טורי אבן/מגילה/כב/ב

טורי אבן מגילה כב ב

דף כ"ב ע"ב

ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח. פרש"י ר"ח שאין בהם ביטול מלאכה כל כך שאין הנשים עושות מלאכה בו וה"נ אמרי' במס' ר"ה גבי משואות משים ביטול מלאכה לעם ב' ימי' ושמעתי שנתנה מצוה זו בשביל שלא פרקו נזמיהם בעגל וכה"ג מביא מפרקי דר"א ומסיים רש"י ומקרא מסייעו דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה ות"י ביומא דחולא והתם נמי גבי ר"ח קאי כו' אלמא ר"ח לאו יום המעשה הוא והאי דר"ה כבר פירש"י גופי' התם דאר"ה דווקא קאי ולא אשאר ר"ח מיהו התוס' פיר' התם כדפירש"י הכא ובוודאי מקרא דיום המעשה משמע להדיא דר"ח לאו יום המעשה הוא והא ל"ל דהאי ר"ח חל בשבת דהא יונתן ירה חיצים לסימן לדוד ואמר לנושא כליו ללקטם ונתן לו כליו להביאם העיר כדכתי' בקרא ש"מ דלאו שבת הי'. ומ"מ ה"ט דר"ח לאו יום המעשה קריא מפני שאין הנשים עושת בו מלאכה הוא דוחק כיון דליהונתן ודוד שהן זכרים יום המעשה הוא איך קרי לי' אשר נסתרת שם ביום המעשה. ועוד דלא ה"ל לגמרא למסתום סתומי ולקרותן ר"ח יום שאין בו ב"מ כיון דזה לא נזכר בשום מקום בגמ' שאין נשים עושת ב"מ. וה"ט דמפני עגל דברי אגדה בעלמא הוא ואפי' מדרבנן ליכא איסורא ועוד אי האי אין בו ב"מ ה"ט מפני שאין הנשים עושת ב"מ הא מ"מ הא איכא ב"מ לאנשים שהן מותרין בע"מ בר"ח והרי נשים פטורי' מקריאת התורה וא"ח אלא אנשים ולהם יש ביטול מלאכה:

ול"נ דר"ח אסור בעשיות מלאכה מדינא אפי' לזכרי' בזמן שבהמ"ק קיים מפני המוספין שקריבי' בו שהן לכל ישראל וה"ט שהחמירו בע"פ אחר חצות בע"מ יותר משאר ע"ש וי"ט כדאמרי' ברפ"ד דפסחי' (דף נ') וכדמפ' בירו' משום דזמן פסח מחצות ואידך אף יחיד בשאר ימות השנה ביו' שמביא קרבן אסור בע"מ והכי אמרי' התם מה ת"ל שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב ולא תימא דווקא בקרבן שמיוחד ליחיד הוא דאסור אבל בשביל קרבן ציבור כמו קרבן מוסף אין כל ישראל אסורי' בע"מ. הא ליתא דהא שם בירו' אמר ר' יונה אינון תמידי' קרבן של כל ישראל אינון אם כ"י יתבין ובטילין והא כתי' ואספת את דגנך מי אוסף להן את הדגן אלמא אי לאו הא טעמא היו כל ישראל אסורי' בע"מ כל הימים מפני התמידין:

ועד כאן לא שמעינן מקרא דואספת דשרי בע"מ אלא מפני התמידין שקריבין בכל יום חיסך עליהן הכתוב דאל"כ מי אוסף להן הדגן אבל מוספין שאין קריבין אלא לפרקים מר"ח לר"ח וממועד למועד דסגי לאסיפת דגן בשאר כל הימים לא חיסך ובאסורן הן קיימן לאסור בע"מ ביום הקרבתן לכ"י. וכה"ג אמרי' בספ"ז דמנחות (דף עז) סולת ואפית אותו מלמד שניקחת סולת ומניין אפי' חיטין ת"ל ולקחת יכול אף בשאר מנחות כן ת"ל אותו מפני החיסחון התורה חסה על ממונן של ישראל כ"ש הכא די"ל כן. וה"נ אמרינן בפ"ק דזבחים (דף ו) אמור מעתה ראויי' היו ישראל להקריב קרבנותיהן בכל עת ובכל שעה אלא שחיסך הכתוב ועוד דמש"ה לא ילפינן למוספי' מתמיד אלא מדמינן להו לפסח שאסור בעשיית מלאכה דשאני מוספין דחמיר דהא תמידין אינו אלא שנים ליום ואילו מוספי' טובא הוו. ועוד דמוספי' אינן קרבין אלא בימי' המקודשי'. ועוד דתמידין אינו אלא כבש ים ובמוספין איכא נמי פרי' ואילים דקדשי טפי כדאמרי' רפ"ט דזבחי' (דף נ) פרי' קודם בהקרבתן לאילי' ואילי' לכבשי' והתם מפרש טעמ' ואין למידין חמור מקל להקל עליו ואע"ג דמשו' פסח אינו אסור בעשיי' מלאכ' ביום הקרבתו אלא מחצו' ואילך אבל קוד' חצות מותר כדתנן רפ"ה דפסחי' ירו' מקשה לה הרי פסח קרבנו של כל ישראל ותלה אותו מנהג אמר ר' אבהו שניא הוא שאין פסח קרב אנא משש שעות ולמעלה ר"א בעי אמר הרי עני עולה משש שעות למעלן מותר בע"מ מש"ש ולמטן אר"י פסח שהקריבו מש"ש ולמטן אינו פסח עולה שהקריבו בשחרית עולה היא אבל מוספין זמן הקרבתן כשר כל היום כדתנן לעיל ספ"ב כל היו' כשר למוספי'. ולישנא דירוש' הכי משמע דקא' שאני תמיד התור' הוציאה מן הכלל משמע דווקא תמיד הוציאה מן הכלל הא שאר קרבן כיוצא בו כגון מוספין שהוא לכל ישראל אע"פ שאינו מיוחד לבעליו כפסח דכללו הוא דאי כל כיוצא בו נמי שרי ל"ש לישנא דהוציאתו מכללה כיון דכל כיוצא בו נמי שרי:

וכ"ת הא דאמ' בפ"ב דחגיגה (דף י"ח) א"ל ר' יוחנן לריש לקיש אלא מעתה חג האסיף איזה חג שיש בו אסיפה הוי אומר זה חג הסוכו' אימת אילימא בי"ט מלאכה בי"ט מי שרי אלא בח"שמ מי שרי וכו' מכלל דתרווייהו ס"ל דחש"מ אסור בעשיית מלאכה. והשתא בע"כ הא דפריך חש"מ מי שרי בעשין מלאכה היינו מצד עצמו של חש"מ קא קשי' לי' ולא מפני מוספין שקריבין בו דיל דחד מתרי טעמי נקט ועוד הא עדיפ' לי' להקשו' מצד עצמו של חש"מ דפסיק' לי' איסור' לעונ' אפי' אי ליכא קרבן מוסף אבל הא ודחי קשה הא דדייק מכלל תרווייהו ס"ל חש"מ אסור בע"מ מדשתק לי' ר"ל לר' יוחנן מנ"ל דס"ל לר"ל דחש"מ מנ"ע אסור בע"מ דילמ' מותר ואפ"ה שתק לי' דמ"מ קשי' אדרשא דידי' דאפ"ה אסור במלאכ' מפני מוספי' והרי קרא בזמן שבמ"ק קיי' מיירי דאיכא מוספין הא לק"מ דודאי מפני המוספי' לילה שרי בעשיית מלאכה שאין זמן קרבן בלילה וכמו דע"פ עד חנות שמותר במלאכה ואי הוי ס"ל ר"ל דחש"מ אינו אסור מצד עצמו במלאכה אמאי שתק לי' הא איכא לילה של חה"מ דמותר בעשיית מלאכה. אלא ודאי ס"ל חש"מ מצד עצמו אסור בע"מ ויום ולילה שווין כמו שבת ויו' טוב:

