עריכת הדף "מראה הפנים/שבת/ג/ג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|פגה}} שטמנה בתבן וכו'.''' כבר ביארתי לזה בפ"ק דכלאים דלפי המסקנא בבבלי דמכלתין דף קכ"ג דאיפסיקא הלכתא כוותיה דר"א בן תדאי ומטעמא דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול כ"א דוקא במת אסרו אפי' בטלטול מן הצד א"כ אף דהלכתא כוותיה דר"ש בדבר שאין מתכוין מיהו אין אנו צריכין בדין זה לאוקמתא דהכא דמוקי לר"א בן תדאי כר"ש אלא אפי' מתכוין הוא והיינו לצורך דבר המותר שצריך הוא לו מטלטלו ואפי' מיטלטל ע"י כך גם לדבר האיסור ובמה שכתבו התוס' שם דמיירי שהניתה שם ע"מ ליטלה אבל אם הניח שם לכל השבת הוי בסיס לדבר האסור כדלקמן בפ' נוטל גבי אבן שעפ"י החבית ל"ש אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור כתבתי שם שאין כן דעת הרמב"ם שהרי כתב דין דפגה בתבן בפכ"ה מהל' שבת בהל' ט"ו בסתם ולא הצריך שיהא בשוכח או במניח ע"מ ליטלה. ובהל' י"ז שם כתב לדין דאבן ע"פ החבית וכו' לחלק בין שכח למניח כמסקנת הש"ס וטעמא דמילתא בארתי דלא דמי דין דפגה בתבן וכיוצא בו לדין דאבן ע"פ החביות וכיוצא בו דאנן לא אמרינן בסיס לדבר האסור אלא במניח דבר האסור ע"ג דבר המותר ושלא לצורך דבר המותר וכעין אבן ע"פ החבית ומעות שעל הכר וכיוצא בהן דבכה"ג נעשה המותר בסיס לדבר האסור אבל לא בגוונא דפגה בתבן וכיוצא בה שהניח הפגה בתוך התבן או ע"ג לצורך כדי שתתבשל הפגה או לצורך איזה דבר משום דלא שייך כאן שיעשה בסיס לדבר האסור שהרי לצורכו הניחה שמה. ומש"ה כשצריך עכשיו ליטול לדבר המותר נוטלו ואע"פ שע"י כך ניטל גם דבר האסור עמו דוק ותשכח כי סברא נכונה היא ומוכרח מכמה מקומות לחלק בכך:

'''{{עוגן1|דרבי}} שמעון מתיר בספיחי שביעית.''' כבר נתבאר מזה במקומן בסייעתא דשמיא וע"ש:

'''{{עוגן1|תמן}} אמרין חמה מותרת וכו'.''' זהו כרב נחמן בבבלי דף ל"ט ואליבא דת"ק והאי דרבנן דהכא על כרחך א"א לפרש אלא אליבא דר' יוסי הוא דקאמרי וצ"ל דמה דמחולקין הן רבנן דתמן עם רבנן דהכא אינו אלא במה דקאמרי לחלק בין חמה לתולדות חמה דלרבנן דתמן אפי' להת"ק בחמה מותר כדקאמר התם בחמה כ"ע לא פליגי דשרי ואלו לרבנן דהכא אין להם לחלק ביניהם אלא דאם בחמה מותר גם בתולדת חמה מותר. ואם בתולדת חמה אסור גם בחמה אסור דכמו דאיכא למיגזר תולדות חמה אטו תולדות אור הכי נמי איכא למיגזר חמה אטו אור. ובהך סברא הוא דפליגי רבנן דהכא עם רבנן דתמן אם אמרינן חמה באור לא מיחלפא או דאפ"ה איכא למיגזר כדגזרינן תולדות אטו תולדות והשתא מיתפרשא סוגיא דהכא טפי בפשיטות דמעיקרא פריך לרבנן דהכא מהסיפא ולא יטמיננה וכו' דאלו רישא ל"ק לדידהו דקתני ולא יפקיענה בסודרין אלמא דתולדת חמה אסור משום דאיכא למימר דלעולם אין חילוק בין חמה לתולדת חמה אלא דאם זה מותר גם זה מותר ואם זה אסור וכו'. וכלומר דלדידן תרווייהו אסירי להת"ק והא דנקט סודרין להודיעך כחו דר' יוסי דאפי' בתולדות דאיכא סברא טפי למיגזר אטו תולדת האור אפ"ה לא גזר והלכך פריך מסיפא דאליבא דמאן קתני לה דאי ס"ד כדקאמרי רבנן דהכא דלא נקט סודרין בדברי הת"ק אלא להודיעך אליבא דר' יוסי דלא גזר אפי' תולדות אטו תולדות א"כ אמאי לא פליג נמי בסיפא ולרבנן דתמן לא קשיא הסיפא דאיכא למימר דלהכי תנא הסיפא להשמיענו דהת"ק מחלק בין חמה לתולדות החמה ודלא תטעה לפרש כסברת רבנן דהכא והלכך הדר נקט ולא יטמיננה וכו' וכהת"ק אלא אליבא דרבנן דהכא קשיא ומשני שניא היא וכו' ור' יוסי נמי מודה בהא ובזה עולה פי' הסוגיא דהכא יפה והרי זה כההיא דהתם בענין סברת רבנן דתמן אלא דהתם מדייק לה נמי אליבא דרבנן דתמן וקאמר על הסיפא וליפלוג ר' יוסי נמי בהא וכו' משום דלא נחית לסברא זו דמוכרח מכאן לחלק במאי דפליגי רבנן דהכא עם רבנן דתמן. ובחידושי הרשב"א שמביא לקצת סוגיא דהכא ולראיה ללמוד דבקמח אין בו משום חריץ ולא משום גומא. ובעיקר פי' הסוגיא לא ביאר כלום. והרי מבוארת לפניך וכדפרישית. ובענין ההיא דרשב"ג נשתנית הנוסחא התם דגריס אם מגלגלין ע"ג גג רותח ואין מגלגלין ע"ג סיד רותח ופירש"י ז"ל סיד הוא תולדת האור. ולפי הנוסחא דהכא ע"כ גג של סיד רותח היינו שנרתח מן החמה. והיינו דפריך מינה לרבנן דתמן ומוכרח לשנויי חלוקין הן על רשב"ג וזה פשוט. ובענין חמי טבריא קאמר התם דהאי מעשה טבריא רבנן מייתו להו לראיה לדבריהם דתולדת חמה הן ואסרו להן רבנן. והשיב ר' יוסי דתולדות אור הוא דחלפי אפתחא דגיהנם ולפי האי דהכא לא אצטריך להא אליבא דר' יוסי. אלא דלכ"ע תולדת חמה הן ולרבנן דהכא סברת ר' יוסי כסברת אנשי טבריה בעצמן הוא וכדפרישית:

'''{{עוגן1|התיר}} עצה שבים.''' מדנקט שבים היה נראה כדפרישית בפנים. אבל בבבלי עירובין דף פ"ז דקחשיב ג' דברים שהתיר ר' חנניה בן עקביא גריס וטומנין בעצה מאי הוא דתניא השכים להביא פסולת אם בשביל שיש עליו טל בכי יותן ואם בשביל שלא יבטל ממלאכתו אינו בכי יותן. ולפ"ז צ"ל הא דנקט הכא עצה שבים ג"כ כעין זה ושבאו על העצה והיא פסולת של קטנית מים ושלא במתכוין ולא ניחא ליה. והלכך נקט שבים כלומר שנפלו מאליהן לתוך המים והתיר שלא יוכשרו לקבל טומאה:

'''{{עוגן1|שואלין}} הלכות המרחץ בבית המרחץ וכו'.''' הכא פלוגתא דתנאי היא וכדאמר לקמן אשכח תני אין שואלין. ובבבלי דף מ' קאמר בפשיטות דהכל אסור כ"א לאפרושי מאיסורא מותר. והיינו אפי' בשארי הלכות שאינן מהלכות המרחץ או בבית הכסא מותר לאפרושי מאיסורא וכדכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' ק"ש בהל' ה' ואם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית המרחץ ובבית הכסא מפריש וכו'. והרשב"א ז"ל בחידושיו כתב בירושלמי התירו אפי' לשאול הלכות המרחץ בבית המרחץ והביא להאי כהדא רשב"א עאל מסחי עם ר"מ וכו' אשכח תני שואלין הלכות המרחץ וכו' עכ"ל שם בהגי'. והגי' שלפנינו אשכח תני אין שואלין. ובהא לא אכפת לן מידי דהא מיהת משמע מהסוגיא דלאו למסקנא איתמר שואלין אלא דפליגי בה וכדפריך ולא כן שמואל שאיל לרב וכו' וכבר ביארתי בזה בפ"ג דע"ז בהלכה ד' דמה שהביא הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל שכתב דמסתברא דגמרא דילן לא שרי אלא לאפרושי מאיסורא ומעשה דר"מ נמי לאו הכי הוה כדמייתי לה בסמוך אלא כדקאמר הכא בקש להדיח לו וכו' עכ"ל. וכ"כ הב"י בסי' כ"ה בשם א"ח שהביא כך בשם הרמב"ן ע"ש וי"ל דאי משום הכי אפשר לפרש לפי נוסחא דכאן נמי בכעין זהו מהו לקנח מהו להדיח שביקש לעשות כך. וא"כ הא דהשיבו אסור לאפרושי מאיסורא הוא דהוי'. ודפריך עלה מהא דשמואל וכו' ומשום דשאלו במקום האסור כדמוכח מתשובת רב שהשיב וא"ל ואסור דאמרית לך אסור וא"כ אמאי לא השיב לו לר"מ לרשב"א נמי הכי בשאלה הראשונה אסור ואסור דאמרת לך אסור וממילא לא היה שואל עוד שאלה השנייה והיה מונע מעצמו מלעשות כן שהרי נסתפק לו כמבואר בפנים. ועל זה משני אשכח תנאי וכו'. ואיכא תנא דס"ל שואלין. ולפ"ז אי משום מעשה דר"מ לא הוו פליגי הסוגיות דהיינו הך כדלעיל ולסברה דרב לא פליגי נמי לדינא דאיכא למימר דהיינו נמי טעמא דר"מ שהשיבו משום דלאפרושי מאיסורא הוה אלא דדיוקא ואוקמתא דהסוגיות לא דמיין אהדדי דהכא משמע דלא מחלקינן בין אפרושי מאיסורא או לא אליבא דר"מ מדמוקי מילתיה כתנאי ודייק הכי מדלא השיב ר"מ לרשב"א כמו דהשיב רב לשמואל וכדפרישית. אבל ש"ס דילן לא דייק ליה להא משום דאיכא למימר דר"מ סמך עצמו על תלמידו שלא ילמד ממנו למקום אחר ולהשיב בבית המרחץ דידע הוא דאפרושי מאיסורא הוא מותר בדוקא. ודע דהר"ן ז"ל פי' לתשובת רב ואסור דאמרית לך אסור כלומר דאלו שאלתני על כך במקום המטונף היה אסור לי לאמרו עכ"ד וזה דוחק גדול. ועוד דמהיכי תיתי ישאל אותו לדין אחר במקום המטונף לשיצטרך לומר לו כן אלא דעיקרא דמלתא הכי הוא דשמואל היה סבור שאפשר שמותר לענות אמן במקום המטונף וכהאי דאמרינן בריש מכלתין דף י' שרי למימר הימנותא בבית הכסא וא"כ אף בעניית אמן נסתפק לו די"ל דהימנותא ואמן חדא הוא והשיב לו רב דשאני אמן דשם הוא ואסור והוסיף וא"ל ואסור דאמרת לך אסור וכלומר ואני השבתי לך משום דלאפרושי מאיסורא הוא. וללמדו זה לחלק בהכי ודייקא לישנא דאמרית לך אסור כדפרישית ומשמע ששאלו עכשיו במקום האסור וכדאמרן. והשתא מילתא דרב דהכא אזלא כמסקנת הש"ס דילן ונלמד מכאן דאם לאפרושי מאיסורא מותר להשיב בבית המרחץ ובבית הכסא בכל הדינים ואף דאינם מהלכות מרחץ וכה"ג וכדברי הרמב"ם הנ"ל:

'''{{עוגן1|הוי}} רב דהוא אמר מרחץ וכו'.''' וכן גריס בבבלי דף מ' בהדיא דרב מתיר לרחוץ כל גופו אבר אבר ושמואל אוסר לרחוץ גופו אפי' בכה"ג ופניו ידיו ורגליו מותר. ופסקו הפוסקים כשמואל בחמין שהוחמו מע"ש משום דקאמר התם תניא כוותיה דשמואל וכך הוא הדין בחמין שהוחמו ביו"ט כדפסק הרמב"ם בהל' שבת פ' כ"ב בהל' כ' ובהל' י"ט פ"א בהל' ט"ז ומשום דהכא מדמי להו אהדדי אבל בחמין שהוחמו מעיו"ט רוחץ בהן כל גופו ביו"ט שלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד:

'''{{עוגן1|מולייר}} הגרוף וכו'.''' רש"י ז"ל פי' במתני' טעמא דהיתרא במוליאר לפי שאילו מוסיף הבל ואנטיכי אין שותין ממנה הואיל ודופנה חם מאוד ומוסיף הבל במים ואע"פ שגרופה מן הגחלים. והתוס' הקשו על זה דלא שייך למיגזר במוסיף הבל אלא בהטמנה וכו' ואי להחזיר תנן וכו' ונראה כפי' הר"ר פורח מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינן כ"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגים לתוכו אבל אנטיכי אע"פ שהיא גרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בה הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירושלמי עכ"ל. ואין מכאן יותר משמעות לפי' זה דלענין היתר ואיסור מזיגה נשנית ממה שמשמע מהסוגיא דהבבלי בדף מ"א דאיתמר על האי מתני' דמפרש התם ה"ד מוליאר וכו' רב נחמן בר יצחק אמר בי דודי וכו' תניא כוותיה דרב נחמן אנטיכי אעפ"י שגרופה וקטומה אין שותין הימנה מפני שנחושתה מחממתה וכה"ג ממש אמרו הכא מפני שהיא מתחממת מכתליה ולא עוד אלא שנראה מכאן יותר משמעות לפירש"י דלישנא מפני שהיא מתחממת משמע שהיא מוספת חמימות עוד חמימות מאליה מחמת כתליה. ומאין לנו לומר דלענין מזיגה ממים חמין שממנה נאמרה תו קשיא לי על פי' הר"ר פורת דעיקרא דמילתיה מיפרכא דהא אנן תנינן בברייתא הובאה לקמן וכן התם בדף מ"ב נותן אדם חמין לתוך צונן ולכ"ע שרי הא וכי מחלקינן הכא בין חמין שבאו מתוך כלי שהוחמו ביותר או לא ומפני כך עלתה על דעתי לומר דאפשר דהיינו טעמא דהרמב"ם השמיט דינא דהאי מתני' ולא זכר ממנה כלל שהיה נראה לו לפרש כפי הר"ר פורת וא"כ לאו דהילכתא היא דמשמע מהסוגיא דלקמן דהתם בנזכר דהך ברייתא דנותנין חמין וכו' היא אליבא דהלכתא. ולב"ה אפי' צונן לתוך החמין מותר ובלבד שלא יהיו בכלי ראשון כמו שיתבאר בדבור דלקמן. שוב ראיתי בחידושי הרשב"א שהקשה קושיא זו בשם רבו מה"ר יונה ז"ל מהאי דנותנין חמין לתוך צונן ופי' שם פי' אחר. והרשב"א פלפל על זה באורך ופי' פי' אחר וכן להאי דהכא ונוטה יותר לפירש"י ז"ל דטעמא דאנטיכי ומוליאר שאינו גרוף דמוסיף הבל הוא והוי כטומן וכך נראה מלישנא דר' שיין וע"ש ולכל הפירושים יש ליתן טעם למאי דהשמיט הרמב"ם ולא זכר כלל מהאי דינא דמתני' דאי טעמא משום דמוסיף הבל כנראה לכאורה מסוגיא דהכא הי' קשה כקושית התוס' דלא שייך זה אלא בהטמנה ולא רצה להסכים לסברת הרשב"א דהוי כטומן דלא דברו בפרקין מענין הטמנה עד פרק דלקמן. ואי כפי' הר"ר פורת קשה כדלעיל. והרי"ף ז"ל הביא להמתני' וכפירושא דרב נחמן באנטיכי ותניא כוותיה ואפשר שהיה מפרש לה כפירש"י והיה נוטה לסברא זו דמיחזי כהטמנה ואין להאריך:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>