עריכת הדף "קרבן העדה/סוכה/א/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|סוכה}} שהיא גבוהה מכ' אמה פסולה.''' בגמ' מפרש טעמא:

'''{{עוגן1|ושאינה}} גבוהה עשרה טפחים פסולה.''' דדירה סרוחה היא ואין אדם דר' בדירה סרוחה:

'''{{עוגן1|שלש}} דפנות.''' בגמ' יליף להו:

'''{{עוגן1|ושחמתה}} מרובה מצילתה.''' המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|ר'}} יוסה א"ל.''' להך שמעתתא דבסמוך במאי פליגי ר"י ורבנן:

'''{{עוגן1|סתם}}.''' ולא אמרה בשם רב:

'''{{עוגן1|רבי}} אחא.''' אמרה משמיה דרב:

'''{{עוגן1|רבנן}}.''' ילפין לה לגובה הסוכה והמבוי מפתחו של היכל דתנן פתחו של היכל גבוה כ' אמה וכתיב פתח אהל מועד דהיינו היכל ש"מ דגובה כ' אמה מיקרי פתח:

'''{{עוגן1|ור"י}} יליף לה מפתחו של אולם.''' שהיתה ארבעים אמה דכתיב אל פתח אולם ופתח הבית:

'''{{עוגן1|ופריך}} אם מפתח האולם.''' יליף ר"י:

'''{{עוגן1|דיו}}.''' דניליף מיניה גבוה מ' אמה כגובהם של פתח האולם כדתנן תמן בפ"ר דמדות:

'''{{עוגן1|תני}} ר"ת וכו'.''' ור"ת תכי אפילו מ' או כ' אמה מכשיר ר"י וקשה הא מנ"ל וכן קשה לבר קפרא דמכשיר עד ק' אמה מנ"ל הא:

'''{{עוגן1|ומשני}} א"ר אבין.''' ר"י ורבנן לשיטתייהו ולא ילפו מהיכל ואולם דתנינן בעירובין סוף פ"ט:

'''{{עוגן1|וכן}} גשרים המפולשין.''' שיש להם מחיצות מלמטה מב' צדדים:

'''{{עוגן1|מטלטלין}} תחתיהם בשבת.''' דאמרי' פי תקרה שמכאן ומכאן יורד וסותם:

'''{{עוגן1|היך}} מה וכו'.''' כמו שאתה אומר התם אתה רואה את התקרה כאילו יורדת וסותמת ומשו' לה למחיצו' אף כאן בקורה א"ר יהודה כן:

'''{{עוגן1|המלתירה}}.''' היא המפתן העליונה הארוכה ותחובה בכותל:

'''{{עוגן1|היא}} דעתיה דר"י וכו'.''' היינו טעמא דר"י בסוכה ובמבוי וכן דעת רבנן דשניהם שוים מאי דכשר בסוכה כשר במבוי וכל שבמבוי פסול בסוכה נמי פסול ולר"י מיגו דהוה קורה לענין מבוי הוה נמי סכך כשר בסוכה:

'''{{עוגן1|ופריך}} ולא דמי' וכו'.''' והא לא דמי' להדדי שהרי מצינו בכמה דברים דלא שוויין להדדי סוכה ומבוי וכדמסיק:

'''{{עוגן1|דוקרנין}}.''' קנים מפוצלים:

'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא כמי הכי בברייתא דדוקרנין כשרין לסכך עליהן ופסולין במבוי. אם הניח הקורה על דוקרנין למעלה מכותלי המבוי פסולים:

'''{{עוגן1|ומשני}} הדא דתימר וכו'.''' הא דאמרי' דהקנים פסולין במבוי והיינו בשהקנים גבוהין למעלה מכותלי המבוי שלשה וה"ה בסוכה אם גבוהין מן הארץ ג' פסולה כדתנן לקמן בפרקין:

'''{{עוגן1|בשאין}} בהן וכו'.''' כלומר ותו הא דאמרן דדוקרנין פסולין במבוי דוקא בשאינן רחבין ארבעה אבל ברחבין ארבעה ואפי' גבוהין הרבה כשרין ובסוכה כמי ברחבין ארבעה איירי שרוב הסוכה בהכשר דאל"כ ודאי פסולין דהא מחיצות בעינן בסוכה:

'''{{עוגן1|ופריך}} דפנות כשרות בסוכה.''' כלומר שתי דפנות ושלישית אפילו טפח דכשרות בסוכה וכדמסיק ובמבוי פסולין דבעינן ארבעה מחיצות:

'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' ותניא נמי הכי:

'''{{עוגן1|רבי}} חייה בשם ר"י שתים וכו'.''' להחזיק קושייתו מייתי להא דר"ח דבסוכה אפי' אין שתי דפנות שלימות אלא בכל אחת ד' טפחים כשרה:

'''{{עוגן1|ובמבוי}}.''' בעינן שתהא מסוגרת מד' רוחותיה:

'''{{עוגן1|ופריך}} רחב מעשר אמות וכו'.''' הרי דלא דמיא סוכה למבוי דסוכה רחבה מעשר אמות כשרה ובמבוי תני במתני' והרחב מעשר אמות ימעט:

'''{{עוגן1|הדלה}} עליה וכו'.''' ותו קשיא דלא דמיא סוכה למבוי דהדלה עליה את הגפן וכו' בסוכה פסול כדתנן לקמן בפרקין ובמבוי כשרה כדתנן בתוספתא פ"ק דעירובין מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסס מרוח אחרת א"צ כלום:

'''{{עוגן1|ומשני}} הדא דתימר התם.''' דמטלטלין תחתיו בשבת כשהוא בית סאתיים אבל אם המבוי יתר מבית סאתיים אפי' הדלה מתחילה לדירה אין משתמשין בו אלא בארבע אמות דאינו אלא לאויר ולא מיקרי מחיצה וכיון דלאו לכל מילי מיקרי מחיצה במבוי ה"ל כאילו דמיא סוכה למבוי. ל"א מפרש למחיצות מחוברות עד היכן מתירין במבוי ושמעי' מיהו דעד בית סאתים כשרה ש"מ דיש חילוק בין סוכה למבוי:

'''{{עוגן1|חמתה}} וכו'.''' ותו איכא בין סוכה למבוי חמתה מרובה מצילתה בסוכה פסולה כדתנן במתניתין ובמבוי כשרה:

'''{{עוגן1|סוכה}} מקורה.''' בקורות פסולה דבעינן סכך ולא תקרה כדתנן סיככה בנסרים שיש בהן ארבעה פסולה ובמבוי שהוא מקורה אינו צריך שום תיקון:

'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר.''' לאו דוקא מבוי מקורה ממש אלא אפילו נתן אמלתרא ע"ג כותלי המבוי סגי דאמלתרא כשהיא רחבה ארבעה וארוכה חזי להו אינשי אפילו גבוה מכ' אמה:

'''{{עוגן1|אילו}} בית וכו'.''' אמתני' פריך למה למעלה מעשרים פסולה הא בית שהוא גבוה מכ' מיקרי בית לענין מעקה וה"ה לשאר מילי כגון מזוזה וכיוצא בו וגבי סוכה כתיב תשבו כעין תדורו וכיון דמיקרי דירה כשר נמי לסוכה:

'''{{עוגן1|אלא}} בית מקורה.''' הלכך אפי' גבוה למעלה מכ' איקרי בית אבל סוכה אינה אלא סכך בעלמא וכל שגבוה למעלה מכ' לא מיקרי דירה:

'''{{עוגן1|ופריך}} מצינו סכך שהוא כקירוי.''' כלומר דינו כתקרה בג' דוקא פסול אבל בפחות מג' אמרינן לבוד א"נ מסיפא פריך בהרחיק סיכוך מן הדפנות אמרינן דופן עקומה הרי דתקרה הוא כסכך וה"ה הסכך הוא כתקרה ועוד יש לפרשו בענין אחר דבבית שהוא מקורה ניכרים המחיצות:

'''{{עוגן1|אלא}}.''' לכך לא דמיא סוכה לבית דלא איקרי בית אא"כ יש לו מחיצות מד' רוחותיו משא"כ סוכה דסגי בשנים כהלכתן וג' אפי' טפח:

'''{{עוגן1|ופריך}} והרי אכסדרה וכו'.''' שאין לה מחיצות מד' רוחות ואפ"ה דינה כבית שמטלטלין בכולה וקשיא מ"ש סוכה מבית:

'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה מ"ט סוכה גבוה מכ' פסולה מ"ש מבית:

'''{{עוגן1|את}} יושב בצילן של דפנות.''' ברוב היום שהצללים מגיעין זה לזה מתוך גובהו של דפנות וא"צ סכך:

'''{{עוגן1|הדא}} דאת אמר.''' כלומר לא אמרן דלמעלה מכ' פסולה אלא שהסכך למעלה מכ' מן הדפנות שיש חלל בין הסכך לדופן אבל כשהסכך בתוך כ' אע"ג שגבוה כ' מן הקרקע כשרה ופליג אהא דא"ר יוחנן שהטעם דפסול משום דאינו יושב בצל דפנות:

'''{{עוגן1|ניתני}} סוכה שהיא למעלה מכ' לדפנות פסולה.''' וכיון דתני סתמא משמע בגבוה כ' מן הארץ קאמר:

'''{{עוגן1|ראשו}} ורובו.''' דרך סעודתן בהסיבה היתה על מטות ומסובין על צד שמאלם ואין אוכלין זקופין ויושבים כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי קטנה שראשו ושולחנו נכנס בה ולא רוב גופו או ראשו ורובו ולא שולחנו:

'''{{עוגן1|מחזקת}} יותר כשרה.''' אפילו גבוה למעלה מכ' אמה:

'''{{עוגן1|בשאין}} דפנותיה עולות עמה.''' שאינן מגיעות לסכך:

'''{{עוגן1|והא}} מתני'.''' והך ברייתא פליג אהא דא"ר בא בשם רב:

'''{{עוגן1|אית}} לך מימר.''' וכי אפשר לך לומר שמלכה יושבת בסוכה קטנה והרי בניה גבה היו א"נ נערותיה ומשרתיה מסובין עמה:

'''{{עוגן1|ופריך}} אלא בשאין דפנותיה עולות עמה.''' נמי קשיא וכי דרכה של מלכה לישב ברוכה שאין דפנותיה עולות עמה:

'''{{עוגן1|ומשני}} מסתברא.''' דלר' יאשיה ל"ק הך ברייתא שכן דרך העשירים לעשות דפנות קצרים בסוכה שיהא הקור והרוח נכנס בה:

'''{{עוגן1|הביא}} נסר.''' שיש בו שיעור סוכה ונתנו על גבי חולי' של עפר הגבוה באמצע הסוכה או מן הצד:

ה"ג אם ימוד מן הנסר אין כאן עשרים אמה אם ימוד מן הקרקע יש כאן עשרים אמה:

'''{{עוגן1|מה}} את עביד ליה.''' לאותו סכך שהוא כנגד הקרקע שלא כנגד הנסר:

'''{{עוגן1|אין}} תעבדיניה.''' אם תעשנו כאויר פוסל בשלשה טפחים כדתנן לקמן בפרקין:

'''{{עוגן1|שלא}} בא אלא להיתירה של סוכה.''' דהוה ליה דופן סוכה דאמרינן דופן עקומה ואף סכך זה מן הדופן כדפרישית לקמן בפרקין דף ד':

'''{{עוגן1|א"ר}} מיישא ותמיה אני.''' מאי קמיבעי' ליה לר' הושעיה ולמה לא פשיט ליה מהא דר' בא בר ממל:

'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' לקמן בפרקין:

'''{{עוגן1|המשלשל}}.''' כל מלמעלה למטה קרוי שלשול:

'''{{עוגן1|מלמעלה}} למטה.''' שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך ואורג ובא כלפי מטה:

'''{{עוגן1|ג'}} טפחים פסולה.''' דהיינו כדי שיזדקר הגדי בבת ראש:

'''{{עוגן1|כשאינו}} יושב ואוכל בצילן של דפנות.''' כלומר שיושב למטה בארץ שאין לו מחיצות סביב מקום ישיבתו אבל אם מקום ישיבתו גבוה מן הארץ עד שהוא יושב נגד הדפנות כשרה שמעינן מהכא דאזלינן בתר מקום ישיבתו ה"נ אם הוא יושב ע"ג הקרקע מודדין מן הקרקע ואם הוא יושב ע"ג הנסר מודדין מן הנסר:

'''{{עוגן1|לית}} הדא וכו'.''' לא ילפינן מהא דר' בא ל"א אין דברי ר' בא בר ממל לימוד נכון דאיהו יליף ממתניתין דעירובין ולא דמיא כדמסיק:

'''{{עוגן1|דתנינן}} תמן.''' בעירובין פ"ח:

'''{{עוגן1|כצוצרא}}.''' היינו גיזוזטרא והוא זוז היוצא מן הכותל:

'''{{עוגן1|אלא}} א"כ.''' סביבות הנקב החקוק באמצעה ארבע על ארבע:

'''{{עוגן1|בין}} מלמטה.''' ע"ג המים:

'''{{עוגן1|והוא}}.''' אע"ג דהמחיצה למעלה מן המים בעינן שתהא מחיצה משוקעת במים כאורך הדלי הניתן בנהר לדלות המים ומדאמר רב בעינן שתהא מחיצה וכו' אע"ג דלמעלה מן המחיצה עד סמוך לנקב אין שם מחיצה אפ"ה כל שבמקום ישיבתו מותר ה"נ כל שיש כנגד מקומו שהוא יושב שם מחיצה אף על פי שהוא רחוק מן הקרקע שלשה כשרה:

'''{{עוגן1|ולא}} דמיא.''' וליכא למילף מהתם דים כרמלית הוא ומהני אפילו מחיצה מועטת:

'''{{עוגן1|ברם}} הכא.''' אבל כאן בסוכה כתיב בסוכות תשבו משמע כל שהוא עיקר הסוכה משם מודדין והיינו מקרקעיתה:

'''{{עוגן1|עיטורין}}.''' נוי סוכה שראויין לסכך בהן נ"א שהן מרובים שצילתן מרובה מחמתן אפילו ניטל סכך העליון:

'''{{עוגן1|ממעטין}} בה.''' שיעור גובה וה"ל למטה מי"ט ופסולה. ה"ג ואם לאו אין ממעטין בה. ל"א ואם לא ממעטין בה בסכך כאילו אינה וה"ל גבוה י"ט וכשירה וכן בלמעלה מכ' נמי יש לפרש כן:

'''{{עוגן1|כשם}} שאמרו למעלן.''' אם עיטרין יורדין לתוכה ממעטין:

'''{{עוגן1|כך}} מלמטן.''' אם הניח למטה דבר הממעט הגובה כשר:

'''{{עוגן1|קש}} ותבן.''' אם היתה גבוה למעלה מעשרים והניח בה למטה קש ותבן למעט גובהה:

'''{{עוגן1|אין}} ממעטין.''' דסתמא לפנות קאי ולא הויין כקרקע:

'''{{עוגן1|עפר}} וצרורות.''' סתמא מבטל אותן לגבי קרקע הלכך ממעטין:

'''{{עוגן1|עלו}} בה עשבים.''' בסוכה שהיא גבוה מעשרים אין ממעטין שאין כל המקומות שוין בגידול העשבים א"נ שאין מבטלין אותן ולפנותן קאי:

מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת דהא שמים רשות אחרת נינהו אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת מארון היה ש"מ דאע"ג שאינו גבוה אלא עשרה ה"ל רשות אחרת:

'''{{עוגן1|ופריך}} וארון לא הוי אלא ט' טפחים.''' דכתיב ועשו ארון עצי שטים אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו ואפילו לר"מ דאמר דכלים בת ששה טפחים לא משכחת להו אלא ט' טפחים ומנ"ל דבעינן גבוה עשרה:

'''{{עוגן1|ומשני}} דבית רבי ינאי אמרו כו'.''' עם הכפורת דהוה טפח נמצא ארון ט' וכפורת טפח ה"ל עשרה:

'''{{עוגן1|ולא}} נתנה שיעור קומתה.''' מדת עובי היא קומתה שהיא היתה לארון ככסוי התיבה:

'''{{עוגן1|מסגרת}}.''' שפה כעין לבזבזין סביב השולחן:

'''{{עוגן1|מה}} זר כל שהוא.''' דהכי קיימא לן:

'''{{עוגן1|מאי}} כדון.''' מעתה מנ"ל דכפורת טפח:

'''{{עוגן1|פני}}.''' דכתיב על פני הכפורת קדמה:

'''{{עוגן1|ואין}} פנים.''' של אדם פחותין מטפח:

'''{{עוגן1|ר"י}} בעי.''' איך ילפינן מארון חילוק רשויות:

'''{{עוגן1|אילו}} מגדל.''' שקורין אלמר"א אפילו גבוה הרבה אינו חולק רשות בתוך הבית ולבית דמי ואי מארון ילפינן יהא חולק רשות דהא גם הארון בתוך המשכן היה עומד:

'''{{עוגן1|אלא}}.''' מצינו שהארון היה עומד ברשות הרבים בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות שהעמידו הארון תחילה וע"פ נס העמיד את עצמו נגד מזרח העולם והקימו את המשכן מכוון כנגד ריבוע של עולם ואם היה הדיבור א"י ה"ל רשות אחרת א"נ כיון דבשעה ההיא חולק רשות אף על גב שניתן אח"כ בתוך הבית ה"ל כרשות בפני עצמו:

'''{{עוגן1|ופריך}} ניחא למ"ד.''' שכל אמות שהיו במשכן בין של כלים בין של בנין היה בת ששה טפחים איכא למילף מארון:

'''{{עוגן1|ברם}} וכו'.''' אבל למ"ד אמות של כלים בת חמשה טפחים ארון שהיה אמה וחצי לא הוי אלא שבעה טפחים ומחצה:

'''{{עוגן1|מנ"ל}}.''' דבעינן עשרה:

'''{{עוגן1|יליף}} לה מן עגלות.''' מפרש בסמוך:

'''{{עוגן1|ארון}} תשעה וכפורת טפח.''' ולמאי נפקא מיניה אלא למילף מיניה רשות עשרה דארון תשעה וכפורת טפח וכדלעיל:

'''{{עוגן1|ופריך}} ואפילו תאמר שהיו העגלות גבוהות עשרה איך נילף רשויות מינייהו הא עגלות צב דכתיבי בקרא כמין קמרסטה היו.''' פי' כעין תיבה מכוסה בחופה מלמעלה ובתוכה היו נקבים שהיו הקרשים מונחין בהן:

'''{{עוגן1|אילו}} וכו'.''' כלומר מעתה איך ניליף מהן אלו היה חור ברשות הרבים שהרי עגלות ברשות הרבים היו עומדות ודאי דמותר להשתמש מרשות הרבים לתוכו ומתוכו לרשות הרבים ואינו חולק רשות:

'''{{עוגן1|ה"ג}} שמא אינו מותר.''' אלא בשעה שהיו מושיטין מן הקרשים מעגלה לחברתה היו הכיסויין שעל העגלות פתוחות והוה ליה רשות היחיד ממש כיון דהוה במשכן הוה ליה מלאכה נמצא שהמוציא מן העגלות לרשות הרבים חייב דה"ל כמוציא מרשות לרשות:

'''{{עוגן1|תרוטות}}.''' כחצי גורן עגולה כ"פ הערוך:

'''{{עוגן1|ארבע}} אמות.''' צריך שיהא הסכך אפילו אין שם ארבע דפנות אלא ג' דפנות כשרה דסד"א כיון דבעינן ארבע אמות בעינן דירת קבע ובעינן ד' דפנות קמ"ל דאינו צריך:

'''{{עוגן1|ד'}} דפנות.''' בעינן לסוכה כדדריש ר"ש מקראי אבל לא בעינן ד"א דלא בעינן דירת קבע:

ה"ג רבי יהודה אומר אע"פ שאין שם ארבע אמות וארבע דפנות וכן היה ר' יהודה מחייב במזוזה דר"י סובר כל שהיא דירת קבע סגי:

מסתברא דר"י מודה לרבי ורבי שמעון דכשיש ארבע אמות או ארבע דפנות דכשר לסוכה דהא אפילו באין שם ארבע אמות וארבע דפנות מכשיר ר"י:

ואילין רבנן ורבי ורבי שמעון אינן מודים לר"י דמחייב סוכת חג בחג במזוזה ומעשר דאינהו סברי אף על פי שיש שם ארבע אמות וארבע דפנות פטורה ממזוזה דלענין זה ודאי דירת עראי מיקרי:

'''{{עוגן1|רבי}} שמעון אומר ארבע.''' דפנות בעינן לסוכה:

'''{{עוגן1|סכות}} וכו'.''' דכתיב בסכות תשבו ישבו בסכות כי בסוכות הושבתי חד מלא ותרין חסרין:

'''{{עוגן1|אחת}} למעלן.''' כלומר אחת בעינן לגופיה דמסככין:

'''{{עוגן1|ושתי'}} למטן.''' לדפנות:

'''{{עוגן1|והשלישית}}.''' דופן השלישי מדרבנן דבעינן שלשה דפנות:

'''{{עוגן1|הרי}} ארבע.''' דכיון דכתיב מלא משמע שתים:

'''{{עוגן1|וסוכה}} תהיה לצל יומם מחורב ה"ז אחת.''' כלומר מהאי קרא שמעינן דסוכה היא לצל והיינו סכך שלמעלה ואייתר תלתא קראי לדפנות:

'''{{עוגן1|מזרם}} וממטר.''' נמי שניים הרי ארבע:

'''{{עוגן1|מזרם}} וממטר אחת.''' דה"ק מזרם מטר:

'''{{עוגן1|ותני}} כן.''' כמ"ד שלישית לרבנן ורביעית לרבי שמעון מדבריהן:

'''{{עוגן1|אותן}} של טפח שנתנן באמצע מהו.''' כגון ששתי הדפנות היו כמבוי מפולש ונתן הטפח באמצע האויר ולא סמיך אותו לאחת משתי המחיצות מהו מי הוה כמחיצ' או לא דבעינן שיהא אותו טפח סמוך לאחת משתי המחיצות:

'''{{עוגן1|חזר}}.''' ומיבעיא ליה אם נתן אותן מחיצות של ד' טפחים באמצע ולא סמכן זו לזו דנימא בהו לבוד דניהוו כמחיצות של ז' טפחים או דלמא כיון דה"ל רובא של מחיצה תו לא צריך ואפילו בלא לבוד סגי:

'''{{עוגן1|ר'}} יעקב בר אחא.''' אמר כהאי מעשה שהיו המחיצות מרוחקות בא לפני ר"י והכשיר:

ותני כן ותניא נמי הכי דאין צריכין שיהיו המחיצות סמוכין ממש דהא תני חצר שהקיפוה בעמודין העמודין הן כמחיצות אע"ג שאין העמודין סמוכין זה לזה:

ופריך והאי ברייתא פליגא דמוכח מינה דבעינן סמוכין:

סברין מימר מהו שלא כהלכתן היינו כשהן עומדין באמצע ואינן סמוכין זה לזה ש"מ דבאמצע פסול:

'''{{עוגן1|אלו}} שלא כנגר אלו.''' שאין המחיצות זו כנגד זו. היינו שלא כהלכתן א"כ שהעמודין אחת נכנסת ואחת יוצאת אבל באמצע לעולם כשר:

ה"ג אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל ול"ג טפח וה"פ אותו של טפח צריך שיהא עומד בסוף הכותל כגון אם השתים מזרח ודרום צריך שיעמוד הטפח במקצוע צפונית מערבית כדי שיהא עומד כנגד סוף הדופן שבמזרח ושבדרום דאי לאו הכי אינו מתיר אלא כנגדו:

'''{{עוגן1|אפי'}} כנוסה.''' הרבה והוא סמוך לכותל שכנגדו רואין אותו כאלו הוא נמשך לחוץ כנגד כל אורך הארוך שכנגדו:

'''{{עוגן1|כהנא}} ואסי.''' רב כהנא ורב אסי היו נכנסין לגבוה רב והוו מקשין לפניו ודלמא עבדינן כהא דשמואל שמותר לכנסה ורואין אותה כאילו הוא יוצא:

'''{{עוגן1|בתוך}} ג' טפחים.''' לאחת הדפנות דכל פחות מג' אמרינן לבוד והויא ליה כמחיצה של ד' טפחים ומשך סוכה שבעה נמצא רובו של דופן עשוי:

'''{{עוגן1|כלחיים}}.''' של מבוי:

'''{{עוגן1|וקשר}} גמי מלמעלן.''' מקנה זה לזה כעין צורת הפתח:

'''{{עוגן1|מציל}} משום פיאה.''' שאם היו גפנים בתוך חלל הקנים מותר לזרוע סמוך להן כחוץ למחיצה כדתנן היה גדר בינתיים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן פיא' כל מידי דמקיף ולא מגין ומכסיא כולה קרי ליה פיאה דדמיא לפיאה שהשדה כולה מקורחת ומגולה אלא שנשתייר בה מעט והיא נקראת פיאה כ"פ הערוך:

'''{{עוגן1|כמחיצת}} שבת.''' כך הדין לכלאים וכיון דלשבת לא הוי מחיצה ואסור לטלטל בתוכו ה"ה לענין כלאים לא הוי מחיצה:

'''{{עוגן1|אעים}}.''' עצים נטל וסתם הפרצות כדי שלא יהיה יותר מי' ויהא מותר לזרוע חוצה לה:

'''{{עוגן1|דוקרנים}}.''' קנים משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע:

'''{{עוגן1|אריב"ן}} כזו.''' אם הפרצה פחות מי' מתיר נמי לטלטל בתוכ' בשבת:

'''{{עוגן1|מודה}} רשב"ל.''' אע"ג דמתי' לעיל פיאה מודה מיהא דלענין שבת לא מהני פיאה ביתר מעשרה:

'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה כן.''' כלומר מתני' כמי דייקא:

'''{{עוגן1|אם}} אומר את וכו'.''' ואס"ד דפיאה מתרת לשבת אפי' ביתר מי' ל"ל ג' חבלים הא החבל א' שלמעלה סגי דהוא כפיאה אלא ודאי דלא מהני לשבת ביתר מי':

'''{{עוגן1|הדא}} פיאה.''' דמהני לרשב"ל משום מחיצה:

'''{{עוגן1|מה}} את אמרת.''' באיזה ענין עשאה:

'''{{עוגן1|מלמעלן}}.''' שקש' מלמעלן של הקנים העומדים או מן הצד שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו ולא על ראשיהן:

'''{{עוגן1|א"ת}} מלמעלן.''' נכלו' דאיכא בינייהו א"ת מלמעלן מהני אע"ג דלא הוי אלא כצורת הפתח אפ"ה מהני כ"ש מן הצד דדמיא למחיצה דמהני:

'''{{עוגן1|הא}} מלמעלה לא.''' דכיון דלא הוי מחיצה בשום צד לא מהני צורת הפתח:

יאות אמר רבי חגי דשמעינן ממתני' דלא מהני פיאה בשבת כדדייק מחבלים:

'''{{עוגן1|לא}} אמר רבי חגי כלום.''' דהתם החבלים ניתנין מלמעלה ודין הוא דלא מהני בפחות משלשה חבלים:

'''{{עוגן1|ה"ג}} ממה נפשך וכ"ה בעירובין.''' וה"פ ממה נפשך דייק ר' חגיי שפיר דהא במתני' איכא ג' חבלים א' מלמעלה וא' באמצעיתו וא' מלמטה וקשיא אי מן הצד מהני מלמעלה ומלמטה ל"ל ואי מלמעלה מהני באמצע ומלמטה ל"ל:

'''{{עוגן1|תיפתר}}.''' תפרש הא דמהני פיאה בכלאי' בשעשויי' כעין דקרים שמשפעין לשני הצדדים ורחבים וה"ל כמחיצה מה שאין כן בחבלים ולעולם פיאה משום מחיצה והלכך באמצע מהני אבל לא מלמעלה דה"ל כפתח:

'''{{עוגן1|ולגובה}}.''' בגבוה הפיאה מן הארץ:

'''{{עוגן1|אפילו}} בגובה מאה אמה.''' שהדוקרנין גבוהין ק' אמה מן הארץ והגמי קשור עליו שם מהני כמו מחיצה:

'''{{עוגן1|הדא}} דתימר.''' הא דאמרת דאפי' גבוהה הרבה מהני בפיאה דוקא לענין כלאים:

'''{{עוגן1|לא}} תהא פיאה גבוה מן הקורה.''' השתא קורה שהיא גבוה מן עשרים אמה פסולה כ"ש פיאה:

'''{{עוגן1|היא}} כלאים היא שבת.''' דאף בשבת מהני פיאה אפילו גבוה מאה אמה:

'''{{עוגן1|מה}} בין קורה.''' דלא מהני למעלה מעשרים פיאה אפילו גבוה מאה כשרה:

'''{{עוגן1|ומשני}} קורה מצלת מרוח אחת.''' מהני אפי' מרוח אחת לכך בעינן למטה מעשרים:

'''{{עוגן1|פיאה}}.''' אבל פיאה אינה מצלת אלא אם כן היא מסוגרת מארבע רוחותיה שיהו כולם נחשבים כמחיצות לכך אפי' היא גבוה כשרה כדין מחיצות ממש:

'''{{עוגן1|ואתי'}} כהיא דאמר רבי זעירא.''' האי שינוייא דמשנינן דפיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת אתיא כי האי דאר"ז:

'''{{עוגן1|טיטרפליות}} שבכרכים.''' ונראה דה"פ שהם כעין קורות היוצאים מן הבניינים הגדולים ומונחים על ד' עמודים העומדים לפני הבית:

'''{{עוגן1|אסור}} לטלטל תחתיהן בשבת.''' שאלו קורות היוצאים אינן עשוים להיות מחיצות לחוץ אלא שהן סוף תקרת הבית ואינן כמחיצה ואפילו כפיאה לא חשיב:

'''{{עוגן1|ארבע}} פסטליות.''' הם גוילים שכתוב עליהן איגרת והם גדולות ואינן עשויים לחזק ובעירובין הגירסא פצטליות:

ה"ג ר' בון ורבנן בעון וכו':

'''{{עוגן1|פיאה}} מהו שתציל בסוכה.''' דליהוי מחיצה להכשיר הסוכה:

'''{{עוגן1|סוף}} סכך.''' שמונח על גבי עמודים שהסכך נשען עליו מהו שיציל על הסוכה דליהוי כמחיצה מי אמרינן דלא גרע מגמי וה"ל כפיאה דהא מונח על ארבע עמודים או לא:

'''{{עוגן1|אין}} סוף סכך מציל.''' והיינו כדא"ר בא בר ממל בסמוך דאין סוף תקרה מציל:

'''{{עוגן1|זה}} נעשה לכך וזה אין נעשה לכך.''' פיאה נעשית לכך דליהוי מחיצה במקום שהיא עומדת אבל סוף סכך לא נעשה לשם מחיצה למטה אלא לסכך למעלה הלכך אינו מציל:

'''{{עוגן1|כל}} אילין מילייא.''' הדברים האלו שאמרנו בפיאה אינו אלא למשא ומתן לפלפל:

'''{{עוגן1|הא}} להורות אסור להורות.''' אבל להלכה אסור להתיר פיאה בשבת:

'''{{עוגן1|מה}} אם סוכה קלה.''' שאינה אלא מצות עשה:

'''{{עוגן1|את}} אמר אסור.''' לא התירו צורת הפתח אלא מרוח אחת בעינן שתי מחיצות שלימות:

'''{{עוגן1|שבת}} החמורה.''' דענוש כרת לא כ"ש שלימות:

'''{{עוגן1|ופריך}} מאן תנא וכו'.''' מכדי מאן תנא דמתיר פיאה בכלאים ריב"ן ואיהו דאמר לעיל בברייתא דפיאה אף לשבת מהני ואמאי קאמרת דלענין שבת אינו מתיר ולכלאים מתיר:

'''{{עוגן1|א"ל}} אדהי תנא.''' וה"פ לאו ריב"ן הוא אלא הך תנא דברייתא דלעיל כפרוץ מרובה על העומד דמחמיר בשבת מבכלאים:

'''{{עוגן1|מג'}} ועד ד'.''' ולא ד' בכלל:

'''{{עוגן1|אם}} עומד רבה על הפרוץ.''' ל"ד העומד רבה אלא אפי' בשוין שהעומד כפרוץ נמי מותר:

ואם הפרוץ רבה על העומד אסור לזרוע אף כנגד העומד:

'''{{עוגן1|ועד}} עשר.''' ועשר בכלל אבל יותר מעשר כגון עומד י"ב או ט"ו לא מצי למיתני שיעור פרצותו כמלואו דאפילו בציר ממלואו כגון דאיכא פירצ' ביתר מעשר מיתסר כולו כדקתני סיפא:

'''{{עוגן1|לית}} כאן מג' ועד ד'.''' סמי מכאן מג' ועד ד' דאפילו העומד מרובה על הפרוץ נמי אסור:

'''{{עוגן1|יש}} כאן פירצה ג'.''' דלא אמרינן גבה לבוד:

'''{{עוגן1|אין}} כאן מקום ד'.''' במקום א' שהוא מקום חשוב להתיר כנגדו:

'''{{עוגן1|וקנה}} יש לו מקום ד'.''' בתמיה הא סתם קנים אינן רחבים טפח:

'''{{עוגן1|לא}} תתיביני.''' לא תשיב לי מקנים דמתני' איירי כשהקנים סמוכין זה לזה בפחות מג' וה"ל כסתום לגמרי משא"כ בפירצה שהיא יותר מג' במקום א' בעינן נמי שיהיה העומד מקום חשוב דליהוי כמחיצה:

'''{{עוגן1|מ"מ}}.''' בין שהפירצות פחות מג' בין שהפירצות מג' ועד ד' לעולם אם העומד מרובה על הפרוץ שרי אפי' כנגד הפרוץ:

'''{{עוגן1|ראשי}} פסל.''' קנים מן הסכך שיוצאין חוץ לסוכה נידונין כסוכה:

'''{{עוגן1|ובלבד}} על פני כולה.''' שהקנים יוצאין על פני כל הסוכה בצד הפרוץ אבל אם יוצאין מן הצדדין או שלא ע"פ כולה פסול:

'''{{עוגן1|ואפילו}} כנגד הדופן.''' יוצאין נמי נידונין כסוכה כיון דמסוכה כשרה קאתיין:

'''{{עוגן1|ואפילו}} שלא כנגד הדופן.''' כגון שיוצאין מן הצד מונחים שלא כנגד הדפנות נמי כשר אע"פ שאין להן אפי' מחיצה א':

'''{{עוגן1|ע"ד}} דר' יסא ניחא.''' כדפרישי' וגם יש להן מחיצה א':

'''{{עוגן1|מה}} היקלתה.''' כמה מיקל בה להכשיר אפילו בכה"ג שאין לה שום מחיצה ועוד יש לפרש סוגיא זו בענין אחר ועיין בבבלי דף י"ט והנ"ל לפום פשטא דסוגייא כתבו:

'''{{עוגן1|ופריך}} כשחמתה מרובה מצילתה.''' הוא דפסולה הא מחצה למחצה כשרה ולקמן בפ"ב תנן ושצילתה מרובה מחמתה כשרה משמע הא מחצה למחצה פסולה וקשיין אהדדי:

'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' שאני התם דאיירי שסיכך בדברים שדרכן לפשט ולהפרד זה מזה ואם לא יהיה מתחלה הצל מרובה יהיה אח"כ באמצע החג החמה מרובה ומתני' שסיכך בתבן והדומה לו שאין דרך להפרד וסגי בשוין:

'''{{עוגן1|באילן}} שדרכו לפסע.''' בדבר שדרכו להפרד א"נ באילנות שעליו דרכן להפרד:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>