וכ"ת למאי דפי' קרבן ליל' שרי בעשיית מלאכ' מאי קאמ' הירושלמי דתמיד התורה הוציאתה מאיסור מלאכ' דכתיב ואספת דגנך דילמא ואספת דגנך מיירי בלילה אבל כל היום אסור מפני התמיד. אומר אני ולטעמך דהניחא לרבנן דס"ל בפ"ד דברכות (דף כז) דתמיד של (אחד) [צ"ל שחר] קרב עד שש שעו ותמיד של בין הערבי' קרב מש"ש ומענה עד הערב נמצא משך זמן הקרבות ב' תמידין כל היו מן הבקר עד ערב. אתי שפיר דע"כ מדכתיב ואספת דגנך אם תאמ' אסור בעשיית מלאכה דא"כ ואספת דגנך היכי משכחת לי' אבל לר"י דס"ל התם דתמיד ש ש אין קרב אלא עד ד' שעו ושל בין הערבי' עד פלג המנחה שהוא י"א שעות חסר רביעית אפ"ת דתמיד אוסר במלאכ' משכחת לאספת דגנך מד' שעו' עד ש"ש ומפלג המנחה עד הלילה אלא מה אית לך למימר דאותן שעו אינן מספיקין לאסיפת דגן תירוש ויצהר כולו הנאמ' באותו קרא מהשתא אע"ג דאין קרבן אוסר ליל הקרבתו בעשיי' מלאכ'. אינו מספיק לאסיפ' זו. ועוד דכ"ש לילה כיון שאין דרכן של בני אדם לעשו' עבוד' קרקע בליל' כדאמרי' בפ"ד דפסחי' (דף נ"ד) גבי ניכוש דאינו מספיק לאסיפו' הכל מהא דר"י א"ר כ"כ דאע"ג דאותן שעו' (אד) [צ"ל אינם ראוין] לעיקר הקרבו' התמיד ולזריק' דמו אפ"ה כל היו מן הבקר עד הערב ראוי להקטיר איברי תמיד ש"ש דלא גרע מליל' דכשר להקטר חלבים ואיברים ואע"ג שנדחה הראי' מ"מ בלא"ה י"ל כן דמשמעו' הירוש' מאספת דגנך דהוציא הכתו' לתמיד מכללה מה"ט דאמרן. ומ"מ שפיר מוכיח שם בפ"ב דחגיגה דס"ל (לר"ש) לריש לקיש דחש"מ מצד עצמו אסור בעשיית מלאכה מדשתק לר"י ואס"ד מותר מצד עצמו ואין איסורו אלא מפני המוספין לחוד הא אע"פ שאין דרכן של ב"א לעסוק בעבודת קרקע בלילה אפ"ה שפיר קאמר קרא שאתה חוגג ואוסף דביום אתה חוגג ובלילה אתה רשאי לאסוף. וה"נ הא דאמרי' התם גבי הא דבעי למילף איסור מלאכה בחש"מ מק"ו מא' וז' שאין קדושה לפניהם ולאחריהן וקאמר ר"ח יוכיח ואע"ג דר"ח נמי אסור בע"מ מפני הקרבות ק המוספים היינו משום דהתם בעי נאסור חש"מ בע"מ מצד עצמו ולא מפני הקרבות המוסף. ונ"מ אפי' בזמן דליכא קרבן וע"ז קאמר ר"ח יוכי' דאין אסור בעשיית מלאכ' אלא מפני הקרבן ובזמן דליכא קרבן שרי ועוד דמצד עצמו של חש"מ חמיר יותר ממפני הקרבן שהרי הרבה מלאכות אסורות בחש"מ ובערב פסח שרי כדאמרי' בפ"ה דפסחים א"כ ה"ה דבר"ח שרי ועליהן קא' ר"ח יוכיח והשתא א"ש הא דשמעתין דקא' ושאין בה' ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח דאיסור מלאכות שבו הוא מפני הקרבות המוספין ואע"ג דהרבה מלאכות שרי בע"פ וקיל לענין איסור מלאכה יות' מחש"מ וא"כ ה"ה לענין ר"ח אפ"ה קרי לי' תנא אין בהם ביטול מלאכה לע' כיון שאין בהם ביטול מלאכה כ"כ כיון שאסור בהרבה מלאכות תדע שהרי חש מ קרי לי' א ב ביטול מלאכה לעם אע"ג דדבר אבד שרי בו. וכבר תיקן רש"י זאת וכתב חש"מ נמי ל"ל ביטול מלאכ' לעם שהרי באים לבה"כ יותר מימות החול לפי שאין עושין מלאכ' אלא בדבר האבד וה"ט שייך נמי גבי ר"ח ומיהו לר"י דאמר התם בר"פ ד' דברכות דזמן מוסף אינו אלא עד (שש) [צ"ל שבע שעות] יש להסתפק אם מותר בעשיית מלאכה בר"ח אחר חנות הואיל ועבר זמן הקרבה ואינו ראוי להקריב קרבן מוסף משש ולמעלה. ודמי לפסח הואיל אינו ראוי להקריבו קודם חצות מותר בעשיי' מלאכה בע"פ קודם חצות ה נ גבי קרבן מוסף נימא איפכא הואיל ועבר זמן הקרבה משש למעלה מותר בעשיית מלאכה ואינו אשור אלא עד חצות או נימא ל"ד לפסח דהואיל ואינו ראוי לפסח עד חצות ועדיין לא חל האיסור מש"ה מותר בעשיית מלאכ' כל זמן איסור הקרבתו. אבל מוספין שחל האיסור בבקר תו לא פקע איסורו כל היום מ"מ נ"ל עיקר דביום שקרב מוסף כל היום אסור בעשיית מלאכה אפי' לר"י מה"ט:

מיהו ק"ל דהא התוס' והר"ן רפ"ה דפסחי' מביאין להירו' זה דמה"ט בע"פ אסור בע"מ א"ח מפני הקרבן ואיסורו מן התורה ומסיימו התוס' ונר' דאף בזה"ז דליכא הקרבה כיון שנאסרו אז אסור לעול'. והר"ן שם הרחיב הדב' יותר וכתב בשם הרז"ה דכיון דמשו' פסק הוא דאסור האידנא דליכא פסח לא שני לן בין ע"פ לשאר עי"ט והשיבו עליו כיון דנאסר בע"פ אע"פ שבטל האיסור לא בטל עד שיעמוד ב"ד ויתיר שכל דבר שנאס' במנין צריך מנין אחר להתירו. וה"נ משמע בפ' ע"פ דאמרי התם ע"פ לא יאכל אדם עד שתחשך ומספקא לן אי משום פסח ואי משום מצה ואמרינן דר"י נשיאה הוי יתיב בתענית כולי יומא קסבר משום פסח וס"ל כמ"ד מודה ריב"ב בפסח ששחטו שחרית שהוא כשר. ואי איתא אדרבא כיון דמשום פסח הוא נא ה"ל להתענות כלל שהרי בזה"ז אין פסח נוהג וא"כ ה"נ כיון דר ח נאסר בזמן שבהמ"ק מפני קרבן מוסף בזה"ז נמי ליתסר והא לא שמענו י"ל שאני ע"פ שאינו אלא פעם אחת בשנה משא"כ משום מוספי' דשכיחי בכל ר"ח דחשו לפסי דא יתירא שהרי חפי התורה חסה בהא מילתא לפסידא יתירא ולא אסרה תורה ע"מ מפני קרבן תמיד וכמש"כ. ומ"מ לענין קורין ד' אפילו בזה"ז נמי דאע"ג דאיכא ביטול מלאכה לעם אפ"ה קורין ד' דתקנה ראשנה לא זזה ממקומה ולא פלוג רבנן בין בזמן הבית לבזה"ז משום ביטול מלאכה פורתא דהוספות גברא יתירא וכמו שאיסור ע"מ בע"פ אחר חצות לא זזה ממקומה אפי' בזה ז דליכא פסח משום דליכא פסידא כולי האי כדפיר' והשתא א"ש קרא דאשר נסתרת שם ביום המעשה מכלל דר ח לאו יום המעשה מה"ט דפרי':

בג' ובד' קורא א' ומפטיר א'. אינו יודע מ"ט דת"ק דממעט בקריאת ט' באב יותר מב' וה' דקורין ג' מ"ט דמפרש לעיל כנגד כהנים ולוים וישראלים א"נ כנגד תורה נביאים וכתובים וי"ל למאי דאמ' בספ"ז דב"ק (דף פ"ב) אסא דאמ' התם עזרא תיקן שיהו קורין בתורה בב' ובה' ופריך והא מעיקרא תיקון הכי בימי משה כדי שלא ילכו ג' ימים בלא תורה ומשני מעיקרא תיקון חד גברא ג' פסוקים וא"ל דבט"ב נמי סגי בחד גברא כעיקר תקנתן ל וה' והא דמחיק התם א"נ תלתא גברי ג' פסוקים ת"ק כל"ק ס"ל דמעיקרא חד גברא תיקן ועזרא הוא דאוסיף בב' וה' ג' גברי. וכיון דט"ב לא תיקן עזרא כלום בחד גברא סגי שעיקר תקנתן דחד גברא סגי בקריאות התורה:

ור"י כלישנא בתרא ס"ל דמעיקרא נמי ג גברי תיקון וכיון דמעיקר תקנתן פחות מג' גברא בקריאות התורה א"א ט"ב נמי ל"ש. עי"ל דבין ת"ק ובי לר"י אתיא כל"ק דמעיקרא תיקנו חד גברא וה"ט דר"י משום דכיון דמדינא ראוי לתקן בט"ב שיהו קורין ד' הואיל ואיכא מוסיף תפילה אלא משום ביטול מלאכה לא תיקנו כן כדא"ל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון ט"ב קורין ג'. אלמא אי לאו משום ביטול מלאכה ראוי לתקן ד' הלכך די לפחות א' מן הקוראין מש"ה ויהא קורין בו עכ"פ בפחות שבקריאות בב' וה' דקורין ב' ולא פחות. מיהו תי' קמא עיקר דהני תרי לישני דגמ' דספ"ז דב"ק חד אתיא כת"ק וחדא כר"י ואלו להאי תי' לישנא בתרא דהתם כמאן אתי' כי בדוחק יש ליישב להאי לישנא בתי' ב':

ומפטיר א'. ק"ל הא תנן בר"ח ובחש"מ קורין ד' ואין מפטירן בנביא וטעמא משום ביטול מלאכה כדפי' במתני' אלמא יותר אלימא מנין הקרואין מהפטרה לפיכך בר"ח ובחש"מ קורין ד' ואין מפטירין ואמאי בט"ב הוי איפכא דהא א' לעיל כל שיש בו ביטול מלאכ' לעם כגון תענית ציבור וט"ב קורין ג' משמא דמדינא ראוי לקרות ד' בט"ב משום מוסף תפילה שבו אלא משום ביטול מלאכה לא ביטלו מנין הקרואים משום ביטול מלאכה ואפ"ה מפטירין ואמאי הי' ראוי לבטל יותר את הפטרה דלא אלים משו' ביטול מלאכה ומנין הקרואין במקומו יהי' עומד כדאמ' בר"ח ובחש"מ והא קשיא נמי לר"י דא' קורא ג' ומפטיר א' כלומר הג' הוא המפטיר אמאי מפטירין ואין קורין אלא ג' ולא ד' איפכא מבעי לי' כדאשכחן בר"ח ובחש"מ ובחי' למס' תענית בפ"ד יתבאר זה:

ריצפה של אבנים היתה ותניא ואבן וכו'. הא דמייתי הא ברייתא אע"ג דאין בה נ"מ להא דמשני ריצפא של אבנים היתה והא איסור השתחוי' קרא בהדיא כתיב. י"ל משום דמקרא ה"א דאין איסור השתחווי' על ריצפות אבנים נוהג בח"ל דהא בארציכם כתיב ועובדא דרב בבבל הי' לפיכך מביא ברייתא זו דבארציכם לאו למעוטי ח"ל אלא למעוטי בה"מ אתא:

עליה אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש. דהא ל"ל דבארציכם למעוטי ח"ל אתא הא איסור השתחוי' חובות הגוף הוי וקיי"ל כל חובות הגוף נוהג בארץ ובח"ל כדאמ' בפ"ק דקדושין [דף לז] אלא וודאי האי בארציכם למעוטי אבנים של בה"מ קאתי וכה"ג אמ' בפ"ב דחגיגה (דף יא) שאלו את בן זומ' מהו לסרוסי כלבא א"ל בארציכ' ל"ת כל שבארציכם ל"ת. ופי' התוס' בפי"ד דמס' שבת (דף קי) בשם שאילתות דרב אחאי דהא סירוס חובות הגוף היא מה לי בארץ ומה לי בח"ל אלא האי בארץ לכל אשר בארץ אתא. מיהו ק"ל דהתם אמר מנין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל בארציכם לא תעשו. פי' התוס' דתרתי ש"מ מדלא כתיב בארץ לכל אשר בארץ אפי' כלב וכתיב בארצכם משמע בכם וא"כ ה"נ מבארץ לחוד נ"ל מיעוטי בה"מ בארציכם ל"ל וי"ל דבשלמא התם הוי סגי למכתב בארץ לחוד לכל שבארץ לרבות כלב לאיסור סירוס אבל מבארץ לחוד לא נתמעט משם מקדש אא"כ כתב רחמנא בארציך ולא בשל מקדש דלאו ארצך הוא אלא של גבוה וכיון דלא סגי למיכתוב בארץ לחוד למעוטי בה"מ בע"כ צריך למכתוב בארציכם לשון רבים דהא כולה קרא בלשון רבים משתעי כדכתי' לא תתנו ולא כתי' לא תתן:

לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים. דסתם השתחוי' כך היא. כדב"ל לקמן מקרא להשתחות לך ארצה. וק"ל הא גבי ע"ז כתיב לא תשתחוה. ואפ"ה חייב עלי' אפי' בלא פישוט ידים ורגלים כדאמר' בפ"ק דכריתות:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף