טורי אבן/חגיגה/ז/א

טורי אבן חגיגה ז א

דף ז ע"א

אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים. והיינו מה"ת דאלו מדרבנן יש לפאה שיעור אחד מששים וכן ביכורים מדרבנן א' מששים כדאמר בירושלמי רפ"ב דבכורים תני הבכורי' א' מששים אבל אין להם שיעור למעלה וק"ל אמאי לא חשיב נמי ראשית הגז דהא אין לו שיעור למעלה כדאמר בפ"י דחולין [דף קלו] דרבי אילעי יליף לראשית הגז נתינה נתינה מתרומה דאינו נוהג בח"ל כתרומה וה"ה דבעינן שירי' נכרין ורבנן לא גמרי מתרומה ונוהג בח"ל ולא בעינן שיריה נכרין והאומר כל גיזי ראשית דבריו קיימין והא סתם לן תנא התם כרבנן דראשית הגז נוהג בח"ל וא"כ הה"נ דלא בעי שיריה ניכרין ואין לו שיעור למעלה לתנא דידן כפאה ואע"ג דיש לו שיעור למטה מדרבנן דרה"ג בס' כדאמר התם הא פאה ובכורים נמי בס' מדרבנן ואפ"ה תני להו וי"ל נהי דראשית הגז אין לו שיעור לנתינתו למעלה מ"מ יש שיעור למנין הרחלים שחייבים בראשית הגז כדתנן התם (דף קל"ה) ואין נוהג אלא במרובה וכמה הוא מרובה וכו' בה"א חמש לאפוקי פיאה וביכורים אפי' קרקע כל שהו חייבת בהן כדתנן בפ"ג דפאה רע"א קרקע כ"ש חייבת בפאה וביכורי' ואע"ג דלגבי פאה פליגי תנאי התם דתנן רא"א קרקע בית רובע חייבת בפאה רי"א העושה סאתים וכו' תנא דידן כר"ע ס"ל ואע"ג דמה שיש לפאה ולבכורים שיעור למטה לא חש לה הואיל ואין לו שיעור למעלה וא"כ ה"נ אע"ג דיש קצבה למנין הרחלים למטה דפחות משיעור מנין הקצוב פטורים אפ"ה אין לו שיעור למעלה דאפילו ריבוא רחילות ויותר חייבים בראשית הגז מ"מ לא דמי דפיאה ובכורים בשיעור נתינה שלהם למטה אינו אלא מדרבנן אבל שיעור מנין הרחלי' הוי מה"ת דבפחות ממני' הקצוב פטורים מה"ת ואפי' לר"י דס"ד לומר דהראיון יש לו שיעור למטה מעה כסף וב' כסף דאורייתא כדאמר בסמוך ואפ"ה ל"ל בה וחשיב להו הואיל ואל"ש למעלה אכתי ל"ד דהאי שיעור למט' דמעה כסף ב' כסף הוא לחומרא דלא סגי בפחות מהאי שעורא וא"כ כ"ש דחשיבא מילתא וכיון דאל"ש כ"ש דראוי למחשבי' בדברי' שאל"ש מחמת חשיבותו אבל שיעור למטה דראשי' הגז לקולא דאין חייב בפחות מקצבה זו וגריעתא הוא לחיוב דה"ג אע"ג דיש לו מעלה דאל"ש למעלה מ"מ כיון דיש לו גריעותא די"ל קצב' למטה אינו חשיב כאלו שמנה ולא חשיב לי' והא דבכורים אין להם שיעור למעלה אע"ג דכתי' בהו ראשית כמו בתרומה דבעי שירי' ניכרי' משו' דכתיב בה ראשית אמר' בירו' משום דכתיב ראשית כל. בכורי כל. כן פי' התוס'.

ואני תמה האי קרא ל"ל ואי משו' דכתיב ראשית הא בתרומה גופא לא נ"ל שיריה ניכרין מראשית דא"כ רה"ג דכתיב נמי ראשית ראשית גז צאנך לבעי ש"נ אלמה אמרי' דחולין (דף קלג) לרבנן (רה"ג) [צ"ל דלא ילפי רה"ג] מגז"ש דנתינ' נתינ' מתרומ'. האו' כל גיזי רה"ג דבריו קיימין. וכתב שם התוס' מנלן דבתרומה בעי שיריה ניכרין אם מדכתיב ראשי' ברה"ג נמי כתיב ראשית ופי' דמה"ט בעי בתרומה ש"נ משום דילפינן תרומה מחלה דחלה נקראת תרומה ובחלה כתיב מראשית דמשמע ולא כל ראשית אלמא ראשית ל"מ לי' ש"נ א"כ בכורים קרא למעוטי דלא בעינן שיריה ניכרין ל"ל. ול"נ דלאו משים ראשית ה"א דבכורים בעי ש"נ אלא משום דבכורים איקרו תרומה כתרומה וחלה דכתיב תרומת ידך וא' מר אלו בכורים ומהכא נ"ל דבכורים חייבים עליהן מיתה וחומש כתרומה כדאמ' בפ"ח דיבמות (דף ע) וה"א דבעי נמי ש"נ כתרומה. ומיהו ק"ל דשם בפי"א אדר"א דיליף רה"ג מתרומה מנתינה נתינה אי מה תרומה בעינן ראשית שש"נ וכו' אלמא שיריה ניכרין מתרומה מראשית נ"ל ואין להאריך כאן:

