עריכת הדף "ספר המצוות לרמב"ם/שורש/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|'''שאין ראוי למנות בכלל הזה המצות שהן מדרבנן:'''}}

'''דע''' כי זה הענין לא היה ראוי לעורר עליו לבארו, כי אחר שהיה לשון התלמוד {{ממ|מכות כ"ג:}} תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני איך נאמר בדבר ההוא שהוא מדרבנן שהוא מכלל המנין, אבל העירונו עליו מפני שטעו בו רבים ומנו נר חנוכה ומקרא מגילה מכלל מצות עשה, וכן מאה ברכות בכל יום ונחום אבלים ובקור חולים וקבורת מתים והלבשת ערומים וחשוב תקופות ושמונה עשר ימים לגמור את ההלל. והשתכל ממי שישמע לשונם נאמרו לו למשה בסיני וימנה קריאת ההלל ששבח בו דוד עליו השלום את האל יתברך שצוה בה משה וכן נר חנוכה שקבעוה חכמים בבית שני וכן קריאת המגילה. אמנם היות נאמר למשה בסיני שיצונו כי כשיהיה באחרית ממלכתנו ויקרה לנו עם היונים כך וכך יתחייב לנו להדליק נר חנוכה, הנה איני רואה שאחד ידמה זה או יעלה במחשבתו. ומה שיראה לי שהביאם אל זה היותנו מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו. ושאלת התלמוד {{ממ|שבת כ"ג}} היכן צונו ואמרו מלא תסור, ואם מטעם זה מנו אותם הנה ראוי שימנו כל דבר שהוא מדרבנן כי כל מה שצוונו חכמים לעשותו וכל מה שהזהירונו ממנו כבר צוה משה רבינו ע"ה בסיני שהוא צונו לעשותו והוא אמרו על פי התורה אשר יורוך וגו' והזהירנו יתברך מעבור דבר מכל מה שתקנו אותו או גזרו ואמר לא תסור וגו'{{הערה|עי' [[השגות הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם/{{כאן}}|רמב"ן]] וז"ל: והנה הרב בנה חומה גבוהה סביב לדברי חכמים, אבל היא כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה, אשר פתאום לפתע יבוא שברה לפי שהיא סברא נפסדת ברוב מקומות בתלמוד, כי הנה לדעתו המשתמש במחובר כגון שנסמך על האילן, או שמטלטל המת מחמה לצל בשבת, או שאמר לנכרי ועשה, ואפי' הפסיע פסיעה גסה, עובר הוא על עשה ועל לא תעשה מן התורה, וראוי הוא ללקות מלקות ארבעים וכו', ורבותינו בכל התלמוד אומרים הפך מזה שהרי הם דנין כל דברי סופרים להקל בהן באיסורין כמו שאמרו ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא, והקלו בחשש איסורין דדבריהם וכו', עי' שם.{{ש}}ועי' [[זוהר הרקיע/{{כאן}}|זוהר הרקיע]] שלמד זכות על הרמב"ם, שכך הורשו מאת מתקני התקנות וגוזרי הגזירות ההמה, ללכת בהם לקולא כדי להפריש ביניהם לדברי תורה. ועוד כתב בעל זוהר הרקיע, כי יש לתמוה מסברת הרמב"ם, שזהו הפך ממה שהעלו ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/עד/א|עד.]]}} דכיון דאית ליה היתר מן התורה, קא חייל קרבן שבועה, וא"כ איך יאמר הרמב"ם שמצות דרבנן הם בכלל לא תסור, והלא יהיה מושבע גם על מצותיהם, שהרי מושבעים הם על כל מה שבא בתורה, ובה כתוב לא תסור.{{ש}}ועי' [[מגילת אסתר/{{כאן}}#ד|מגילת אסתר]] שמתרץ דמכאן אינה ראיה שלא יהיו מצותיהן בכלל לאו דלא תסור, דנהי נמי שעליהן אין מושבע, מכל מקום הם בכלל זה הלאו. ואם תאמר אם היו בכלל זה הלאו, הרי הוא מושבע, זה אינו, כי מאחר שלא נאמרו בבירור בסיני, לא יאמר עליהם מושבע ועומד מהר סיני. והביא ראיה לזה, דמדלא קאמר בגמרא, וכי תימא דמצות דרבנן אינם בכלל לאו דלא תסור ואינו נקרא מושבע ועומד מהר סיני, שמע מינה שלא היה לו ספק שהם בזה הלאו, אבל הספק היה אם יאמר עליהם מושבע מהר סיני.}}. ואם ימנה כל מה שהוא מדרבנן בכלל תרי"ג מצות מפני שהכל נכנס תחת אמרו יתברך לא תסור, מפני מה מנו בפרט אלו ולא מנו זולתם וכמו שמנו נר חנוכה ומקרא מגילה היה להם למנות נטילת ידים ומצות עירוב, כי הנה אנחנו מברכים אשר קדשנו במצותיו וצונו כמו שמברכין על מקרא מגילה ונר חנוכה והכל מדרבנן. ובבאור אמרו {{ממ|חולין ק"ו}} מים ראשונים מצוה ואמרו מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים כמו שאמרו במקרא מגילה ונר חנוכה היכן צונו מלא תסור, וכבר התבאר שכל מה שתקנו חכמים ונביאים שעמדו אחר משה רבינו הוא גם כן מדרבנן. ובבאור אמרו {{ממ|עירובין כ"א}} בשעה שתקן שלמה ידים ועירובין יצאה בת קול ואמרה חכם בני ושמח לבי. ובארו במקומות אחרים שעירובין יקרא דרבנן וידים מדברי סופרים. הנה התבאר לך שכל מה שתקנו אחר משה נקרא דרבנן. ואמנם כבר בארתי לך זה כדי שלא תחשוב במקרא מגילה בעבור שהוא תקון נביאים יקרא דאורייתא שעירובין דרבנן אע"פ שהוא תקון שלמה ובית דינו. וזהו שנעלם מזולתנו ומנה הלבשת ערומים בעבור שמצא בישעיה כי תראה ערום וכסיתו ולא ידע שזה נכנס תחת אמרו יתברך די מחסורו אשר יחסר לו, כי ענין זה הצווי הוא בלי ספק שנאכיל לרעב ונכסה הערום ונתן מצע למי שאין לו מצע וכסות למי שאין לו כסות ונשיא הפנוי שאין לו יכולת להנשא ונרכיב מי שדרכו לרכוב כמו שהוא מפורסם בתלמוד {{ממ|כתובות ס"ז:}} שזה כלו נכנס תחת אמרו די מחסורו. והיה לשון התלמוד אצלם מחובר בלעגי שפה ובלשון אחרת ולולא זה לא מנו מקרא מגילה והדומה לו עם המצות שנאמרו למשה בסיני. ובנמרא שבועות {{ממ|ל"ט}} אין לי אלא מצות שנצטוו על הר סיני מצות שעתידין להתחדש כגון מקרא מגילה מנין תלמוד לומר קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו והוא שיאמינו בכל מצוה שתקנו הנביאים והחכמים אחר כן. והתמה מפני מה מנו מצות עשה שהם מדרבנן כמו שזכרנו ולא מנו גם כן מצות לא תעשה שהם מדרבנן וכמו שמנו במצות עשה מקרא מגילה ונר חנוכה ומאה ברכות בכל יום והלל היה להם למנות גם כן בכלל לא תעשה דאורייתא כך כל שניה ושניה לא תעשה מדרבנן כמו שבארו ואמרו {{ממ|יבמות כ'}} שניות מדברי סופרים, וכבר התבאר בתלמוד שמאמר המשנה איסור מצוה רוצה בו השניות ואמרו מאי מצוה מצוה לשמוע דברי חכמים, וכן היה ראוי להם למנות בכלל אחות חלוצה שהיא מדברי סופרים, ובכלל אם נמנה כל עשה דרבנן וכל לא תעשה דרבנן יהיה זה עולה לאלפים רבים וזה דבר מבואר. הכלל כי כל מה שהוא מדרבנן לא ימנה בכלל תרי"ג מצות כי הכלל הזה הוא כלו כתוב בתורה כי אין בו דבר מדרבנן כמו שנבאר. ואמנם היותם מונים קצת הדברים שהם מדרבנן ועוזבים קצתם בבחירה מהם הוא ענין אי אפשר לקבלו בשום פנים אמרו מי שאמרו. הנה בארנו ענין זה השרש ומופתיו עד שלא נשאר בו ספק כלל אל שום אדם:


{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}