עריכת הדף "מראה הפנים/שקלים/ג/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|בשלשה}} פרקים בשנה תורמין את הלשכה.''' פירשתי בפנים על דרך הרמב"ם בפ"ב מהל' שקלים בהל' ד ומפני שהוא הנכון מהדרכים אחרים והפירושים שנאמרו בפרק הזה בענין התרומה וסידורה. ומלבד זה ראה שמצאתי דמה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה להכריח דעתו שהיה שם ג' קופות גדולות כל אחת מחזקת תשע סאין כפי שיעור של הג' קופות קטנות שבהן היו תורמין מאותן קופות הגדולות ולמד זה שם מדאמרו לקמן בהלכה ב' כמה הוא שיעורן של קופות ובאה התשובה נלמד סתום מן המפורש עניינו שנלמד זה השיעור מן ההלכות שלאחר אלו כאשר נבאר לפנים וכו' ע"ש אבל האמת יורה דרכו שאין זה כפי פירושו דנלמד סתום מן המפורש לא קאי אלא אהא דפ' מפנין ששם גרסינן להא ואדהתם קאי השאלה כמה הוא שיעורן של הקופות כדגריס התם ועל זה היא שבאה התשובה נלמד סתום דהתם מן המפורש כאן ופירושי וה מוכרח הוא דהא קאמר נמי בכה"ג לגבי מזיגת הכוס הנשנה בפ' המוציא יין וכמה הוא שיעורו וכו' ילמד סתום מן המפורש וכו' וכך הוא הגי' בכל המקומות אשר ציינתי לקמן שם ואין לפקפק כלל בזה איברא דדרכו של הרמב"ם בענין פירוש הקופות גדולות והקטנות ובענין סדור התרומה וכיצד היו תורמין בכל הג' פרקים הללו דרך אמת ונכון הוא ומוכרח פירושו בענין וה וכמ"ש בחיבורו שם בכל הפרק וכאשר אבאר לקמן בהלכה ב' ובהלכה ד' מהמקומות אשר למדנו כדבריו וישבתי שם כל מה שדקדקו עליו וכאשר תמצאם אחת לאחת ולהמבין ומודה על האמת יהיה לנחת:

מפני שהן פרקי לידה להך טעמא דר' יוחנן דהכא היה צ"ל דה"ק שיש בהן זמן פירקי לידה דהרי בהמה דקה זמן לידתה באב או באלול ופסח ועצרת מאי עבידתייהו אלא דבהמה גסה יש שיולדות בזמן סמוך להפסח אבל עיקר הטעם כדי שתהא בהמה מצוייה לעולי רגלים וכן בבבלי בכורות דף נח לא קאמר אלא האי טעמא דר' תנחום:

טעמא דר' אלעזר ור"ש לבשו כרים הצאן וכו' למאי דמפרש כאן לסדר הכתוב לפי דרשא דר"א ור"ש לא הוה קשה כ"כ קושיא דרבא בבבלי פ"ק דר"ה דף ח' שהקשה לר"א ולר"ש איפכא מיבעי ליה לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו ואיכא נמי דעמקים יעטפו בר וכו' ולמאי דפרישית בפנים לפי דרשא דר"א ור"ש דקאמרי לבשו כרים הצאן אלו הבכורות וכו' א"כ שפיר מסדר הכתוב אליבא דידהו אלא דרבא מדייק למאי דקאמר התם לדידהו ההיא בחרפייתא דאתיין מאדר על ועמקים יעטפו בר והיינו דמיעוטא דידהו יולדות באלול א"כ איפכא מיבעי ליה דאיכא נמי דעמקים יעטפו בר:

'''{{עוגן1|הא}} כיצד נולד לו בה' באב וה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין.''' ורבא בבכורות דף נח פליג אדהכא דקאמר שם לדברי בן עזאי נולד לו ה' באב וה' באלול וה' בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין ממ"נ וכו' וכך היה נראה לכאורה אלא די"ל דלא פליג אדהכא דהא לרבא נמי לענין צירוף ה' בה' מודה הוא דלבן עזאי של אלול אין מצטרפין לא עם אותן הה' שבאב ולא עם אותן הה' שבתשרי ופשיטא דה' שבאב וה' שבתשרי לכ"ע אין מצטרפין אלא דקאמר אם כונסן כולן לדיר יש תקנה דנוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין וכו' ומה דגריס הכא לבן עזאי ה' באב וה' בתשרי הרי אלו מצטרפין וכך הוא בתוספתא דבכורות פ"ז והיינו כדפרישית דאותן שבתשרי קדמו לאותן ה' שבאב שהוא אחר תשרי וכדקאמר התם ה' בתשרי וה' באב מצטרפין וקמ"ל דגרנות לא מפסקי:

'''{{עוגן1|זאת}} אומרת ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו מתוך שנתו.''' כדפרישית בפנים מהיכא הוא דש"מ להא וכמבואר בפנים הכל בהא דקאמר לעיל זאת אומרת מעשר בהמה לא עשו אותו לא בחנט וכו'. ובהא דקאמר שהבכור מחוסר זמן וכו' פירשתי משום דיליף מעשר מבכור לענין שאינו מתעשר אלא עם בני שנתו וכו' ומשום דבמעשר לא כתיב ביה בגופיה שנה בשנה ולא תיקשי דהא התם אמרינן בדף נג דילפינן להא גבי מעשר מדכתיב עשר תעשר בשתי מעשרות הכתוב מדבר מעשר דגן ומעשר בהמה מה מעשר דגן מן החדש על הישן לא אף מעשר בהמה די"ל דרב הונא דהכא לית ליה האי היקשא ומשום דאתי ק"ו ומפקא ליה מהאי היקשא דאיכא ק"ו מכבשים ועזים שהן כלאים זה בזה ומתעשרין מזה על זה חדש וישן שאינן כלאים אינו דין שיתעשרו מזה על זה כדקאמר התם מעיקרא. ועיין בתוס' פ' כל פסולי המוקדשין דף לג ד"ה וב"ה הני מילי תם שכתבו דכל היכא דלא מיתוקמא היקשא כלל אי אתית למידן ק"ו וכהאי דהכא לא אמרינן אתי ק"ו ומפקא מהיקשא ואפשר דרב הונא לא ס"ל כסברת התוס' לחלק בכך ור' יונה דלקמי' דנפקא ליה גבי בכור מקרא דכתיב בגופיה כל הבכור אשר יולד וגו' וכדדייק הא כיצד וכו' וכדפרישית בפנים משום דקשי קראי אהדדי איהו ס"ל כהאי סברא דהתוס' דלא אמרינן הכא אתי ק"ו ואפקא מהיקשא והלכך לא דריש לה כדרב הונא אלא מן הדא דבבכור גופיה הוא דשמע ליה. ומיהו לפי שיטת הבבלי דפ"ק דר"ה לא קמה המסקנא כהאי דהכא דמשמע דאף בבכור תם דחזי להקרבה מונין לו שנה משעת לידתו דהא מקרא דכל הבכור דכתיב ביה תקדיש לה' אלהיך הוא דדריש הכי והתם בדף ו' גריס איבעיא להו בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד רב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם הא בבע"מ. ונראה דסוגית הבבלי לא דריש קרא דבכור כדדריש לה ר' יונה הכא הא כיצד וכדפרישית דהכא כתיב תקדיש והתם כתיב לא יקדיש ומשום דס"ל כהאי דר' ישמעאל במתני' דסוף פ"ח דערכין כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר אל תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואין אתה מקדישו הקדש מזבח:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>