וגמילות חסדים ותלמוד תורה. נ"ל אע"ג דכייל לת"ת דאין לו שיעור בהדי הנהו ל"ד להו דהני לעיקר מצוותן יש להן שיעור למעלה אלא שאם רצה להוסיף מוסיף ואין שיעור למעלה לתוספת וכל שהוא מוסיף יש מצוה ומקבל עלי' שכר וכדאמ' בירו' ר"ב בעי ולמה לא תני אפר פרה ודוק יבמה ודם ציפור של מצורע ומשני ל"ח אלא דבר שהוא מוסיף עליהם ויש בעשייתן מצוה ואלו אע"פ שהוא מוסיף אין בעשייתן מצוה אבל יש קצבה ושיעור למצותן ואם רלה שלא להוסיף הרשות בידו. אבל ת"ת עיקר מצוותו וחיובו אין לו שיעור אלא מחויב ללמוד יום ולילה כפי כוחו וכן ג"ח דמוקי לה בירו' בג"ח דבגופא נראה דדמי לת"ת דאין לו שיעור לעיקר שיעור מצוותו בת"ת ואע"ג דאמר בפ"ק דנדרי' האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכ' זו נדר גדול נדר לאלקי ישראל ומפ' הגמ' דאין זה מושבע ועומד מהר סיני דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית אלמא יש שיעור לת"ת הא פי' שם הר"ן דמ"מ מצוה מה"ה איכא משים ושננתם ע"ש ובהאי דירושלמי שכתבתי ניחא לי מה דק"ל אמאי ל"ח ב' דברי' שאין להם שיעור לציצית ולולב דאמר' במנחות פ"ד (דף מ"ב) ציצית אין לו שיעור כיוצא בו לולב אין לו שיעור ומ"ל דאין לו שיעור למעלה. אבל יש לו שיעור למטה כדמפ' התם ולפי דברי הירו' ניחא דהני אם תוסיף על שיעורן ועושה ציצית ולולב גדולים יותר משיעור מצוותן אין בעשייתן מצוה ואין מקבלין שכר ע"ז יותר מכי עושה כשיעורן:

