עריכת הדף "פני משה/כלאים/ד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|קרחת}} הכרם ומחול הכרם.''' מפרש להו לקמן במתני':

'''{{עוגן1|ב"ש}} אומרים כ"ד אמות.''' אם יש בהקרחת כ"ד אמות מותר להביא זרע לשם פחות מכאן לא יביא זרע לשם וב"ה אומרים שש עשרה אמה וכו' ומפרש ואזיל:

'''{{עוגן1|איזה}} הוא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו.''' ונשאר שלם כל סביביו שיש שם גפנים סביב הקרחה שהיא י"ו אמה על י"ו אמה וכן אם הלכה הקרחת על כל פני רוחב הכרם שאין שם גפנים אלא מצדי הקרחה בעינן י"ו אמה רוחב הקרחה ואם לאו לא יביא זרע לשם אפי' באמה האמצעית משום דד' אמות שבצד הכרם מזה וד' אמות שבצד הכרם מזה הוו עבודת הכרם כדתנן לקמן בפרקין שהן כמלא בקר וכליו שהיו בוצרים את הכרם בשוורים ובעגלות ובעת החרישה חורשין אותה בשוורים הלכך ככרם דמו ואם נשארו שמונה אמות בינתיים לבד מאותן ד' אמות לכל צד חשיבי ולא בטילי דכי שדית פלגא להכא ופלגא להכא איכא ד' אמות מקום חשוב לכל צד ולא בטלי לגבי כרם ומותר לזורען אבל בפחות מכאן שדי פלגא להכא ופלגא להכא ובטלי לגבי כרם ואסור לזורעם ולב"ש לא חשיב שדה בפחות משמונה אמות הלכך כ"ד אמות בעינן ד' לעבודת הכרם מכאן וכנגדן מכאן פשו להו י"ו שדי ח' להכא וח' להכא איכא שדה ולא בטלי:

מתני''''{{עוגן1|}}.''' ואיזהו מחול הכרם בין כרם לגדר. מחול הוא מקום פנוי מלשון מחילה ועזיבה ושאין כלום בין הכרם להגדר:

'''{{עוגן1|אם}} אין שם י"ב אמה.''' לב"ה לא יביא זרע לשם משום דד"א להדי כרם עבודת הכרם הן וד"א דלגבי גדר כיון דלא מזדרען שלא יקלקלו הכותל אפקורי מפקיר להו והשתא דביני ביני אי איכא ד"א חשיבן ואי לא לא חשיבו ובטלי לגבי כרם והכא לא בעינן טפי משום שאין האיסור אלא מצד אחד. ואמרינן בריש עירובין דכל אמות שנאמרו בכלאים באמה בת ששה טפחים שוחקות ולא מצומצמות:

'''<big>מתני'</big> {{עוגן1|ר'}} יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם.''' כלומר דר' יהודה ס"ל דמכיון דאין האיסור אלא מצד אחד לא בזה אמרו דנקרא מחול הכרם ושיצטרך להרחיק י"ב אמה שאין זה אלא גדר של הכרם ואם יש מקום פנוי בין הגדר להכרם מרחיק ד"א מן הכרם וזורע עד הגדר אלא איזהו מחול הכרם בין שני כרמים דבהא אמרו י"ב אמה שנותן כדי עבודה ד"א לזה וד' אמות לזה וד' אמות באמצע שיהא מקום חשוב ואין הלכה כר' יהודה:

'''{{עוגן1|ואיזהו}} גדר.''' שאמרנו כאן דלת"ק צריך שיהא ההרחק י"ב אמה דד"א דלהדי גדרא פקורי מפקר להו כל שהוא גבוה עשרה טפחים וכן בגדר שיהא הפסק בין הכרם לזרעים דכל שהוא גבוה י"ט מותר ליטע כרם בצדו מכאן ולזרוע מצד אחר ובחריץ עד שיהא עמוק עשרה ורחב ארבעה דאז הוי הפסק בין כרם לזרעים:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|אמר}} ר' יוחנן קרחת הכרם הוא כרם שחרב.''' כלומר דמפרש טעמא דקרי ליה הכא בשם קרחת ובפרק דלקמן קאמר סתם כרם שחרב וכו' והלא אף הקרחת כרם שחרב הוא לפיכך קאמר דהכא שייכא לישנא דקרחת לפי שמקריחין אותו באמצע שהחורבה הוא באמצע הכרם כקרחת שהוא באמצע דבהכי מיירי דינא דמתני' שנשתיירו גפנים מן הצדדין אבל התם כרם שחרב אין קפידא לדינא דמיירי שם כדקתני אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה אם הוא באמצע או לא אלא מקריחין אותו מכל צדדיו כלומר בכל מקום ואף מן הצדדים אם הוא חרב ונשתיירו עשר גפני' וכו' כדאמרינן לקמן ריש הפרק והלכך נקט סתם כרם שחרב:

'''{{עוגן1|והוא}} שבא ממטע כרם גדול וכו'.''' כרם קטן מפרש לקמן בהל"ג כל שהוא נטוע שלש גפנים כנגד שלש והיותר מזה בכלל כרם גדול הוא וקאמר ר' יוסי דלא אמרו דין קרחת הכרם אא"כ בא ממטע כרם גדול אבל הקרחת הבא בתוך כרם קטן אין לזה דין קרחת הכרם:

'''{{עוגן1|ותנינן}} וכו'.''' כלומר ותנינן נמי הכי בתוספתא ריש פ"ג איזהו קרחת הכרם וכו' ונשתייר בו כדי כרם אלמא דבעינן שיהא בהשיור כדי כרם בין שהשיור הוא מד' רוחות בין משלש רוחות וצד הרביעית נחרב ובין שאין השיור אלא משתי הרוחות זו כנגד זו ואלו בכרם קטן לא משכחת לה שיהא השיור כדי כרם:

'''{{עוגן1|היך}} עבידא.''' לפרש הקרחת דמתני' אליבא דב"ש קאי וכלומר דאפי' בכה"ג דלקמיה מחמירי ב"ש שלא יביא זרע לשם עד שיהא בהקרחת כ"ד אמות:

'''{{עוגן1|חמש}} שורות מן שובע שובע.''' כלומר הרי שיש כאן נטועין חמש שורות של גפנים על שבע שבע אמות בין כל שורה ושורה שזהו השיעור היותר רחוק בין השורות שעדיין נוהג בו איסור לזרוע ביניהן דאם יש שמונה אמות בין השורות בתחלת הנטיעה מותר להביא זרע לשם כדתנן לקמן בפרקין להכי נקט מן שבע שבע ומכ"ש אם הן נטועין על המרחק בין השורות בפחות מכאן אלא דלרבותא קאמר וכדלקמן ונמצא שבכרם כזה יש בו ארבעה מרחקים שהן הביניים של השורות:

'''{{עוגן1|נסב}} חד כרמין.''' כי אית ארבעה כרמין ותלתא ביניין. כלומר וכשיטול אחד מן שורות הכרם שהוא האמצעי שנחרב ומשכחת לה כי השתא אית בהכרם ארבעה שורות שנשתיירו ושלשה ביניים של השורות ובהביניים האמצעיים אסור לזרוע בו לכ"ע ואף לב"ה שהרי אין כאן כ"א י"ד אמות באמצע:

'''{{עוגן1|נסב}} חד חורן.''' וכשתנטל עוד שורה אחרת מה שנחרב עוד נשתיירו שם שלשה שורות הכרם ותרין ביניים של השורות ולב"ש עדיין אסור להביא זרע לשם שהרי אין כאן אלא כ"א אמות באמצע:

'''{{עוגן1|נסב}} חד חורן אית תמן תרין כרמין וחד ביניין.''' כצ"ל והאי ותרין טעות הדפוס הוא אגב שיטפא דלעיל דכשתנטל עוד שורה השלישית נשתיירו שתי שורות החיצונות של הכרם ומרחק ביניים אחד ובמרחק ביניים הזה יש בו כ"ח אמות והיינו דקמ"ל לרבותא דלפעמים אי אתה מוצא לב"ש שיהא מותר להביא זרע באמצע הקרחת אא"כ יש שם כ"ח אמות בין השורות שנשתיירו ואע"פ דסגי בכ"ד אמות הכא מיהת א"א בענין אחר כדאמרן:

'''{{עוגן1|כהנא}} אמר כתחלת מטעתו עושין אותו ב"ש וכו'.''' מילתא באנפי נפשה היא דרב כהנא בא לפרש טעמייהו דב"ש דס"ל חרבנו כתחילת מטעתו דאף בתחלה אין ליטע כרם אלא על מטע שש שש אמות בין כל שורה ושורה והלכך בכרם של חמש שורות דאיירינן ביה דהוא סתם כרם גדול ומרחק ביניים ארבעה הן בין הכל כ"ד אמות ולפיכך נמי סברו בחרבנו דבעינן כ"ד אמות הקרחת שבאמצע בין השורות החיצונות שנשתיירו:

'''{{עוגן1|א"ר}} יוחנן.''' דלא היא אלא אף ב"ש מודו דבתחלה מותר ליטע על מטע ד"א כדתנן לקמן בפ"ה דסתם כרם הוא נטוע על ארבע אמות בין כל שורה שהן ט"ז אמות להמרחק ביניים בין הכל בסתם כרם של חמש שורות אלא דב"ש מחמירין בחרבנו יותר ממטעתו שבתחלה וטעמא משום דבעינן שיהא כדי עבודה לכאן ולכאן ושישאר מקום חשוב באמצע וכדקאמר לקמן:

'''{{עוגן1|וכל}} הדברים בדיני דמתני' ב"ש מוסיפין שליש.''' מלבר על דב"ה כמו דקסברי בקרחת הכרם וכן נמי במחול הכרם דעל דעתיה דב"ש צריך שיהא י"ח אמות בין כרם להגדר ועל דעתיה דב"ה הן י"ב:

'''{{עוגן1|והתנינן}} מחול הכרם בש"א ט"ז אמה וכו'.''' והיאך אתה אומר שב"ש מוסיפין שליש גם במחול הכרם:

'''{{עוגן1|אית}} דבעי מימר.''' דלא כדאמר מעיקרא דב"ש בעו י"ח אלא כך הוא השליש שמוסיפין הן משום דאמרינן צא מהן מהט"ז אמות לב"ש ד"א לעבודה לצד הכרם נמצאו שנשתיירו י"ב אמה מהעבודה להגדר לדעתיה דב"ש ושמונה לב"ה והרי ב"ש מוסיפין שליש על דב"ה גם במחול הכרם:

'''{{עוגן1|ועבודת}} הגפן וכו'.''' אמתני' קא מהדר ולפרושי טעמייהו דב"ש ודב"ה בקרחת הכרם ולא אזלא להאי דקאמר דבכ"מ ב"ש מוסיפין שליש וכהאי דאית בעי מימר דא"כ ל"פ בעבודת הכרם ולכ"ע ד' אמות אלא דסתמא דהש"ס קאמר לה הא דקאמרי ב"ש בקרחת כ"ד אמות משום דעל דעתייהו עבודת הגפן והיינו אם הרבה גפנים נטועין בכרם שמנה אמות וצא ח' אמות לכאן וח' אמות לכאן ונשתיירו ח' אמות באמצע שהיא מקום חשוב לב"ש ואדעתיה דב"ה שש אמות לכאן ולכאן לעבודת הכרם נשתיירו ד' אמות באמצע והוי מקום חשוב לב"ה ומותר להביא זרע לשם:

'''{{עוגן1|והתנינן}}.''' לקמן בפרקין הנוטע שורה של חמש גפנים וכו' לפיכך הזורע ד' אמות שבכרם וכו' אלמא דלכ"ע ד' אמות הן לעבודת הכרם:

'''{{עוגן1|נימר}} בגין ב"ה תניתה.''' כלומר דדחי לה הש"ס להקושיא דנהי דלב"ה מוכח מהאי מתנית' דד' אמות הן עבודת הכרם וטעמייהו במתני' דידן דבעינן שישתייר באמצע שמונה אמות וכדפרישית במתני' מיהת לב"ש מצינן למימר לעולם דס"ל דעבודת הכרם ח' אמות הן והאי דקתני לקמן הזורע ד"א שבכרם בשביל ב"ה הוא דקתני הכי דלדידהו מקדש הזרע את הכרם אם זרעה בד' אמות של העבודה ולאשמעינן דקידש ב' שורות לדידהו כדאמרינן שם ולב"ש דנקט ד"א לאו דוקא הוא אלא אם זרע בהעבודה דס"ל לדידהו קאמרי דלא קידש אלא שורה אחת דנקרא כרם לב"ש:

'''{{עוגן1|והתנינן}}.''' לקמן בריש פ"ו איזהו עריס וכו' נותנין לו עבודתו ד' אמות ב"ש אומרים מודדין ד"א מעיקר גפנים וכו' והכא ליכא למימר דמשום ב"ה נקט כן דהא ב"ש בהדיא קאמרי ד' אמות:

'''{{עוגן1|שנייא}} היא.''' התם דאכתי ליכא למיפשט מהאי דעריס דב"ש סברי ד"א לעבודת הכרם דאימר לך דקסברי ו' אמות הן עבודת הכרם וא"כ במתני' דידן טעמייהו דשש אמות לכאן ולכאן לעבודת הכרם ונשתיירו י"ב אמות באמצע כדי שיהא ג"כ שש אמות לכאן ולכאן דאי לאו הכי מיבטלי השש אמות של הצדדין מכאן ומכאן לאותן שבאמצע דשדי פלגא להכא ולהכא ולא נמצא בהן כאותן שמן הצדדין ולפיכך הוא דבעו ב"ש שיהא גם באמצע י"ב אמות והאי מתני' דעריס לק"מ דהא אמר ר"ל התם בעריס מעוקם שנו שאין השורה מכוונת ביושר אלא עקומה שאמצעיתה בולטת ושם הוא בצד הגדר ומקצת הגפנים מצד זה ומקצת מצד זה להלן מהבליטה חוץ להגדר והלכך אמרינן דעל ידי עקימתן תרתי אמות מתבלעין הן ואין נחשבין לעבודה כ"א ד' אמות מאמצע הבליטה לפי ששם הוא הגדר ולעולם בעלמא אימא לך דלב"ש ששה אמות הן עבודת הכרם:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|לא}} סוף דבר גדר.''' לאו דוקא גדר ממש אלא אפי' עשה פסין במקום הגדר אם אין בין פס לחבירו ג"ט נידונין כגדר דכל פחות מג' כלבוד דמי:

'''{{עוגן1|אפילו}} קמה ואפילו קשין.''' בעיא היא אי נימא אפי' קמה של תבואה או הקשין שנשארו בשדה והן תכופות זו אצל זו נחשבין נמי כגדר:

'''{{עוגן1|ואתיא}} וכו'.''' האי ואתיא כמו או הוא וכלומר או דילמא דלא היא דדוקא פסין אמרו ואתייא כהאי דא"ר חנינא אין האסור נעשה מחיצה להציל דהואיל ואסור לזרוע תבואה סמוך לכרם הלכך נמי אין הקמה של תבואה. נעשית מחיצה להציל כאן שלא יצטרך להרחיק ממנה עד ד' אמות מצדה כדין הגדר דהוי הפסק משום דאין שמה מחיצה וכן לא הקשין שלה:

'''{{עוגן1|סברין}}.''' בני הישיבה מימר דנלמד מהאי דר"ח דקאמר אין האיסור נעשה מחיצה להציל משמע דאלו לחומרא אמרינן דהאיסור נעשה מחיצה ליאסר וכגון שאין בין הקמה להכרם כ"א פחות מי"ב אמה ואם לא היתה כאן הקמה לא היה צריך להרחיק מן הכרם אלא ד"א וזורע והשתא דאיכא הקמה אמרינן דלחומרא נעשית היא מחיצה והויא כגדר וכיון דאין שם י"ב אמה אסור להביא זרע לשם כדין מחול הכרם:

'''<big>גמ'</big> {{עוגן1|על}} דעתיה דר' יהודה.''' ופריך הש"ס דלר' יהודה דאמר מחול הוא בין שני הכרמים דוקא משום דבעי שיהא האיסור מב' הצדדין אם כן עשה לזה כבתוך הכרם ויאסר עד בשש עשרה כמו הקרחת שבתוך הכרם לבית הלל:

'''{{עוגן1|אמר}} ר' יונה הדא דתימר.''' להא דר' יהודה דמיירי בשאין הכרתים מכוונין שאין העיקרים של כרם זה מכוונין נגד המקרי' של כרם שבצדו אלא עיקרי הגפנים של זה הן נגד בין הביניים של עקרי הגפנים של זה דלא הויא כמו הקרחת שבתוך הכרם ששתי השורות שבהצדדים הן מכוונות זו נגד זו כסתם כרם של שורות שורות אבל אם העיקרי' מכוונים אוסר הוא עד בשש עשרה. הכרתים הן עיקרי הגפנים ועל שם שכורתים את הגפנים עד הגזע העיקרים כדי שיתעבו ויתגדלו וכן הוא בתוספתא:

'''{{עוגן1|עד}} שיהא מוקף גדר מארבע רוחותיו.''' בעיא היא אליבא דת"ק דקסבר מחול הוא בין כרם לגדר אי נימא דאין מחול עד שיהא הגדר מוקף מד' רוחות הכרם ויהא מקום פנוי סביבות הכרם לבין הגדר:

'''{{עוגן1|מן}} מה דתנינן בין שני כרמים.''' ופשיט לה ממה דתנינן לר' יהודה בין שני כרמים ור' יהודה אדברי ת"ק קאי דמה דהת"ק קרי מחול לדידיה הוא גדר הכרם וצריך שיהיה זה בין שני כרמים ולא בין גדר לכרם א"כ הדא אמרה דלת"ק אפי' אין הגדר אלא מרוח אחת כמו בין הכרמים לר' יהודה שהיא מרוח אחת דהא לא קאמר בכרם בתוך הכרמים:

'''{{עוגן1|עד}} שיהא מוקף גדר כל אותו הרוח.''' כלומר ועדיין תיבעי לך אם צריך שיהא היקף הגדר על פני אורך הרוח או דנימא דאפי' אין הגדר אלא בחצי אורך הרוח או במקצתו יש לו ג"כ דין מחול שאסור להביא זרע כנגד הגפנים של כל אותו הרוח עד רחוק י"ב אמה ואף במקום שאין הגדר מגיע לנגדן:

'''{{עוגן1|נשמעינה}} מן הדא.''' דר"ז דלקמן:

'''{{עוגן1|אין}} זנב לכרם גדול.''' כהאי דתנן לקמן הנוטע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב הרי זה כרם וקאמר רב מתנה דזהו דוקא בכרם קטן שאין בו אלא חמשה גפנים בהא בעינן שיהא נטוע כך ובא' יוצא זנב ולא בינתיים ולא באמצע אבל בכרם גדול שיש בו הרבה שורות מהגפנים לא בעינן שיהא אחד יוצא זנב כדמפרש לקמיה שאי אתה זקוק לו לפי שיש בו שורות וגפנים הרבה ובלא כך נקרא כרם ולא מחול לכרם קטן כדמפרש ואזיל דכרם קטן הוא כשאין בו אלא שש גפנים ונטוע בשתי שורות שלש כנגד שלש הלכך אין לו דין מחול הכרם כדלקמיה:

'''{{עוגן1|לוסר}} חוצה לו יותר מתוכו.''' כלומר שאם אתה אומר שיש לו דין מחול א"כ אתה מחמיר לאסור חוצה לו יותר מתוכו שהרי תוכו בין השורות שמונה אמות הוא דבעינן שיהא מותר להביא זרע לשם כדתנן לקמן בסוף פרקין הנוטע את כרמו על ח' אמות מותר וא"כ אינו אוסר בין השורות אלא עד שמונה וחוצה לו יהא אסור עד י"ב בתמיה הא בתוכו יש כאן גפנים מב' הצדדין וחוצה לו אין גפנים אלא מצד אחד ומצד השני הוא הגדר דבשלמא בכרם גדול אע"ג דדינו נמי כן דאם הוא נטוע על ח' ח' אמות מותר להביא זרע בין השורות וא"כ אמאי חוצה לו בשתים עשרה הא לק"מ דבאמת כשהוא נטוע כך אין לו דין מחול כדאמרינן לקמן בפ"ז בהדיא כן וזהו ג"כ מה"ט גופיה שלא יהא חוצה לו חמור מתוכו וכי אמרינן דיש לכרם גדול דין מחול בשהוא נטוע על פחות פחות משמונה אמות וא"כ בין כל השורות אסור להביא זרע לשם והשתא תוך הכרם חמור הוא דמשורה החיצונה זו עד שורה החיצונה השנית אסור להביא זרע וחוצה לו אין איסור אלא עד י"ב אמות אבל בכרם קטן שאין בו אלא ב' שורות אלו לא משכחת לה שלא יהא חוצה לו חמור מתוכו אלא ע"כ דאין לו דין מחול:

'''{{עוגן1|הא}} שלש כנגד שלש כנגד שלש.''' שיש כאן ג' שורות של שלש שלש גפנים יש לו דין מחול דמשכחת ביה תוכו חמור מחוצה לו כגון שהשורות נטועות בפחות משמונה אמות וכדאמרן:

'''{{עוגן1|א"ר}} זעירא הדא אמרה עשה פסין כנגד שלש גפנים יש לו מחול.''' כלומר אפי' בכרם גדול שיש בו כמה שורו' מהרבה גפני' ועשה פסין והוא הגדר וכדאמרינן בריש הלכה דלעיל לא סוף דבר גדר אלא אפי' עשה פסין ואין בין אחד לחבירו ג"ט נידון כגדר ודייק ר' זעירא מדלא קפדינן הכא אלא על שלש שורות של שלש גפנים ולא על הגפנים וכסתם כרם גדול שנטועין השורות של חמש חמש גפנים כדתנן לקמן הנוטע שורה של חמש גפנים וכו' ש"מ דבמנין גפנים ליכא קפידא אלא עד שלש גפנים דשלש הוא דבעינן מדלא דייק אלא הא שלש כנגד שלש כנגד שלש ולא קאמר הא שלש שורות של שתים שתים א"כ שמעינן דשלש בעינן אבל לא יותר והשתא שמעינן נמי דהגדר נגד שלש גפנים סגי לדין דמחול ונפשטה הבעיא דלעיל דלא בעינן שיהא הגדר על פני כל אותו הרוח אלא אפי' אין הגדר כ"א כנגד שלש גפנים שבשורה החיצונה יש לזה דין דמחול ואסור להביא זרע עד שיהא שם שתים עשרה על כל פני אורך השורה ואף שלא כנגד הגדר:

'''{{עוגן1|עשה}} גדר לפנים מגדר.''' מהו להביא הזרע בין הגדרות אם הוי כחוץ לגדר או לא:

'''{{עוגן1|ואמר}}.''' כלומר בתר דבעי הדר פשטה. ואמר דמסתברא אם יש ג"ט ביניהן מותר להביא זרע לשם דהוי חוץ לגדר הפנימי דמפסיק בין הכרם לבין הזרעים שמחוצה לו אבל בפחות מג' הוי לבוד וכגדר אחד דמי והוי כזורע בתוך הגדר ולא מחוצה לו:

'''{{עוגן1|היה}} שם מקום שתים עשרה אמה ניטל המחול.''' כלומר דר"ל מפרש דהא דבעינן במחול שתים עשרה אמה לא שיהא שתים עשרה על כל פני אורך השורה נגד הגדר אלא אם היה שם מקום א' פנוי והוא רחב שתים עשרה אמה בין הכרם להגדר ניטל המחול מכל אורך השורה ומותר להביא זרע ואפי' במקום שאין שם שתים עשרה בין הגפנים להגדר ופליגי ר' חזקיה ור' מנא בהאורך של מקום שתים עשרה דקאמר ר"ל דלר' חזקיה ובלבד שיהא שם שתים עשרה על שתים עשרה דאז הוא מותר אפי' חוץ להמקום הזה ור' מנא קאמר דאפי' אין בכל האורך שתיים עשרה רחב שתים עשרה אלא במקום אחד הוא רחב שתים עשרה ואח"כ מיצר והולך ג"כ הוא מתיר כל אורך השורה שחוץ למקום הזה וניטל המחול מחוץ להמקום ומותר להביא זרע ואפי' אין שם שתים עשרה רוחב:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>