עריכת הדף "תוספות הרי"ד/שקלים/א/ד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממע"ב וכשחייבין במע"ב פטורין מן הקלבון שחייבין בקלבון כו' בשחלקו וחזרו ונשתתפו שחייבין במע"ב ופטורין מן הקלבון בשלא חלקו ע"כ. משמע דהאי כללא ליתא אלא באופן זה שחייבין בקלבון ע"כ פטורין במע"ב וכשחייבין במע"ב פטורין בקלבון ולא מצינו האי כללא אלא כל המחויב בזה פטור בזה אבל להיפוך כל שפטור מזה חייב בזה לא כללא הוא לפיכך לא נקט גם איפכא כשפטורין מקלבון חייבין במע"ב וכן להיפוך ולכאורה צ"ב מאי שנא חיובא מפטורא אבל כד נעיין בהך מילתא מצינו בע"ה דכן הוא לשיטת הרמב"ם ז"ל ונקדים מתחלה הקושיא עצומה שהק' הרב לח"מ ז"ל על הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' בכורות על שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דהאחין והשותפין שוין הן ותפיסת הבית לדידי' גבי שותפין גבי בכורות דנולדו הבהמות ברשותן וגבי כסף שנשתנה עין המעות ואחין ושותפין דין אחד להם וקשה ממס' ב"ק דף ק"י ע"ב דאיבעיא גבי גזל הגר יורשין הוי או מקבלי מתנות הוי כו' כי קמיבעיא לן כגון שנפלו עשר בהמות בנכסי הגר מחויב לאפרושי מעשר מינייהו או לאו יורשים הוי דאמר מר קנו בתפיסת הבית חייבין או דילמא מקבלי מתנות הוי ותנן הלקוח ושניתן לו במתנה פטור כו' בשלמא לפרש"י ז"ל דמחלק בין אחין לשותפין דעלמא ניחא דה"ק יורשין הוי וקי"ל דיורשין חייבין כ"ז שלא חלקו או מקבלי מתנות הוי אבל לרבינו ז"ל יורשים ושותפין דעלמא שוין דאם ילדו הבהמות לאחר מיתת אביהן או לאחר שנשתתפו חייבין ואם לאו פטורין והאי דקאמר קנו בתפיסת הבית חייבין היינו הולדות שהולידו אחר השותפות וא"כ מאי ראי' היא זו בהמה שנפלה דלא שייך כאן ילדו לאחר השותפות ואי איכא למיבעיא לדעת רבינו ז"ל הכי הו"ל למיבעיא יורש הוי וכיון דלא הוי אלא חד יורש כו' חייב או דילמא מקבלי מתנות הוי אלא הא דמיבעיא ומביא ראי' מקנו מתפיסת הבית אין לו מקום לדעת רבינו ז"ל וצ"ע והנה באמת היא קושיא חמורה ונראה לפענ"ד לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל כי באמת יש להקשות טובא על שיטתו ז"ל ואחרי שנבאר כל הקושיות שיש להקשות עליו עי"ז ירווח לן שמעתתא בע"ה:

לכאורה נראה דברי הרמב"ם ז"ל סותרים מה' בכורות לה' שקלים דבה' בכורות כתב דהשותפין והאחין שוין הן בלא שום שינוי כלל דהנולדים בשותפות חייבין והנשארים מאביהן וכן מה שנתערבו ונשתתפו פטורין ואלו בה' שקלים פ"ג ה"ד כתב וז"ל האחין שעדיין לא חלקו מה שהניח להן אביהן וכן השותפין שנתנו שקל על שניהם פטורין מן הקלבון בד"א בשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה עין המעות אבל אם הביא זה מעותיו וזה מעותיו ועירבום ועדיין לא נשתנה המעות ולא הוציאום הרי אלו חייבין בקלבון עכ"ל ז"ל ולכאורה מוכח מלשונו ז"ל שכתב בד"א בשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה עין המעות כו' והתחיל בד"א בשותפין ודילג אחין ומדלא קאמר סתמא בד"א שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה עין המעות דהוי קאי על שניהן על אחין ועל שותפין ומדפירש בד"א בשותפין ושבק אחין משמע דבאחין לא בעינן שנשתנה עין המעות והוי תפיסת הבית תומ"י ואלו בה' בכורות לענין מעש"ב צריך גבי אחין נמי שיהא נולדים דהוי שנשתנה וזהו קושיא גדולה לכאורה:

ועוד קשה לכאורה שיטת הגמ' במס' בכורות דף נ"ו ע"ב דגרסינן שם אמר רב ענן ל"ש אלא שחלקו גדיים כנגד תישים ותישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים כו' זהו חלקו המגיע משעה הראשונה ע"כ פרש"י ז"ל ועדיין ירושה היא ושם ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפו הדרא לה תפיסת הבית כבראשונה ולא שותפות הוא הילכך ולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום לקוח ולא העתידים לבוא משום שותפות עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דלדידי' ז"ל שוה ירושה לשותפין באין שום חילוק מאי נפ"מ בין אם האחין שחלקו לקוחין הוי או יורשים הוי לענין חזרו ונשתתפו דאפילו חזרה תפיסת הבית כמעיקרא והוי שם יורשין עליהן מה בכך הא יורשים נמי אינן חייבין עד שתלד ברשותן ומה מהני לן אם יורשים הן בשותפות השני ולכאורה יש ליישב זאת ע"פ מה דגרסינן במס' ב"ב דף ס"ג ת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שהמעשרות שלי כו' כ"ז ששדה זו בידיך מכרה חזר ולקחה אין לו במעשרות ובירושלמי גרסינן במס' דמאי פ"ו תני ר"ח יש לו במעשרות תני ר"ה אין לו במעשרות אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובה הראשונה מחזירה תני ר"ח קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמר בין לכתובה בין לתנאין וחורנה אמר לכתובה אבל לא לתנאין מ"ד בין לכתובה בין לתנאין יש לו במעשרות מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין אין לו במעשרות וכן בירושלמי במס' כתובות ס"פ מי שהי' נשוי גרסינן פישר מן הראשון פי' הרמב"ן ז"ל דהלוה סילק לבע"ח ראשון והוי דומה כמו שגבה הבע"ח ראשון את השדה וחזר ולקח ממנו והוי דאיקני והאיך יכול הבע"ח שני לגבות ממנו כיון דלא כתב דאיקני [והירושלמי ס"ל דאיקני לאו טעות סופר כדמסיק] אר"פ אתא עובדא קומי ר"י אמר פישר פישר פי' דאין הבע"ח השני יכול להוציא השדה מן הלוה כמו דמסיק דלא כתב דאיקני וזה הוי דאיקני ומסקינן שם אמר ר"מ כמ"ד לכתובה אבל לא לתנאין ברם כמ"ד לכתובה ולתנאין הא חזרה פי' דלמ"ד לכתובה ולתנאין הוי כמי שלא גבה כלל הבע"ח ראשון וחזרה להלוה כדמעיקרא ולא הוי כלל דאקני וכן בפ' הנושא בירושלמי במס' כתובות גרסינן ג"כ גבי שאזון את בתך חמש שנים כ"ז שאת עמי גירשה אינה עמו חזר ונשאה מ"ד לכתובה ולתנאין הוי כאילו לא נתגרשה וחוזר השיעבוד הראשון מ"ד לכתובה אבל לא לתנאין אינו חוזר השיעבוד הראשון עי"ש עיין בחיבורינו רידב"ז סי' י"ז שבארנו שם דהענין לכתובה ולתנאין או דלא לתנאין הוא לאו דאמדינן דעתו דנשאה ע"ד כן או שחזר ולקחה ע"ד כן ז"א דלאו משום אומדנא נגעו בה אלא אי ממילא חוזר לאיתנו או לא וא"כ איכא למימר דרב ענן ס"ל לכתובה ולתנאין ע"כ נפ"מ בחזרת השיתוף בין אם יורשין הוין או לקוחות הן לא לענין הנולדים אח"כ אלא לדידהו גופא אם יורשין הוי בחלוקתן וכשחזרו ונשתתפו כאילו לא חלקו כלל והרי הם משותפין כבראשונה בהנולדים ברשותן אבל אם לקוחות הוי ונפטרו פעם אחת משום לקוח לא מהני חזרת השיתוף דנימא כאילו לא חלקו כלל ז"א כיון דנפטרו משום לקוח לא מהני מה שנשתתפו אח"כ כמו דלא מהני במוכר בהמה וחוזר לוקחה כיון דנפטרה מן המעשר משום לקוח לא חזרה עוד לאיתנה כמו בהמפקיר כרמו והשכים בבוקר ובצרו וכמו במפקיר פירותיו ונפטר ממעשר אע"פ שחזר הוא בעצמו וזכה בה ולא שייך בזה לכתובה ולתנאין כיון דנפטר פעם אחת משא"כ ביורשין הוי ולא נפטרו שום פעם כשחזרו ונשתתפו חזר בין לכתובה בין לתנאין וחשוב כמו שלא חלקו כלל וחשוב כמו שנולדו ברשותן כבראשונה כן יש ליישב סוגית הגמ' אבל ז"א דמ"מ יקשה על הרמב"ם ז"ל בה' בכורות הנ"ל דמסיק וז"ל חלקו האחין והשותפין אחר שנולד להן הבהמות ברשותן וחזרו ונשתתפו הרי אלו פטורין מן המעשר דבשעה שחלקו נעשו הכל לקוחין ולקוח פטור וכשחזרו ונשתתפו הרי נשתתפו בבהמות ועדיין לא ילדו להן ברשותן אחר שיתוף זה השני ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים כו' עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה דאמאי צריך להטעם דאחין שחלקו לקוחות הן הא אפילו יורשין הוי מ"מ פטורין משום שיתוף השני דאין לומר דדמי כאילו לא חלקו כלל ז"א דהא איהו ז"ל ס"ל לכתובה אבל לא לתנאין ולכאורה י"ל דאימתי ס"ל להרמב"ם ז"ל דלכתובה אבל לא לתנאין הנ"מ בשנתבטל הענין קודם החזרה כגון גבי בת אשתו שגירשה כיון שגירשה נתבטל הענין אינו חוזר אפילו בשחזר ולקחה וכן גבי מכרה חזר ולקחה דגבי מעשרות דהתם הוא כיון שכבר מכרה נתבטל הענין ע"כ אינו חוזר לאיתנו הראשון אפילו כשחזר ולקחה משא"כ כשלא נתבטל הענין מעיקרא כמו בנ"ד אם יורשין הוי הרי הן חייבין בין קודם החלוקה בהנולדים ולאחר החלוקה חייב ג"כ כל אחד על חלקו כיון דיורשין הוי ע"כ כשחוזר ונשתתפו את רוצה לפוטרן משום החזרה ע"ז שפיר אמרינן לכתובה ולתנאין ודמי כאילו לא חלקו כלל דאין לנו לשנות הענין ע"י החזרה וכמו שהי' קודם החזרה הגם שאין לנו לחזור ע"י החזרה לענין הראשון [משום דקי"ל לכתובה אבל לא לתנאין] אבל מ"מ אין לנו לשנות ע"י החזרה מענין הראשון אבל ז"א דהרי הרשב"א ז"ל בסי' תתקס"ב כתב גבי הבעל שסילק א"ע מירושת אשתו ופירות שלה וגירשה והחזירה דאמרינן דעל תנאי הראשון הוא מחזירה והק' על זה מהך דבת אשתו כ"ז שאת עמי וגירשה והחזירה דאמרינן לכתובה אבל לא לתנאין ומתרץ שם כמה תירוצים לחלק ואי כדברינו לא היה קשה כלל דהתם בבת אשתו את רוצה לחזור לענין הראשון שכבר נשתנה קודם הנשיאין השניים אין לנו לחזור לענין הראשון אבל הכא גבי סילק הרי לא נשתנה קודם הנשואין השניים אך את רוצה לשנות הענין ע"י נישואין השניים ואין לנו לשנות משום דבזה לכו"ע לכתובה ולתנאין וכיון דלא משני הכי ע"כ דל"ל לחילוקא דידן ולעולם אית לן למימר לכתובה ולא לתנאין:

עוד קשה מאד להבין שיטת הרמב"ם ז"ל בה' בכורות ה"י וז"ל ז"ל הלקוח או שניתן לו במתנה פטור מן המעשר עד שילדו ברשותו לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות והביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים וערבום ונשתתפו בהם הרי המאתים פטורין מן המעשר שכל טלה מהן כמכור הוא וכן האחין שירשו טלאים מאביהן הרי הן פטורין מן המעשר אבל הנולדים כו' ולכאורה קשה מאד דלכאורה הוא לנגד סוגית הגמ' דגרסינן ת"ר יהי' לך ולא של שותפות יכול אפילו קנו בתפיסת הבית ת"ל יהי' עי"ש וא"כ כל עיקר הפטור דשותפין הוא משום המיעוט דלך א"כ קשה מדוע הרכיב הרמב"ם ז"ל האי דינא דשותפין לדינא דלקוח דכתב לפיכך דלקוח פטור השותפין כו' והא בכ"מ דממעטינן שותפות מלך או מלכם אין שום שייכות לדינא דלקוח כלל דאפילו במקום שלקוח חייב מ"מ שותפין פטורין וזה צ"ב גדול:

ונראה לפענ"ד לברר הענין הזה בע"ה ע"פ מה דגרסינן במס' חולין דף קל"ה לכדתניא בהמת השותפין חייב בראשית הגז ור"א פוטר מ"ט דר' אילעאי אמר קרא צאנך ולא של שותפות ורבנן מיבעיא למעוטי כו' אמר רבא מודה ר' אילעאי בתרומה אע"ג דכתיב דגנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא תרומותיכם אלא דגנך ל"ל למעוטי כו' חלה אע"ג דכתיב ראשית ואיכא למימר ניליף ראשית ראשית מראשית הגז מה להלן דשותפות לא אף כאן דשותפות לא כתב רחמנא עריסותיכם אלא טעמא דכתיב עריסותיכם הא לא"ה ה"א ניליף ראשית ראשית מראשית הגז אדרבה ניליף מתרומה אין ה"נ אלא עריסותיכם ל"ל כדי עריסותיכם ונראה לפענ"ד לחקור בזה הענין הא דממעטינן בכ"מ שותפין מחיוב אם הוא דווקא בדליכא רק שיעור אחד על שניהן דלא תימא יצטרפו שניהן כיון דשניהן ישראלים ויוצא מתוך שניהם שיעור שלם ויתחייבו ע"י שניהם בהמצוה הזאת ע"ז ממעטינן שותפין או לא דבזה שאין כאן אלא שיעור אחד שלם לא צריכא לן למעוטי חיוב על ב' שותפין דזה פשיטא דאפילו בלא קרא נמי מהכ"ת נימא דע"י שניהן יצטרף אילו לא נאמר קרא אך הקרא קמ"ל דאפילו יש שיעור לכל אחד ואחד נמי פטורין משום גזה"כ לפטור שותפין דאי לא קרא לא ידעינן דשותפות פוטרן ונראה לפענ"ד דכל עיקר דבעינן למיפטר שותפין הוא דווקא בדאיכא ב' שיעורין קמ"ל דשותפות פוטר אבל בשיעור אחד לא צריך לאשמעינן דשותפות אינו מחייב דאף בלא קרא נמי ידעינן דשותפות אינו מחייב ועיקר הקרא קמ"ל דהשותפות פוטר ועפ"ז נלך לשלום כל דרכינו דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"י מה' בכורים הי"ד דבהמת השותפין חייבין בראשית הגז והנ"מ כשיש כשיעור לכל אחד אבל בחמש צאן לבד של שני שותפין פטורין עכ"ל ז"ל והכ"מ ז"ל הניח דין זה בצ"ע וכתב שהוא מדין חלה אבל מ"מ הניח את הדין הזה בצ"ע ונראה לפענ"ד דהרמב"ם ז"ל פסק כהת"ק דר' אילעאי דחייב בראשית הגז גבי שותפין וטעמא דת"ק דפליג עם ר' אילעאי הוא דר' אילעאי יליף פטורא דשותפות מקרא והת"ק מיבעיא הך מיעוטא לדרשא אחריתי ונמצא דליכא מיעוט וכיון דליכא מיעוטא ממילא שותפין חייבין אך הנ"מ כשיש כשיעור לכל אחד דאז בעינן מיעוטא לפטור אבל כשאין בכל אחד כשיעור מדליכא קרא לחייב לגלות לן דמצטרף ממילא פטור ור' אילעאי פליג וס"ל מיעוטא על שותפין הוא וע"כ אפילו בדאיכא שיעור לכל אחד ע"ז מיבעיא לן מיעוטא וע"ז פליגי חכמים עליו אבל לרבנן דל"ל מיעוטא ממילא כשיש לכל אחד כשיעור אין לנו קרא לפוטרו