אתה או' בזבחי' או אינו אלא בעופות ומנחות. ה"ג. והרמב"ם כתב (בפ"א מה"ח) הראייה האמורה בתורה והיא שנראה פניו בעזרה בי"ט ראשון של חג והביאה עמו עולה בין מן העוף בין מן הבהמה משמע דה"ג או אינו אלא במנחות לחוד אבל בעופו' יצא י"ח עולת ראייה. וק"ל דא"כ דאינו ממעט אלא מנחות לחוד ל"ל לתנא למתני תרי בבי בדינא קמא ממעט למנחות בבנין אב דחגיגה דזבחים דווקא בחגיגה ובדינא בתרא ממעט לשלמים מבנין אב דחגיגה דבראויה לו דהיינו עולה דכולה כליל ולא שלמים ת"ל דמנחות לא נמי מהאי דינא בתרא לחוד דבראוי לו לאפוקי מנחות דנקמצת ושירי' נאכלי' לכהנים ובהאי דינא לחוד סגי למעוטי מנחות ודינא קמא ל"ל לגמרי. אבל אי גרסי' בדינא קמא למעוטי נמי עופות א"ש דעופות א"א למעוטי מדינא בתרא דהא עולת העוף נמי כולה כליל ואע"ג דמנחות איפשר למעט מדינא בתרא כשלמים מ"מ אינהו נמי מהאי דינא אימעט אבל לגירסת הרמב"ם א"צ דינא קמא כלל וי"ל דאפילו לגירסת הרמב"ם נ"מ בדינא קמא למנחת כהן דכולה כליל ונ"ל מהאי דינא דאין כהן יוצא ידי חובתו במנחתם. א"נ נ"מ למנחת נסכים ואפילו ישראל דאמר בפ"י דזבחים (דף פ"ד) מתנדב אדם מנחת נסכי' בכל יום (וא"נ) [צ"ל ומנחת נסכים] כולם כליל. מ"מ דגרי התו' נ"ל דגרסי כגי' דידן דהא פי' לעיל (דף ז') גבי הא דפריך ל"ל קרא דזכורך להוציא טומטו' איצטריך קרא למעוטי ספיקא דא"א לסמוך מספיקא דלמא אשה הוא ועביד עבודה בקדשים שלא במקום מצוה ואי אפשר להביא עול' ראיי' מן העוף. מאי פריך הא וודאי איצטרי' קרא למעוטי דה"א מספיק' יביאו עולת עוף דלא בעי סמיכה כדאמר בפ"ג דגיטין (דף כח) גבי שולח חטאתו. מ"מ אין ראי' מהכא לסתור גי' הרמב"ם דכבר פי' שם דלאו משום סמיכה פריך. מ"מ אין להקשות על גי' הרמב"ם מדקאמר בשמעתין לא יראו פני ריקם בזבחים והא וודאי עוף אינו בכלל זבח וכדפי' רש"י בזבחים בהמה הזבוח בסכין ולא עולת עוף שהיא נמלקת כדאמר בפ"י דמנחות (דף צ) והרי הוא אומר זבח ועוף אינו זבח. י"ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד והא דתנן בפ"ח דזבחים (דף עד:) קדשים בקדשים מין במין זה קרב לשם מי שהוא ופריך בגמ' והא בעי סמיכה ומשני בקרבן אשה פי' התו' הא דל"ק בעוף כמו בהאי דפ"ג דגיטין דהכא בזבחים איירי ש"מ בלשון חכמים אין עוף בכלל זבח הא פי' התו' טעם אחר דעופו' לאו בני רעי' ופדי' נינהו. מיהו נ"ל דגי' ספרי' דידן עיקר דהא לעיל גבי בעיא דר"ח דויעלו עולות כבשים או פרים דהא בעיא ליתא אלא למ"ד עולות שהקריבו ישראל במדבר עולות ראייה הוו וע"כ לא מיבעי לי אלא בכבשים ופרים אבל בעוף לא ש"מ דאין עולת ראי' באה מן העוף הזבוח בסכין ולא עולת העוף שהיא נמלקת:

ואין נראין ריקנים משום שנא' לא יראו פני ריקם. ק"ל מאי קמ"ל דאין נראין ריקנים פשיטא הא מקרא מלא הוא וזיל קרי בי רב הוא מיהו לפמ"ש הרמב"ם (בפ"א מהל"ח) הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה בי"ט א' של חג ויביא עמו קרבן עולה ומשבא לעזרה ביו' א' ולא הביא עילה לא די שלא עשה מ"ע אלא שעבר עליו על ל"ת שנא' ל"י פני ריקם ולפ"ז הלאו דל"י הוא תנאי למ"ע של ר"פ דיראה כל זכורך ומעכבת אותו ונ"מ שאם אין לו קרבן ל"א דאתי עשה דיראה ודוח' ל"ת דל"י פני ריקם כדקי"ל בכל מקום דאתי עשה ודוחה ל"ת דש"ה דהל"ת מעכבת לעשה דאם ר"פ בלא קרבן אף העשה לא קיים הלכך אסו' לו לר"פ בעזרה ברגלים ריקם אפי' א"א לו להביא קרבן ראיי' דעובר בל"ת שלא במקום מצוה דבלא קרבן ראיי' אפילו מ"ע דר"פ לא קיים. והיינו דקא' האי תנא וא"נ ריקנים פי' בשום ענין אין נראין בידים ריקנים בלא קרבן ואפילו א"א לו בקרבן ל"א דמ"מ יראה דאתי מ"ע דר"פ ודחי לל"ת דל"י ריקם דלית' דקרבן ראייה מעכבת לעשה דר"פ והא בלא הא לא סגי אלא דדברי הרמב"ם ק"ל טובא כמו שאפרש דאע"ג דמהא דאמר לעיל (ד' ו') יש בראייה מה שאין בשתיהן. שראיי' עולה כולה לגבוה מה שאין בשתיהן ול"ק שק"ר דאיירי בה מדנקט שעולה כולה לגבוה מעכבת למצות ר"פ מה שאין בשתיהן ש"מ דאין מעכבין אותו דלק"מ דבלא"ה תנא ושייר טובא וכמ"של. מ"מ הא ודאי קשה דמנ"ל הא וכמ"ש בריש פרקין. ועו' שבפ' משפטים וכי תשא נא' מצות ר"פ לחוד בלתי לאו דל"י פני ריקם ולאו זה לא נאמר בסמוך למצות ר"פ. אלא בפ' ראה לחוד ש"מ דאין קרבן מעכב למצות ר"פ ומ"מ אפ"ת דמ"ע ומל"ת הללו כל חד וחד לחודי' קאי ואין ק"ר מעכבת למ"ע דראיית פנים אפ"ה א"ש הא דתני וא"נ ריקנין אפילו בא"א לו בקרבן ראיי' ולא אמרינן ליתי עשה דר"פ וידחה ל"ת דל"י ריקם משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. כדא' בפי"א דזבחי' (ד' צ) כל הנוגע בבשרה יקדש להיות כמוהו. אם פסולה היא תפסול. ואי כשר' היא תאכל כחמור שבה ופרי' אמאי וניתי עשה ונדחי את ל"ת אמר רב' אין עשה דותה את ל"ת שבמקדש דתני' ועצם לא תשברו בו. א' עצם שיש בו מוח. וא' עצם שאין בו מוח ואמאי ניתי עשה ונדחה את ל"ת אלא אין עשה דוחה את ל"ת שבמקדש. ה"נ אין עשה דר"פ דוחה את ל"ת דל"י פני ריקם דה"ל ל"ת שבמקדש ואע"ג דרב אשי משני התם יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה לאו למימרא דלא ס"ל הא דרבא דאין עשה דוחה את ל"ת שבמקדש דהא מוכח מא' עצם שיש בו מוח א"ו הכי קא' דבהא דיקדש א"צ להא דרבא דבלא"ה אינו דוחה דה"ל עשה ול"ת:

