הצגת המקור של הדף "קרבן העדה/שבת/ו/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סנדל}} המסומר.''' של עץ הוא ותוחבין מסמרות למעלה לחזק התחתון עם העליון:

'''{{עוגן1|ולא}} ביחיד.''' בסנדל יחיד וטעמא מפרש בגמ' ולא בתפילין. אפי' למ"ד שבת זמן תפילין גזרי' שמא צריך לפנות ואתי לאתויי ד"א ברה"ר:

'''{{עוגן1|ולא}} בקמיע.''' שכותבין וטוענין לרפואה:

'''{{עוגן1|שאינו}} מן המומחה.''' אבל בקמיע מומחה שרי דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו:

'''{{עוגן1|קסדא}}.''' כובע של עור שתחת כובע של נחושת:

'''{{עוגן1|מגפיים}}.''' אנפלאות של ברזל במלחמה:

'''{{עוגן1|אינו}} חייב חטאת.''' דכולהו מלבושין נינהו בחול למלחמה:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|שהיו}} רואות את ראשו.''' שהיה שנון כחרב ברוקה ולטושה והיו נרתעות ומפילות:

'''{{עוגן1|שהיו}} שומעות את קולו.''' שהמהלך בו משמיע קול גדול ונרתעות ומפילו':

'''{{עוגן1|ע"י}} שהיו נדחקין זה בזה.''' שהיה שעת השמד ונכנסו למערה ושמעו קול האויבים וסברו שעליהם הם באים ודחקו זה את זה והרגו זה את זה בברזל השנון ובמסמרות הנתונין בסנדל:

'''{{עוגן1|מה}} נפיק מביניהון.''' מה איכא בין הנך תלתא טעמים:

'''{{עוגן1|הדוסטא}}.''' סנדל המסומר שאין הברזל השנון יוצא מראשו אלא הוא תחת הרגל:

'''{{עוגן1|מותר}}.''' שהרי אינן יכולין לראות ראשו:

'''{{עוגן1|ולא}} בשעת השמד גזרו.''' למ"ד שגזרו עליו לפי שהיו נדחקין והרגו זה את זה א"כ לא גזרו אלא בשעת השמד עכשיו שעבר השמד למה יהא אסור:

'''{{עוגן1|לא}} עמד ב"ד.''' שבאותו דור ובטלו ועכשיו אין כח ביד ב"ד לבטלו שהיו הראשוני' גדולים בחכמה ובמנין ואע"פ שנתבטל הטעם אפ"ה צריך ב"ד הגדול בחכמה ובמניין לבטל:

'''{{עוגן1|מעתה}}.''' להנך טעמי דלעיל:

'''{{עוגן1|אפי'}} בחול.''' יהא אסור להלך בסנדל המסומר:

'''{{עוגן1|ומשני}} לאו אורחי' דבר נש.''' שיתקין לו שני זוגות מנעלים אחד לחול וא' לשבת וכיון שכן במה שגזרו שלא לצאת בו בשבת ממילא אף בחול לא יצא בו והטעם שגזרו בשבת דמעשה כי הוה בשבת הוה:

'''{{עוגן1|טלה}}.''' על המסמרים שבו מטלית שלא יהיו נראים מבחוץ:

'''{{עוגן1|מותר}}.''' לצאת בו שאז נתבטלו כל הני טעמים דלעיל:

'''{{עוגן1|הוות}} רגליה שחקה.''' נשחק רגלו מחמת מכה ולא היה יכול לצאת בסנדל אחר ויצא בסנדל המסומר שטלה עליו מטלית:

'''{{עוגן1|כמה}} מסמרין יהו בו.''' ויהא מותר לצאת בו דאינן אלא לנוי ל"א כמה מסמרין יהיו בו ויהא מותר לטלות עליו מטלית כדי לצאת וכן פי' בי"מ והראשון נ"ל וכ"מ ברבה קהלת וכן מפורש בתוספתא פ"ה:

'''{{עוגן1|וכימיך}} דבאך.''' דכתיב ברזל ונחושת מנעליך וכימיך ודרש הכי ברזל שבמנעליך יהיה כימיך שהם ימי השבוע:

'''{{עוגן1|תשעה}}.''' כנגד תשעה ירחי לידה:

'''{{עוגן1|כמנין}} משמרות.''' כהונה ולוייה דהוה כ"ד כי כן חלקם דוד ויהונתן:

'''{{עוגן1|י"ג}} באחד וי"א באחרת.''' ומפני זוגות לא נתן כאן י"ב וכאן י"ב:

'''{{עוגן1|כליבי'}}.''' כמו כלבוס השנוי בבבלי מסמר ששני ראשיו חדין וכפופין ונועץ שני ראשיו בעץ:

'''{{עוגן1|מהו}} ליתנם.''' למסמורות ע"ג סנדל אחד והשני בלי מסמרים:

'''{{עוגן1|א"ל}} שרי.''' דבשני סנדלים גזרו ולא בסנדל אחד:

ה"ג מאי ליתנם ע"ג מנעל:

'''{{עוגן1|א"ל}} שרי.''' דבסנדל גזרו ולא במנעל:

'''{{עוגן1|אבל}} סכין ומדיחן אותן.''' במים:

'''{{עוגן1|הראשונים}}.''' תלמידיו הראשונים שהיו לו בילדותו אמרו משמו מגרדין:

'''{{עוגן1|ה"ג}} ואיתשלת לרב.''' ושאלו לרב איך שמע מר"ח:

'''{{עוגן1|הא}} אזילא וכו'.''' כלומר הא רב דהוא מתלמידי ר"ת הראשונים ואמר אין מגרדין:

'''{{עוגן1|ובלבד}} באחורי הסכין.''' שלא יקלוף העור:

'''{{עוגן1|ומשזגין}}.''' רחץ במים מתרגמינן שזג מיא וה"נ רחיצה במים הוא:

'''{{עוגן1|והוא}} בתוך המנעל.''' שהמנעל כהנה ממנו ונמצא מעבדו:

'''{{עוגן1|ומתעגל}}.''' ומתגלגל:

'''{{עוגן1|קטיבלייא}}.''' עור שלוק שעושין ממנו משטחות לשלחן ולמטה:

'''{{עוגן1|ומתעגל}} עליה.''' שנראה שעושה לעבד העור שהשיש אינו בולע דבר ונכנס כולו בעור:

'''{{עוגן1|אין}} לובשין.''' נשים:

'''{{עוגן1|מנעלים}} וסנדלים חדשים.''' שלא יצאו בהן מבע"י דאשה מקפדת אם אינו מכוון למדת רגלה אבל אם יצאה בהן כבר יודעת אם הוא ראוי לה:

'''{{עוגן1|כמה}} יהא בהלוכן.''' ויהא נקרא מנעל ישן:

'''{{עוגן1|מבית}} רבא דבר קפרא.''' מבית המדרש של ב"ק עד ב"ה של ר' הושעיא:

'''{{עוגן1|מן}} כנישתא דבבלאי.''' מן ביהכ"נ של בבליים עד מקום דירתו של רבי חמא ב"ח וכל א' נתן סימן במקומו:

'''{{עוגן1|סדרא}} רובא.''' בית המדרש הגדול:

'''{{עוגן1|אזניו}}.''' מקום קביעת הרצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים כעין שיש למנעלים שלנו:

'''{{עוגן1|תבטיו}}.''' הוא העור שע"ג הרגל ועשויין לאחוז בהן ללבוש המנעול ולפי שהן חובטין ומדלדלין ע"ג הרגל נקרא חבטיו מלשון חבטה וכן בל"א נקרא קלפי"ן:

'''{{עוגן1|תרסיותיו}}.''' הרצועות של הסנדל כ"פ בערוך:

'''{{עוגן1|ה"ג}} או שפירשה אחת מכפיו.''' וכפיו הוא מה שתחת פרסת הרגל וקורין אותו זול"א בלע"ז:

'''{{עוגן1|טהור}}.''' דתו לא מתקני ליה ואי נמי מתקני ליה חידוש הוא והשתא מיהא בטיל ליה:

'''{{עוגן1|טמא}}.''' לא פרחה טומאה מעליו דאכתי מנא הוא ואפי' נפסקה החיצונה דאי בעי מפיך ליה מימין לשמאל ונמצא חיצונה נעשית פנימית:

'''{{עוגן1|הלכה}} כר"י לענין שבת.''' וכדמסי' דאף לענין שבת פליגי:

'''{{עוגן1|הוה}} ליה עובדא.''' שנפסקה לו החיצונה ושאל לר' יעקב בר אחא אם מותר לצאת בו בשבת:

ה"ג כשם שהן חלוקים בטומאה כך הן חלוקים בשבת:

'''{{עוגן1|והורי}} ליה כרבנן.''' דמותר לצאת בו דכלי הוא:

'''{{עוגן1|ושמע}} מימר וכו'.''' היה מתמיה על ר"י בר אחא דאמר בשם רב הלכה כר"י ושמע מר"ח בר בא דפסק כרבנן ושתק א"נ אר"ח בר בא היה מתמה שלא פסק כר"י:

'''{{עוגן1|ה"ג}} כדברי מי שהוא מטמא מותר לצאת בו וכדברי מי שהוא מטהר אסור לצאת בו.''' וכן הוא ביבמות:

'''{{עוגן1|ולא}} אפיק גביה כלום.''' ולא הוציא ממנו הלכה ברורה כמאן מורינן בי מדרשא:

'''{{עוגן1|אבל}} מטייל הוא.''' בסנדל שנפסק בשבת עד שמגיע לפתח חצירו אע"פ שאסור לצאת בו לרה"ר:

'''{{עוגן1|באיסטרטן}}.''' רחבות קטנות והן בתוך החצר:

'''{{עוגן1|מן}} דמטון לפילי.''' כשהגיעו לפתח הרחבה:

'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר"ז:

'''{{עוגן1|זהו}} פתח חצירך.''' ואסור לך לצאת יותר:

'''{{עוגן1|כרך}} סובנה.''' כרך סיב של דקל ע"ג סנדל שנפסק בשבת ויצא בו:

'''{{עוגן1|אגוד}} מלבניקי.''' אגודה של ירק ששמו מלבניקי:

'''{{עוגן1|מן}} המוכן הוא.''' דחזי למאכל בהמה ומותר לטלטלו:

'''{{עוגן1|ה"ג}} טלקיה לחנותא דחליטרא ויקר אוף ציבחר הזה סרד יקר.''' כן הגירסא ביבמות וה"פ היה זורק לסנדל שנפסק לו בשבת לחנות של תכשיטים ומרגליות ושאר דברים יקרים ואמר אף שנפסק המעט הזה מ"מ כבגד שרד היקר הוא חשוב כלומר מותר להביאו לרה"י:

'''{{עוגן1|טלקיה}}.''' השליך ותשלך את הילד מתרגמינן וטלקת ית טליא:

'''{{עוגן1|דחליטרא}}.''' תכשיט ותעד נזמה וחלייתה מתרגמינן ואיתקנת בקדשהא ובחליטא מרגליתא:

'''{{עוגן1|מטלק}} ליה.''' היה זורקו ברה"ר במקום שנפסק:

'''{{עוגן1|מהו}} להחליף.''' שהסנדיל יש לו שתי תרסיות והן של עור מקום קביעות הרצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים לבין שני הרגלים כעין שיש למנעלים שלנו וכשנפסקה החיצונה ראוי להפוך המנעלים וליתן של שמאל בימין וקמבעיא ליה אם מותר להחליף ולא גזרי' דלמא מחייכא עליה ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים:

'''{{עוגן1|אפילו}} כן.''' אע"פ שאני מתיר צא וראה אם יש זקן ות"ח אחד ויסכים עמי להתיר אז תסמוך עלינו לעשות מעשה להיתירא:

'''{{עוגן1|שהוא}} מין מלבוש.''' אע"פ שמהפך המנעלים:

'''{{עוגן1|דתנינן}}.''' בפרק מצות חליצה:

'''{{עוגן1|חליצתה}} כשרה.''' ש"מ דמלבוש הוא אפי' בהפוך:

'''{{עוגן1|הדא}} דתימר.''' הא דאמרן דבשל שמאל בימין חליצת' כשרה ויוצאין בו בשבת בשנתנו לאורך רגלו אבל כשנתנו ברוחב רגלו צריך שיחפה הסנדל רוב רגלו:

'''{{עוגן1|מפני}} החשד.''' שיאמרו דטעין ליה לסנדל השני תחת בית השחי כלומר אצילי ידיו שאינו ניכר:

'''{{עוגן1|מאן}} צייר ליה.''' מי יודע שיש בו מכה שהרי הסנדל מכסהו והרואה יחשדהו שהוא טוען השני בידו א"נ מי מעכבו שלא יתן על השני שאין בו מכה בשלמא על אותו שיש בו מכה י"ל דלכך אינו נועלו משום שכואב למכתו אבל על השני למה אינו נותן:

'''{{עוגן1|על}} אותו שיש בו מכה הוא נותן.''' שמכתו מוכחת עליו שרואין אותו צולע על ירכו ואין חושדין אותו שטוען את השני בידו אלא מכירין בו לפי מעשיו שפרסותיו קשות ואינו מצטער ביתדות הדרכים ולא נועלו אלא משום מכה ודי לו בזה שיש בו מכה לבדו:

כהדא דתני במס' דרך ארץ:

'''{{עוגן1|חולץ}} של שמאל.''' שזה כבודה של ימין:

'''{{עוגן1|שלא}} תהא נראית של ימין פגומה.''' כאלו יש בה מכה הואיל ואינו נועל אלא בה:

'''{{עוגן1|ה"ג}} א"ל הדא אמרה וכו'.''' וה"פ א"ל שמעון בר בא לר"י מדבריך מוכח כשיש בה מכה ויוצא בשבת בסנדל יחידי נועל על אותו שיש בו מכה ולכך כל זמן שלא נעל השמאל נראה הימין כאלו יש בה מכה:

'''{{עוגן1|א"ל}} אין בבליא דקמתיה עליה.''' שמעון בר בא בבלי היה וא"ל ר"י שפיר קאמרת וקמת על אמת הדבר להבין משנתינו:

'''{{עוגן1|עם}} חשיכה.''' סמוך לחשיכה:

'''{{עוגן1|זה}}.''' תפילין:

'''{{עוגן1|דרכו}} לחלוץ.''' בלילה אפי' בחול וכשיבא סמוך לחשיכה יזכיר בו לחלוץ:

'''{{עוגן1|וזה}}.''' סנדל המסומר בשאר ימות השבוע:

'''{{עוגן1|אין}} דרכו לחלוץ.''' בלילה וחיישינן שמא יצא בהן בשבת:

'''{{עוגן1|נאמן}} לאדם אחד.''' אותו אדם מותר לצאת בקמיעיו אבל שאר בני אדם לא אע"פ שריפא להאי גברא בתלתא קמיע אפ"ה לא מהני לשאר בני אדם דאמרינן מזלא דהאי גברא גרם דהוא מקבל כתבא:

'''{{עוגן1|נאמן}} לכל אדם.''' שכבר אתחזק:

'''{{עוגן1|בין}} בעשבים.''' דקמיע לשון קשר ושל עשבים נמי קרוי קמיע:

'''{{עוגן1|בשיר}}.''' אצעדה:

'''{{עוגן1|מהו}}.''' ליתן הקמיע לתוך קנה חלול ולצאת בו:

'''{{עוגן1|מומייקה}}.''' שם תכשיט הניתן על הצואר ומחובר לכסותו:

'''{{עוגן1|משום}} תכשיט.''' פי' דאסרו לצאת בו לאחר החורבן ואפי' בחול:

'''{{עוגן1|ה"ג}} אי משום תכשי' הוא לו.''' וה"פ אם משום תכשיט אתה בא לאסור לו:

'''{{עוגן1|ודניאל}} ליסר.''' היה לו לדניאל לאסור על עצמו וכתיב והלבישו לדניאל ארגונא והמניכא די דהבא על צואריה:

'''{{עוגן1|והמניכא}}.''' היינו מומייקא:

'''{{עוגן1|אי}} משום משוי בשבת.''' נמי אין לאסרו דהא מחובר לכסות וכבר אמרנו לעיל כל המחובר לכסות ככסות ויוצאין בו:

'''{{עוגן1|שאינה}} אלא כמשמרה.''' שלא תתקלקל ולא גזרו בו חכמים שאינו בהול כל כך שיבוא לידי שחיקת סממנים ולמירוח:

'''{{עוגן1|ה"ג}} נותנין רטייה ע"ג מכה בשבת.''' כ"ה בעירובין פ"י והסמ"ג גורס נותנין עלה ע"ג מכה:

'''{{עוגן1|חוץ}} מעלי גפנים.''' וה"ה שאר עלים שמרפאים אסורים:

'''{{עוגן1|ה"ג}} הדא פיאה עיקר טב הוא סגין כד אית ביה וכו' או תשעה קטרין ובלחוד וכו'.''' וה"פ האי פיאה והוא מין זרעונים הוא שורש וסם טוב כשיש בו ה' או ז' או ט' קשרים:

'''{{עוגן1|ובלחוד}} דלא יתן מוי.''' ובלבד שלא יצא ממנו מים:

'''{{עוגן1|יברוחה}}.''' מין חולי ל"א לפי שיש סכנה למי שעוקר היברוחים והם הדודאים המוזכרים בראובן ולכן אמר שאסור לקרות פסוקים עליו כדי לעקרן:

'''{{עוגן1|שהוא}} מתבע'.''' שהוא נבעת בשינה:

'''{{עוגן1|כאן}}.''' הא דאסור:

'''{{עוגן1|משנפגע}}.''' שניזק כבר ולכך הוא מיתבעית ואינו יכול לישן מפני שהוא נפגע:

'''{{עוגן1|עד}} שלא נפגע.''' אינו אלא להגין ושרי:

'''{{עוגן1|ה'}} מה רבו צרי.''' דכתיב ביה ואתה ה' מגן בעדי ויענני יסמיכני הושיעני:

'''{{עוגן1|עד}} כי אתה ה' מחסי.''' דכתיב ביה מדבר הוות ומפחד לילה מחץ יעוף יומם דהיינו מזיק שטס כחץ וכן יפול מצדך אלף ורבבה מימינך:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>