וכשאין בכל אחד כשיעור אין לנו קרא לחייבו א"כ ממילא כשיש לכל אחד כשיעור חייבין אין לכל אחד כשיעור פטורין [וכ"ת לדברינו למה צריך גבי תרומה תרומותיכם לחייב גבי שותפין הא התם הוי כשיעור לכל אחד ואחד ז"א דמיבעיא לן דלא למעוטי מדגנך כמו דגרסינן אע"ג דכתיב דגנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא תרומותיכם וכן פיאה אע"ג דיש שיעור לכל אחד בעינן קרא לחייב משום דלא תימא מיעוטא כמו דגרסינן אע"ג דכתיב שדך דידך אין דשותפות לא וכן מזוזה אע"ג דיש כמה פתחים צריך לרבות משום דל"ת מיעוטא דביתך עי"ש] ונמצא דבחלה אי איכא שיעור לכל אחד ליכא קרא לפטור וכשאין כשיעור לכל אחד ליכא קרא לחייב ואפילו לפי ההו"א אליבא דר' אילעאי דמרבינן לחלת השותפין מעריסותיכם לא מרבינן אלא כשיש כשיעור לכל אחד דלא תימא דניליף ראשית ראשית מראשית הגז והתם ע"כ לר' אילעאי פטור אפילו כשיש כשיעור לכל אחד קמ"ל דחייב אבל הנ"מ כשיש כשיעור לכל אחד:

וכיון דזכינו בע"ה לזה יומתק מאד שיטת הרמב"ם ז"ל דהא דממעטינן גבי מעש"ב מלך של שותפות הוא בדליכא רק שיעור אחד לשניהם וליכא רק י' טלאים לזה חמשה ולזה חמשה והא דצריך קרא הא אפילו בלא קרא הי' פטור דמהכ"ת דיצטרפו ז"א דכיון דמיהיה מרבינן לתפיסת הבית ע"כ צריך קרא למעט שותפין דלא תימא דיצטרף חמשה של זה וחמשה של זה ויצא השיעור מתוך שניהן ע"ז קמ"ל דלא מצטרפין ול"ל למה לן קרא הא בלא"ה פטורין משום לקוח ז"א דאי ס"ד דמצטרף מחצה נולדים של זה ומחצה נולדים של זה א"כ שתיהן נחשבים לאיש אחד כיון שיצא החיוב מתוך שניהן א"כ עשיתן כאדם אחד כמו דאיתא זה הלשון בירושלמי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעש"ב וזה הכלל נקוט בידך במקום דיצא החיוב מתוך שניהן עשיתן שניהן כאדם אחד ולא שייך בזה דינא דלקוח משא"כ כשיש שיעור לכל אחד ולא יצא החיוב מתוך שניהן א"כ שייך בזה דינא דלקוח וראי' גדולה לזה דע"כ כשהחיוב יוצא ע"י צירוף שניהם נחשבין לאיש אחד כל' הירושלמי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעש"ב דאל"כ למה לן לך למעט שותפין הא ידעינן מלקוח אלא ע"כ מדמצינו דאצל האחין עשיתן כאדם אחד הואיל והחיוב יוצא מתוך שניהם ה"א דגם בשותפין כן קמ"ל ע"כ ניחא שיטת הרמב"ם ז"ל משום דזה סובר גם הרמב"ם ז"ל דבאחין הוי תפיסת הבית קודם חלוקה ולא נקראו שותפין כמו שכתב בה' שקלים מפורש וכן מפורש בדבריו ז"ל בפי' המשניות למס' בכורות עי"ש וע"כ פשיטא דפטורא דמשום לתא דשותפין לא שייך גבי אחין אבל הנ"מ כשיש בסך הכל עשרה דהוא שיעור אחד דאם תצרף ליכא דינא דלקוח דאז בשותפין הפטור משום שותפות או לא שייך זאת גבי אחין דאין עליהם פטורא דשותפין משא"כ גבי לקוח ונולדים בזה אין נפ"מ בין אחין לשותפין וכי דאחין נינהו לא בעינן נולד ברשותן כיון דחשוב כמו כמכר זה עשרה שלו וזה עשרה שלו לאחיו וכי באחין לא שייך דין לקוח והמוכר לאחיו לא שייך דין לקוח בתמי' אך במקום דלא שייך לקוח דאתיין מדין צירוף ויצא החיוב מתוך שניהן ועשיתן כאדם אחד לא דמי שותפין לאחין דשותפין אין מצטרפין ואחין בתפיסת הבית מצטרפין משא"כ בדין דלקוח