יראה יראה. מה אני בחנם אף אתה בחנם. משמע דר"י דרש מקרא ומסורת. וה"נ אמ' רפ"ק רפ"ק דסנהדרין (דף ד') והרי יראה ירא' דכי הדדי נינהו פליגי ומייתי לה מהא דר"י דלעיל דא' הסומא מא' מעיניו פטור מן הראיי' שנא' יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות. ני' ואע"ג דכי הדדי נינהו דרשי נמי מסורת ומשמע דרבנן פליגי עלי' (דאע"ג) [צ"ל דכיון] דכי הדדי נינהו לא דרשי' מסורת. וה"נ אמר' בר"פ הכל חייבין בראיי' לאתויי סומא בא' מעיניו ודלא כר"י והשתא ק"ל מאי פריך מיני' ר"י לר"ל דילמא הוא דא' כרבנן דלא דרשי מקרא ומסורת היכי דכי הדדי נינהו וי"ל דכ"ע דרשי מקרא ומסורת בכה"ג מיהו לאו לכל מילי מקשינן אני ואתה להדדי דוודאי ל"ש לאקשינהו אהדדי לכל מילי. אלא למאי דמסתבר והאי הקישא דמה אני לאתה בחנם מסתבר הוא. ולכ"ע דרשי' לי' אבל בהא דסומא בא' מעיניו לר"י מסתבר לי' למדרשי' להכי ולרבנן לא מסתבר והא דקא' התם והא יראה יראה דכי הדדי נינהו ופליגי לאו למימרא דפליגי בעיקר מילתא אי דרשי' מקרא ומסורת אי לא. אלא ה"ק ופליגי בהא בסומא בא' מעיניו ומדר"י פריך לה דשמעינן לה להדי' דדרש מקרא ומסורת מדפטר סומא בא' מעיניו ומ"מ אפילו למאי דפי' לא תימא דמדרבנן לחוד פריך לה דמדחייבו סומא בא' מעיניו והא כיון דכ"ע דרשי מקרא ומסורת בע"כ לרבנן הקישא למה אני בחנם אתי דא"כ אכתי תקשה מאי פריך דילמא ר"ל כר"י ס"ל דהקישא לסומא אתא א"ו אדר"י נמי פריך דלבחנם כ"ע מודו וכדפי':

אלא כל היכא דאתא ולא אייתי כ"ע ל"פ דעייל ומתחזי. מ"ל דהשתא נמי לא הדר בי' אלא מהא דקא' בל"ק דבשאר ימו' הרגל פליגי. ולר"ל לכל דאתי צריך לאתויי דליתא דלר"ל נמי אינו אלא רשות ולר"י אפי' רשות אינו. דאי מייתי לא מקבלין מיני':

אבל במאי דקא' בל"ק דבעיקר הרגל כל אימת דאתי צריך לאתויי אכתי כדקאי קאי ואי הוי הדר בי' מהא הוי מפרש לה בהדי' והקישא דיראה יראה דבחנם ל"ק לפי"ז דמיירי בשאר ימות הרגל דהא לנ"ק לר"י נ"ל האי הקישא אע"ג דא' בהדיא דבעיקר הרגל צריך להביא כל אימת דאתי ובע"כ הקישא לשאר ימות הרגל אתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף