עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/במדבר/יז"

== פסוק ב ==
=== זרה הלאה כי קדשו ===
משמע שזהו משום שהאש הינה 'אש זרה', ואילו המחתות הוקדשו לשמים ואסורות בהנאה שלא לשמים. כך נראה פשוט. וראה בזה עוד ברמב"ן כאן. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 11:17, 5 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק ה ==
=== ולא יהיה כקרח וכעדתו ===
וברש"י: כדי שלא יהיה כקרח. 

ופירש בעיקר שפ"ח: והיא נתינת טעם, לא לאו ואזהרה. 

אכן יעוין בחפץ חיים בפתיחה {{ממ|לאוין יב}} שמביא שהסמ"ג {{ממ|ל"ת קנז}} ורבינו יונה {{ממ|שערי תשובה מאמר נח}} סוברים שזהו לאו גמור. ואכן הרא"ם כתב שדברי הגמ' בסנהדרין קי. שכל המחזיק במחלוקת עובר בלא תעשה שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו" – אינו אלא דרך אסמכתא.

וביאור הדברים: הנה הרמב"ם בספר המצוות שורש שמיני כותב יסוד 'שאין ראוי למנות שלילת החיוב עם האזהרה', היינו שכשכתוב בתורה דבר שלא בלשון ציווי, אין זה לאו. והביא כדוגמא לכך את הפסוק כאן "ולא יהיה כקרח וכעדתו", שהוא שלילה ולא לאו. וממשיך: ואע"פ שמצאנו להם לשון אחר בגמ' סנהדרין, והוא אמרם ז"ל כל המחזיק במחלוקת עובר בלא תעשה שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו", וזה על צד האסמכתא, לא שיהיה פשטיה דקרא בכוונה הזאת, עכ"ל. ונראה שזוהי ג"כ שיטת רש"י כאן, שמבאר את 'ולא' – כדי שלא, וכפי שביאר העיקר ₪ כנ"ל.

אמנם בהשגות הרמב"ן נראה שכן מונה זאת ללאו [והעיר בזה מורינו הגרמ"א פינקוס שליט"א מדוע כשהרמב"ן מונה את המצוות שהוסיף על שיטת הרמב"ם – אינו מזכיר לאו זה]. ומבואר בין בדעת הרמב"ם ובין בדעת הרמב"ן שלאו זה עיקרו שלא יחלוק שום אדם על כהונת אהרן. והיינו שאין ענין הלאו להחזיק במחלוקת, וכפי הגמרא בסנהדרין – שנתבאר שהיא רק אסמכתא – אלא עיקר הפסוק עוסק בערעור על הכהונה. ואכן נראה לכאו' שזהו פשטות עניין הכתוב ולא ענין המחלוקת, משום שלשון הכתוב היא: "זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה' ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו". [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 11:17, 5 בפברואר 2021 (IST)

=== כאשר דבר ה' ביד משה לו ===
וברש"י: ומהו 'ביד משה' ולא כתב 'אל משה', רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת, כמו שלקה משה בידו, שנאמר "ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג" {{ממ|שמות ד, ו}}, ועל כן לקה עוזיה בצרעת {{ממ|דברי הימים ב' כו, יט}}. 

יש לעיין לאיזה צורך רש"י מביא דוגמא ממשה רבינו, והלא הוא לא נחלק על הכהונה, אלא אמר לשה"ר על בני ישראל "והן לא יאמינו לי". [ואם רש"י רק רצה להביא דוגמאות שאומרי לשה"ר נענשין בצרעת, היה צריך להביא את הדוגמא הברורה של מרים.] ולעומת זאת בדוגמא של עוזיהו, שם אכן עוזיהו המלך רצה להקטיר בביהמ"ק יחד עם הכהנים, ולכן נענש בצרעת. והזכיר זאת ג"כ רש"י לקמן {{ממ|פס' כג}}: ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא, כמו שמצינו בעוזיה, "והצרעת זרחה במצחו". ועיין בזה.

שוב התבוננתי בזה שהדוגמא של הצרעת שהיתה למרע"ה אינה כהדוגמא של צרעת עוזיהו, משום שהצרעת של מרע"ה היא היא כוונת הפסוק "ביד משה", וכפי שביאר הרא"ם את משמעות הכתוב כאן לפי רש"י, ש"כאשר דבר ה' ביד משה" שילקה בצרעת, כן יקרה "לו" – לכל מי שיחלוק על הכהונה. וזוהי הדוגמא של עוזיהו שחלק על הכהונה ולקה בצרעת, אך באמת אצל משה רבינו אין הכוונה כלל שאף הוא לקה משום זה בצרעת, אלא הכוונה רק שהחולקים ילקו כמותו, וכנ"ל. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 11:17, 5 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק ח ==
=== ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד ===
הקשה ידידי הרב יחיאל רוזנר שליט"א מדוע כתוב כאן לשון מיוחדת של "פני אהל מועד", ובדרך כלל לא כתוב כך. שוב ראיתי שכבר הקשה כן באילת השחר, ונשאר בצ"ע.

ומצאתי בילקוט מעם לועז שכתב: הם עמדו על משה ואהרן ובקשו לשלוח יד בהם, ומיד נסתגרו באהל מועד, וברגע זה כסהו הענן. וכשראו הללו שירד הענן נמנעו ממעשיהם, מפחד השכינה. וכן משה ואהרן כשראו כבוד השכינה יצאו מפתח אהל מועד מפני כבוד השכינה {{ממ|בשם 'כסף מזוקק וש"ג' – ולא מצאתים כעת}}.

וא"כ היו כאן שלשה שלבים המרומזים בפסוק. "ויפנו אל אהל מועד" – היינו שמשה ואהרן נסתגרו באהל מועד. לאחמ"כ כסהו הענן וירא כבוד ה' – ולכך העם נמנעו ממעשיהם מפחד השכינה, וכן משו"ז משה ואהרן יצאו מפתח אהל מועד, וזהו הסיום "ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד" – היינו שיצאו מתוכו אל פניו. וניתן להוסיף ולבאר זאת על פי המבואר ברש"י בסוף חומש שמות, וז"ל {{ממ|מ, לה}}: "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד". וכתוב אחד אומר, "ובבא משה אל אהל מועד" {{ממ|במדבר ז, פט}}, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, "כי שכן עליו הענן", אמר מעתה, כל זמן שהיה עליו הענן, לא היה יכול לבוא, נסתלק הענן, נכנס ומדבר עמו, עכ"ל. היינו שהיה אסור למרע"ה להיות בתוך האהל מועד כאשר הענן והשכינה שרו שם – ולכך הם יצאו אל פני אהל מועד. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 11:17, 5 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק יז ==
=== וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאיהם וגו' ===
הקשו מה התווסף בנס המטה שכלל ישראל עדיין לא ראו בנס העצום של בליעת הארץ. דהלא לכאורה נס בליעת הארץ היה הרבה יותר מרשים ומפורסם מנס המטות, וביותר מצינו שהוא נברא במיוחד בע"ש ביה"ש - דבר שלא מצינו בנס המטות. ואם כן מה הוצרך להוסיף עליו את נס המטות.

ויתכן ליישב שבליעת פי הארץ מתייחסת בעיקר לזלזול במשה ואהרן והקב"ה ["לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה'" - לעיל טז, יא] וכן את המינויים שבאותה שעה [וכמבואר ברש"י עה"פ {{ממ|טז, כח}} "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי", וברש"י: שעשיתי על פי הדיבור, לתת לאהרן כהונה גדולה, ובניו סגני כהונה, ואליצפן נשיא הקהתי]. ובבליעת הארץ ראו את כחו של מרע"ה בבריאה כולה, אך עדיין לא מוכח ששבט לוי בדווקא נבחר לשבט משרתי ה' לדורות, ואת ענין זה ראו דווקא בנס המטות כשמטה לוי פרח. ולפ"ז יוצא שנס המטה לא היה בדווקא על אהרן ככה"ג, אלא על כלל שבט לוי, ועיין בזה.

שוב ראיתי כן להדיא באור החיים בפס' כ, וז"ל: והיה האיש אשר אבחר בו וגו'. ולא הספיק כל מה שעשה ה' בקרח, אולי שהיו חושבים כי מה שאירע לקרח הוא על שדבר נגד משה וחלק עליו, וה' ינקום נקם על כבוד נביאו נאמן ביתו, ולעולם אפשר שיבחר בשאר השבטים לשרתו, לזה צוה ה' לעשות מבחן המטות, עכ"ל.

וביאור זה מתיישב יפה עם דברי ידידי הרב יעקב פוקס שליט"א, שביאר מה היתה המדה כנגד מדה בבליעת הארץ את קרח ועדתו. וביאר שמצינו בפסוקים בתהלים שהמדבר לשה"ר על חברו הרי"ז כבולעו בפיו, וכאן הקב"ה הראה לקרח ועדתו שכשדיברו על מרע"ה אדון הנביאים ועל אהרן קדוש ה' - וכן על הקב"ה בעצמו, וכלשון הפסוק "בהצותם על ה'" - ורצו לבלעם חיים - ולכך הם עצמם נבלעו במדה כנגד מדה. והיה זה דווקא בקרקע, להראות את פחיתות מעשיהם, שהלא קרח טען שכל מחלוקתו הינה לשם שמים, אולם האמת היתה שכל המחלוקת באה מפחיתותו, ולזה מרמזת ה'קרקע', וגם כשרצו לבלוע את משה ואהרן היו נחשבים לקרקע עולם ואינם חשובים לכלום.

ואם כן שוב מתבאר שנס בליעת הארץ היה כנגד הזלזול במשה ואהרן, וא"כ ניתן לומר שנס המטות התמקד כהוכחה בבחירת שבט לוי כשבט משרתי ה' לדורות, וכפי שאכן ביאר האור החיים המובא לעיל. וכעי"ז מבואר אף ברמב"ן כאן, עי"ש {{ממ|בפסוקים: ו, יז, כה}}. [וראה מה שכתבתי בזה עוד בתחילת פרשתינו.] [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 11:17, 5 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק יט ==
=== והנחתם באהל מועד וגו' ===
מוזכר כאן ארבע פעמים שמרע"ה בעצמו הכניס והוציא את המטות לאהל מועד, ויש להעיר מדוע לא אהרן ובניו עשו זאת, דהלא משה היה לוי. ואמנם הוא נכנס לאהל מועד ועבד בשבעת ימי המלואים, אך לכאו' לא מצינו אח"כ שנכנס עוד למשכן. [אמנם בס"פ בהעלותך במעשה מרים שנצטרעה, ביאר הבכור שור את הפסוק {{ממ|יב, ד}} "צאו שלשתכם אל אהל מועד, ויצאו שלשתם" - שהם נכנסו לאהל מועד, וא"כ מבואר גם שם שמרע"ה נכנס לאהל מועד שלא בימי המלואים. וכך משמע ג"כ ברש"י בסוף חומש שמות {{ממ|הו"ד לעיל פס' ח}}, שכשנסתלק הענן היה מרע"ה נכנס ומדבר עם השי"ת.] ויעוין בזה.

ויתכן ליישב הטעם שמשה היה זה שהכניס והוציא את המטות ולא אהרן, מכיון שמטה שבט לוי נקרא ע"ש אהרן, וכלשון הכתוב "מטה אהרן" [והוא היה כהוכחה אף על כהונת אהרן ובניו, ולא רק על בחירת שבט הלויה, וכפי שמבואר ברש"י לקמן פס' כה, עיין מה שהבאנו בזה שם], ולכן אין זה מתאים שאהרן עצמו יכניס ויוציא את המטות, ולכן עשה זאת משה רבינו. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 11:17, 5 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק כא ==
=== ומטה אהרן בתוך מטותם === 
וברש"י: הניחו באמצע, שלא יאמרו מפני שהניחו בצד שכינה פרח. 

ובשפ"ח הקצר הביא מהגו"א: דאם לא כן, "בתוך מטותם" למה לי. ומהרא"ם הביא: ואפשר שרש"י ז"ל מצא פה אגדה שפירשה שהניחו באמצע, ולפיה פירש כן, לא שמילת 'בתוך' מורה על זה. 

יש להבין בדברי הרא"ם מה הוקשה לו, שהלא לכאו' דיוקו של רש"י הוא כן מהפסוק עצמו {{ממ|וכדברי הגו"א}}, ש"בתוך מטותם" משמע באמצעם. שו"ר שהוכחת הרא"ם היא מהתרגום אונקלוס שפירש דלא כרש"י, אלא כפשוטו: "בגו חוטריהון". וכתב שכשאפשר לפרש כך – מפרשים כך, היינו שהוא בתוך הגבולות, ולא ממש באמצע, ורק כשהאונקלוס מוכרח לפרש באמצע, כבבראשית ב, ט "בתוך הגן" – "במצעות גנתא", {{ממ|עי"ש ההכרח}} – פירש כך. אמנם התרגום יונתן תרגם: במציעות חוטריהון – וכרש"י. והגור אריה הוסיף לבאר בדעת רש"י שאחר שהיה מונח באמצע המטות, היו המטות מפסיקין בין מטה {{ממ|אהרן}} לחלל המשכן, ששם כבוד השכינה, ואפילו הכי פרח. והביאו משו"ת הריב"ש {{ממ|סי' תיא}} שלאו דווקא באמצע, אלא הקפיד בעיקר שלא יהיה בראש המטות לצד הקרוב לשכינה. וכתב שאם היה באמצע, היתה להם טענה הפוכה, שמפני שהיה באמצע פרח.

והנה ראיתי דבר נפלא בבעל הטורים בפר' וארא {{ממ|שמות ז, יב}} עה"פ "ויבלע מטה אהרן את מטתם": ב' הכא ואידך "ומטה אהרן בתוך מטותם", איתא במדרש שגם במעשה קרח בלע מטה אהרן את מטותם וכשהוציאו אז חזר ופלטם ולכך לא הוציאו פרח, וע"כ כתיב "ויוצא משה את כל המטת" חסר לפי שבלעם, עכ"ל. וביארו על פי זה בעלי המוסר, שבאהל מועד כל מטה יכול וצריך לפרוח, וכלשון הכתוב "בחצרות אלקינו יפריחו", ורק מכיון שכשהיו המטות באהל מועד – הם היו בלועים בתוך מטה אהרן, לכך הם לא פרחו! [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 11:17, 5 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק כה ==
=== למשמרת לאות לבני מרי ===
וברש"י: לזכרון שבחרתי באהרן לכהן, ולא ילונו עוד על הכהונה. 

אכן ברמב"ן כתב ע"ד רש"י: ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן שתהיה לו הכהונה. והנכון, "למשמרת לאות", על שבט לוי תמורי הבכורות כי השריפה אות על הכהונה והפרח על הלויה כמו שפירשתי {{ממ|בפסוק ו}}. וזה טעם "פרח מטה אהרן לבית לוי" {{ממ|פסוק כג}}, כי לכל בית לוי פרח ובזכותם.

ובפס' ו ביאר הרמב"ן שכשיצאה אש מלפני ה' - האמינו באהרן - שעבודת הקטורת שייכת לו, ורצו רק שהבכורות ישארו במקום הלויים כמשרתי ה' ולא ככהנים, וכשפרח מטה אהרן 'לבית לוי' הודו גם על ענין הלויים. ואולי ניתן להוסיף שפריחת המטה היתה גם כתשובה לדברי קרח: "כי כל העדה כולם קדושים, ומדוע תתנשאו", וכאן ראו במטות שלא כל השבטים שוים, וישנו טעם להתנשאות. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 11:17, 5 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק כז ==
=== הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו. כל הקרב וגו' ===
לא ברור לי כל הצורך מהו הקשר לכל המעשה שהיה עם קרח, שהלא שם לא היה חטאם בכך שנכנסו לאהל מועד, אלא שחלקו על הכהונה. ואין לומר שאכן אין זה קשור לדלעיל, דהלא לקמן {{ממ|יח, ה}} כתוב "ולא יהיה קצף", וברש"י: כמו שהיה כבר, שנאמר {{ממ|לעיל יז, א}} "כי יצא הקצף". ומבואר אף בדברי הקב"ה שהדברים קשורים.

ויישב לי גיסי הרב אלחנן שטיגל שליט"א על פי דברי רש"י לעיל {{ממ|יז, יג}}: דבר אחר, למה בקטרת, לפי שהיו ישראל מליזין ומרננים אחר הקטורת לומר, סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש, אמר הקב"ה תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית. והיינו שהם חטאו בכך שזלזלו בעבודת הקטורת, וא"כ יתכן שאף זלזלו בשאר עבודות המשכן, וא"כ יכולים בטעות להכנס לאהל מועד ולהיענש, ומזה חששו כלל ישראל, וזהו הקשר בין הדברים. שוב ראיתי שכעי"ז משמע ב'עמק הנצי"ב' על הספרי, שכתב על דברי רש"י שהבאנו על "ולא יהיה קצף", דפירש"י: כמו שהיה כבר שנאמר "כי יצא הקצף". וכתב הנצי"ב שכאן הודיעך הכתוב שעיקר הקצף לא היה בגלל התלוננותם על משה ואהרן כמו שנראה מהפרשה שם, אלא על זלזולם בעבודת הכהונה, ע"כ. ודבר זה מסתדר היטב עם זלזולם בקטורת כרש"י שהבאנו, ולפי"ז צ"ל שהשמירה היא תיקון לזלזול, ודו"ק.

ובאופן דומה יישב לי ידידי הרב אלחנן גרינברג שליט"א, שטענת עם ישראל היתה שהמאתים וחמישים איש היה רצונם להתקרב להשי"ת, ומרוב דביקות בו עשו מה שעשו, ולכן הם נשרפו כפי שנשרפו נדב ואביהוא – שריפת נשמה וגוף קיים – שאף הם רצו לעבור מעבר למחיצתם. [וכפי שביאר הגר"ח שמואלביץ זצ"ל את העונש של מרע"ה "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד" כנגד שאמר "רב לכם בני לוי", וביאר שרצונם היה להתעלות רוחנית, וטענה כזו לא פוטרים ב"רב לך...", וכנגד זה גם רצונו להכנס לארץ שהיה מטעמים רוחניים {{ממ|"וכי לאכול מפריה הוא צריך?"}} נדחה ב"רב לך".]

וא"כ טענת עם ישראל היתה שגבולות הקדושה אינם ברורים וניתן לטעות בהם, ולכך ציווה השי"ת שתפקיד הלויים יהיה לשמור על זה. ואמנם שמירתם היא בעיקר בפן הגשמי – שלא להכנס בפועל לאהל מועד, אך כנראה כנגד זה היה ג"כ ענין רוחני, להזהיר את העם שלא לקפוץ ממדרגתם למדרגה שאינה ראויה להם, ואפי' שזה לשם שמים.

שוב ראיתי שכך משמע בהעמק דבר כאן {{ממ|פס' כח}} שכתב: כל הקרב הקרב. יש מפסיק בין 'הקרב' 'הקרב', ללמדנו דאין שתי התיבות הללו במשמעות אחד, ד'הקרב' הראשון משמעו שהוא רוצה קרבת אלקים בדבקות ואהבה, ו'הקרב אל ה" משמעו שמתקרב אל היכל ה' כדי להשיג קרבת אלקים, וזה צעקתם, כי מי שיעלה על רצונו להשיג דביקות ורוח הקודש הלא אין מעצור לפניו לפרוץ גדרו ולעלות להיכל ה', כי עזה כמות אהבת ה', ואם כן עלולים המה למות, וכדכתיב {{ממ|לעיל ג, ל}} "והזר הקרב יומת" וכו', עכ"ל.

[אמנם באבן עזרא משמע שביאר את הפסוק כאן באופן קצת שונה, וז"ל: ויאמרו בני ישראל – די לנו שגוענו ואבדנו, והנה עוד כל הקרב אל {{ממ|ה}}משכן ה' ימות כמות השרופים, ומי יתן ותמנו לגוע, עכ"ל. ומשמע שהקשר הוא רק שבשניהם ישנו עונש מיתה. ועיין בדבריו.] [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 11:17, 5 בפברואר 2021 (IST)