עריכת הדף "פני משה/סוטה/ד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ארוסה}}.''' שקינא לה ארוס:

'''{{עוגן1|ושומרת}} יבם.''' שקינא לה יבם:

'''{{עוגן1|לא}} שותות.''' דמעטינהו קרא:

'''{{עוגן1|ולא}} נוטלת כתוב'.''' שהיא גרמה לאסור עצמה עליו שנסתרה אחר קינוי דמקינוי ואיסור לא אימעוט כדמפרש בגמרא:

'''{{עוגן1|תחת}} אישה.''' ביושבת תחתיו הכתוב מדבר:

'''{{עוגן1|נתינה}}.''' מן הגבעונים ואסורים לבא בקהל:

'''{{עוגן1|לא}} שותות.''' דלא נאמרה פרשה אלא בראוי' לקיימה כדדריש בספרי כי תשטה אשתו בראוי' לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכ"ג כו':

'''{{עוגן1|ולא}} נוטלת כתובה.''' ואע"ג דשאר אלמנה לכ"ג לא קנסוה רבנן בכתובה כדאמרינן בפ' אלמנה ניזונת זו אין לה שסתירתה גרמה לה:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|וישקינה}}.''' כלומר דפריך מאי חזית לומר דאימעוט ארוסה ושומרת יבם משתיה ולא מקינוי דהא מדאמרת ולא נוטלת כתובה ש"מ דמקנא לה כדפרישית במתני' וע"כ תחת אישה לאו דוקא א"כ וישקינה נמי:

'''{{עוגן1|גזירת}} הכתיב היא.''' גבי אשקיי' דכתיב והביא האיש את אשתו מדתנא בה קרא ולא כתב והביא האיש אותה אל הכהן ש"מ דוקא אשתו ממש בעינן:

'''{{עוגן1|ולא}} יקנא לה.''' ונימא ה"נ בקינוי:

'''{{עוגן1|וקנא}} את אשתו.''' את ריבוי הוא ואפי' מקצת אשתו ולקמן פריך עלה:

'''{{עוגן1|מתניתא}} דב"ש.''' לשון שאילה הוא אם מתני' אתיא נמי כב"ש או לא דב"ש אמרי לקמן גבי מתו בעליהן נוטלות כתובה ולא שותות ובמתני' משמע דכל היכי דלא שותה לא נוטלת כתובה:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' יוסי.''' אפי' כב"ש אתייא דשאני תמן דטעמייהו דב"ש אומרים נוטלת כתובה מפני שהיא אומרת הביאו לי בעלי כו' ואין העיכוב ממנה:

'''{{עוגן1|ברם}} הכא יודעת היית כו'.''' כלומר שלא תוכל לברר הספק דהרי אינה שותה ולמה הכניסה עצמה לספק המריבה הזה להסתתר:

'''{{עוגן1|בשביל}} לפוסלה מכתובתה.''' כלומר שהיא עצמה גרמה בשביל סתירתה להפסיד כתובתה:

'''{{עוגן1|ר'}} יודה בעי.''' על הא דאמרי' לעיל דאימעוט משתיה ולא מקינוי:

'''{{עוגן1|כמה}}.''' דאמרינן בקינוי אשתו ואפילו מקצת אשתו כן נימא נמי תחת אישך דכתיב בהשקא' ואפי' מקצת אישך ולא משני מידי:

'''{{עוגן1|היך}} עבודה.''' מילתא באפי נפשה היא ולאו אדר' יודה קאי אלא דמפרש ה"ד דין ארוסה ושומרת יבם דאמרי' לא שותות היינו דוקא בעוד' ארוסה ושומרת יבם אבל אם קינא לה בעודה ארוסה וכנסה ונסתרה אח"כ משקה אותה על קינויו שקינה לה בעודה ארוסה וכן בשומרת יבם וכן אמרי' בבבלי דף כ"ה אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה. וידע בה. שבא עליה אח"כ מלשון ואיש לא ידעה:

'''{{עוגן1|תצא}} בכתובתה.''' הואיל והוא גרם לה שלא תשתה לא הפסידה כתובתה כדאמרי' לקמן ושבעלה בא עליה בדרך נוטלת כתובה ולא שותה וקמ"ל דגם בארוסה הדין כן דלא תימא הואיל וקדמה הקינוי לנישואין הפסידה כתובה:

'''{{עוגן1|ואם}} לאו כו'.''' כדין כל הסוטות:

'''{{עוגן1|משקה}} אותה.''' היבם על קינויו של אחיו שהרי כנסה:

'''{{עוגן1|ונפלה}} לפני אחיו השני.''' שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון. דעדיין זיקת אחיו הראשון עליה ואיהו לא קינא לה:

'''{{עוגן1|וכנסה}}.''' דהויא לה כאשתו ואם מת ונפלה לפני יבם אחר וכנסה כו' משקה השני על קינוי של הראשון:

תמן תנינין לקמן הלכה ג':

'''{{עוגן1|ונקתה}} ונזרעה זרע.''' בראוי' לזרע הקפיד הכתוב:

'''{{עוגן1|הרי}} אלמנה לכ"ג.''' והה"ד כל הפסולין דחשיב במתני' דראוי' לזרע ואפ"ה לא שותות:

'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' התם דכתיב ולא יחלל זרעו דזרע חלל מיקרי ולאו זרע מעליא והה"ד לשאר פסולין דילפינן מינה:

'''{{עוגן1|ופריך}} תמן תנינן.''' בסוף פרק ז' דיבמות ממזר פוסל בתרומה ומאכיל כיצד כו' כדמפרש התם דאלמא זרע פסול מיקרי זרע והכא הוא אומר הכין דלאו זרע הוא:

'''{{עוגן1|תמן}} וזרע אין לה.''' כתיב בבת כהן החוזרת לבית אביה אם אין לה זרע מבעלה ישראל:

'''{{עוגן1|מ"מ}}.''' אפי' זרע פסול כדדריש התם אין לה עיין לה:

'''{{עוגן1|אבל}} הכא זרע כשר לא זרע פסול גרסי'.''' ונזרעה זרע משמע דוקא הראוי לזרע כשר פרט לאלמנה לכ"ג כו':

'''{{עוגן1|ור'}} יוסי בר' בון.''' קאמר דהיינו טעמא דפסולות אינן שותות דכלום המים המרים באין אלא להתירה לביתה:

'''{{עוגן1|וזו}} כיון שנסתרה.''' כלומר לאחר סתירה עוד אומרים לו הוצא דאסורה עולמית עליו ואינה ראויה לקיימה אי נמי כיון שאסורה גרסינן:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>