי פסת מי אידחי ליכא לסיועי כ"כ כמו שיבוא להלן בסימן ג' במכתב השני:

(במכתב זה באו עוד אתה דברים שהורחבו אח"כ ונכנסו ברוב ענין בספרי דבר אברהם ח"א סימן ב' ולכן נשמטו כאן, אבל בתשובת אתי הגאון ז"ל השארתי גם דבריו המוסבים על נשמטות אלו).

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף