עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/במדבר/כו"

== פסוק ד ==
=== מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים ===
וברש"י: כאשר צוה וגו' - שיהא מנינם מבן עשרים שנה ומעלה, שנאמר {{ממ|שמות ל, יד}} "כל העובר על הפקודים וגו'". 

וביאר השפ"ח הקצר עפ"י הרא"ם: ד'כאשר צוה ה' וגו" משמע שכבר ידעו מזה אשר צוה כן, וזה על כרחך הציווי בפרשת תשא, דשם מיירי על כל מנין שבכל דור ודור, כי מהציווי דפרשה זו לא ידעו עדיין עד שאמר להם משה. 

ונראה להוסיף בזה, שיתכן שהוכחת רש"י שהכוונה "כאשר ציוה" היא לדברי הקב"ה שבפר' כי תשא, משום שכתוב כאן בפסוק "ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים", ואם הכוונה למה שאמר להם הקב"ה כעת, הלא הם כעת בסוף הארבעים שנה במדבר, ולא הם יצאו ממצרים {{ממ|אלא היו קטנים מגיל עשרים או שנולדו במדבר}} וכל הדור שיצא ממצרים כבר מת במדבר, ולכן פירש רש"י שהכוונה לנאמר בפר' כי תשא שזה היה מיד לאחר יציאתם ממצרים, וזה נאמר ל'יוצאים מארץ מצרים', ודו"ק. שוב ראיתי כן בשם ספר באר יצחק. וברוך שכיוונתי. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק ה ==
=== חנוך משפחת החנכי ===
וברש"י: לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתיחסין על שבטיהם, סבורים הם שלא שלטו המצרים באמותיהם, אם בגופן היו מושלים ק"ו בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם ה"א מצד זה, ויו"ד מצד זה לומר מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם וזה הוא שמפורש ע"י דוד שבטי י-ה עדות לישראל השם הזה מעיד עליהם שהם מתיחסים לשבטיהם.

כתב אאמו"ר זצ"ל {{ממ|הו"ד בקונטרס פניני שיח}}: צ"ע דלקמן {{ממ|כו, נז}}: "ואלה פקודי הלוי למשפחותם לגרשון משפחת הגרשוני לקהת משפחת הקהתי למררי משפחת המררי", והרי שבט לוי לא נשתעבדו במצרים וא"כ ליתא להאי ק"ו דאם שלטו בגופם, וא"כ לא בעינן לעדות על יחוסם. {{ממ|ואפש"ל שגם בלי הק"ו צריך עדות.}}

ויתכן לפרש עפ"י מה שמצאנו בפר' יתרו {{ממ|יח, ב}}, עי"ש ברש"י שמשה הביא אשתו ובניו למצרים ואמר לו אהרן על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם, אמר לה, לכי לבית אביך נטלה שני בניה והלכה לה. וביאר שם ב"שפתי חכמים" שמשה לא הקפיד אלא על אשתו שלא ישתעבדו בה המצרים אבל בבניו לא הקפיד, שאף אם היו במצרים לא היו משתעבדים שהרי לא היה השעבוד על שבט לוי, יעוי"ש. {{ממ|ר"ל, שלכן משה אמר רק לה לכי לבית אביך ולא לבניו.}} עולה מזה שאשת לוי אינה מקבלת דין זה של אינה משועבדת {{ממ|עכ"פ כשאינה מבנות לוי}}.

ולפ"ז יתכן דמתפרש הק"ו "אם בגופן היו מושלין ק"ו בנשותיהן" היינו אם בגופן היינו בגברים {{ממ|כגון בשאר שבטים}} משלו כש"כ בנשים שהם חלשות יותר וגם של שבט לוי, ומעתה שפיר צריך גם בהם עדות. [אמנם על עצם הענין ששבט לוי לא נשתעבדו, העיר ידידי הרב מאיר ועקנין שליט"א שהלא מצינו בלידת משה שחיפשו אחריו ואמו נצרכה להחביאו ביאור, ולמרות שהוא היה לוי. ומבואר שלמרות שהם לא נשתעבדו בעבודות פרך, אך היו תחת שלטון גזירותיהם של המצרים, וא"כ גם בהם שלטו המצרים, ושוב בעינן לעדות על ייחוסם, ומיושבת הקושיא שפיר.] [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== שם ===
ובהמשך רש"י: לפיכך בכולם כתב החנכי הפלאי, אבל בימנה {{ממ|פסוק מד}} לא הוצרך לומר 'משפחת הימני', לפי שהשם קבוע בו, יו"ד בראש וה"א בסוף. 

נתקשיתי לפי זה מדוע כתוב בפסוק "משפחת הימנה" ולא 'ימנה', שהלא במשפחה זו צריך שהיו"ד תהיה בראש המילה, ושלא כשאר המשפחות שצריך את הה"א בראש המילה, וצ"ע. {{ממ|ויתכן לדחוק וליישב שלא חילקו בין המשפחות.}} [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק י ==
=== ותבלע אֹתם ואת קרח במות העדה באכל האש וגו' ===
יעוין לעיל טז, לב במה שכתבנו בזה. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק יא ==
=== ובני קרח לא מתו ===
יעוין מה שכתבנו בזה לעיל טז, ז. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק יג ==
=== לזרח משפחת הזרחי ===
וברש"י: וכן אצבון לגד. 

ובשפ"ח הקצר ביאר בשם מנח"י: והא דפירש רש"י לקמן {{ממ|פס' טז}} ד'אזני' הוא אצבון, דרשות חלוקות הם, וכאן פירש וליה לא סבירא ליה. 

והנה רש"י בפס' כד כתב: כי כל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים, והלא בירידתם למצרים לא מוזכר אזני, ואם כן לכאו' מוכח מיניה וביה שאזני המוזכר לקמן הוא אצבון, וצ"ב דברי רש"י כאן.

שו"ר בחזקוני כאן, שג"כ הקשה ע"ד רש"י, ז"ל: שהרי בסמוך פירש רש"י לאזני, אומר אני שהיא משפחת אצבון. ואם תאמר אם אזני הוא אצבון לא נדע איזו משפחה שביעית נפלה. וי"ל שחסרה משפחת ישוה לאשר, עכ"ל. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק טז ==
=== לאזני ===
וברש"י: אומר אני שזו משפחת אצבון {{ממ|בראשית מו, טז}}, ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו. 

נראה לכאו' בביאור הקשר שבין 'אזני' ל'אצבון', שזהו כעין דברי הרא"ם {{ממ|הובאו בשפ"ח הקצר לעיל אות י}} בביאור דברי רש"י {{ממ|פס' יג}} שזרח הוא צוחר – לשון צוהר. וביאר הרא"ם שמפני שהזריחה והצוהר מורים על האור – התחלפו [וכן ה"א וחי"ת מתחלפות]. וא"כ ניתן לומר גם כאן שיש קשר בין האוזן לאצבע הסותמת אותה.

שוב ראיתי בליקוט מוסרי השל"ה {{ממ|מ'דרך חיים תוכחת מוסר' אות יד}}: פירש"י אזני הוא אצבון. ורבים תמהו מה שייכות יש לאלו השמות להדדי. ושמעתי רמז מוסר שאמרו רבותינו ז"ל {{ממ|כתובות ה:}} שנבראו אצבעותיו של אדם כיתדות, כדי לתחבם באזניו שלא ישמע דבר רע, ויהיה לאצבון כמו לאצבעון, שיתחוב האצבע להאוזן ויאטים אזניו מלשמוע דבר רע, עכ"ל. וברוך שכיוונתי לעיקר דבריו. וראה בפי' לבוש האורה שביאר את דברי רש"י בדרך הפשט, ודבריו מדוייקים היטב בלשונו של רש"י. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק כד ==
=== לישוב ===
וברש"י: ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן שירדה אמן {{ממ|של ארד ונעמן בני בלע בן בנימין}} כשהיתה מעוברת מהם, לכך נחלקו למשפחות וכו'. 

ויש להעיר ע"ז מרש"י לקמן {{ממ|פס' נט}} "יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים", וכתב רש"י: אשתו ילדתה במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, כשנכנסו לתוך החומה ילדתה, והיא השלימה מנין שבעים, שהרי בפרטן אי אתה מוצא אלא ששים ותשע, עכ"ל. ולפי ר' משה הדרשן היה צ"ל שבעים ושתים יורדי מצרים, להוסיף את ארד ונעמן שג"כ לידתן במצרים ואין הורתן במצרים. שו"ר שבנחלת יעקב דן בזה. וברמב"ן {{ממ|בפס' יג}} כתב בזה בדעת רש"י: ונצטרך עוד לומר כי יוכבד נולדה בין החומות ביום הכנסם שם ולכן יזכיר אותה בשבעים נפש, ואלה נולדו אחרי החדשים. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק מו ==
=== ושם בת אשר שרח ===
כתב הרמב"ן: לפי שהיתה בחיים מנאה כאן, לשון רש"י. ואונקלוס תרגם ושום בת אתת אשר סרח. נתכוין בזה לומר כי היתה בת [יורשת כי בנים זכרים היו לו, אבל היתה בת אשתו] יורשת נחלה, ולכך הזכירה הכתוב בכאן כאשר הזכיר בנות צלפחד, ותכנס בכלל "לאלה תחלק הארץ" {{ממ|פסוק נג}}. ואלו היתה בת אשר עצמו לא היתה יורשת, כי בנים זכרים היו לו, אבל היתה בת אשתו מאיש אחר לא היה לו בן והיתה נחלתו לבתו. ויהיה טעם "ושרח אחותם" {{ממ|בראשית מו יז}}, כי היתה אחות בניו לא בתו. ולכך אמר "ושם בת אשר שרח" ולא אמר "ובת אשר", לומר כי היה שמה בת אשר ונקראת שרח. ואם היתה בחיים כדברי רש"י הנה היא כבנות צלפחד לנחלה, ואם מתה, משפחתה נטלו בעבורה וכו', עכ"ל הרמב"ן.

ונתקשיתי בדברי הרמב"ן, שהלא אם היתה סרח בת איש אחר ולא בת אשר, יש לידע מי היה אביה. אם היה זה אחד מהשבטים, א"כ היתה צריכה להתייחס אליו. וביותר, הלא מצינו שכל השבטים ירדו למצרים ושם הם מתו, ואף אחד לא מת בעודו בארץ כנען, ואילו סרח נולדה כבר בארץ כנען {{ממ|ובִשְרָה ליעקב על מציאת יוסף}}. ואם היה זה אדם זר שלא מהשבטים, א"כ היא לא מזרעו של יעקב, ואילו כאן בפסוקים היא מתייחסת ליעקב אבינו ולכלל ישראל, וכן א"כ לא תקבל נחלה בארץ ישראל, ומבואר ברמב"ן שציטטנו שסרח קיבלה חלק בארץ כפי שבנות צלפחד קיבלו. [ואולי ניתן ליישב על פי שיטת ר' יהודה שהביא רש"י בפר' וישב {{ממ|בראשית לז, לה}} שעם כל שבט נולדה תאומה ונשאום השבטים. וסרח זו היתה בת של תאומה ואדם זר, וא"כ היא שייכת לכלל ישראל משום שאמה היתה בתו של יעקב, ויש לבדוק זאת. וע"ע בענין זה במש"כ לעיל בפר' ויגש {{ממ|בראשית מו, כו בקטע השני}}.]

שוב ראיתי שאכן כך מקשים הטור, הדעת זקנים והחזקוני, ונראה שם בדבריהם שנשארים בקושיא. ומעניין שגם הם מביאים את התרגום כגירסתו של הרמב"ן, ואילו בגירסתנו האונקלוס אינו מתרגם כך, אלא מתרגם כפשוטו: ושום בת אשר סרח. ויש לבדוק בדפוסים ישנים.

ובפי' 'טוב ירושלים' על הרמב"ן כאן הביא מספר 'תכלת מרדכי' שתירץ שבעלה הראשון של אם שרח היה ישוה בן אשר, והוליד ממנה את שרח, וגירשה ונשאה אשר - כי לא נאסרה אז עדיין כלתו, והוליד ממנה את ארבעת בניו. כך ששרח היתה בת בנו של אשר, ולכן נקראת כאן בתו, כי דרך הפסוק לעשות בני בנים כבנים {{ממ|וכפי שכתב הרמב"ן לעיל פס' יג}}, והיתה בת אשתו ואחות בניו. ואביה ישוה ירד למצרים, וכמסופר בפר' ויגש {{ממ|בראשית מו, יז}}, ויצא ממצרים ומת במדבר בלי בנים - שהרי לא נמנתה לו כאן משפחה, ושרח ירשה את נחלתו. והביא שם שקרוב לכך תרצו בעקדה {{ממ|שער פד}} ובמנחה בלולה ובכור זהב. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק נד ==
=== לרב תרבה נחלתו ===
וברש"י: לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא על ידי גורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא {{ממ|קכב.}} וכו'. 

וביאר בשפ"ח הקצר בשם הדב"ט: ומפרש שמאחר שחלקו לפי רוב האוכלוסים אם כן אין תחומי השבטים שוים בגודלם, ואיך שייך לעשות על זה גורל, לכן פירש שהיה הגורל ברוח הקודש, ויצא לכל שבט חלק הראוי לו. 

צ"ב שהלא הגבולין לא היו שוים בכמות ובאיכות, ואם היו מראש י"ב גבולין המיועדים לי"ב שבטים, א"כ ברור שהשבט הקטן יקבל את הגבול הקטן והפחות, וכן הגדול – את החלק הגדול והמשובח, ואם כן מהו על פי רוח הקודש? [ואולי ניתן לחדש שהיו שבטים שזכו בכמה גבולים קטנים בכמה אזורים בארץ {{ממ|כך זכורני}}, ואם כן ישנן הרבה אפשרויות חלוקה, וזה נעשה על פי רוח הקודש.]

אמנם בספורנו כתב: לרב תרבה נחלתו. בכמות הקרקע. כי אמנם נתחלקה הארץ לשנים עשר חלקים שוים בערך הדמים, בלתי שוים בכמות, אלא כור רע כנגד בית סאה טוב, ונטל השבט המרובה באכלוסין החלק רב הכמות, והשבט שהיה מועט נטל החלק הקטן בכמות שוה בערך הדמים אל החלק רב הכמות, כאמרו לרב תרבה נחלתו, עכ"ד. היינו שהשבט הגדול קיבל יותר שטח בקרקע – בכדי שיספיק לכל בני השבט, אך ערך הקרקע היה פחות, ושוה בערכו לקרקע הקטנה שקיבל השבט המועט באוכלוסין. אכן זה לא כפירוש רש"י. [והיה ניתן לומר באופן נוסף, להיפך מדברי הספורנו, שכולם קיבלו אותו גודל של חלק בקרקע, אך השבט הגדול קיבל חלק שהיה שווה יותר ומשובח יותר, ולכן חלקו יכל להתחלק ליותר אנשים, מכיון שהיה משובח ושווה יותר. וזה יותר קרוב לדברי רש"י.]

שוב ראיתי בחומש מקרא מפורש שביארו את דברי רש"י כאן: וזו צורת החלוקה: חילקו את הארץ לשלש מאות אלף ואלף ושבע מאות ושלושים חלקים קטנים, וצירפו את כל החלקים האלו לפי השתייכות האנשים לשבטים לשנים עשר חלקים גדולים, וכל שבט קיבל חלק כפי מספר אנשיו [והוסיפו: ועיין רמב"ן רא"ם וגו"א שהאריכו מאוד להכריח השיטות ולפרש המקראות לפי"ז]. ואח"כ הביאו בשם הבאר מים חיים שמה שעשו ג"כ גורל אף שכבר סדרו את החלקים שיהיו כענין השבטים וצרכיהם, אך עשו גורל כדי לברר את אמיתות החלוקה ולהכריע שאכן זהו חלקם ונחלתם הנברר להם משמים, וישמחו בחלקם ובמתן גורלם, ולא חששו פן יזדמן החלק הקטן לשבט המרובה או להיפך, כי הגורל היה ניסי ופלאי על פי רוח הקודש, וכמבואר ברש"י כאן.

וראה בדברי הגר"א {{ממ|יהושע יז, יד}} שביאר ביאור נוסף בחלוקת הארץ, עיי"ש ודו"ק. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== שם ===
וברש"י: והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין, וי"ב גבולים בי"ב פתקין וכו'. 

הקשו בקובץ 'עיון הפרשה': צ"ב לשם מה היו י"ב פתקין שהיו כתובים בהם שמות י"ב השבטים, הלא שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה נטלו נחלתם בעבר הירדן, והם לא נתחלקו על ידי גורל, וכמבואר ברמב"ן {{ממ|דברים לג, כ}}, וא"כ הגורל נחלק רק לתשעה שבטים ומחצה. ונראה ליישב שרש"י דיבר רק בעיקרון לפני ששבטי ראובן וגד ביקשו לקבל את חלקם מעבר לירדן, אך באמת בפועל היו רק עשרה פתקים לגורל. עוד ניתן לומר שרש"י חולק על דברי הרמב"ן וסובר שגם הנחלות שבעבר הירדן המזרחי נתחלקו על ידי גורל ברוח הקודש.

שוב ראיתי בחומש 'מקרא מפורש' שהביאו שכך הקשה המשכיל לדוד, ועיי"ש שהאריך, ובתוך דבריו יישב כדברינו הנ"ל {{ממ|בתירוץ הראשון}}, עיי"ש. וברוך שכיוונתי. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== שם ===
וברש"י: ולא נתחלקה הארץ במדה, לפי שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא, בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים {{ממ|ספרי קלב}}.

יש להעיר מדוע הוצרך רש"י להוכיח ולבאר מדוע הוצרכו לגורל מיוחד ע"פ רוח הקודש ולא הסתפקו בחלוקה רגילה, והלא כבר רש"י פתח את ביאורו לפסוק שהשבטים אינם שוים באוכלוסיהם, וא"כ פשיטא שהיה זה עפ"י רוה"ק. ואולי ניתן לדחוק וליישב זאת שפירוש רש"י כאן מצורף מכמה מקורות, תחילתו מהגמ' בבבא בתרא וסופו מהספרי. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק נה ==
=== לשמות מטות אבותם ===
וברש"י: אלו יוצאי מצרים, שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים. כיצד, שני אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה, האחד נטל חלק אחד והשלשה נטלו שלשה, שנאמר לאלה תחלק הארץ, חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה, וזהו שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו, שאחר שנטלו הבנים, חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים, ואילו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים, לא היו נוטלין אלו הד' אלא שני חלקים, עכשיו נטלו ד' חלקים.

וביאר בשפ"ח הקצר בשם מנח"י: ר"ל, אביהן של שני אחים שיצאו ממצרים, והוא מוריש לשני בניו, והם יורישו לבניהם. נמצא האחד יורש החצי כמו השלשה. אבל אם תחזור הנחלה לאבותיהן שהיו מיוצאי מצרים, היה כל אחד מהם מחזיר ומוריש רק לבניו ולא לבני אחיו, וישאר היחיד עם חלקו והשלשה עם חלקם. וע"ע רא"ם. 

ומבואר במפרשי רש"י שבדוגמא שרש"י הביא, יקבל היחיד אותה הנחלה כשלשת בני דודיו גם יחד. והנה רש"י בסוף דבריו כתב: ואילו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים, לא היו נוטלין אלו הד' אלא שני חלקים, עכשיו נטלו ד' חלקים. ולכאו' היה צריך לכתוב חילוק הרבה יותר ברור, שבמקום שהשלשה יקבלו ג' חלקים - יקבלו רק שנים - כבן דודם היחיד. אך בכל זאת צ"ל שזוהי כוונת רש"י, וכמבואר כן בסוגיא בב"ב קיז. [ומה שלרש"י יש הבדל בין אם היו נוטלים ב' חלקים, וכעת - ד', ולמרות שזה באותו יחס, יתבאר עפ"י התוס' שנביא בהמשך שהנפק"מ היא לעומת האחרים שאינם בני דודיהם, ששם נשארת החלוקה לפי מספר הנפשות שנכנסו לארץ].

והנה הגור אריה הביא שהרשב"א הקשה מדוע לא מוזכר ב{{ממ|רש"י ו}}בתוספתא שגם הסב היה מיוצאי מצרים. ותירץ שסמך על הסיפא שאמר שחזרה נחלתן אצל אבי אביהן, ולא הוצרך לומר דבר זה ברישא. והרשב"א עצמו מפרש שלא צריך שיהיה אבי אביהן מיוצאי מצרים, אלא גזירת הכתוב היא שכשתשוב הנחלה אל אביהן - שחולקין בשוה, אע"ג דבעלמא אין הדין כן.

ובתוס' בב"ב קיז. {{ממ|ד"ה ומחזירין}} ביארו בדעת רש"י בחומש שגם אבי אביהן יצא ממצרים, ומקשים א"כ מאי נ"מ בין מ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ למ"ד שלבאי הארץ נתחלקה הארץ [וביאור רש"י הוא כדברי הגמ' למ"ד לבאי הארץ נתחלקה], והלא כשמחזירים לאבותיהם והאבות יתחלקו בשוה הרי"ז כאילו ליוצאי מצרים נתחלקה. ומיישבים התוס' שדווקא כשהם אחים חוזרים וחולקים בשוה, אבל כשהם לא אחים, כשלאחד יש יותר בנים מלמשנהו - מקבל יותר לפי כמות הבנים. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:26, 7 בפברואר 2021 (IST)