עריכת הדף "
קרבן העדה/ראש השנה/א/א
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|למלכים}}.''' רגילים היו למנות זמן שטרותיהם לשנות המלך משנה שעמד בה המלך וקבעו חכמי' בא' בניסן לתחלת שנתו ואפי' עמד בשבט או באדר כלתה שנתו משהגיע ניסן ויתחילו למנות לו שנה שנייה: '''{{עוגן1|ולרגלים}}.''' רגל שבו ר"ה לרגלים לענין בל תאחר כדמפרש בגמרא: '''{{עוגן1|למעשר}} בהמה.''' שאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בחברתה דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה ואמר מר בשתי מעשרות הכתוב מדבר א' מעשר דגן וא' מעשר בהמה ואמר קרא שנה שנה ולא משנה על של חברתה: '''{{עוגן1|בא'}} בתשרי.''' כיון דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ר"ה שלו תשרי אף מעשר בהמה ר"ה שלו תשרי: '''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לכם}} הוא ראש.''' דה"מ למכתב החדש הזה ראש חדשים לכם למה לי אלא למדרש לכם הוא ראש שהוא תחלה לגאולתכם וליציאתכם ממצרים אבל לא לשני' וכו' א"נ לכם הוא ראש שזהו החדש הראשון שאתם מקדשים החדש לכך הוא ראשון לחדשים אבל לשאר דברים אינו ראש: '''{{עוגן1|ופריך}} ואומר לכם.''' מיעוט' הוא אף למלכים ולרגלים כי היכא דממעטי' מיניה שנים ושמיטין וכו': '''{{עוגן1|ויחל}} לבנות בחדש השני בשני.''' תרי זימני שני למה לי אלא ללמדך דאף החדש השני שבמלכות הוא לעול' בחדש השני שבשנים דלעולם מניסן מנינן: '''{{עוגן1|מה}} שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן.''' דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה: '''{{עוגן1|ופריך}} או אינו אלא שנים בחדש.''' וה"ק בחדש השני ביום השני לחדש ולא קאי שני בתרא אחדשי שנה: '''{{עוגן1|ומשני}} כל מקום שנא'.''' בתורה שנים בחדש פירש כגון באחד לחדש בשנה השנית בשנה השלישית בעשור לחדש: '''{{עוגן1|ופריך}} או אינו אלא שנים בשבת.''' דשני בתרא אתי לאשמועינן כמה ימים בשבת הוה: '''{{עוגן1|ומשני}} לא מצאנו חשבון.''' כזה בתורה דהדר ביה קרא בשני: '''{{עוגן1|ופריך}} והא כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום שני.''' א"כ מצינו דמונה בקרא ימי השבת: '''{{עוגן1|ומשני}} אין למידין מברייתו של עולם.''' כלו' לאו אימי השבת קאי אלא שהיה יום שני לברייתו של עולם כ"כ תוס' א"נ שאני התם שלא היו עדיין שנים או חדשים דלמנות בהו לכך הוכרח למנות לימי השבת נ"ל: '''{{עוגן1|ופריך}} והיידין וכו'.''' ואיזהו מהשני דכתיב בקרא קאי אחדשים ואיזהו מהן קאי אחדש שני שבשנות המלך: '''{{עוגן1|בחדש}} השני.''' קאי על החדשי' דסמיך ליה בשני בשנת וכו' האי שני בתרא קאי על שנת המלך דסמיך ליה בשנת ד' למלכותו: '''{{עוגן1|וחורנה}} אמר.''' ואידך אמר אפילו נפרש בהיפך דהראשון קאי על שנת המלך והשני על החדשים לית לן בה דעכ"פ היקישא הוא: '''{{עוגן1|החדש}} הזה לכם מיעט.''' דלכם מיותר ולמעט אתי: '''{{עוגן1|ראשון}} הוא לכם מיעט.''' לכם שני דכתיב בהאי קרא נמי מיעוט הוא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומרבי' דראשון הוא אף למלכים ולרגלים: '''{{עוגן1|ופריך}} וירבה לשנים וכו'.''' כי היכא דמרבינן מלכים ורגלים נרבי הכל: '''{{עוגן1|זה}} שני שבחדשים.''' סובר כמאן דאמר לעיל השני הראשון היא שני שבחדשים והשני הוא שני שבשנים: '''{{עוגן1|תני}} שמואל ופליג.''' דסובר שאין מקרא מן התורה למאי מונין אלא כל שהסכימו עליו חכמי הדור לאותו מנין מונין וכדמסיק שמנו ליציאת מצרים לבנין הבית ולחרבן הבית: ה"ג אין לי אלא באותו זמן וכו': '''{{עוגן1|התחילו}} מונין לבנינו.''' הניחו מנין הראשון שמנו ליציאת מצרים והתחילו למנות לבנין הבית והי"מ דחק בזה ללא צורך: '''{{עוגן1|ואומר}}.''' דאף דמונין למנין אחר מ"מ ניסן הוא ר"ה: '''<big>מתני'</big> {{עוגן1|לשנים}}.''' מפרש בגמ' לשמיטין וליובלות. משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה: '''{{עוגן1|נאמר}} בשמיני בשנת שלש.''' אס"ד דלמלכי אומות מתשרי מנינן הל"ל בשמיני בשנת ג' דבששי היינו אלול ובשמיני היינו חשון ובתשרי שביניהם כבר נתחדשה השנה אלא ודאי דמניסן מנינן: '''{{עוגן1|חיפה}}.''' שם אמורא: '''{{עוגן1|ד}} שמיני נאמר תחלה.''' לעולם מתשרי מנינן אלא שנבואת זכריה נאמרה תחלה קודם נבואת חגי והשמיני לעולם קודם הששי: '''{{עוגן1|אר"י}} כתיב.''' בנבואת חגי בכ"ד לתשיעי בשנת שתים לדריוש ועתה שימו וגו': '''{{עוגן1|הא}} כיצד.''' אפשר לקיים שני המקראות הא דכתיב בששי הוסד ואח"כ כתיב בתשיעי מטרם שום אבן על אבן: ה"ג בתשיעי נאמר המקרא הזה: '''{{עוגן1|אין}} תאמר שכבר שמו.''' בששי בשעת היסוד אבן על אבן צ"ל דמעשה דתשיעי היה קודם הששי ומתשרי מנינן אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ויפה אמר חיפה דאף נבואת זכריה קודמת לנבואת חגי: אין תימר אלא שמו בששי אבן על אבן אע"ג שהוסד לא היה יסוד אמיתי: '''{{עוגן1|לא}} אמר חיפה כלום.''' אין כאן הוכחה שנאמרו הנבואות שלא על הסדר ויותר היה נ"ל לגרוס אין תימר שלא שמו יאות אמר חיפה ואין תימר שכבר שמו לא אמר חיפה ולא כלום וה"פ א"ת דה"ק שימו לבבכם היום שלא התחלתם בבנין הבית שיש בכם מארה וכשתתחילו יהיה ברכה בארץ א"כ בתשיעי עדיין לא התחילו לבנות וקשיא הא כתיב לפני זה בששי הוסד הבית אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ותשעה הוא קודם לששי דמניסן מנינן ויפה אמר חיפה וא"ת (לא) שמו וה"ק שישימו לבבם מה שהיה קודם ששמו אבן אל אבן שהיה מארה אבל היום שכבר התחילו בבנין בששי מאז נשתלחה ברכה אין כאן ראיה לדברי חיפה: '''{{עוגן1|ותני}} עלה שנת המבול אינה עולה מן המנין השנים.''' לפי שהיו ימי צער וצרה ואס"ד מניסן מנינן למה אינה עולה מן המנין הרי לא התחיל המבול לירד עד חדש השני דהיינו אייר ובחדש הראשון יבשה הארץ אלא ודאי דמתשרי מנינן וכיון דבר"ה היה המבול לא קחשבינן לשנת המבול ממנין השנים: ומשני תיפתר כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ובראשון באחד לחדש היינו בתשרי ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין שנים קרי ליה ראשון: ופריך והכתיב בנחמיה ויהי בחדש ניסן בשנת עשרים לארתחשסתא: וכתיב ויהי בחדש כסליו שנת עשרים וילפינן שנת עשרים לגזרה שוה דהאי נמי לארתחשסתא קאמר וקשיא קאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי ליה שנת עשרים ש"מ דניסן לאו ר"ה ובבבלי יליף מקראי דמעש' דכסליו קדום: '''{{עוגן1|אין}} מונין אותה שנה שלימה.''' והאי דניסן בעשרים בו הוה לכך לא קחשיב ליה בשנה: בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן דלא עייל אלא יום א' וקרי ליה שני וקשיא למ"ד מניסן מנינן דאלו למ"ד מתשרי מנינן כשהגיע תשרי ראשון כבר היה שנה שנית: '''{{עוגן1|אין}} תאמר שנה שלישית היתה.''' כשהוקם המשכן והא דכתיב שנית משום דלא עייל לה שלשים יום קשיא והכתיב ויהי בחדש השני וכו' דכבר עייל בשנה נ' יום וקרי ליה שנית אלא ש"מ דהוה בשנה שנית ויום א' בשנה חשוב שנה א"כ קשיא משנת עשרים: '''{{עוגן1|הדא}} וכו'.''' זהו מן תשובותיו של ר' יצחק שהם קשיין ולית להון פירוקא: '''{{עוגן1|בין}} כמאן דאמר מניסן וכו'.''' מאי בינייהו: '''{{עוגן1|שטרות}} יוצאות.''' איכא בינייהו וכדמסיק: '''{{עוגן1|לוה}}.''' שלוה באייר וכתב בשטר בשנה שנייה למלכות: '''{{עוגן1|מכר}}.''' הלוה שדה וכתב בשטר מכירה בחשון בשנה שנית למלכות: '''{{עוגן1|מאן}} דאמר מניסן מנינן מלוה קדמה.''' וטורף מלקוחות: '''{{עוגן1|ומאן}} דאמר מתשרי מנינן.''' המכירה היתה קודם