עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/במדבר/כ"

== פסוק א ==
=== ויבאו בני ישראל כל העדה ===
וברש"י: עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים. 

והנה כבר העיר הרמב"ן שלשון מעין זו כתב רש"י גם לגבי מיתת אהרן לקמן פס' כב: כל העדה - כולם שלמים ועומדים ליכנס לארץ, שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזרה עליהם, שכבר כלו מתי מדבר, ואלו מאותן שכתוב בהן {{ממ|דברים ד, ד}} "חיים כלכם היום". וצ"ב הכפילות והשינויים. [ובגור אריה כתב {{ממ|הו"ד בשפ"ח הקצר פס' כב}} שבפס' א' דיבר שהנשארים היו כולם חיים בעולם הזה, ובפס' כב בא ללמד שכולם היו בני עולם הבא, כמו שפירש רש"י שם: ואלו מאותן שכתוב בהן "חיים כלכם היום".]

וראיתי בחתם סופר שביאר את השינוי בלשון רש"י, שבאהרן הוסיף "חיים כולכם היום", וכאן במיתת מרים כתב "ואלו פרשו לחיים". וכתב שמרים מתה בניסן, ואז למרות שהאמת היתה שכולם נפרשו לחיים וכבר כלו מתי מדבר, מכל מקום ישראל עדיין לא ידעו מזה, שהרי בתשעה באב שלאחר מכן הם עוד תקנו להם קברים, ולא נודע להם שהפסיקו למות עד ט"ו באב, וכמבואר בסוף תענית {{ממ|ל:}} שנכנסו כל ערב לקברים עד שנתמלא הירח והבינו ששוב לא ימותו, ולכן לקמן במיתת אהרן בהר ההר שהיה בחודש אב, נאמר "חיים כולכם היום" ממש, שידעו שהם חיים.

ודבריו צריכים עיון, שהלא אהרן הכהן מת בא' אב כמבואר בקרא, ואז "כל העדה" הגיעו להר ההר, ורק בט"ו באב נודע להם ששוב לא ימותו במדבר, וא"כ שוב צ"ב החילוק בלשונות רש"י בין מיתת מרים לאהרן.

שוב ראיתי בחת"ס בסוף הספר שביאר כעין פירושו הנ"ל, אך בשינוי, שמרים במיתתה כיפרה על אנשי דורה שחטאו בלשה"ר במרגלים, ולכן לפני מיתתה לא היה ודאי שכולם יחיו בת"ב הקרוב, אך לאחר שמתה מרים - כשהגיעו להר ההר קודם מיתת אהרן, כתב רש"י שכבר הוברר הדבר במיתתה של מרים שהם מאלו שכתוב בהם "חיים כולכם היום". ובזה מיושבת קושייתנו, דלמרות שעדיין לא עבר ט"ו באב, אך השינוי טמון בכך שכבר מתה מרים, ובזה מיושב שינוי הלשונות ברש"י.

והנה יעוין בתוס' בב"ב קכא. ד"ה יום, שר"ת סובר שהמיועדים למות באותה שנת הארבעים לא הקדימו למות בשנה הקודמת, אלא נתבטלה מהם הגזירה ונשארו לחיות. ותוס' בתענית ל: כתבו: ויש מפרשים שהיו מתים בכל יום, אך רוב המתים היו לעולם בתשעה באב, ובחמשה עשר באב פסקה הגזרה ולא מתו כלל ועשו יו"ט. ולכאו' משמע מתוס' שרק מט"ו באב האחרון לא מתו כלל, ואילו לפי החת"ס הנז' כבר מאז מיתת מרים בניסן לא מתו כלל, וצריך עיון. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== ותמת שם מרים ===
וברש"י: אף היא בנשיקה מתה, ומפני מה לא נאמר בה 'על פי ה", שאינו דרך כבוד של מעלה. ובאהרן נאמר "על פי ה'" באלה מסעי {{ממ|להלן לג, לח}}. 

נתקשיתי מדוע רש"י אינו כותב שאף במשה כתוב לשון זו {{ממ|דברים לד, ה}}. ויתכן שבמרע"ה שזה נכתב במקום עיקר ענין פטירתו, לא הוצרך להזכירו, ורק אהרן שלשון זו לא נזכרת במקום פטירתו אלא בפר' מסעי – הוצרך רש"י להזכירו.

שוב ראיתי בחומש 'מקרא מפורש' שהביאו מהמפרשים שביארו בתחילת דברי רש"י 'אף היא בנשיקה מתה', שכוונתו היא שהכתוב כפל תיבת 'שם', ואמר "ותמת שם ותקבר שם", כדי ללמד בגזירה שוה ממיתת משה שנאמר בו {{ממ|דברים לד, ה}} "וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב", ללמדך שאף היא מתה במיתת נשיקה, עכ"ד. ולפי"ז מובן היטב שבסיום דברי רש"י אין טעם להזכיר את משה שממנו נלמד כל הענין, אלא רק את אהרן. [ומ"מ הוסיפו שם כדברינו, שרש"י מזכיר את אהרן, משום שבפרשתינו בסמוך כאשר נתפרשה מיתתו לא נאמר כן. והוסיפו בטעם הדבר מרבינו בחיי {{ממ|פס' כח}}, שזה משום שכאן נאמרה פרשת מי מריבה, ואין מן הראוי להזכיר במקום זה שמיתת אהרן היתה 'על פי ה" כיון שהמרה את פיו, כאמור {{ממ|פס' כד}} "על אשר מריתם את פי".]

אמנם יש לציין שבשפ"ח הקצר כאן הביאו מרא"ם דפו"ר שהלימוד הוא 'שם' 'שם' מאהרן, ולא ממשה כפי שהבאנו לעיל. אמנם בגמרא מועד קטן כח. {{ממ|שהיא מקור דברי רש"י הללו}} איתא "שם שם ממשה", וצ"ע כעת. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== שם ===
וברש"י הנזכר. 

התעוררתי בזה, שמבואר בדברי רש"י הללו, שאין זה דרך כבוד של מעלה לכתוב שמרים מתה מיתת נשיקה. ולכאו' ביאור הדברים הוא שאין זה מתאים לכתוב שהקב"ה 'נישק' {{ממ|כביכול}} את מרים בפיו. ויש להעיר בזה שהלא מי"ג עיקרי האמונה שהקב"ה "אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל", והלא 'זכר' ו'נקבה' הם עניינים השייכים לגופים, ואילו הקב"ה לכאו' הינו מעבר ומחוץ לכל אלו, וא"כ אינו לא זכר ולא נקבה, ושוב צריך ביאור מדוע אין זה מדרך כבוד של מעלה.

והנראה שאכן כפי שמצינו אין ספור מקומות בתורה "ויאמר ה' אל משה", לשון זכר, [ולא נכתב 'ותאמר ה"], ואכן הקב"ה הינו בבחינת זכר, משום שהחילוק בין זכר לנקבה הוא שהזכר משפיע והנקבה מקבלת, וא"כ הקב"ה כל כולו כביכול משפיע לעולם כולו ולדרים עליו ברחמים, ואינו מקבל מאתנו מאומה, וכמאמר הכתוב {{ממ|איוב לה, ז}} "אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח". ומבואר בזה שלא כהתבוננות שטחית ש'זכר' ו'נקבה' הינם עניינים גשמיים השייכים רק בעולמנו השפל, אלא הם עמוקים ויסודיים הרבה יותר, וקיימים ונכונים אף מעבר לעולמנו אנו. [ויתכן אף לומר, שבעולמינו הגשמי 'זכר' ו'נקבה' הינם רק משל, ובעולם האמת זהו הנמשל.]

וניתן להוסיף בזה, שהאומרים 'לשם יחוד', אומרים "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", וביאור הדבר {{ממ|-כפי ערכי כמובן}} הוא, שהקב"ה הוא הזכר המשפיע, והשכינה היא בגדר נקבה המקבלת, וכל המצוות והברכות כולם - מייחדים ומזווגים אותם יחד, וכך יורד שפע לעולמנו אנו, שזוהי התולדה של קשר ההשפעה של הקב"ה לשכינתו. והוסיפו לי בזה בדברי המדרש {{ממ|בראשית רבה סח ד}} שמאז בריאת העולם הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, שאין הכוונה בדווקא לזיווגים של בני אדם שמתחתנים, אלא שכל צורת הבריאה היא בדרך של זיווגים ותולדות היוצאות מזה, ולכן הקב"ה עוסק בזה כל הזמן, משום שזוהי צורת 'התנהלות' הבריאה.

[ואמנם היו שאמרו לי שביאור 'לשם יחוד' הוא מלשון 'אחד', היינו שאנו מכוונים שהקב"ה הינו אחד יחיד ומיוחד; אך עדיין נראה שביסוד ושורש הדברים - זהו אותו הביאור, משום שגם 'ייחוד' הוא מלשון לעשותו לאחד, וכן כשמייחדים זכר ונקבה - זהו בכדי לעשותם לאחד, וכדברי הכתוב "והיו לבשר אחד"; ושוב הן הן הדברים.] [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק ב ==
=== ולא היה מים לעדה ===
הדבר צריך ביאור מדוע לא היה להם מים מיד במיתת מרים, ומדוע לא נשאר להם בכליהם ממה ששאבו קודם לכן. ושמעתי מבארים על פי הדין המבואר בשו"ע {{ממ|יו"ד סי' שלט ס"ה}}: מנהג לשפוך כל המים שאובים שבשכונת המת. וביאר הש"ך שם: והטעם, שידעו הכל שיש בו מקרה מות ולא יצטרך להודיע בפה ויהא מוציא דבה, ועוד שמלאך המות מפיל במים טיפת דם המות. וכהטעם השני מבואר שם בשאר המפרשים, והביא הבאר היטב מהתשב"ץ שמלאך המות משפשף את סכינו במים שהיו באותו הבית. ולפי"ז ביארו שאמנם להאופן השני יש לדון שמכיון שמרים מתה בנשיקה, א"כ יתכן שמה"מ לא הוצרך לשפשף את סכינו במים, אולם להטעם הראשון שזהו סימן שמת אדם וכך לא יצטרכו להוציא דיבה, יתכן שכאן כל ישראל שפכו את מימיהם שבכלים לסימן שמרים הנביאה מתה, ויחד עם זאת הבאר פסקה מיד, ולכן מיד "ולא היה מים לעדה". [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק ח ==
=== קח את המטה והקהל וגו' ===
כתב הרשב"ם: קח את המטה - מלפני העדות. ובפס' י עה"פ "ויאמר להם שמעו נא המורים" כתב הרשב"ם: כמו שהמטה הזה שיש בו שקדים מוכיח שהוא למשמרת לאות לבני מרי. ומבואר שהיה זה מקלו של אהרן.

וכך מבואר אף בחזקוני כאן, ז"ל: קח את המטה - זה מקלו של אהרן, דהא כתיב כאן "ויקח משה את המטה מלפני ה'", וזהו מקלו של אהרן, כדכתיב בפרשת קרח {{ממ|לעיל יז, כה}} "השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי", ועוד דמקלו של אהרן היה אות לבני מרי, והיינו דאמר משה "שמעו נא המורים" {{ממ|פס' י}} וכו', עכ"ל.

ומבואר בדבריהם שהיה זה מקלו של אהרן. ויש לבדוק אם זהו אותו מטה של מרע"ה אשר עשה בו את האותות, או שזהו מטה אחר.

וראיתי דבר מחודש נוסף בפסוק זה, והוא בדעת זקנים כאן שהביא מהבכור שור, ז"ל: קח את המטה והקהל - אמר הרב בכור שור, ולהכות בסלע קאמר לו שיקח המטה, וזהו המעשה של בשלח דכתיב שם {{ממ|שמות יז, ו}} "והכית בצור", אלא שהיה מסדר שם שאיך פרנס ישראל במן ובשליו ובמים ואחר מפרש כל אחד במקומו, ותרוייהו חד מעשה הוא, דהא כתיב התם {{ממ|פס' ז}} "ויקרא שם המקום מסה ומריבה", ובפרשת וזאת הברכה {{ממ|דברים לג, ח}} כתיב "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה", וגם כאן כתיב {{ממ|עיין להלן כב, יד}} "המה מי מריבת קדש מדבר סין", והתם {{ממ|שמות יז, א}} נמי כתיב "ויסעו וגו' ממדבר סין". והא דכתיב כאן "ודברתם אל הסלע", לאו לאפוקי שלא להכותו קאמר, אלא הכי קאמר, תדברו אל בני ישראל אל לפני הסלע, כדי שיראו הדבר לעיניהם שאני מוציא להם מים מצר החלמיש, עכ"ל. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== והשקית את העדה ואת בעירם ===
וברש"י: מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל. 

וביאר השפ"ח הקצר בשם הקיצור מזרחי: מדקאמר הקב"ה 'בעירם' במ"ם, ללמד שחס עליהם במה שהם בעירם של ישראל, לא במה שהם בהמות סתם ומשום צער בעלי חיים, דאם לא כן 'והשקית את העדה ואת הבהמה' מיבעי ליה. 

לולי דבריו היה ניתן לפרש ברש"י [וכן בגמ' במנחות עו: שהיא מקור דברי רש"י], שעצם מה שהקב"ה משוה את הצורך שבמים – בכדי להשקות את העדה ואת בעירם, והיינו שהשוה את שני צרכים אלו למרות שודאי שהרבה יותר חשוב שעדת ישראל לא ימותו בצמא מאשר מקניהם, מזה מוכח שהקב"ה חס על ממונם של ישראל, ולכך הזכיר את הצורך בשתיה לבהמות בשווה עם הצורך בשתיה לכלל ישראל. [ויש להעיר שגם כלל ישראל עצמם כשהתלוננו, אמרו {{ממ|פס' ד}}: "למות שם אנחנו ובעירנו". וכעי"ז מצינו בדברי אחי יוסף {{ממ|בראשית מג, יח}}: "ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו" {{ממ|אמנם ראה בחזקוני שם לגבי אחי יוסף שביאר את הטעם שהוזכרו החמורים}}. ועיין בזה.]

שוב ראיתי כעין זה בחומש 'מקרא מפורש' בשם האמרי שפר והקיצור מזרחי. והוסיפו {{ממ|בשם השפ"ח, וראה קיצור מזרחי}} שהגם שאף הם אמרו "למות שם אנחנו ובעירנו", אמנם למה הוצרך המקום להזכיר זאת, וכן בפר' בשלח {{ממ|שמות יז, ג}} שהם אמרו "להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא", לא נאמר למשה אלא "ושתה העם" ותו לא. ובשם מהרא"י כתבו שדקדק לשון הכתוב, שלא אמר בלשון הנופל בבני אדם "ותשת העדה", אלא "והשקית", שמשמע על הבהמות שהדרך להשקותם. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק יב ==
=== יען לא האמנתם בי ===
וברש"י: גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם, כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, כך היה עון משה ואהרן. 

הקשה ידידי הרב מיכאל רוטנר שליט"א דיש להבין את דברי רש"י, שמשמע שרק "כדי שלא יאמרו עליהם וכו'" היה הקב"ה מכניסן לארץ לולי עון זה, אך לולי טעם זה לא היו נכנסים. ואינו מובן, דאם לא חטאו מדוע שלא יכנסו?

ותירצתי לו על פי המשך דברי רש"י: והלא "הצאן ובקר ישחט" {{ממ|לעיל יא, כב}} קשה מזו, אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל לא חסך עליו הכתוב, מפני קדוש השם. ומבואר שהיה להם {{ממ|-לפחות למרע"ה}} חטא נוסף על שאמר "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם", וא"כ אולי רש"י מתכוין לומר שחטא זה בעצמו היה סיבה שלא יכנסו לארץ, אלא שמשו"ז הקב"ה היה מוותר כדי שלא יאמרו עליהם כעוון שאר דור המדבר וכו', וקולא זו הינה דווקא בעוון שבסתר, אך כאן שהיה במעמד כל ישראל – לא חסך הכתוב מפני קידוש ה', ולכך נגזרה עליהם מיתה. ודו"ק בזה.  [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== שם ===
בהמשך דברי רש"י: והלא 'הצאן ובקר ישחט' {{ממ|לעיל יא, כב}} קשה מזו, אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל לא חסך עליו הכתוב, מפני קדוש השם {{ממ|תנחומא י}}. 

בתחילה נתקשיתי בזה, שהלא לא מוזכר כאן שהקב"ה ציוה למשה שיאמר לבני ישראל שהקב"ה ציוה אותו לדבר אל הסלע, אלא אמר זאת אליו בצורה פרטית, שהוא ואהרן ידברו אל הסלע לעיני עדת ישראל, וא"כ כאשר משה היכה את הסלע במקום לדבר, לכאו' לא היה בזה משום חילול ה' במעמד כל ישראל, שהלא הם לא ידעו מהתכנית המקורית, וא"כ מדוע כאן חמור יותר מאשר 'הצאן ובקר ישחט' דלעיל, אשר היה בסתר.

וצריך לומר שלמרות שכלל ישראל לא ידעו מזה, אך עצם מניעת קידוש ה' אשר היה בפני כל ישראל אם היה מדבר אל הסלע והסלע מוציא מימיו - זה מספיק בכדי שיהיה זה עוון חמור כ"כ אשר יהיה סיבת מיתת משה ואהרן.

והנה ראיתי ברא"ם כאן שכתב, ז"ל: אך קשה, שכבר דברו ולא הוציא כמו שכתב רש"י לעיל, ואע"פ שאותו סלע שדברו לו לא היה אותו שנצטוו עליו, הם היו חושבין שהוא הסלע שנצטוו עליו, ומה פשעם ומה חטאתם. ושמא י"ל שבמקום שיש בו חלול השם או סלוק קדוש השם ברבים, אפילו השגגות נחשבות להם כזדונות, עכ"ל. ומבואר בלשונו שאף סילוק קידוש ה' ברבים הינו מספיק חמור, וזהו כעין מה שתירצנו. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== יען לא האמנתם בי להקדישני ===
וברש"י: שאילו דיברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום, קל וחומר אנו. 

היינו למרות שגם כאשר סלע מוכה מוציא מים זהו נס עצום, ולא רק אם מדברים אליו, אך כשהסלע מוכה הדבר מתפרש כהכרח, ואילו אם היה מוציא מים על ידי דיבור בלבד – זה מתפרש כאופן של עשיית רצון ה' מתוך רצון ולא מתוך הכרח ואונס. ולכן היתה תביעה בזה על משה ואהרן, שאם היו גורמים לסלע להוציא מימיו ע"י דיבור – היה זה גורם לקידוש ה' עצום ביותר, שהיה נותן מוסר השכל לעם ישראל לעשות את כל התורה והמצוות מרצון, ולא רק מחמת הכרח. כך נראה לי בזה.

[ונראה שאותו קידוש ה' שנחסר בעולם מחמת ההכאה במקום הדיבור – אותו שיעור של קידוש ה' התווסף במיתת משה ואהרן. ולזה נתכוין רש"י לקמן {{ממ|פס' יג}}, ז"ל: ויקדש בם – שמתו משה ואהרן על ידם. שכשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות. וכן הוא אומר "נורא אלקים ממקדשיך", וכן הוא אומר "בקרובי אקדש", עכ"ל.] [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם ===
וברש"י: בשבועה, כמו "לכן נשבעתי לבית עלי" {{ממ|שמואל א' ג, יד}}, נשבע בקפיצה שלא ירבו בתפלה על כך. 

נתקשיתי בזה שהלא בתחילת פרשת ואתחנן מבואר שמשה רבינו התפלל תפילות כמנין ואתחנ"ן שיכנס לארץ, ומהו "שלא ירבו בתפילה על כך"? ויתכן שהקב"ה לא רצה שירבו בתפילה קודם שהוא ישבע על כך, ואז יועילו התפילות וריבויין ויתרצה להכניסם לארץ, ולכך קפץ ונשבע, ושוב למרות שמרע"ה יתפלל תפילות רבות, אך כבר יועיל חוזק השבועה כנגד ריבוי התפילות. 

שוב ראיתי בשם הנחלת יעקב שפירש שהקב"ה נשבע על כך מבלי שנתבקש והוצרך לכך, בכדי שיבינו שנגזרה הגזירה ולא ירבו להתפלל על כך, אך באמת הוא לא השביע אותם שלא יתפללו. עוד הביאו מפי' באר בשדה שמה שהרבה משה להתפלל היה משום שביקש שהקב"ה יישאל על שבועתו להתירה. והמלאכת הקודש הביא את דברי רש"י שם {{ממ|בתחילת פר' ואתחנן}} שמשה התפלל רק לאחר שכבש את ארצות סיחון ועוג ודימה שמא הותר הנדר. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק יד ==
=== אתה ידעת את כל התלאה וגו'. וירעו לנו מצרים ולאבותינו ===
וברש"י: אתה ידעת - לפיכך פירש אביכם מעל אבינו, שנאמר {{ממ|בראשית לו, ו}} "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", מפני השטר חוב המוטל עליהם והטילו על יעקב. וירעו לנו מצרים ולאבותינו - מכאן שהאבות מצטערין בקבר כשפורענות באה על ישראל. 

ביאר בעיקר שפ"ח: דמדלא כתיב לאבותינו ולנו משמע שלא כיוונו לאבותם שהיו במצרים.

יתכן לבאר שישנו קשר בין הפסוקים, וזאת משום שאדום יכלו לטעון לעם ישראל, שכל מה שאביהם עשו ויתר על ארץ ישראל הוא מפני שהטיל את השטר חוב על יעקב, היינו שיעקב יהיה זה שיצטער בגלות, ולכן מגיעה לו ארץ ישראל, אולם בפועל בניו וזרעו של יעקב הם אלו שהצטערו בגלות מצרים ולא יעקב בעצמו, וא"כ יטען עשו שהארץ אינה מגיעה ליעקב. ועל כך ענו להם מיד בני ישראל, כי גם האבות מצטערים בקבר כשפורענות באה על ישראל, וא"כ יוצא שיעקב אבינו ג"כ הצטער בקברו, ושוב ארץ ישראל מגיעה לו ולנו מן הדין. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק טו ==
=== וירדו אבותינו מצרימה וכו' וירעו לנו מצרים ולאבותינו ===
וברש"י: מכאן שהאבות מצטערין בקבר כשפורענות באה על ישראל. 

וביאר בעיקר שפ"ח: דמדלא כתיב לאבותינו ולנו משמע שלא כיוונו לאבותם שהיו במצרים. 

ולפי"ז יוצא שה'לאבותינו' שבסוף הפסוק אינו אותו 'אבותינו' שבתחילת הפסוק, שהלא ירדו למצרים שבעים נפש, ורק השבטים מתו לפני תחילת השיעבוד, אך בניהם היו בצער שיעבוד מצרים, וא"כ לפירש"י ה'אבותינו' שבסוף הפסוק הכוונה לשלשת האבות הקדושים ולא לאבותינו שירדו למצרים והצטערו בשיעבוד, והכרחו הוא לביאור העיקר שפ"ח, מדלא כתיב 'לאבותינו ולנו'. והמשכיל לדוד הוסיף שמזה שהמילה 'מצרים' מפסיקה בין 'לנו' ל'לאבותינו' משמע שהרעה היתה לנו ישירות, וממילא גם לאבותינו שבקבר. שוב ראיתי בשם הלבוש האורה שבאמת כוונת רש"י היא לאותם האבות שבתחילת הפסוק, והכוונה שם היא רק ליעקב ובניו שהשעבוד התחיל רק לאחר מיתתם. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק טז ==
=== וישלח מלאך ===
וברש"י: זה משה. 

העירו בזה שהפסוק מתחיל {{ממ|פס' יד}}: "וישלח משה מלאכים... כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת וגו'". וא"כ לכאו' כל פסוקים אלו הם דברים שאמר משה לשלוחיו לומר למלך אדום, וא"כ קצת זר לומר שמרע"ה העניו מכל אדם אמר על עצמו 'מלאך'. שו"ר מביאים מהאבן עזרא {{ממ|בראשית א, א 'שיטה אחרת'}} שאכן הקשה שא"א שיהיה משה, שהרי משה עצמו אמר דברים אלו.

שוב ראיתי שכך הקשה הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל, ויישב זאת על פי סיפור נפלא שאירע עם רבי אברהם אבלי פוסבלר ראב"ד וילנא, שעבר פעם מחוץ לעיר וראה שם יהודי כפרי שרתם לעגלתו סוס ופרה. נחרד רבי אבלי לראות את איסור הכלאים החמור למול עיניו, והחל להסביר לכפרי הנבער על האיסור החמור מן התורה, אך הלה אטם את אזנו משמוע. לבסוף לבש הרב עזות, והרעים על הכפרי בקולו: "אני הוא רבה הנודע של וילנא, ואם לא תציית לדברי אכריז עליך נידוי וחרם". נבהל הכפרי, ומיד התיר את הפרה מעגלתו וביטל את האיסור. "הרי לנו דוגמא" הטעים רבי זלמן, "כיצד לבש רבה של וילנא עוז ותעצומות כדי להפריש אדם מישראל מן העבירה. וכיוצא בדבר עשה משה רבנו בדברו עם מלך אדום, שהתפאר בפניו בכנותו את עצמו 'מלאך', כדי להטיל עליו אימתה ופחד על מנת שיתיר לישראל עבור בארצו". ורבי זלמן סיים: "ואף אם לא הועיל הדבר, אין זה אלא משום שטובה ציפרנו של כפרי יהודי מכריסו של מלך אדום, זה שמע וקיבל וזה נותר בעקשותו ובכסילותו...".

עוד נראה ליישב על פי דברי הרמב"ם {{ממ|בפיהמ"ש סנהדרין סו"פ חלק}} בביאור י"ג העיקרים ביסוד השמיני, ז"ל: היות התורה מן השמים, והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבינו ע"ה שהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך וכו', אלא הוא משה ע"ה שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר שקוראין לו והוא כותב כל מאורעות הימים הסיפורים והמצות ולפיכך נקרא מחוקק וכו', עכ"ל הרמב"ם.

ולפי זה לכאו' ניתן ליישב את קושייתנו, משום שמכיון שמרע"ה לא כתב את התוה"ק מעצמו אלא כסופר ומחוקק, לכן ניתן לכתוב בתוה"ק 'מלאך' עליו עצמו, מכיון שלשון זו לא נבחרה ע"י מרע"ה לכתבה, אלא הוא כסופר בלבד, ודו"ק. [ולפי"ז צ"ל שאף שכאן הם דברי מרע"ה שאמר לשלוחים אל מלך אדום, אך הקב"ה אמר לו לומר זאת להם, ולא שאמר מעצמו, וכפי שמצינו בתורה פעמים רבות שמוזכרת רק אמירת הקב"ה למשה או רק אמירת משה לישראל, וכבר ביארו הראשונים שהיה גם זה וגם זה, והביאור כנ"ל שמרע"ה היה כסופר, ומכיון שמרע"ה אמר זאת בשם הקב"ה, מובנת הלשון 'מלאך' לגביו.] [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק כג ==
=== על גבול ארץ אדום ===
וברש"י: מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה, וכן הנביא אומר ליהושפט, "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך" {{ממ|דברי הימים ב' כ, לז}}. 

יש לבאר מהו "שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע". ונראה בזה על פי דברי הבעל הטורים לעיל פס' יז עה"פ "נעברה נא בארצך", וז"ל: ובסיחון אמר {{ממ|להלן כא, כב}} "אעברה". אלא אמר זכור מה שאמר עשו "נסעה ונלכה" {{ממ|בראשית לג, יב}}, ולכן אמר {{ממ|פס' יד}} "אחיך ישראל", עכ"ל. וא"כ מבואר ששינו כאן בלשונם ללשון חיבה ואחוה, הן בכך שהוסיפו "נא", הן בכך שאמרו "אחיך ישראל", ובכך רצו להתקרב לעשו הרשע ולמצוא חן בעיניו, ולכן נפרצו מעשיהם וחסרו את אהרן הכהן בגבול ארץ אדום.

שוב ראיתי בחומש 'מקרא מפורש' שביארו שההתחברות לעשו הרשע היתה בכך שקנו ממנו לחם ומים, וכמבואר ברש"י בדברים {{ממ|ב, כט}}. אמנם שם לא מבואר שהיה זה דבר שלילי, ולא הביאו מקור לעיקר הדבר, ולכן עדיין נראה כ'אפשרות' לומר כפי שפירשנו.

וראה עוד בספר 'נעם שיח' לאאמו"ר זצ"ל שביאר בשני אפנים נפלאים מדוע הוסיפו דווקא כאן את לשון 'נא'. ובקצרה, שמכיון שאת אדום היה אסור להם לכבוש, הוצרכו לבקש בלשון 'נא', ואילו את האמורי שהיה מותר להם לכבוש - ואכן יצאו לקראתם למלחמה, לכון לא אמרו בלשון בקשה.

ובאופן נוסף ביאר, שהלא מבואר ברש"י שבני ישראל הזכירו לאדום את הברכה שנתברכו "הקול קול יעקב", וא"כ הלא ענין זה התבטא בלשונו של יעקב "קום נא", לשון תחנונים, ולכן הם הזכירו לשון זו להזכיר לאדום את זכותם וברכתם מחמת זה, וא"כ מובן היטב שבאמורי לא קיים ענין זה, ולכן שם לא הוסיפו 'נא'. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק כד ==
=== יאסף אהרן אל עמיו, כי לא יבא אל הארץ וגו' על אשר מריתם את פי למי מריבה ===
מבואר בתוה"ק שמשה ואהרן לא נכנסו לארץ ישראל מחמת חטאם במי מריבה. והעירוני א"כ מהו הטעם שאהרן מת לפני מרע"ה, היינו שאהרן מת בא' אב, וכמבואר בפסוק בפר' מסעי {{ממ|לג, לח}}, ואילו מרע"ה מת כחצי שנה לאחר מכן, בז' אדר.

וחשבתי ליישב בפשיטות, שהלא הקב"ה ממלא את ימיהם ושנותיהם של הצדיקים מיום אל יום, וכידוע שמרע"ה נולד ונפטר באותו היום, וא"כ מסתמא אף אהרן נולד בא' אב ביום בו נפטר, וא"כ יתכן שלכך מת אהרן דווקא בתאריך זה, כחצי שנה לפני משה, מכיון שהקב"ה רצה שיתמלאו שנותיהם, כל אחד כפי התאריך שנולד בו. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק כו ==
=== והפשט את אהרן את בגדיו ===
יעוין לקמן פר' האזינו {{ממ|דברים לב, נ}} מה שכתבנו בזה. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק כט ==
=== ויראו כל העדה כי מת אהרן ===
וברש"י: כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן, אמר להם מת, אמרו, אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות, מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה, ראו והאמינו {{ממ|תנחומא יז}}. 

ביאר בשפ"ח הקצר בשם הרא"ם את הכרחו של רש"י: דאם לא כן היה לו לומר 'וישמעו כל העדה וגו", כי הם לא ראו במיתתו, על כן דרשו כשראו וכו' והראוהו מלאכי השרת וכו'.

נתקשיתי לביאור הרא"ם, משום שלפי דבריו לא מובן מהו הכרחו של רש"י לומר "כשראו משה ואלעזר יורדים", והלא לדבריו לשון הכתוב "ויראו כל העדה" אינו מתייחס לראייתם את משה ואלעזר, אלא את ראייתם את אהרן מוטל במיטה, וא"כ רש"י יכל לומר שהיה זה כשעם ישראל שמעו ממשה שאהרן מת, ואין הכרח שהיה זה בעת ראייתם את משה ואלעזר יורדים, ודו"ק בזה. שוב ראיתי שאכן במדרש תנחומא – מקור דברי רש"י, לא מוזכר שראו את משה ואלעזר יורדים, אלא "כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם וכו'". [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)

=== ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ===
וברש"י: האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום וכו'. 

ביאר בעיקר שפ"ח: דבמשה כתיב ויבכו כל ישראל והכא כתיב כל בית ישראל. 

וזוהי טעות דפוס, דבמשה כתיב {{ממ|דברים לד, ח}}: ויבכו בני ישראל את משה, וכלל לא מוזכר 'כל' [וכן מפורש בשפתי חכמים], ואולי העיקר שפ"ח בא להראות שאצל משה לא כתוב 'בית' ואילו באהרן כן כתוב, וזה לרמז שאת אהרן גם הנשים בכו, וזהו חוץ מהחילוק שאת אהרן 'כל' ישראל בכו ואילו במרע"ה לא הוזכר 'כל', ועדיין לשונו אינה מדויקת בפסוק במרע"ה. ואכן ברא"ם המובא בשפ"ח הקצר נראה שההדגשה היא לא מהשינוי ב"כל", אלא מ"בית" ישראל המוזכר באהרן, שכולל אף את הנשים, ואילו במרע"ה כתוב "בני", ודו"ק. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 12:55, 7 בפברואר 2021 (IST)