מ"ש אחין משותפין ע"כ גבי אחין נמי בעינן שילדו הטלאים ברשותן וע"כ עולה דברי הרמב"ם ז"ל יפה דהתחיל הלקוח והניתן לו במתנה פטורין עד שיולדו ברשותן לפיכך השותפין שנשתתפו והביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים [ולכאורה למה לא קאמר והביא זה חמשה טלאים וזה חמשה טלאים משום דבכה"ג הי' שייך באחין צירוף וכן בפי' המשניות במסכת בכורות כתב הביא זה עשרה טלאים וזה עשרה טלאים ולא כתב זה חמשה וזה חמשה משום דמסיק שם ג"כ דין דלקוח] ונתערבו הרי המאתים פטורין ממעשר משום לקוח וכן האחין שירשו מאביהן [הוא ג"כ בכה"ג דרישא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים] פטורין ממעשר משום לקוח דלא שייך בזה צירוף אבל בשירשו מאביהן עשרה טלאים דבזה לא שייך דין דמכר משום צירוף כנ"ל בזה לא מיירי הרמב"ם ז"ל דלא צריך לאשמועינן דין דשותפין שפטורין בשיעור אחד דפשיטא דלא מצטרפין [וכבר כתבנו הא דצריך לך למעט שותפין הוא משום הריבוי דיהיה אבל הרמב"ם ז"ל דלא כתב הריבוי דיהיה לא צריך לאשמעינן פטורא דשותפין] ודין דאחין לא שייך לפטורא דשותפין כבר קמ"ל בה' שקלים ולא נחית הכא לאשמעינן דין דתפיסת הבית דאחין לא דמי לשותפין כיון דלא כתב הכא דין פטורא דשותפין אך נחית הכא לאשמעינן פטורא דשותפין בשיש לכל אחד כשיעור עכ"ז פטורין משום לקוח משום דמלך לא מצינן לממעט רק דאין השותפות מחייב בשיעור אחד אבל לא מצינו דהשותפות פוטרת ואינו פטור רק משום לקוח ובעינן נולדים ובזה דמי אחין לשותפין אבל בשאין כאן אלא שיעור אחד לא צריך לאשמעינן לא פטורא דשותפין ולא החיוב דאחין דכבר קמ"ל בה' שקלים דאחין לא דמי לשותפין ובשיעור אחד מצטרפין אחין ולא שותפין ולעולם משכחת לה גבי אחין פטור בזה ובזה לשיטת הרמב"ם ז"ל כגון בשיש שיעור לכל אחד דאחין ג"כ פטורין משום לקוח ופטורין מקלבון לעולם דגבי אחין הוי תפיסת הבית בשיעור אחד גבי קלבון ואך התנא דקאמר הכלל שחייבין בקלבון פטורין ממעשר וכשחייבין במעשר פטורין מן הקלבון הוא רק באופן זה בין חלקו וחזרו ונשתתפו או לא חלקו כלל וזה כל הנפ"מ ע"כ קאמר הירושלמי שחייבין בקלבון ופטורין ממעשר כשחלקו וחזרו ונשתתפו וכשחייבין במעשר בהמה ופטורין מקלבון בשלא חלקו וכל הנפ"מ בין רישא לסיפא הוא בין חלקו ללא חלקו אבל אין ה"נ דמשכחת לה פטור בזה ובזה גבי אחין בדאיכא שיעור לכל אחד רק התנא אורי לן דין דחלקו ולא חלקו בזה מנגדים קלבון ומעשר זל"ז ור' ירמיה דקאמר פעמים שפטורין בזה ובזה הוא בשחלקו הבהמה ולא חלקו הנכסים הוא דקמ"ל בחלקו גופיה נפ"מ זה חלקו וזה לא חלקו וע"כ ניחא מה דלא קאמר התנא איפכא וכשפטורין ממעשר בהמה חייבין בקלבון וכשפטורין מקלבון חייבין במעשר בהמה ז"א משום דלשיטת הרמב"ם ז"ל משכחת לה גבי אחין דפטורין מזה ומזה בשהיה ב' שיעורין ע"כ לא מצינו רק באופן זה בחיוב דכשחייבין בקלבון דהוא בחלקו ע"כ פטורין ממעשר בהמה כיון דחלקו וכשחייבין במעשר בהמה דהיינו בדלא חלקו פטורין מקלבון ותלי החיוב והפטור בחלקו ולא חלקו וא"כ קשה דהאיך כלל גבי אחין בשחלקו וחזרו ונשתתפו דחייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה דז"א דאם האחין שחלקו יורשין הוי וכשחזרו ונשתתפו חוזר תפיסת הבית כבראשונה וחייבין בשהיה הירושה רק עשרה טלאים ע"כ קאמר רב ענן ל"ש אלא שחלקו כו' וכן מסיק הרמב"ם ז"ל ג"כ דלקוחות הן ואינן פטורין משום חזרת השותפות אלא משום החלוקה שנפטרו דכלקוחות הן וע"כ מתורץ קושית הלח"מ ז"ל דהתם במס' ב"ק גרסינן כגון שנפלו עשר בהמות ובדקדוק נקט הגמ' עשר דבעשר הוי שיעור אחד ואז הפטור הוא משום שותפות דהשיתוף אינו מחייבן משא"כ גבי אחין דמזה לא מיירי הרמב"ם ז"ל בהלכה זו וכמו שכתבנו ודו"ק. ועפ"ז יתבאר גם הסוגיא דבסמוך וכמ"ש בדבור שאח"ז:

ר' אבין אמר ר"ש בעי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעש"ב את פוטרו מן הקלבון א"ל שניא היא שהוא נותן סלע א' שלימה כו'. הפי' הוא כהפ"מ ז"ל דזה קאי אמתני' ולא על קושית ר"מ וכן מוכח מהראב"ד ז"ל בפ"ג מה' שקלים. וצ"ב להבין קושית הגמ' וכי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר את פוטרו מן הקלבון מאי תמיה הוא זה ולמה לא דמי זל"ז ומאיזה טעם יהי' כאדם אחד אצל מעשר יותר מן הקלבון גם צ"ב מאי דקמשני לא שניא היא שהוא נותן סלע אחת שלימה אין לזה פירוש לכאורה. גם קשה דקאמר סלע אחת הכי לא ידעינן דעיקר חיוב הקלבון הוא ע"ז כשנותן בעד ב' אנשים סלע ומאי מסיים סלע אחת תיבת אחת מיותר וגם מה דמסיק שלימה מאי בעי בתיבת שלימה וכי בא למעט שבורה דמסיק שלימה. ולפי דברינו לעיל לשיטת הרמב"ם ז"ל עולה יפה דהתם גבי מעשר עשיתן כאדם אחד באחין אע"פ שלא נשתנה דהיינו שלא נולדו ברשותם בדיש שיעור אחד ובב' שיעורין בעינן שנולדו ברשותן הוא משום דבשיעור אחד הן כאיש אחד ובב' שיעורין בנולד ברשותן אבל גבי קלבון אפילו בלא נשתנה עין המעות נמי חשיבי גבי אחין כאדם אחד ע"כ מתמה מאי דמיון הוא קלבון למעשר דהרי הכא נותנין כל אחד שיעורו מחצית השקל ובב' שיעורין לא עשיתן כאדם אחד דבשיעור אחד החיוב יצא מתוך שניהן ע"כ משום דעשיתן כאדם אחד אבל גבי קלבון האיך עשיתן כאדם א' הכי יוצא מתוך שניהן שיעור א' דיהא נחשבין כאדם א'. ע"ז משני שניא הוא שהוא נותן סלע אחת שלימה וכיון שנותנין שניהם דבר אחד שלם הרי שניהם כאדם אחד הגם דהוי ב' שיעורין אבל לא דמי לב' שיעורין דבכ"מ דצריך ליתן ב' שעורין כמו גבי מעשר ובתרומה ובכ"מ הוי נתינת ב' שיעורין ב' דברים נפרדים כמו גבי מעשר צריך ליתן ב' בהמות וגבי תרומה וכדומה כל חטה וחטה מופרדת בפני עצמה ע"כ שפיר ס"ל דבב' שיעורין חשובים כשנים אבל גבי קלבון הנתינה הוא דבר אחד שלם ולגבי דבר שלם הוי כשיעור אחד ועשיתן כאדם אחד ומדויק תיבת שלימה ופריך מעתה כיון דבדבר שלם הוי כשיעור אחד ועשיתן כאדם אחד ולא איכפת לן מה שלא יצא השיעור מתוך שניהן כיון דהנתינה הוא דבר שלם עשיתן כאדם אחד אם כן אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו נמי יהא פטורין מקלבון אבל ר' אבין ס"ל דזה דווקא בדאיכא ב' מעלות שלא חלקו ונותנין דבר שלם עשיתן כאדם אחד מה שאין כן בשחלקו ולא הוי רק ענין אחד דבר שלם לא עשיתן כאדם אחד ודוק:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>