ההלואה ואינו טורף המלוה מהלקוחות: '''{{עוגן1|נימנית}} שנה לזה ושנה לזה.''' הבא לכתוב שטר באדר לאחר שעמד השני אם רצה לכתוב בשטר בשנת פלוני למלך שמת כותב ואם רצה כותב בשנה הראשונה למלך שעמד: '''{{עוגן1|והוא}} שנכנס לניסן.''' שמת המלך הראשון בניסן ונמנה השני ג"כ בניסן הוא דמונין שנה לזה ולזה אבל בשאר חדשים אין מונין לשני שנה בפני עצמה עד שיגיע ניסן ל"א כשיגיע ניסן אז מונין לראשון שני שנים ולשון. ראשון עיקר כדמסיק: '''{{עוגן1|די}} לא כן.''' דאם לא כן אלא שלעולם מונין מקצת השנה גם לשני שנה שלימה קשיא הא דכתיב במלכים שלום בן יבש מלך בשנת ל"ט לעוזיה מלך יהודה וימלוך ירח ימים בשומרון וכתיב בשנת ל"ט לעוזיה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים וכתיב בשנת חמשים לעוזיה מלך יהודה מלך פקחי' בנו תחתיו ואס"ד דאפי' נמנה במקצת השנה מונין לו שנה שלימה הל"ל דפקחי' מלך אחד עשר שנה שהרי מן ל"ט עד חמשים הם אחד עשר שנה אלא ודאי דשנת ל"ט אין מונין לפקחיה כיון שלא מלך בניסן שהרי שלום מלך ירח ימים ואם כן ודאי כבר עבר ניסן ומת בשנת חמשים לעוזיה בניסן נמצא שאין כאן אלא עשר שנים והיינו דקאמר אין לך לעמוד על שני מלכי ישראל וכו' דמשנת עוזיהו ידעינן שנותיו של פקח וכדפרישית: '''{{עוגן1|בכלל}} חסירים.''' דאינן אלא' מ': '''{{עוגן1|ובפרט}} יתירים.''' דהוה להו ארבעים שנה וששה חדשים: '''{{עוגן1|שלשה}} ושתים ומחצה היו.''' השנים שמלך בחברון והא דכתיב ל"ג שלימים כדי לחלוק כבוד לירושלים מונה לחצי שנה לשנה שלימה: יהודה בר' אומר שמלך ארבעים בשנה ומחצה אלא כשמגיע למנין מלא כגון ארבעים אף על פי השיש חצי שנה יותר לא חש למנותו ודומה לזה ארבעים יכנו דאינן אלא תשעה ושלשים וגבי שבע שנים קחשיב חצי שנה שאינו מנין מלא: '''{{עוגן1|ימים}} מלאים אני מונה לך.''' דוד חי שבעים שנים מלאים מיום ליום והיה בעת מלכו בחברון בן תשעה ועשרים שנה ומחצה: '''{{עוגן1|בשעירה}} היה מתכפר כהדיוט.''' שמלך מביא שעיר עזים לחטאתו כדכתיב אשר נשיא יחטא דהיינו מלך והביא קרבנו שעיר עזים זכר תמים ואותן ששה חדשים היה מביא על שגגתו שעירת עזים הנקבה כהדיוט ואפשר דסובר לכך לא חשבינן אלא ארבעים שמלך דלא קחשיב לששה חדשים שברח: '''{{עוגן1|אל}} תתגרו בם.''' וסובר דאדום לאו היינו עמלק: '''{{עוגן1|חייך}} שאינן נמנין לך אותן ששה חדשים.''' בכלל שלא מנה אלא מ' שנה: '''{{עוגן1|מאן}} תנא רגלים.''' ר"ה שלו תשרי: '''{{עוגן1|ר"ש}}.''' היא ולענין בל תאחר וכדמסיק: ג' רגלי' כסדרן אם עברו אחר הנדר עובר עליו בל תאחר ואם אינן כסדרן אינו עובר עליו: ה"ג ובלבד חג הסוכות אחרון דסובר אף שחג המצות וחג השבועות איצטריך למיהדר משום בל תאחר אע"ג דברגלים איירי קרא מ"מ חג הסוכות ל"ל הרי הענין עסוק בו אלא ללמדך שיהא חג הסוכות אחרון לג' רגלים והיינו כסדרן: '''{{עוגן1|אשכחת}} אמר.''' נמצאת אומר פעמים עובר על בל תאחר בה' רגלי' וכו' כדמפרש לקמן: ה"ג ובלבד חג הסוכות אחרון וכ"ה בבבלי: וה"פ אחג הסוכות קפיד קרא דלא אייתר ליה חג המצות ותג השבועות דלא עסיק ביה אלא חג הסוכות ל"ל אלא לומר שהוא הגורם: '''{{עוגן1|רגל}} שפגע בו תחילה.''' לאחר נדרו ממנו מתחיל הג' רגלים אלא שאינו עובר עד שיעברו עליו כולן: '''{{עוגן1|כתיב}} מלבד שבתות ה' וגו'.''' מה תלמוד לומר ממילא ידעינן דמוספין מלבד ממוספי שבת ומלבד ממתנות הן באין דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין: '''{{עוגן1|שיכול}}.''' אני לומר דאין להקריב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד דכתיב דבר יום ביומו: '''{{עוגן1|מנין}} קרבנות היחיד.''' כגון קרבן נזיר ומצורע ושאר קרבנות: '''{{עוגן1|וקרבנות}} ציבור.''' כגון פר העלם דבר שהקדישן קודם הרגל או ברגל עצמו שיקרבו במועד ולמאן דאמר נדרים ונדבות אין קריבין במועד איצטריך שקריבין בחול המועד: '''{{עוגן1|אלו}} עופות ומנחות.''' שנאמר בהן לה' ואם מן העוף עולה קרבנו לה' ובמנחה כתיב נפש כי תקריב קרבן מנחה לה': '''{{עוגן1|לרבות}} את כולן.''' שמביאין ברגל וה"ק כל אשר תתנו לה' יקרב ברגל: '''{{עוגן1|יכול}} רשות.''' ועדיין אני אומר שרשות להקריב כל אלו במועד אבל לא חובה: '''{{עוגן1|תלמוד}} לומר.''' בסוף פ' מועדות שבחומש הפקודים אלה תעשו לה' במועדיכם ל"ל אי להתירן להקריבן במועד כבר שמעינן מדכתיב מלבד מנדריכם וכו' אלא לקבען חובה שחייב להביאם ברגל: '''{{עוגן1|יכול}} באיזה וכו'.''' ועדיין אני אומר שחייב להקריבן ברגל אלא שאין חובה להקריבן ברגל ראשון אלא באיזה רגל שירצה: '''{{עוגן1|אלא}} זה רגל ראשון שפגעת בו.''' חייב אתה להקריבן: יכול אם עבר רגל אחד ולא הביא קרבנותיו כשם שעובר בעשה דובאת שמה כך יהא עובר על בל תאחר: '''{{עוגן1|במועדיכם}}.''' לשון רבים לומר שאינו עובר על בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה: '''{{עוגן1|עד}} כדון בעשה.''' עובר ברגל ראשון דכתיב מוצא שפתיך תשמור ועשית וסובר השמר דעשה עשה: '''{{עוגן1|בלא}} תעשה מנין.''' שעובר ברגל ראשון אע"ג דאינו עובר על בל תאחר עד לאחר ג' רגלים ואיכא בין בל תאחר לשאר לאוין דאילו בל תאחר עובר עליו בכל יום כדלקמן ואשאר לאוין אינו עובר אלא בזמנו: '''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן דצריכין והבאתם שמה: '''{{עוגן1|הרי}} כבר אמור.''' ועשית אלא לעבור עליו אף בלא תעשה: '''{{עוגן1|פסחים}} בזמנן.''' בי"ד אם לא קרב אותה מהו שיעבור על בל תאחר: '''{{עוגן1|אשכחת}} תני פסחים.''' מצא ברייתא דתניא בה פסחים עובר עליהן על בל תאחר וע"כ בזמנן קאמר: '''{{עוגן1|דלא}} כן.''' דאם לא כן אלא דאיירי בשעבר זמנן מאי קתני בברייתא פסחים ושלמי' הא פסחים שלא בזמנן היינו שלמים שלא תאמר וכו' איצטריך לאשמועינן שלמי פסח דסד"א כיון שאם נמצא גופו קרב שלמים מיד ולא נדחה כלל ליהוי כפסח דהוא כשאר קרבנות: '''{{עוגן1|עד}} כדון צריכה.''' ועדיין קמיבעיא לן פסח בזמנן אם עובר עליו מיד בבל תאחר אם לא: '''{{עוגן1|בין}} רגל לרגל.''' אם עלה לירושלים בין רגל לרגל מהו שיעבור בעשה דובאת שמה: '''{{עוגן1|חגיגה}} שלא קרבה.''' ברגל ראשון תיקרב ברגל שני ומשמע דוקא בשני ולא קודם לו אפי' עלה בין רגל לרגל: '''{{עוגן1|ומתירין}} לו לעבור.''' בתמיה אלא ודאי דאינו עובר עד רגל הבא: '''{{עוגן1|ועוד}} מן הדא.''' אברייתא דלעיל קאי דיליף עש' מובאת שמה וקאמר סתמא דש"ס דאף מהאי קרא שמעינן עשה ולא תעשה: ופריך כלום הוא עובר בעשה ול"ת עד שיעברו ג' רגלים וכבר שמעינן ליה מבל תאחר ומובאת שמה האי קרא ל"ל: '''{{עוגן1|כיון}} שבא שני בשבת ולא הביאה עובר.''' בעשה ול"ת משום דכתיב תשמור ועשית: '''{{עוגן1|שלמה}} שנתו.''' בלא רגלים וכדלקמן: '''{{עוגן1|את}} מפיל יום אחרון.''' דאם עבר יום האחרון של השנה ולא הביא עובר בבל תאחר ואח"כ עובר בכל יום ויום בבל תאחר: '''{{עוגן1|אין}} כיני.''' א"כ אף ברגלים כן אם עבר עליו רגל השלישי כבר עבר על בל תאחר ומשם והלאה עובר בכל רגל: '''{{עוגן1|בעי}}.''' פריך לדבריך דברגל שלישי מיד עובר אם שלמה שנתו בעצרת שאינו יכול להקריבו דנדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב וכיון דאינו כשר למה יעבור עליו: '''{{עוגן1|ומשני}} כהדא.''' דכתיב לא ילין חלב חגי היינו חגיגת י"ד לא ילין עד בקר ומשמע הא כל הלילה של ט"ו מותר להקטיר אימורי חגיגה הנשחטים בי"ד וקשיא ליה וכי אימורי חול של י"ד קריבין בי"ט בתמיה: '''{{עוגן1|ושני}} רבי אבהו.''' דקרא איירי כשחל י"ד להיות בשבת וה"ל אימורי שבת דקריבין בי"ט לפיכך מותר להקטירן בלילה: '''{{עוגן1|ואקשינן}} אין חגיגה באה עמו.''' כשחל ע"פ בשבת אין מביאין עמו חגיגה כדתנן בפסחים פ' אלו דברים: '''{{עוגן1|ושנינן}} אמרה תורה וכו'.''' לעולם בי"ד שחל בחול ובלילה נמי לא יקטיר וה"ק ראה שתקריב אימורי חגיגה מבע"י שאם לא כן תבא לידי בל ילין בלילה אי אפש' להקטירן מפני שהוא י"ט: '''{{עוגן1|והכא}}.''' נמי אמרינן הכי אע"ג שאינו יכול להקריב בעצרת עובר בבל תאחר דאמר' תורה להקריב קודם עצרת שלא יבא לידי בל תאחר: '''{{עוגן1|אמר}} רבי חיננא.''' מהתם ליכא למיפשט דלעול' בי"ד שחל להיות בשבת איירי קרא ודקשיא הא אין מביאין עמו חגיגה כיון דאם עבר והביא חגיגה בשבת כשר כדתניא בתוספתא דפסחים פ"ה איצטריך קרא לאשמועינן שלא ילין חלבו עד בקר ואם הלין עובר: '''{{עוגן1|ושנה}} לתמורתו.''' דה"א דאף תמורתו חשבינן שנה מיום שנולד הבכור הואיל וממנו קאתי לכך כתיב שנה שנה דנותנין לכל אחד שנה בפני עצמו: '''{{עוגן1|שנה}} לתם.''' לבכור תם ושנה לבכור בעל מום דמותר לשהותו שנה שלימה: '''{{עוגן1|ושנה}} לקדשים.''' אם עבר עליהן שנה בלא רגלים שעובר על בל תאחר: '''{{עוגן1|היך}} עבידא.''' כמו היכי דמי: '''{{עוגן1|שוחטו}} בערב ראש השנה.''' כלומר ביום האחרון לשנתו שהוא ערב ראש השנה השנייה שנאכל ביום האחרון של שנה ראשונה ויום ראשון של שנה שנית הרי שעל כרחך לומר שבכור נאכל לשני ימים ולילה א': '''{{עוגן1|נולד}} לו מום בט"ו.''' לאו דוקא ט"ו אלא בתוך שנתו משלימין לו שלשים יום מיום שנפל בו מום: '''{{עוגן1|שאין}} שנתו של בעל מום מחוורת.''' שאין ברור מן התורה שיהיה לבעל מום דוקא שנה ולא יותר דא"כ אפי' נולד לו מום בסוף שנה נמי לא ישלים השלשים יום: '''{{עוגן1|בזמן}} הזה.''' שאין תם ראוי לכלום: '''{{עוגן1|מה}} אנן קיימין.''' במאי עסקינן דליכא לפרושי עד שלא הראהו לחכם שלא נפל בו מום להראותו לחכם: '''{{עוגן1|הא}} כבר אמור.''' דתני בזמן הזה ופשיטא דלא אפשר להראותו אלא ודאי בבעל מום איירי ואפ"ה מותר להשהותו אפי' ד' וה' שנים כל זמן שלא הראהו לחכם ש"מ שאין שנתו מחוורת: '''{{עוגן1|ניחא}} רגלים בלא שנה.''' משכחת לה אלא שנה בלא רגלים היכי משכחת לה: '''{{עוגן1|תמן}} אמרין.''' בבבל מפרשין דמשכחת ליה שנה בלא רגלים כגון שהיה מחוסר זמן ברגל ראשון שעדיין לא היה בן שמנת ימים נמצא שהוא מחוסר זמן ולכך לא נחשב לרגל: '''{{עוגן1|ופריך}} כמה דאת אמר תמן.''' גבי בכור שמשעת לידתו את מונה לו שנתו כדלקמן בסוגיין אע"ג דאינו ראוי להרצאה עד יום השמיני אפ"ה נמנה בכלל שנתו הואיל ומקצתו ראוי א"כ ה"נ נאמר דכיון דעבר עליו מקצת פסח שהיה ראוי להקריב דע"כ כשנולד קודם פסח איירי א"כ ביום שביעי של פסח ראוי להקריב וה"ל רגלים בלא שנה: '''{{עוגן1|תיפתר}}.''' כגון שהיתה עצרת באה בה' וכו' דעצרת פעמים חל בה' בסיון כגון שניסן ואייר שניהם מלאים הרי ט"ו מניסן ול' דאייר מלא להו חמשין בה' בסיון ונולד הבכור בשנה ההיא בששה בסיון דהיינו יום א' אחר עצרת: '''{{עוגן1|והיתה}} עצרת של שנה הבא' בז' בסיון.''' כגון ששניהן ניסן ואייר חסירים מלא להו חמשין יומי בז' בסיון: '''{{עוגן1|כתיב}}.''' גבי מעשר בהמה לא יבקר בין טוב לרע והיינו בין תם לבעל מום: '''{{עוגן1|עבר}} וביקר.''' ובחר הטוב מהו שיעבור אלאו: '''{{עוגן1|כל}} דבר שבא להתיר.''' כל לאו שבא להתיר דבר אם עבר וסבר לעשות מצוה מן המובחר אינו עובר: '''{{עוגן1|מה}} בא.''' המקרא הזה לא יבקר להתיר: '''{{עוגן1|ומשני}} בא להתיר להקדיש בעלי מומין.''' למעשר בהמה דרע היינו בעל מום: '''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בנגעים פ"ד מצורע כשגלח בשביעי מביא ביום השמיני חטאת ואשם ועולה ואם היה דל ואין ידו מספקת להביא אשם בהמה מפריש חטאת ועולת העוף והאשם עליו חובה להפרישו אח"כ: '''{{עוגן1|ופריך}} ואין חטאת העוף מחוסרת זמן.''' קודם שהביא אשם שהאשם תחלה לקרבנותיו אי נמי אהקדיש פריך שמקדיש חטאת ואשם בבת א' והרי החטאת קודם האשם הוא מחוסר זמן: '''{{עוגן1|כאן}}.''' גבי מצורע התירה התורה להקדיש מחוסר זמן דהא כתיב וביום השמיני יקח שני כבשים דמקדיש שניהם כאחת: '''{{עוגן1|כתיב}}.''' בנזיר טמא וביום השמיני יביא וגו' עבר ולא הביא קרבנותיו בשמיני מהו שיעבור על בל תאחר: '''{{עוגן1|כל}} דבר שבא להתיר.''' דבר הנאסר אינו עובר עליו: '''{{עוגן1|ומשני}} כהאי דאר"ל.''' גבי מצורע: '''{{עוגן1|כאן}} התירה וכו'.''' ה"נ בנזיר התירה התורה להקדיש חטאת ועולה בבת אחת אף על גב דעולה מחוסרת זמן קודם החטאת ל"א ה"ג כתיב במצורע וביום השמיני יקח וכו' ומיבעיא ליה אם עבר ולא הביא בשמיני אם עובר על בל תאחר ומשני דהאי קרא אתא להתיר וכדאר"א. דבא להתיר להקדיש מחוסר זמן דהא ודאי אשם מצורע קודם לחטאת כדתנן פ' כל התדיר ואפ"ה כתיב תחלה יקח שני כבשים וכבשה א' והיינו אשם אע"ג שאשם צ"ל תחלה אלא שהתורה התירה: '''{{עוגן1|כל}} שבעה וכו'.''' קרא דוביום השמיני יקח וכו' בא ללמד דכל שבעה א"א לו שיביא קרבנותיו ומיום השמיני ואילך כופין אותו להקריב ל"א כל שבעת ימי החג אין כופין אותו להקריב קרבנותיו ולאחר החג כופין אותו והראשון נראה: '''{{עוגן1|כולהם}}.''' כל חייבי קרבנות: '''{{עוגן1|ומביאין}} קרבנותיהם ברגל.''' ואס"ד דמיד לאחר שבעת ימי גמרו כופין אותו שיבי' איך אפשר שימתין עד הרגל: '''{{עוגן1|ניחא}} נזיר וכו'.''' אהא דתני שאף מצורע ממתין בקרבנו עד הרגל פריך הניחא נזיר שיכול להמתין שהוא מותר באכילת קדשים בימי נזרו אלא מצורע שהוא מחוסר כפורים ואסור באכילת קדשים ואנן תנן פרק לולב וערבה ההלל והשמחה שמונה ושמחה היינו לאכול בשר שלמים ואם אין המצורע מקריב קודם הרגל איך אפשר לו לאכול כל שמונה בקדשים הא א"א לו להקריב קרבנותיו ביו"ט הראשון דחובות שאין קבוע להם זמן לכ"ע אין דוחין י"ט וה"ל מחוסר כיפורים ואסור בשלמים: '''{{עוגן1|ומשני}} פתר לה.''' להך ברייתא דמבי' קרבנותיו ברגל בנזיר אבל מצורע מביא מיד: '''{{עוגן1|רישא}}.''' היינו דהך ברייתא וכולן מתכוונין וכו' מוקמינן בנזיר: '''{{עוגן1|וסיפא}} במצורע.''' לא איתפריש לן הך סיפא: '''{{עוגן1|לא}} כבר וכו'.''' כלומר קושיתך ממתני' דהלל ושמחה מעיקרא ליתא דהא כבר אקשי לה התם בסוכה אם חל י"ט ראשון בשבת ליכא שמנה דאם שחטו מעי"ט אין יוצאין בהן ושבת אין שלמי שמחה דוחין: '''{{עוגן1|קיימה}} ר"א נחותא.''' למתני' דתני שמחה כל שמנה היינו בכהנים שאוכלין משעיר החטאת מוסף של י"ט דמקריבין בשבת ויוצאין ידי חובת שמחה בחטאת ואשם כדתנן פ"ק דחגיגה א"כ ל"ק אמצורע דליכא חיובא על כל ושראל לשמוח ברגל כל שמנה: '''{{עוגן1|עבר}} ולא מל.''' מהו שיעבור על בל תאחר: '''{{עוגן1|דבר}} שהוא ניתן לתשלומין.''' שע"י הקדישו הוא חייב להביא משא"כ מילה לאו תשלומין היא אלא חיובא: '''{{עוגן1|לא}} תאחר לשלמו.''' ולא כתיב לא תאחר לשלם למעט חילופיו: '''{{עוגן1|לא}} הביאו.''' ולא כתיב ולא הביא למעט חילופיו: '''{{עוגן1|פירשה}} לוי וכו'.''' מהו חילופיו דאינו עובר עליו הא גם בחילופיו קרינן לא תאחר לשלמו דהא מקרב קריב לכך קאמר דה"א דכשהקריב חילופיו אינו עובר על קרבן ראשון אפי' שהה אותו ג' רגלים קמ"ל דהאי אחרינא הוא: '''{{עוגן1|ה"ג}} ועברו.''' עליה ב' רגלים: '''{{עוגן1|אם}} באומר הרי עלי.''' ה"ל נדר ועובר מיד ולא צריך לג' רגלים: '''{{עוגן1|אלא}}.''' הכא במאי עסקינן באומר ה"ז עולה דה"ל נדבה והפריש אחרת תחתיה לאחר ב' רגלים ולא הקריבה לאחרת עד לאחר הרגל הג' לראשונ' ה"א הואיל ומכח ראשון קאתי תצטרף הראשונה עם האחרונה ויעבור עלי': '''{{עוגן1|לפום}} כן וכו'.''' לפיכך איצטריך קרא לאשמועי' ולא חילופיו דנותנין לו ג' רגלים לעצמו: '''{{עוגן1|אלו}} חטאות ואשמות.''' שהן נדרשין ממך שהרי חובה הן מוטלין עליך. ה' אלקיך. זה הקדש בדק הבית דהא קרא יתירא הוא דהא כבר כתיב ה' ברישא דקרא אלא ללמד שאף דברים שהן לה' ולא לכהנים ולמזבח עובר עליו ואיזהו זה הקדש בדק הבית: '''{{עוגן1|מעמך}} זה לקט שכחה ופיאה.''' שהן חלקו של עני דכתיב ביה את העני עמך: '''{{עוגן1|ולא}} בקרבנך חטא.''' שאין הקרבן נפסל בכך: שלא תאמר שהזבח פסול אם עברו עליו ג' רגלי' לפיכך צריך קר' לאשמועי' ולא בקרבנך חטא להזהיר הב"ד שיעשוך בע"כ: '''{{עוגן1|מכאן}} למשכון.''' שממשכנין על הקרבנות כדתנן בערכין: '''{{עוגן1|ויש}} נדר קרויה נדבה.''' בתמיה דמתחיל בנדר ומסיים בנדבה: '''{{עוגן1|אלא}} לחייב על כל נדר בפני עצמו.''' דה"א דאם יש לו כמה נדרים וכמה כדבות אינו עובר אלא לאו אחד קמ"ל דעובר על כל א' בפני עצמו כי היכא דעובר על נדר לעצמו ועל נדבה לעצמה: '''{{עוגן1|וחזר}} ואמר ה"ז.''' מי הויא חזרה או לא: '''{{עוגן1|ר"ח}}.''' פריך לא מסתברא הך בעיא כלל אלא אמר ה"ז וחזר ואמר הרי עלי ודאי דמהני דאיסור חמור הוא וחייב באחרים: '''{{עוגן1|ואין}} איסור קל.''' אבל היכא דאמר תחלה הרי עלי שהוא איסור חמור ואח"כ אמר ה"ז דה"ל איסור קל פשיטא שאינו חל עליו: '''{{עוגן1|הוסיפו}} עליהן.''' על אותן השניין במשנתינו שר"ה שלהן ניסן שכר בתים ותרומת שקלים שר"ה שלהן ניסן: '''{{עוגן1|והוא}} שאמר שנה זו.''' הוא דלא הוה אלא עד ניסן אבל אם אמר שנה אחת דר בה שנה מיום ליום כהא דתנן בנדרים פ' קונם: '''{{עוגן1|כתחלתה}}.''' כמו שהיתה תרומה הראשונה בשעה שהוקם המשכן בר"ח ניסן כן לדורות נמי מר"ח ניסן מתחילין לתרום מן החדש: '''{{עוגן1|נאמר}} כאן חדשי.''' זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה: '''{{עוגן1|ונאמר}} להלן חדשי.''' ראשון הוא לכם לחדשי השנה: '''{{עוגן1|שבק}} ר' טבי וכו'.''' הניח ר' טבי רישא דברייתא ואמר הסיפא לחוד: '''{{עוגן1|דלא}} כן.''' דלא כן היה לו לעשות שקיצר במקום שהיה לו להאריך דמסיפא לא שמעינן דמדאורייתא צריך להביא מן החדש: '''{{עוגן1|ת"ל}} בחדשו לחדשי.''' דה"מ למיכתב זאת עולת החדש: '''{{עוגן1|בחדש}} א' וכו'.''' וה"פ זאת עולת החדש בחדשו שיחדש ויביא מתרומה חדשה לכל חדשי השנה: '''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בבכורות פ' מעשר בהמה ה"ג ר' אלעזר ור"ש אומרים בא' בתשרי בן עזאי וכו': '''{{עוגן1|האלוליים}}.''' אותן שנולדו באלול לא מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב וטעמיה מפרש בסמוך: '''{{עוגן1|ע"כ}}.''' עד אלול נמשך שהאחרונות יולדות מן אותן שנתעברו קודם ניסן דבהמה דקה עיבור' ה' חדשים: '''{{עוגן1|מכאן}} ואילך.''' לאחר אלול הן מאותן שנתעברו לאחר ניסן וה"ל חדשות: '''{{עוגן1|לבשו}} כרים הצאן.''' מקרא הוא בספר תהלים לבשו כרים הצאן ועמקים יתעטפו בר יתרועעו אף ישירו וה"ק לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים שנתעברות: '''{{עוגן1|אלו}} הבכורות.''' שמתעברות מיד: '''{{עוגן1|ועמקים}} יעטפו בר.''' ואיכא נמי צאן שמתעברות בזמן שעמקים יתעטפו בר והזריעה ניכרת יפה. יפה והיינו בניסן ואע"ג דגם באדר ניכר הזריעה מ"מ באפלייתה אין הזריעה נכרת יפה אלא בניסן: '''{{עוגן1|אלו}} ואלו נכנסין לדיר להתעשר.''' דדריש יתרועעו לשון רעים וישירו כאילו כתיב יעשירו וקאמר דנעשו רעים ויעשירו אלו עם אלו: הואיל ואנו אומרים כך רמ"א בא' באלול ור"א ור"ש אומרים בא' בתשרי ואין אנו יודעין הלכה כמאן הלכך יהיה האלוליים וכו': ה"ג נולדו לו ה' באב וה' באלול או ה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין: '''{{עוגן1|ה"ג}} נולדו לו ה' בתשרי וה' באב אין מצטרפין.''' וה"פ ה' באב שלאחר תשרי מצטרפין ואע"ג דמפסקי גרנות שתקנו חכמים: ופריך בן עזאי מכריע על דברי תלמידיו שהרי ר"מ ור"ש לאחר בן עזאי היו: '''{{עוגן1|שכן}} נחלקו עליה אבות עולם תנאים הראשונים.''' ר"י ור"ע ועליהם בן עזאי אומר הואיל ואלו וכו' ומכריע דבריהם: '''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' שבן עזאי תלמיד חבר היה לר"ע: '''{{עוגן1|אין}} תימר וכו'.''' שר"ע היה רבו של בן עזאי וכי אדם אומר על דברי רבו הואיל ואלו וכו' ומכריע דבריו: '''{{עוגן1|שמע}} לה מן הדא.''' שתלמיד חבר היה לו לר"ע: אמר לו בן עזאי וכו' מתני' בב"ב פ' מי שמת: '''{{עוגן1|אלא}} שבאת.''' ולא קאמר שבא: '''{{עוגן1|תמן}} תנינן.''' בכורות פ' מעשר בהמה: '''{{עוגן1|כל}} הנולדים בא' בתשרי.''' אתאן לר"א ור"ש דאמרו בא' בתשרי ר"ה למעשר בהמה: '''{{עוגן1|מצטרפין}}.''' לכנסן לדיר א': '''{{עוגן1|לפני}} הגורן.''' מאלו ג' גרנות שאין הגורן מפסיק: '''{{עוגן1|לא}} כחנט.''' לא כאילנות שאזלינן בהו לענין מעשר בתר חנטה כל שחנטו פירותיו קודם ט"ו מתעשר שנה שעברה: '''{{עוגן1|ולא}} כשליש.''' ולא כתבואה וזיתים דאזלינן בהו בתר שליש והיינו כשעת גמרן דמשהביאו שליש ראויין לאכילה ע"י הדחק: '''{{עוגן1|אין}} תימר כחנט.''' דאזלינן בהו בתר חנטה ה"ל למתני כל המעוברין מכ"ט באלול ואילך הן החדשות: '''{{עוגן1|אין}} תימר כשליש.''' א"כ אף במעשר בהמה אזלינן בתר גמרן שהן ראויין להקרבה: '''{{עוגן1|ניתני}} כל הנולדים עד ך"ב בו.''' דהיינו הנולדים ז' ימים קודם ר"ה אבל הנולדים אח"כ אינן ראוין להקרבה בשנה זו דהא כתיב מיום השמיני והלאה תתנו לי: '''{{עוגן1|כשליש}} עשו אותו.''' ודקשיא לך ניתני עד ך"ב בו מתני' ר"ש היא דסובר מחוסר זמן דהיינו קודם שבעה נכנס לדיר להתעשר: '''{{עוגן1|את}} אמר הדא מילתא.''' דמתני' ר"ש היא: '''{{עוגן1|האלוליים}} מתעשרין בפני עצמן.''' מאי לאו הנולדים עד ך"ט באלול מיקרי אלוליים וכי אפשר לך לומר דבן עזאי סובר כר"ש ולא כרבנן דפליגי על ר"ש וסברי דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר אלא ודאי הכל אזל בתר לידה וזה גמרו כמו תבואה ואע"ג שאינן ראויין להקרבה: '''{{עוגן1|כד"א}} וכו'.''' וכמו דאמרת לרבנן דאותן שנולדו מך"ב אלול עד ר"ה הן מתעשרין לאחר ר"ה עם אותן שכולדו קודם ר"ה ה"נ לבן עזאי דסובר דאלוליים מתעשרין בפני עצמן מ"מ גרנן לא הוי עד פסח הבא כיון דלדידיה מספקא ליה דלמא מתחיל מאלול ואין להן גורן עד פסח מיהו אז מתעשרין עם האלוליים: '''{{עוגן1|זאת}} אומרת.''' מדמצרפין לרבנן כל הנולדים בתוך השנה שעברו אע"ג דנולדים בסוף השכה והם מחוסר זמן שמעינן דאף בבכור מתחילין שנתו מיום הולדו וימים שהוא מחוסר זמן בהם מצרפינן לשנה: '''{{עוגן1|כל}} הבכור אשר יולד.''' תקדיש לה' אלהיך: '''{{עוגן1|הא}} כיצד.''' שיקדיש בכור הא ממעי אמו קדוש אלא ללמד מכי יולד תתחיל למכות קדושתו דשנתו מתחיל מיום שנולד: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה
(
עריכה
)
תבנית:הלכה הבאה
(
עריכה
)
תבנית:הלכה קודמת
(
עריכה
)
תבנית:ויקיטקסט ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:ירושלמי וילנא
(
עריכה
)
תבנית:ירושלמי וילנא/ראש השנה
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מונחון
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון/קרבן העדה
(
עריכה
)
תבנית:ספריא ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל ירושלמי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:על התורה ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:קידוד
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשים כללי
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף