עריכת הדף "משתמש:נועם/ערך/שבע מצוות בני נח"

== סנהדרין, [[בבלי/סנהדרין/נו/א|נ"ו א']] - [[בבלי/סנהדרין/נט/ב|נ"ט ב']] ==
תנו רבנן, שבע מצות נצטוו בני נח. דינין, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי. רבי חנניה בן (גמלא) אומר אף על הדם מן החי. רבי חידקא אומר אף על הסירוס. רבי שמעון אומר אף על הכישוף. רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת כישוף בן נח מוזהר עליו [[תנ"ך/דברים/יח#י|לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף]] [[תנ"ך/דברים/יח#יא|וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים וגו']] [[תנ"ך/דברים/יח#יב|ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך]] ולא ענש אלא אם כן הזהיר. רבי אלעזר אומר אף על הכלאים. מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן.

מנהני מילי.

אמר ר' יוחנן דאמר קרא [[תנ"ך/בראשית/ב#טז|ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל]]. ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר [[תנ"ך/בראשית/יח#יט|כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו']]. ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר [[תנ"ך/ויקרא/כד#טז|ונוקב שם ה' מות יומת]]. אלהים זו עבודת כוכבים וכן הוא אומר [[תנ"ך/שמות/כ#ב|לא יהיה לך אלהים אחרים]]. על האדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר [[תנ"ך/בראשית/ט#ו|שופך דם האדם וגו']]. לאמר זו גילוי עריות וכן הוא אומר [[תנ"ך/ירמיה/ג#א|לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר]]. מכל עץ הגן ולא גזל. אכל תאכל ולא אבר מן החי.

כי אתא רבי יצחק תני איפכא. ויצו, זו עבודת כוכבים. אלהים, זו דינין.

בשלמא אלהים זו דינין דכתיב [[תנ"ך/שמות/כב#ז|ונקרב בעל הבית אל האלהים]], אלא ויצו זו ע"ז מאי משמע, רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר [[תנ"ך/שמות/לב#ח|סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם וגו']], וחד אמר [[תנ"ך/הושע/ה#יא|עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו]]. מאי בינייהו, איכא בינייהו עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה, למאן דאמר עשו משעת עשייה מיחייב, למאן דאמר כי הואיל הלך עד דאזיל בתרה ופלח לה.

אמר רבא, ומי איכא למאן דאמר עכו"ם שעשאה ע"ז ולא השתחוה לה חייב, והתניא בעכו"ם דברים שבית דין של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן, אין בית דין של ישראל ממיתין עליהן אין בן נח מוזהר עליהן, למעוטי מאי, לאו למעוטי עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה. אמר רב פפא לא למעוטי גיפוף ונישוק. גיפוף ונישוק דמאי, אילימא כדרכה בר קטלא הוא. אלא למעוטי שלא כדרכה.




דינין בני נח איפקוד, והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם. דינין, דכתיב [[תנ"ך/שמות/טו#כה|שם שם לו חוק ומשפט]]. שבת וכיבוד אב ואם, דכתיב [[תנ"ך/דברים/ה#יא|כאשר צוך ה' אלהיך]], ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה.

אי הכי מאי והוסיפו עליהן דינין.

אלא אמר רבא, לא נצרכה אלא לדיני קנסות.

אכתי והוסיפו בדינין מיבעי ליה.

אלא אמר רב אחא בר יעקב, לא נצרכה אלא להושיב בית דין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר.

והא בני נח לא איפקוד, והתניא כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר.

אלא אמר רבא, האי תנא תנא דבי מנשה הוא, דמפיק ד"ך ועייל ס"ך.

דתנא דבי מנשה, שבע מצות נצטוו בני נח, ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים. רבי יהודה אומר אדם הראשון לא נצטווה אלא על ע"ז בלבד, שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. רבי יהודה בן בתירה אומר אף על ברכת השם. ויש אומרים אף על הדינים.

כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב אלהים אני לא תקללוני, אלהים אני לא תמירוני, אלהים אני יהא מוראי עליכם. כמאן, כיש אומרים.




תנא דבי מנשה אי דריש ויצו אפילו הנך נמי אי לא דריש ויצו הני מנא ליה, לעולם לא דריש ויצו הני כל חדא וחדא באפי נפשיה כתיבא.

ע"ז וגילוי עריות דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ו#יא|ותשחת הארץ לפני האלהים]] ותנא דבי רבי ישמעאל בכל מקום שנא' השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים דבר ערוה שנא' [[תנ"ך/בראשית/ו#יב|כי השחית כל בשר את דרכו]] עבודת כוכבים דכתיב [[תנ"ך/דברים/ד#טז|פן תשחיתון ועשיתם וגו']], ואידך אורחייהו דקא מגלי.

שפיכות דמים דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ט#ו|שופך דם האדם וגו']], ואידך קטלייהו הוא דקמגלי.

גזל דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ט#ג|כירק עשב נתתי לכם את כל]] וא"ר לוי כירק עשב ולא כירק גנה, ואידך ההוא למישרי בשר הוא דאתא.

אבר מן החי דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ט#ד|אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו]], ואידך ההוא למישרי שרצים הוא דאתא.

סירוס דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ט#ז|שרצו בארץ ורבו בה]], ואידך לברכה בעלמא.

כלאים דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ו#כ|מהעוף למינהו]], ואידך ההוא לצותא בעלמא.




אמר רב יוסף, אמרי בי רב, על שלש מצות בן נח נהרג, גש"ר סימן, על גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל ברכת השם.

מתקיף לה רב ששת בשלמא שפיכות דמים דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ט#ו|שופך דם האדם וגו']] אלא הנך מנא להו אי גמר משפיכות דמים אפילו כולהו נמי אי משום דאיתרבאי מאיש איש עבודת כוכבים נמי איתרבי מאיש איש.

אלא אמר רב ששת, אמרי בי רב, על ארבע מצות בן נח נהרג.

ועל עבודת כוכבים בן נח נהרג והתניא בעבודת כובבים דברים שב"ד של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן אזהרה אין מיתה לא, אמר רב נחמן בר יצחק אזהרה שלהן זו היא מיתתן.

רב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרי, על שבע מצות בן נח נהרג, גלי רחמנא בחדא והוא הדין לכולהו.

ועל הגזל בן נח נהרג, והתניא על הגזל גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן כותי בכותי וכותי בישראל אסור וישראל בכותי מותר, ואם איתא ניתני חייב, משום דקבעי למיתני סיפא ישראל בכותי מותר תנא רישא אסור. והא כל היכא דאית ליה חיובא מיתנא קתני דקתני רישא על שפיכות דמים כותי בכותי וכותי בישראל חייב ישראל בכותי פטור, התם היכי ליתני ליתני אסור ומותר והתניא כותי ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין.




כיוצא בו בגזל מאי היא.

אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא לפועל בכרם פועל בכרם.

אימת אי בשעת גמר מלאכה התירא הוא אי לאו בשעת גמר מלאכה גזל מעליא הוא.

אלא אמר רב פפא לא נצרכה אלא לפחות משוה פרוטה.

אי הכי כותי בישראל אסור הא בר מחילה הוא, נהי דבתר הכי מחיל ליה צערא בשעתיה מי לית ליה.

כותי בכותי כיוצא בהן כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעליא הוא.

אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא לא נצרכה אלא לכובש שכר שכיר, כותי בכותי וכותי בישראל אסור, ישראל בכותי מותר.




כיוצא ביפת תואר מאי היא.

כי אתא רב דימי א"ר אלעזר א"ר חנינא בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה.




כיוצא בו דשפיכות דמים לא תניא.

אמר אביי אי משכחת דתניא רבי יונתן בן שאול היא, דתניא רבי יונתן בן שאול אומר רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו.




אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב, בן נח נהרג בדיין א' ובעד אחד שלא בהתראה מפי איש ולא מפי אשה ואפילו קרוב משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין.

מנהני מילי, אמר רב יהודה דאמר קרא [[תנ"ך/בראשית/ט#ה|אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש]] אפילו בדיין אחד [[תנ"ך/בראשית/ט#ה|מיד כל חיה]] אפילו שלא בהתראה [[תנ"ך/בראשית/ט#ה|אדרשנו ומיד האדם]] אפילו בעד אחד [[תנ"ך/בראשית/ט#ה|מיד איש]] ולא מיד אשה [[תנ"ך/בראשית/ט#ה|אחיו]] אפילו קרוב.

משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מאי טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ט#ו|שופך דם האדם באדם דמו ישפך]] איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו.

ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק ושדי ליה האי באדם אסיפיה דקרא ודרוש ביה הכי באדם דמו ישפך איזהו שפיכות דמים של אדם שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה חנק.

מתיב רב המנונא ואשה לא מפקדה והכתיב [[תנ"ך/בראשית/יח#יט|כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו']] הוא מותיב לה והוא מפרק לה בניו לדין ביתו לצדקה.

אמר ליה רב אויא סבא לרב פפא אימא בת נח שהרגה לא תיהרג מיד איש ולא מיד אשה כתיב אמר ליה הכי אמר רב יהודה שופך דם האדם מכל מקום.

אימא בת נח שזינתה לא תיהרג דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ב#כד|על כן יעזב איש]] ולא אשה א"ל הכי אמר רב יהודה [[תנ"ך/בראשית/ב#כד|והיו לבשר אחד]] הדר ערבינהו קרא.




ת"ר איש מה תלמוד לומר [[תנ"ך/ויקרא/יח#ו|איש איש]] לרבות את הכותים שמוזהרין על העריות כישראל.

והא מהכא נפקא מהתם נפקא לאמר זה גילוי עריות.

התם בעריות דידהו והכא בעריות דידן דקתני סיפא בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל למאי הלכתא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה מגרע גרע אלא א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לנערה המאורסה דלדידהו לית להו דדיינינן להו בדינא דידן אבל אשת איש בדינא דידהו דיינינן להו והתניא בא על נערה המאורסה נידון בסקילה על אשת איש נידון בחנק ואי בדינא דידהו סייף הוא אמר רב נחמן בר יצחק מאי אשת איש דקתני כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה דלדידהו לית להו דיינינן להו בדינא דידן דתני ר' חנינא בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן.

תניא כוותיה דר' יוחנן כל ערוה שב"ד של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הרבה עריות יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליהן בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל בא על עריות בן נח נידון בדיני בן נח ואנו אין לנו אלא נערה המאורסה בלבד.

ונחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה, האי תנא תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק, אידי ואידי חנק הוא.

וסבר רבי מאיר כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה, והא תניא גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש לו שאר האם ואין לו שאר האב הא כיצד נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים אחות האב מן האם יוציא מן האב יקיים אחות האם מן האם יוציא אחות האם מן האב ר"מ אומר יוציא וחכ"א יקיים שהיה ר"מ אומר כל ערוה שהיא משום שאר אם יוציא משום שאר האב יקיים ומותר באשת אחיו ובאשת אחי אביו ושאר כל עריות מותרות לו לאתויי אשת אביו נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת ולכתחילה לא יכנוס מתה אשתו מותר בחמותו ואיכא דאמרי אסור בחמותו.

אמר רב יהודה לא קשיא הא ר"מ אליבא דר' אליעזר והא ר"מ אליבא דר"ע.

דתניא, [[תנ"ך/בראשית/ב#כד|על כן יעזב איש את אביו ואת אמו]], רבי אליעזר אומר אביו אחות אביו, אמו אחות אמו. ר"ע אומר אביו אשת אביו, אמו אמו ממש. [[תנ"ך/בראשית/ב#כד|ודבק]] ולא בזכר. [[תנ"ך/בראשית/ב#כד|באשתו]] ולא באשת חבירו. [[תנ"ך/בראשית/ב#כד|והיו לבשר אחד]] מי שנעשים בשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד.

אמר מר, רבי אליעזר אומר אביו אחות אביו. אימא אביו ממש, היינו ודבק ולא בזכר. אימא אשת אביו, היינו באשתו ולא באשת חבירו. אימא לאחר מיתה, דומיא דאמו מה אמו דלאו אישות אף אביו דלאו אישות.

אמו אחות אמו. ואימא אמו ממש, היינו באשתו ולא באשת חברו. ואימא לאחר מיתה, דומיא דאביו מה אביו דלאו ממש אף אמו דלאו ממש.

רע"א אביו אשת אביו. ואימא אביו ממש, היינו ודבק ולא בזכר. א"ה אשת אביו נמי היינו באשתו ולא באשת חברו, לאחר מיתה.

אמו אמו ממש. היינו באשתו ולא באשת חברו, אמו מאנוסתו.

במאי קא מיפלגי. ר"א סבר אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו לא משכחת לה אלא באחווה, ורבי עקיבא מוטב לאוקמיה באשת אביו דאיקרי ערות אביו לאפוקי אחות אביו דשאר אביו איקרי ערות אביו לא איקרי.

ת"ש, [[תנ"ך/שמות/ו#כ|ויקח עמרם את יוכבד דודתו]], מאי לאו דודתו מן האם. לא, דודתו מן האב.

ת"ש, [[תנ"ך/בראשית/כ#יב|וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי]], מכלל דבת האם אסורה. ותסברא אחותו הואי בת אחיו הואי וכיון דהכי הוא לא שנא מן האב ולא שנא מן האם שריא, אלא התם הכי קאמר ליה קורבא דאחות אית לי בהדה מאבא ולא מאמא.

ת"ש, מפני מה לא נשא אדם את בתו כדי שישא קין את אחותו שנאמר [[תנ"ך/תהילים/פט#ג|כי אמרתי עולם חסד יבנה]], הא לאו הכי אסירא. כיון דאשתרי, אשתרי.




אמר רב הונא, כותי מותר בבתו. וא"ת מפני מה לא נשא אדם את בתו, כדי שישא קין את אחותו משום עולם חסד יבנה.

ואיכא דאמרי, אמר רב הונא, כותי אסור בבתו. תדע, שלא נשא אדם את בתו. ולא היא, התם היינו טעמא כדי שישא קין את אחותו משום דעולם חסד יבנה.




אמר רב חסדא, עבד, מותר באמו, ומותר בבתו. יצא מכלל כותי, ולכלל ישראל לא בא.

כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא, בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה.

מאימת, אמר רב נחמן מדקראו לה רביתא דפלניא.

מאימת התרתה, אמר רב הונא משפרעה ראשה בשוק.




א"ר אלעזר א"ר חנינא, בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה, חייב. שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ב#כד|ודבק ולא שלא כדרכה]].

אמר רבא, מי איכא מידי דישראל לא מיחייב, וכותי מיחייב.

אלא אמר רבא, בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה, פטור. מאי טעמא, באשתו ולא באשת חבירו, ודבק ולא שלא כדרכה.




א"ר חנינא, עובד כוכבים שהכה את ישראל, חייב מיתה. שנאמר [[תנ"ך/שמות/ב#יב|ויפן כה וכה וירא כי אין איש [ויך את המצרי] וגו']].

וא"ר חנינא, הסוטר לועו של ישראל, כאילו סוטר לועו של שכינה. שנאמר [[תנ"ך/משלי/כ#כה|מוקש אדם ילע קודש]].

מגביה עבדו שבת סימן.

אמר ריש לקיש, המגביה ידו על חבירו, אע"פ שלא הכהו, נקרא רשע. שנאמר [[תנ"ך/שמות/ב#יג|ויאמר לרשע למה תכה רעך]], למה הכית לא נאמר, אלא למה תכה, אף על פי שלא הכהו נקרא רשע.

(אמר) זעירי א"ר חנינא, נקרא חוטא. שנאמר [[תנ"ך/שמואל א/ב#טז|ואם לא לקחתי בחזקה]], וכתיב [[תנ"ך/שמואל א/ב#יז|ותהי חטאת הנערים גדולה מאד]].

רב הונא אמר, תיקצץ ידו. שנאמר [[תנ"ך/איוב/לח#טו|וזרוע רמה תשבר]].

רב הונא קץ ידא.

ר"א אומר, אין לו תקנה אלא קבורה. שנאמר [[תנ"ך/איוב/כב#ח|ואיש זרוע לו הארץ]]. וא"ר אלעזר לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות, שנאמר ואיש זרוע לו הארץ.

ואר"ל מאי דכתיב [[תנ"ך/משלי/יב#יא|עובד אדמתו ישבע לחם]] אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם.




ואמר ריש לקיש, עובד כוכבים ששבת חייב מיתה, שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ח#כב|ויום ולילה לא ישבותו]], ואמר מר אזהרה שלהן זו היא מיתתן.

אמר רבינא, אפילו שני בשבת.

וליחשבה גבי ז' מצות. כי קא חשיב שב ואל תעשה, קום עשה לא קא חשיב.

והא דינין קום עשה הוא, וקא חשיב. קום עשה ושב אל תעשה נינהו.




ואמר ר' יוחנן, עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר [[תנ"ך/דברים/לג#ד|תורה צוה לנו משה מורשה]], לנו מורשה ולא להם.

וליחשבה גבי שבע מצות. מ"ד מורשה, מיגזל קא גזיל לה. מאן דאמר מאורסה, דינו כנערה המאורסה דבסקילה.

מיתיבי, היה ר"מ אומר, מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, שנאמר [[תנ"ך/ויקרא/יח#ה|אשר יעשה אותם האדם וחי בהם]], כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא האדם, הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.

התם בשבע מצות דידהו.




ר' חנינא בן גמליאל אומר אף הדם מן החי.

ת"ר [[תנ"ך/בראשית/ט#ד|אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו]] זה אבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר אף הדם מן החי.

מ"ט דרבי חנינא בן גמליאל קרי ביה בשר בנפשו לא תאכל דמו בנפשו לא תאכל ורבנן ההוא למישרי שרצים הוא דאתא כיוצא בדבר אתה אומר [[תנ"ך/דברים/יב#כג|רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש וגו']] (רק חזק לבלתי אכל הדם זה אבר מן החי כי הדם הוא הנפש זה דם מן החי) ורבנן ההוא לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו הוא דאתא.

למה לי למיכתב לבני נח ולמה לי למשני בסיני.

כדר' יוסי בר' חנינא.

דא"ר יוסי בר' חנינא, כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח. ואנו, אין לנו אלא גיד הנשה, ואליבא דר' יהודה.




אמר מר, כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה.

אדרבה, מדנשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח.

מדאיתני עבודת כוכבים בסיני, ואשכחן דענש עובדי כוכבים עילווה, ש"מ לזה ולזה נאמרה.




לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח.

אדרבה, מדלא נישנית בסיני, לבני נח נאמרה ולא לישראל.

ליכא מידעם דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור.

ולא, והרי יפת תואר. התם משום דלאו בני כיבוש נינהו.

והרי פחות משוה פרוטה. התם משום דלאו בני מחילה נינהו.




כל מצוה שנאמרה לבני נח ונישנית בסיני, לזה ולזה נאמרה.

והרי מילה, שנאמרה לבני נח דכתיב [[תנ"ך/בראשית/יז#ט|ואתה את בריתי תשמור]], ונשנית בסיני [[תנ"ך/ויקרא/יב#ג|וביום השמיני ימול]], לישראל נאמרה ולא לבני נח.

ההוא למישרי שבת הוא דאתא, ביום ואפילו בשבת.

והרי פריה ורביה, שנאמרה לבני נח דכתיב [[תנ"ך/בראשית/ט#ז|ואתם פרו ורבו]], ונשנית בסיני [[תנ"ך/דברים/ה#כו|לך אמור להם שובו לכם לאהליכם]], לישראל נאמרה ולא לבני נח.

ההוא לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתא.

אי הכי כל חדא וחדא נמי נימא משום מילתא איתני הכי קאמר אזהרה מיהדר ומיתנא בה למה לי ואין לנו אלא גיד הנשה בלבד ואליבא דר' יהודה הני נמי לא איתני הני איתני לשום מילתא בעלמא הא לא איתני כלל.

אי בעית אימא, מילה, מעיקר' לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם אתה וזרעך אין איניש אחרינא לא אלא מעתה בני ישמעאל לחייבו [[תנ"ך/בראשית/כא#יב|כי ביצחק יקרא לך זרע]] בני עשו לחייבו ביצחק ולא כל יצחק מתקיף לה רב אושעיא אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו האמר ר' יוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר חנינא [[תנ"ך/בראשית/יז#יד|את בריתי הפר]] לרבות בני קטורה.




== שם, [[בבלי/סנהדרין/נט/ב|נ"ט ב']] - [[בבלי/סנהדרין/ס/א|ס' א']] ==
ר"ש אומר אף על הכישוף.

מ"ט דר"ש.

דכתיב [[תנ"ך/שמות/כב#יז|מכשפה לא תחיה]], וכתיב [[תנ"ך/שמות/כב#יח|כל שוכב עם בהמה מות יומת]]. כל שישנו בכלל כל שוכב עם בהמה, ישנו בכלל מכשפה לא תחיה.




ר"א אומר אף הכלאים.

מנה"מ.

אמר שמואל, דאמר קרא [[תנ"ך/ויקרא/יט#יט|את חקתי תשמרו]], חוקים שחקקתי לך כבר, [[תנ"ך/ויקרא/יט#יט|בהמתך לא תרביע כלאים ושדך לא תזרע כלאים]] מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה, מה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ.

אלא מעתה [[תנ"ך/ויקרא/יח#ה|ושמרתם את חקתי ואת משפטי]] חקים שחקקתי לך כבר. התם ושמרתם את חקותי דהשתא, הכא את חקותי תשמרו חקים דמעיקרא תשמרו.