עריכת הדף "פני משה/פסחים/א/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|אור}} לארבעה עשר.''' ליל שלמחרתו יהיה ארבעה עשר וקרי התנא ללילה אור כדרך שקורין לעור סגי נהור ולישנא מעליא נקיט בפתיחת המסכת ועל שם פתח דברך יאיר:

'''{{עוגן1|בודקין}} את החמץ.''' שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא ואף על גב דמדאורי' בביטול בעלמא סגי דילפינן מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא שמחשב בלבו שהחמץ כעפר הוא ושאין ברשותו חמץ כלל מ"מ צריך בדיקה אם לא ביטל משום דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה לבתר זמן איסורא דלאו ברשותיה קאי ולא מצי מבטל ליה ודעתיה עלה ויעבור עליה בבל יראה ובל ימצא ומהאי חששא גופיה נמי אמרו חכמים הבודק צריך שיבטל סמיך לבדיקה:

'''{{עוגן1|לאור}} הנר.''' בגמרא יליף לה דבדיקת חמץ צריך שתהא לאור הנר מדכתיב שאור לא ימצא וכתוב התם ויחפש וימצא הגביע מה מציאה האמירה שם על ידי חיפוש אף מציאה האמורה כאן על ידי חיפוש וילפינן עוד דחיפוש הוי בנר מדכתיב נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ותקנו להבדיקה שתהא בלילה מפני שהיא שעה שרוב ב"א מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מביום דשרגא בטיהרא לא מהניא ומיהו אם לא בדק ליל י"ד ובודק י"ד שחרית צריך ג"כ שיבדוק לאור הנר כדאמר הכא בגמרא אין בודקין לאיר החמה כ"א באכסדרה במקום שאורה רב בודקה לאור החמה:

'''{{עוגן1|ובמה}} אמרו.''' לקמן במתניתין שתי שורות במרתף של יין צריך לבדוק ביניהן אחרי שאמרנו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ לבדוק למה הצריכו לבדקן ומפרש שלא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ כגון מרתף שמסתפק ממנו יין לשלחנו ופעמים שהשמש עומד למזוג יין ופתו בידו וכשהיין כלה נכנס למרתף להביא יין:

'''{{עוגן1|שתי}} שורות על פני כל המרתף.''' דרך האוצרי יין לסדר חביותיהן שירות שורות עד שממלאין כל קרקע המרתף וחוזרין ומניחין חבית על חבית כמו שורות התחתונות עד שמי הקורה. ולב"ש השתי שורות הן. אחת שהיא החיצונה מן הארץ עד שמי הקורה והשניי' היא העליונה שחיזר ובודק כל חבית העליונות על כל פני ארכו ורחבו של המרתף וזהו כמין ג"ם יוונית שעשויה כמין כ"ף שלנו פתיחה והיינו שורה אחת בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה:

'''{{עוגן1|וב"ה}} אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות.''' היינו שורה אחת על פני רוחב כל המרתף ולא מן הארץ ועד הקורה אלא אותה שורה העליונה הרואה את הפתח ועוד שורה אחת שלמטה הימנה ונקראת ג"כ עליונה לגבי שורות שתחתיה ונמצא לב"ה א"צ לבדוק אלא אותן שתי שורות העליונות הרואות את הפתח בלבד:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|כתיב}} ושמרתם את המצות וגו'.''' וכתיב קרא דבתריה בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות ומה אנן קיימין המקרא הזה אם ללמדנו לזמן אכילת מצה הלא כבר כתיב למעלה שבעת ימים מצות תאכלו וע"כ אותן שבעת ימים מיום חמשה עשר מתחילין וא"כ האי בראשון בארבעה עשר מה בא ללמדנו:

'''{{עוגן1|ואם}} לומר וכו'.''' סיומא דמלתא היא שהרי ודאי אין לומר שהן מתחילין מארבעה עשר דהא כתיב עד יום האחד ועשרים לחדש בערב ואם מארבעה עשר מתחילין א"כ שמונה ימים הן והרי הכתוב אומר שבעת ימים מצות תאכלו:

'''{{עוגן1|אלא}} אם אינו ענין וכו'.''' כלומר אלא ודאי דהאי קרא ושמרתם וגו' וקרא דבתריה בראשון בארבעה עשר אינו ענין לאכילת מצה אלא תנהו ענין לביעור חמץ וה"ק קרא ושמרתם את המצות שאותן שבעת ימים של מצות יהו שמורים שלא יראה בהן חמץ בראשון וגו' כלומר הא כיצד בראשין בארבעה עשר תבערו את החמץ ומכאן למדו לארבעה עשר שצריך בדיקת חמץ כדי לבערו:

'''{{עוגן1|למה}} לאור הנר.''' יבדוק לאור האבוקה וכיוצא בה:

'''{{עוגן1|מפני}} שהנר בודק כל שהוא.''' כלומר בכל מקום שהוא יכול לראות בו בחורין ובסדקין:

'''{{עוגן1|למה}} בלילה.''' הלא הרמז מקרא בי"ד הוא ויבדקו ביום י"ד:

'''{{עוגן1|שאין}} בדיקת הנר יפה אלא בלילה.''' שביום לא מהני כל כך:

'''{{עוגן1|ר'}} מנא לא אמר כן.''' כטעמ' דרב שמואל בר יצחק לבדיקה בנר וכדמסיים ר' יוסה שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה אלא שמן המקרא עצמו למדין אנו שהבדיקה צריכה דוקא שתהא בליל י"ד דהא בהאי קרא דושמרתם דלעיל דדרשי' דאבתריה קאי ולענין בדיקה וביעור חמץ כתיב ביה ושמרתם את היום הזה ומיותר הוא אלא דריש ביה הכי עשה שיהיו היום י"ד והלילה שלפניו משומרין מן החמץ ומעתה ע"כ הבדיקה צריכה שתתחיל בליל י"ד:

'''{{עוגן1|ויתחיל}} בשלשה עשר.''' ביום לבדוק ויהיו היום י"ד והלילה משומרין וקאמר בהא אף ר' מנא אית ליה כהאי דאמר ר' יוסי שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה אלא דס"ל דטעם הבדיקה בליל י"ד מן הכתוב הוא נרמז ולא כדעת ר' שמואל בר ר' יצחק דמסברא בעלמא הוא דקאמר כדלעיל:

'''{{עוגן1|ויתחיל}} אור לשלשה עשר.''' לבדוק ויהו ליל י"ד ויומו משומרין ומהדר הש"ס אין כיני יבדוק אפילו מר"ח בתמיה א"כ תקשה נמי יתחיל לבדוק מר"ח אלא לא בעינן כ"א שהיום י"ד ולילה שלפניו יהו משומרין:

'''{{עוגן1|מה}} צריכה ליה.''' הא דמיבעיא ליה אם מותר לבדוק לאור האבוקה היינו טעמא מפני שאורן מבליח נפסק וקופץ תמיד ואין האור נמשך וקאמר הש"ס ר' שמואל בר ר' יצחק דמיבעיא ליה באור האבוקות כדעתיה הוא דקאמר לעיל דטעמא דאור הנר מפני שהנר בודק כל שהוא בכל מקום ואפילו המועט שבחורין וסדקין ומספקא ליה אם בדוקא תני ליה התנא ולאפוקי אור האבוקה או דילמא עצה טובה קמ"ל ולמצוה מן המובח' קתני:

'''{{עוגן1|אע"פ}} שאין ראיה לדבר.''' סיפא דהתוספתא דמייתי לקמן היא דקתני לאור הנר מפני שבדיקת הנר יפה מרובה אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דחיפוש בנר כדכתיב והיה ביום ההוא וגו' וראיה ממש ליתא דמדברי קבלה הוא ועוד דאיכא למימר דקולא הוא דאקיל רחמנא בירושלים דלא בדק לה בנהורא דאבוקה דנפיש טובא אלא בנהורא דשרגא דזוטר טפי דעון רבא משתכח ועון זוטר לא משתכח:

'''{{עוגן1|ואית}} דבעי מימר דנישמעינה מן הדא דכתיב נר אלהים וגו'.''' אלמא דחיפוש בנר טפי מעלי דחופש כל חדרי בטן כתיב:

'''{{עוגן1|מתניתא}} אמרה וכו'.''' כלומר הא ודאי שמעינן לה ממתניתין דלקמן בפרקין דבדיקת היום הוי בדיקה כדקתני ר' יהודה אומר וכו' ולא סוף דבר אליבא דר"י בלחוד. אלא אפילו ממלתייהו דרבנן שמעינן דבדיקת היום מיהת בדיעבד הוי בדיקה כדקאמרי לא בדק וכו' אלא הא דקמיבעיא לן וצריך לבדוק לאור הנר אפילו בבדיקת היום או שבודק הוא לאור היום:

'''{{עוגן1|נשמעינ'}} מן הדא.''' דתנינן בתוספתא ריש מכילתין אין בודקין וכו' וניחא הא דקתני לא לאור הלבנה וכו' דאיכ' למימר דבבדיקת הלילה מיירי אלא לאור החמה בתמיה וכי יש חמה בלילה אלא הדא אמרה אפי' ביום צריך לבדוק לאור הנר:

'''{{עוגן1|לא}} סוף דבר וכו'.''' ולא תימא דדוקא בבית שאין בו אורה אלא אפילו יש בו אורה נמי צריך לבדוק לאור. הנר דהא לא לאור החמה קתני משמע אפי' במקום שהחמה זורחת בבית:

'''{{עוגן1|מבואית}} האפילין ביום מהו שיהא צריך לכתחלה לבדקן לאור הנר.''' וכלומר דמיבעיא ליה אי מהני בהו אור הנר ביום הואיל ואפילין הן וכלילה חשיבא ויכול אף לכתחילה לבדוק בהן ביום ופשיט הש"ס דממילהון דרבנן דלקמן שמעינן דלא כמה היא דמנהרי אור הנר בלילה הוא מנהר ביממא ואפי' במקום האפל דאמר רב הונא כד הוינן ערקין מפני האויבים ומסתתרין עצמן באילין בוטיתא הן המקומות האפילין שאחורי הבית המדרש הגדול והיו מדליקין וכו' והיו כהות ביום:

'''{{עוגן1|ואתייא}}.''' הא כהאי דאמר רבי אחייא נח היה מכניס עמו לתיבה אבנים טובות ולסימן שבשעה שהיו כהות וכו' ולמה היה צריך לסימן זה מפני שיש חיה אוכלת ביום כו' והיה צריך לידע זמן אכילתן:

'''{{עוגן1|והא}} כתיב צוהר תעשה לתיבה.''' ויכול היה לראות דרך החלון ומשני כמ"ד שלא שימשו המזלות בשנת המבול ולדידיה האי צהר תעשה שתכניס עמך דבר המצהיר ומנהיר:

'''{{עוגן1|מר}} צריכת ליה.''' מפני מה מספקא ליה ומהיכי תיתי שיהו צריכין בדיקה. וקאמר משום שכן מכניסין חמץ לשם בשבתות שאוכלין שם חזני בה"כ וכן בר"ת שהיו סועדין שם סעודות בעת קידוש החדש כדאמר בסנהדרין. ופריך א"כ ותהא פשיטא ליה דצריכין בדיקה ומשני להכן הוא דמיבעי ליה הואיל ואורן מרובה מהו שיהא צריך לבודקן בתחלה ביום לאור הנר או דילמא מכיון דאורן מרובה בודק הוא לאור היום:

'''{{עוגן1|חלות}} תודה.''' ויש בהן חמץ. ופריך ובלא כך וכי אין בדוקות מן הנותר שהיו צריכין לבדוק בכל פעם אם יש איזה נותר מהן כדי לשורפו וא"כ למה צריך בדיקה עכשיו הלא כבר בדוקות הן וקאמר הש"ס דיבא הך דינא כהדא דתני ר' זכריה נדה חופפת וסורקת מפני החציצה אבל כהנת שטובלת מפליטת שכבת זרע כדי לאכול בתרומה אינה צריכה חפיפה וסריקה מפני שנזהרת מדבר החוצץ ונדה כהנת חופפת וסורקת כדי שלא תחלוק בין נדה לנדה ואוף הכא נמי כן דמ"מ צריכות בדיקה:

'''{{עוגן1|שלא}} לחלוק בין ביעור לביעור.''' כלומר שלא לחלוק בין מקומות הצריכות בדיקה כדי לבער ובין חצירות אלו:

'''{{עוגן1|תני}} ר"ג וכו'.''' טעמא מפרש מה ראו לחלק בין נדה לכהנת. א"נ ר"ג פליג אהא דלעיל דאפי' נדה כהנת ס"ל א"צ חפיפה וסריקה הואיל והיא טובלת בכל יום כלומר דשכיחא לה טבילה בכל זמן מפני התרומה:

'''{{עוגן1|א"ל}}.''' ר' מנא:

'''{{עוגן1|לשומרת}} יום כנגד יום נצרכה.''' כלומר הא דקתני דנדה כהנת צריכה חפיפה וסריקה שלא תחליק היינו בין נדה שומרת יום כנגד יום הוא דקאמר דכל נדה שטבלה לאחר ז' ימי נדה שומרת יום כנגד יום בימי זיבה שהן בין ימי נדה לימי נדה כדין זבה דאורייתא ואם ראתה יום אחד שומרת יום שלאחריו אם תראה עוד ועד ג' ימים הויא זבה ואם לא ראתה טובלת ביום השני והרי לא הפסיקה אלא יום אחד בין טבילת נדה ובין טבילת שומרת יום כנגד יום ואעפ"כ צריכה חפיפה וסריקה א"כ שפיר קאמר שלא תחלוק בין נדה כגון זו או לבין נדה כהנת ולעולם צריכה חפיפה וסריקה:

'''{{עוגן1|חורי}} הבית וכו'.''' תוספתא בפרק קמא והתם גריס ואוצרות של תבואה וגירסא דהכא יותר ניחא דבית אוצרות דרישא היינו של תבואה ואוצרות דסיפא אוצרות הפירות הן:

'''{{עוגן1|ניחא}} העליונים.''' דא"צ בדיקה שאין דרך להשתמש במקום הגבוה:

'''{{עוגן1|והתחתונים}}.''' בתמיה דקס"ד התחתונים הסמוכין לארץ וליחוש שמא נפל חמץ בהן:

'''{{עוגן1|הדא}} אמרה לא חששו לנפילה.''' דמכיון שהן סמוכין לארץ אינן נוחין להשתמש בהן ולנפילת חמץ לשם לא חיישינן:

אמר ר' יוסי דלא היא דמהכא לא שמעי' מידי דתיפתר דתחתונים דקתני לאו תחתונים ממש אלא שהיו שניהם סמוכים לכותל וכו' כלומר בין העליונים ובין התחתונים דקתני שניהן סמוכין לכותל הן והיינו שהחורין בתוך הכותל הן אלא העליונים קרא התנא לאותן שהן למעלה מעשרה ולאותן שהן למטה מעשרה קרי להו תחתונים ומכיון שהחורין בכותל הן לא שייכא בהו נפילת חמץ ולעולם אימא לך בעלמא חיישינן לנפילה:

'''{{עוגן1|והא}} תנינן חדות.''' שהיא חפירה בקרקע ובבנין שפיר שייך נפילה לשם ואפ"ה קתני א"צ בדיקה א"כ הדא אמרה לא חשו לנפילה ודחי לה הש"ס דמהכא נמי לא ש"מ מידי לפי שמתיירא הוא התינוק לילך לשם שמא יפיל לתוך החפירה וכלומר דהא עיקר חששא דס"ד למיחש הכא אינה אלא מפני התינוקת דאין דרך בני אדם גדולים להשתמש בהן ולהכניס שם חמץ ולפיכך נמי גבי חורין דאין דרך להשתמש בהן אלא התינוקת הלכך בין חור שהוא למעלה מעשרה ובין שהוא למטה מעשרה לגבי התינוקת גבוהין הן ואין דרכן לתת חמץ לשם ואינן צריכין בדיקה:

'''{{עוגן1|וחש}} לומר.''' והא אכתי איכא למיחש שמא נתגלגל חמץ לשם. ומשני דמיירי בחדות שיש לה ליזבז והיא שפה סביב וליכא למיחש שנתגלגל לתוכה:

'''{{עוגן1|וגג}} הבד וגג המגדל.''' קתני א"צ בדיקה:

'''{{עוגן1|הדא}} דתימר בגבוהין ג' טפחים.''' כלומר שהגג שלהן גבוה ג' טפחים סביב סביב כמין מעקה דלא ניחא תשמישתיה על גבן אבל אם אין להן מעקה סביב גבוה ג' טפחים כארץ הן חשובין דניחא תשמישתיהו לתת על גבן וצריכין בדיקה:

'''{{עוגן1|ובאותו}} שלא נשתמש בו חמץ.''' כלומר וכל אלו דקחשיב שא"צ בדיקה דיקא בידוע שלא נשתמש בו חמץ וקמ"ל דלא חיישינן דילמא נשתמש בו חמץ ולאו אדעתיה אלא מכיון דאין דרך להשתמש שם מסתמא אין צריך בדיקה אבל אם לפעמים נשתמש חמץ באותו מקום אפילו גבוה כמה צריך בדיקה:

'''{{עוגן1|אמר}} רבי מנא ויאות.''' שפיר הוא דודאי צריך בדיקה:

'''{{עוגן1|כן}} אנן אמרין.''' כלומר דאי לא תימא הכי וכי כן אנן אמרין:

'''{{עוגן1|הדא}} פיפייארות.''' והוא כלי ארוג מקנים ועשוי כמין סריגי חלונות ונותנין חפצים ומאכלים בתוך הסריגים שעשויין כמין חורין חורין:

'''{{עוגן1|ואפילו}} גבוה כמה.''' כלומר בגבוה הרבה תאמר נמי לא תהא צריכה בדיקה. בתמיה אלא ודאי במקום שמדרך להשתמש בו חמץ צריך בדיקה:

'''{{עוגן1|פיפייארות}}.''' דוגמתו שנינו בפי"ו דכלים אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק טהורה:

'''{{עוגן1|תני}} רשב"ג אומר וכו'.''' סיפא דתוספתא דלעיל היא:

'''{{עוגן1|מטה}} שהיא חוצצת בתוך הבית.''' שהיא חולקת את כל הבית ומגעת מכותל לכותל ואינו יכול לעבור להשתמש בצד הפנימי כגון שהמטה גבוה היא ואם עצים ואבנים מונחין תחתיה אינו יכול להשתמש באותו צד לא דרך עליה ולא דרך תחתיה הלכך בודק צד החיצון בלבד וא"צ לבדוק צד הפנימי:

'''{{עוגן1|מפני}} שעצים ואבנים וכו'.''' ומדייק הש"ס טעמא שעצים ואבנים מונחין תחתיה הא לאו הכי צריך לבדוק גם צד הפנימי א"כ הדא אמרו חשו לנפילה שהרי מ"מ לא ניחא ליה תשמישתיה תחתיה אי לאו דטעמא דחיישינן שמא מאיליו נפל שם חמץ ודחי לה הש"ס דלעולם בעלמא במקום שאין דרך להשתמש ולהכניס שם חמץ לא חיישינן לנפילה והכא היינו טעמא לפי שאני אומר חינוק נגע. הגיע לתחתיה והכניס שם חמץ לצד הפנימי הלכך דוקא אם עצים ואבנים מונחין תחתיה שאין התינוק יכול לעבור דרך תחתיה אז א"צ לבדוק צד הפנימי:

'''{{עוגן1|מרתף}} של יין צריך בדיקה.''' כדתנן במתניתין וכדמפרש ואזיל מפני שדרך להסתפק מהמרתף על שלחנו ויין אין לו קבע שאין קבע לשתיה שלפעמים שותה יין בסעודה זו יותר ממה שהוא רגיל וכשכלה היין על השלחן הולך השמש להביא יין מן המרתף ופעמים שפתו בידו אבל שמן שהוא לאכילה יש לו קבע ויודע השמש כמה שמן צריך להסעודה ומכין הכל מקודם הסעודה:

'''{{עוגן1|אוצר}}.''' שיש בו הרבה ומן האוצר מביאין להמרתף ואין הדרך להסתפק על שלחנו מן האוצר לפיכך בין של יין בין של שמן א"צ בדיקה כדתנינן בתוספתא דלעיל:

'''{{עוגן1|איזהו}} מרתף.''' סתם מרתף דמתני' מפרש:

'''{{עוגן1|כל}} שנתון עם הלחם בחצר.''' כלומר שאין מקפידין לתת שם לחם א"נ שהוא סמוך למקום הלחם הנתון בחצר שלפעמים נוטל הלחם ממקום הסמוך ומביאו להמרתף:

'''{{עוגן1|יש}} מרתף שהוא כאוצר.''' שיש לו דין אוצר ויש אוצר שיש לו דין מרתף כדמפרש ואזיל דכל שהוא בוש לאכול בתוכו כגון שמעבר לרבים לפניו ואין חשש שמא הכניס חמץ לתוכו הרי הוא כסתם אוצר וא"צ בדיקה ואוצר שאינו בוש לאכיל בתוכו הרי הוא כסתם מרתף וצריך בדיקה:

'''{{עוגן1|יש}} חצר שהוא כמבוי.''' סתם מבוי רבים בוקעים בו ואדם בוש לאכול בתוכו וחצר שרבים בוקעים בתוכה יש לה דין מבוי ומבוי שאין רבי בוקעים בתוכו הרי היא כסתם חצר וצריך בדיקה:

'''{{עוגן1|וחש}} לומר שמא הבהמים מכניסין לתוכו חמץ.''' אסתם מבוי שהרבים בוקעין בתוכו פריך דקאמרת א"צ בדיקה מפני שאין מדרך לאכול בתוכו ואמאי והא איכא למיחש שמא החמרים אחר הבהמות שנכנסין לתוכו לטעון המשאות של יין שטוענין על הבהמות והן הכניסו את החמץ בתוכו דסתמן של אלו הבהמים אינן בושין לאכול בכל מקום:

ומשני אין דרכן להכניס חמץ לשם אלא מיני מתיקה מביאין עמהן לאכול ולטעום את היין אח"כ מפני שמיני מתיקה בודקין את היין אם הוא יפה ואותן מיני מתיקה אין בהן חמץ כגון פירות מתוקין וכיוצא בהן:

'''{{עוגן1|היוצא}} לפרש.''' תוספתא היא בפ"ק היוצאין בשיירה והמפרשין בספינה לפני ל' יום א"צ לבדוק:

'''{{עוגן1|הדא}} דתימר.''' דוקא:

'''{{עוגן1|בשיש}} בדעתו לחזור.''' מיד ולא יתעכב עד קודם הפסח:

'''{{עוגן1|אבל}} אין בדעתו לחזור.''' מיד חיישינן שמא לא יחזור עד ערב פסח בין השמשות ולא יכול לקיים מצות ביעור חמץ אפילו יוצא קודם ל' יום צריך לבדוק ולבער:

'''{{עוגן1|ובספק}}.''' הא דאמרינן בשאין דעתו לחזור אפי' לפני ל' יום צריך לבדוק לאו שבודאי לא יחזור אלא ספק הוא ואינו מחליט בדעתו לחזור מיד קאמר אבל בודאי שמחליט בדעתו שלא לחזור עד קודם הפסח אפי' יוצא מר"ה צריך הוא לבדוק:

'''{{עוגן1|ר'}} בא.''' פליג שאפי' יש בדעתו לחזור צריך הוא לבדוק שמא ימלך ולא יחזור:

'''{{עוגן1|לית}} כאן אפילו נשים סמי מכאן נשים נשים עצמן אין נאמנות כצ"ל.''' כלומר כל עצמן אינן נאמנות בדבר זה שהיא טירחא כדמפרש ואזיל מפני שהן עצלניות והן בודקות כל שהוא כל שהוא ולא כל הצורך:

'''{{עוגן1|מצתן}} עם ישראל.''' כלומר שרואין שנזהרין הן מכל מיני חימוץ בעשיית מצה אז נאמנין הן על ביעור חמץ:

'''{{עוגן1|הדא}} דתימר.''' שנאמנים על ביעור חמץ דוקא בבתים אבל בחצירות הצריכות בדיקה חשודין הן לפי שהן דורשין לא ימצא בבתיכם כתיב אבל לא בחצירותיכם:

'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא פ"ב:

הדא דתימר בראשונה שהיו משוקעין בכופרניהון כלו' בדברים שהיו כופרין בדרש חכמים היו משוקעין בהן ומה שהחזיקו החזיקו והיו מדקדקין בהן הרבה אבל עכשיו שאין להם כלום ממצות חשודין הן לגמרי ומקולקלין הן והרי הן כנכרים לכל דבריהם. שואלין בהלכות פסח בפסח כל א' וא' בביתו אבל בבית וועד שמתקבצין הרבה בבהמ"ד ללמוד שואלין קודם לל' יום:

'''{{עוגן1|אתיא}} דר' יוחנן.''' דלקמן דמפרש טעמייהו דרבנן:

'''{{עוגן1|קולפו}} כמין גם.''' לב"ש דקאמרי שתי שורות על פני כל המרתף היינו שורה אחת בזקיפה. לפני הפתח ושורה אחת למעלה בשכיבה כדפרישית במתני' זהו קולף כלומר בודק:

'''{{עוגן1|קולפו}} כמין שני גמי"ן.''' כלומר שצריך לבדוק עוד ב' שורות אלו מצד המרתף מזה ומצד המרתף מזה תחת הג"ם העליון עד ג"ם שלמטה ממנו וזהו על פני כל המרתף:

'''{{עוגן1|היה}} נתון באמצע הבית.''' שיש ריוח מכאן ומכאן והשורות מסודרות באמצע ונמצא שצריך לבדוק גם צד הפנימי שבין כותל הבית לבין החביות א"כ לדעתיה דרב הונא דקאמר בנתונות אצל כותל הבית בג"ם העליון סגי והכא שנתונות באמצע הבית מפשיטו חלוק אחד כלומר דבכה"ג שצריך לבדוק כל ג' הצדדין של השורות והיינו צד החיצון וצד הפנימי ולמעלה על גג השורות וכחלוק הזה סביב סביב הוא מפשיטו ובודקו ולדעתיה דבר קפרא דקאמר גם העליון ועוד גם שלמטה הימנו א"כ בנתונות באמצע מפשיטו שני חלוקות אחת שלמעלה והשניה שלמטה הימנו:

'''{{עוגן1|היו}} עשוי מדריגות מדריגות.''' שאין כל השורות התחתונות ואת שעליהן מסודרות בשוה זו ע"ג זו אלא התחתונה היא רחבה על פני כל המרתף ושלמעלה ממנה היא יותר קצרה וכן כולן עד שמי קורה וכמדריגות הללו:

'''{{עוגן1|קולפו}} גמים גמים.''' כלומר כל מדרגה בודקו בזקיפה ובשכיבה וקמ"ל דלא תימא במדריגה התחתונה בזקיפה ובשכיבה סגי שסמוכה לפתח ביותר ומפני שלפעמים השמש חפץ ליטול מן אותן שהן למעלה ופתו בידו הלכך צריך לבדוק כל מדרגה ומדרגה גמין גמין:

'''{{עוגן1|שורה}} החיצונה וכו'.''' דברי ב"ה דמתני' מפרש דקאמרי' ב' שורות החיצונות היינו שורה החיצונה שהיא העליונה הרואה את הפתח ואת השורה שלפנים ממנה והיינו שהן העליונות דקאמרי דתרוויהו עליונות הן:

'''{{עוגן1|תני}}.''' בתוספתא פ"ק לדברי ב"ה שורה העליונה הרואה את הפתח ואת שלמטה הימנה ותרוייהו חיצונות הן. ולגבי שתחתיהן נקראו עליונות:

'''{{עוגן1|הוון}} בעי מימר.''' בני הישיבה לפרש דלמ"ד שורה שניה שלפנים הימנה כ"ש את שלמטה הימנה שצריכה בדיקה שהיא יותר סמוכה לו בכניסתו להשתמש ממנה ולדידיה שתי שורות דקאמרי ב"ה היינו לאפוקי מדב"ש דסברי ב' שורות על פני כל המרתף כמין ג"ם ועלה קאמרי ב"ה שא"צ לבדוק למעלה אלא ב' העליונות בלבד ולעולם אף לב"ה אותן שלפני הפתח צריך לבדוק אבל למ"ד דשירה שניה למטה ממנה היא א"כ הא לפנים ממנה לא צריך לבדוק דלא חיישי ב"ה אלא לאותן שתים החיצונות הרואות את הפתח בלבד:

'''{{עוגן1|נשתמש}} בחצי שורה.''' שידוע לו שבכל פעם היה משתמש בחצי שורה זו של ימין או של שמאל. אם כן פשיטא היא שלאותה חצי שורה צריך הוא לבדוק את השניה לפנים ממנה להאי מ"ד ואת שלמטה ממנה להאי מ"ד אלא אותה חצי שורה שלא נשתמש בה מהו יש לה שלפנים ממנה למר ושלמטה ממנו למר דשמא נשתמש בה לפעמים ואינו זכור או דילמא דלא חיישינן לה כלל ולא איפשיטא הבעיא:

'''{{עוגן1|דתימר}} במחוללות.''' אשתי שורות דמתני' קאי דוקא במחוללות שיש חלל ביניהן ואינם תכופות ודבוקות וצריך לבדוק יפה יפה שמא יש חמץ בתוך החלל אבל באפוצות שהן דחוקות ודבוקות זו לזו מעביר עליהן את הנר ודיו כלומר בהבטה אחת בעלמא סגי:

'''{{עוגן1|הדא}} אמרה שחשו לנפילה.''' לימא דש"מ ממתני' שחששו לנפילת חמץ מאליו מדצריך לבדיקת המרתף כל כך כמו בחדר שמכניסין בו חמץ:

'''{{עוגן1|א"ר}} פנחס דיפי דלא היא.''' דלא שמעי' מינה דחיישינן לנפילה אלא טעמא דבדיקת מרתף לפי שאני אומר דשמא בשעה שסידרן להחביות הכניס שם חמץ לאכיל:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>