בית הבחירה למאירי/עירובין/מג/ב

ע״ב ה ו ז כ ר בסוגייא זו ששפופרת היתה לו לרבן גמליא ל שהיה צופה בה אלפים אמה ביבשה וכנגדן אלפי ם אמה ביס וזה ממה שכתבוהו חכמי החשבון שאפשר לדעת שיעו ר מרחק איזה מקום שיהיה אחר שהוא מושג בעין באחד מכל י הנחשת העשויים בזה ובידיעת קצת השיעורים יודעו קצתם מצ ד התיחס והעריך שיעור לשיעור כמו שהתבאר בספריהם בתכונ ה ובתשבורת . ועל דרכים אלו גס כן מה שאמרו כאן הרוצה ליד ע כמה עמקו של גיא מביא שפופרת ומביע בה ביבשה וידע כמה עמקו של גיא . וכן הרוצה לידע כמה גבהו של דקל ימדוד צל ו וצל קומתו וירע כמה גבהו של דקל . וכן הרוצה שלא תשרה חיה אצל קברו נועץ קנה בארבע שעות ויראה להיכן צלו נועה משפע ועולה משפע ויורד . ודברים אלו אעפ״י שלענין פרו ק אין לנו בהם מתוך שהם דברים סתומים ראיתי לכתוב לשו ן ראשונס של גאונים בהם והוא שכתב דבר זה ר״ל הרוצה ליד ע כמה עמקו של גיא וכו' . על שפופרת שהיתה לו לרבן גמליא ל הוא אמורה ועל כיוצא בה שהיה מעמידה בשפוע לראות כ ל חמות שהוא רוצה ומעקרה לתחום שבת היתה עשויה ועיקר הדבר שאס מעמיר אדם את השפופרת כנגד עיניו כשהיא נכונה צופה ומביע בה כל מה שיש כח בעיניו לראות בלא קצב ומד ה ואס משפע אותה כלפי מעה ושם עיניו בקצה העליון לצפו ת ולהביע בה כלפי מטה אס מרבה לה שפוע ציפה מדה קענ ה כנין עשר או עשרים ושלשים אמה וכל שממעט את השפוע ומקרבה לשווי מוספת מדה שמראה העין יוצא ממנה כשהו א משפע באלכסון וכאלו חוע מתוח לפי (שהגובה) [הגובה] שהציב ה וכאלו ראש תור יוצא משפוע שמשפע אותה כי האלכסון בזמן ששני הצלעיס שויס יוסיף שני חומשי סלע לחשבון אמתא ברבועא ואס הציב את השפופרת משפעת בשפוע אלכסון של מרובע אי ן צופה ממנו אלא כמדת אותו האלכסון אמתא ותרין חומשי וא ם הסלע התחתון ארוך והעומד קצר ומציב את השפופרת כשיעור שפיע האלכסון שבין שני הצלעיס שהאחד ארוך והאחד קצר צופה ממנו מדת אותו אלכסון ובזמן ששומר את כוון השפוע הזה ועושה כלי שלוכוין בכונו מן הברזל או הנחשת או העץ כל זמן שמגביהו מוספת מדת מה שצופה והרי אנו מבררין דרך ז ו לתחום שבת בזמן שרוצה להגביה את השפופרת במדת קומ ת איש ארבע אמות ולצפות ממנה אלפים אמה כיצר הוא עושה לפי שד׳ אמות אחד מחמש מאות באלפים עושה ב אק או על הנייר כיד אחד גבהו אצבע ועושה לו צלע כמו כן מתחתי ו שרחבו ת״ק אצבעות ומוציא ראש תור מקצה הצלע שהוא ת״ ק אצבעות 'ושוער אותו השפוט של אותו התור בכלי מוחזק כ ד שלא ישתנה וכבר נודע לו שכל אצבע גובה ראש תור שלו ת״ק אצבעות לפיכך בזמן שמציב עם אותו ראש התור שפופרת ע ל גובה אצבע צופה ממנה ת״ק אצבעות ובזמן שמגביהו אצבע שניה יש לו לאותו אצבע עוד ת״ק אמות אחרות נמצא ראש־ תו ר שעל גובה שתיאצבעית ארכו אלף אמה ושל מבה שלש אצבעו ת [ארכו] את״ק אמה ושל גובה ארבעה אצבעות ארכו אלפים אמה וכשמביע בשפופרת צופה כמדה הזאת ואס יגביה את הצלע אמ ה ויוציא ראש תור באותו השפוע הראשון שכבר שמרו הרי יש לאמ ת הגובה ת״קאמה אורך באלכסון ואס יגביה ארבע אמות ומש ם ימתח את החוע 'ש להם אלפים אמה לפיכך בזמן ששומר אוח ו השפוע שהזכרנו למעלה ומשים את השפופרת למעלה מארבע אמות נכונות ומביע בה צופה אלפים אמה מן הארץ שפניה שנים בלא מקום לא (חצר) [חסר] ולא יתר שאלו מתח משם חוט ראש תור בשפזע ההוא ולא הגיע בארץ אלא בסוף אלפים אמ ה לא חסר ולא יתר . ויש בזו דרך אחרת טישה עבלא עגולה כמן אסערולא״ב החלוק לש״ס מעלות כגלגל וחולק אותה טבלא אלפי ס מעלות כנגד אלפים אמה שרוצה לצפותן נמצא כל רביע ממנו ת״ק אמה ומציב בו את השפופרת במסמר כדרך שמציבין א ת המטולטלת הנקראת בערבי עצאר״ה ובזמן שמשפעה מעלה אח ת צופה אלפים אמה בצמצום ובדרכים 'אלו וכיוצא בהן הית ה שפופרת של רבן גמליאל . וכן יכול לצפות יתר מאלפים או חס ר ^ מכן לפי הגובה והשפוע : ו ל ע נ י ו עמקו של גיא אינו כדרך זה ששנו בה ר״ל מבי א י שפופרת ומביע בה ביבשה ויודע •עמקו של גיא אל א בזמן שהגיא משתפע ויורד שפוע נכין ובזמן שאדם עומד ע ל שפתו ומסב פניו ומעה אותם ומצדדן ומעמידן כנגד שפוטו כאל ו הוא נכון על גבה ומביע בשפופרת כמו מדת ארכו למעה ע ד קרקעיתו מחשב בשפופרת כן אבל ידיעת רחבו דרך קרובה ה־א שמשפט את השפופרת משפה זו של גיא עד השפה האחרת ומחזיר את פניו ליבשה כשאותו השפוע של שפופרת שמור כמ ו שהיה ורואה את המקום שצופה אוחו ומהלך אדם אחד ומשי ם בו סימן וחוזר ומודד אוחו מקום שביבשה כמה הוא והוא שיעור רחבו של גיא או של נהר לא חסר ולא יתר וירע כי אלפי ם אמה כשמביע אוחן בראש תור אינן מן הכן אלפים אמה שלמי ת אלא חסרות פחות משליש אמה וצריך להוסיף עליהן כשליש אמ ה כדי להשלימן : ו ל ע נ י ל גבהו של דקל וצל קומת המורד והיאך עושה מודד י בעת אחת צל הדקל וצל קומת עצמו אחר כן מוד ד קומת עצמו ורואה כמה הוא הצל מקומתו וחושב בערכו וקומ ת הדקל לפי צלו ואפי׳ העמיד טץ שמדתו ידועה אללו ומורד א ת צלו וידע כמה זה מזה כשימדור באותו העת את צל הדקל ידע כמה זה מזה ויתברר לו כמה גבהו בלא תוספת וגרעון ובלב ד

שיהא הצל נופל על מקום משנה :

טקסט