עריכת הדף "שיירי קרבן/שבת/ג/ז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|למה}} לית אנן פתרין ד"ה היא בשוכח.''' כתבו תו' בפרקין דף מ"ד ע"ב הא אין עליה מעות וכו' קשה לרשב"א דמאי פריך לוקמי בשוכח ולהכי אין עליה מעות אע"ג דהוו עליה כל בין השמשות שריא ובזמן שיש עליה אסור לגוררה אפי' בשכח שהוא טלטול גמור וקמ"ל דבאינה נשמטת שרי לגוררה טלטול גמור דה"ל בסיס לדבר האסור ולדבר המותר ומתרץ דע"כ במניח איירי דהא אין גוררין אוחה משמע אפילו לצורך מקומה ואי בשכח אפילו בעודן עליו שרי לצורך מקומו ותימא שלא ראה הרשב"א שקושיתו היא קושית הירושל' אלא דלא ניחא ליה בתירוץ הירושלמי דסובר דבשאינה נשמטת א"צ לנער כיון דהוה בסיס לדבר המותר:

'''{{עוגן1|מתניתא}} פליגא על מ"ד כל המיוחד וכו' דתנינן האבן שע"פ החבית וכו'.''' וקשה הא אפי' למ"ד כל שיחדו לאיסור נמי קשה דהא האבן מונח עליה בשבת והרי יחדו וי"ל דאיירי בשהניחו אחר שלא מדעת:

'''{{עוגן1|נר}} מאוס פמוט אינו מאוס.''' בבבלי דף מ"ד גרסינן א"ר זירא פמוט שהדליק בו בשבת לדברי המתיר אסור לדברי האוסר מותר למימרא דר"י מוקצה מחמת איסור לית ליה והתניא רי"א כל הנרות של מתכות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת אלא אי איתמר הכי איתמר אר"ז פמוט שהדליקו עליו בשבת דברי הכל אסור לא הדליקו עליו בשבת ד"ה מותר וכתבו תוס' לדברי המתיר אסור פי' בקונט' לדברי ר"מ אסור לדברי האוסר לדברי ר"י ואין נראה לר"ת דלפ"ז הא דמסיק ד"ה אסור לא הוי אלא ר"מ ור"י דקאי עלייהו ולא ר"ש ומפרש וכן פר"ח לדברי המתיר היינו ר"ש אוסר כאן בפמוט דהא פמוט גדול הוא ככוס וקערה לדברי האוסר היינו ר"מ ור"י מותר דדוקא בנר של חרס דאית ביה תרתי מוקצה מחמת איסור ומחמת מיאוס הוא דאסרי אבל בשל מתכת שרי ע"כ ומסוגיין נראה כפירש"י דלר"ש ור"י פמוט שרי ואף דסובר דאפילו לר"י שרי היינו דלא שמיע להו הך ברייתא דאית ליה לר"י מוקצה מחמת איסור אבל לפיר"ח איכא פלוגתא גדולה בין הבבלי והירושלמי. ומ"ש דהא פמוט גדול וכו' קשה הא אין נותנין השמן בפמוט אלא בנר והנר עומד ע"ג פמוט כדאמר לעיל:

'''{{עוגן1|אלא}} כאן כר"י וכו'.''' כתבו תוס' בהלכה כל כתבי ד' ק"כ ע"ב בד"ה מנר וכו' ובירושלמי מוקי לה בנר שכבה ולא קתני בהך ברייתא ואם כבתה כבתה ואתא לאשמועינן היתר טלטול ע"י ניעור לר"י דאסר טלטול בנר שכבה א"נ אפילו לר"ש ובנר גדול כגון קערה ועששית דמודה ר"ש כדאמר בפרק במה מדליקין (צ"ל בפרק כירה) או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה ע"כ וקשה הא מפורש מסיק כאן דברייתא כר"י אתיא ולא כר"ש אע"ג דמסיק לקמן בסמוך דמודה ר"ש בקערה ועששית והא דלא משני הכא דאתיא כר"ש ובנר גדול דאפשר דאין מצוי שיהו משתמשין בנר שהוא גדול כל כך והא דמשני בבבלי בנר זוטא ה"פ סתם נר קטן הוא:

'''{{עוגן1|פתרין}} ליה בשוכח וכו'.''' בבבלי פ' כל כתבי ד' ק"כ ע"ב כתבו תוספות בד"ה פותח ונועל וכו' ואי לאו משום כיבוי והבערה משום טלטול אין לאסור דבנעילת דלת לא חשיב טלטול וגם לא הוי בסיס לדבר האסור דבית חשוב הוא ובטל אגב בית א"נ בשכח דלא הוי בסיס ע"כ וקשה איך לא ראו דברי הירושלמי דרב ושמואל תרווייהו מוקי לה בשוכח אבל בלא"ה אפי' דלת נעשית בסיס לדבר האסור:

'''{{עוגן1|תני}} אם התנה וכו'.''' כתב הר"ן בשם הרמב"ן והא דמסקי' נר שהדליקו עליו בשבת אסור דוקא בשלא התנה עליו אבל אם התנה עליו מותר לטלטלו משכב' ואפי' בנר גדול והביא ראיה מדגרסי' בירושלמי אם התנה עליו מותר מה אנן קיימין אי כר"מ אפי' התנה אסור דקסברי התם דלדידיה כל המיוחד לאיסור אסור אי כר"י נר מאוס הוא ואין אדם יכול להתנות על דבר מאוס שלא יהא מוקצה ואי כר"ש אפי' לא התנה יהא מותר ופרקינן כר"ש הוא ומיירי בכוס וקערה ועששית דאסירי לר"ש אפי' לאחר שכבו ואם התנו עליהן מותר עכ"ל ואיני יודע לכוין הגי' לדברי הרמב"ן אם לא שנאמר שלא היה כתוב לפניו מן הא דמה חמית מימר וכו' עד הוי מאן תנא וכו' ומדבריו אין נראה כן וצ"ע:

{{מרכז|<big>'''הדרן עלך פרק כירה'''</big>}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>