עריכת הדף "מראה הפנים/כלאים/ג/ג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|אורך}} ששה טפחים ורוחב מלואו.''' הרמב"ם ז"ל פי' ורוחב מלואו רחבו כעמקו כדפרישית בפנים וכ"כ בחיבורו בפי"ג בהלכה י"ב וכתב הראב"ד ז"ל על זה לא מצאתי שיעור עמקו בשום מקום וכו' והר"ש ז"ל פי' רחבו ששה טפחים כארכו והנה דברי הרמב"ם מוכרחין הן מהסוגיא בלי שום טענה על דבריו דהא קאמר מה אמר ר' ישמעאל ברוחב ופשיט לה במכ"ש מדר"ע דאית ליה נמי רחבו כמלואו דהא ר' ישמעאל מחמיר טפי ואי ס"ד דמפרשינן רחבו כמלואו היינו כארכו היכי מצינן לפרושי כה"ג אליבא דר' ישמעאל הא איהו ס"ל דהאורך צריך שיהא מפולש מראש השדה ועד ראשו ואם הרוחב נמי כן היכן היא השדה ירק הרי כל השדה היא מפולשת והא ע"כ נמי לא מצית אמרת דה"ק דר' ישמעאל ס"ל נמי דרוחב התלם ששה טפחים הוא כר"ע דהיכן מצינו דקאמר רבי עקיבא בהדיא הכי אי מדקאמר כמלואו אם כן הגע עצמך דלמאי דפשיט דר' ישמעאל אית ליה נמי כמלואו היינו לסברא דידיה וא"כ אין לפרש כמלואו דר"ע אלא על עמקו ופשוט לה שפיר דלר' ישמעאל דמחמיר ובעי אורך התלם מפולש על כל פני השדה צריך ג"כ שבכל האורך יהיה רחבו כעמקו ואם ירצה עוד בעל הדין לחלוק על הוכחה זו ויאמר דאפ"ה מצינו לפרש דפשיט לה דר' ישמעאל ס"ל דהרוחב ו"ט מק"ו מדר"ע דס"ל הכי ברחב דסתם מלואו דקאמר היינו כארכו נלך ונביא הוכחה אחרת מהסוגיא מהא דלקמן ויראה שאין להשיב עליה כלום דהא לקמן בצריכותא דעביד הש"ס בפלוגתא דר' יודה ורבנן וקאמר תנינן הכא דרבי יודה ותנינן תמן וכו' מה אם רבי יהודה דהוא מחמיר הכא וכו' וכדפרישית בפנים והשתא אי ס"ד דבין לר"ע ובין לרבי ישמעאל הרוחב התלם ו"ט הוא א"כ ר' יודה מיקל הוא הכא דקאמר דלא בעינן אלא שיהא רחב כמלא רוחב הפרסה והוא טפח כדמפרש לה רב הונא וא"כ איה החומרא דר' יודה בדינא דמתני' הניחא אי מפרשיין כמלואו היינו כעמקו שפיר משכחת לה חומרא אליבא דר' יודה וקולא אליבא דר' ישמעאל ור"ע היכא דעומק התלם פחות מטפח הוא ולר' יהודה בעינן לעולם רחב טפח וכמו שבארתי בפנים בזה והוכחה זו ודאי אין עליה חשובה דלא משבחת לה בשום פנים חומרא לר' יהודה הבא אא"כ תפרש כמלואו דר"ע היינו כעמקו ומזה נדע דג"כ אין לפרש כפי' הראב"ד שרצה לומר כמלואו היינו כמלא עול השרוני וכך פי' לרורב כמלואו דתני בתוספתא והרי לעיל בפ"ב בהלכה ו' פירשו בהסוגיא שם דהוא שתי אמות וא"כ ר' יהודה דהכא לקולא הוא והרי לך ראיה מבוארת ומוחלטת לדעת הרמב"ם ז"ל בזה וממילא מרווח לן שמעתתא בכל חילוקי דינים היוצאין מזה בדין התלם המוזכר להפסק בכלאים במיני זרעים ששיעורו אורך ששה טפחים והרחב לפי עומק החפירה ובזה יובנו כל הדיניים עם כל השייך לזה וכמה שהבאתי. בדיבור דלעיל ובריש הלכה דלעיל בס"ד:

'''{{עוגן1|ובלבד}} שלשה בתוך ששה.''' פירשתי בפנים כפי היראה דר' זעירא פליג על דר' יוחנן וס"ל דהרחק ג"ט בעינן ומיהו טפי ניחא לפרש איפכא דר' זעירא אינו חולק על דר' יוחנן אלא כמפרש דבריו ומשום דר' יוחין סתמא קאמר ובלבד שיהו שתי שורות החיצונות נידונות כערוגה ולעיל בפ"ב בהלכה י' פליגי אמוראי אליבא דר' יוחנן היכי ס"ל אי בהרחק טפח ומחצה סגי אי דג"ט בעינן כמבואר שם ולפיכך פי' ר"ז דה"ק ובלבד ג' זרעונין בתוך ו"ט כלומר לאפוקי מהאי מ"ד דלעיל דקאמר אליבא דר' יוחנן א' מכאן וא' מכאן וא' באמצע דהיינו בהרחק ג"ט דוקא כמו שתראה שם דהא הוא דאיכא בינייהו להא דקאמר התם איתפלגון וכו' ומ"ד שלשה בתוך ו' היינו דא"צ לדקדק שיהא דוקא א' מכאן בתחלת רוחב הששה וכו' והיינו נמי דברי ר"ז דהכא ועיי"ש בד"ה חד אמר אפי' ג' לתוך ששה ויובן לך הכל וזכרתי מזה בריש שמעתתא דערוגה בחילוק השיטות בענין שיעור ההרחק בין המינין בערוגה ובגוונא דכיוצא בה כדמיירי הכא וכן התם הוא פלוגתא דאמוראי שם והמסקנא כמ"ד דטפח ומחצה סגי כדמוכרח ממקומו וכדמוכרח מסוגיא דערוגה מהאי פלוגתא דר"י ור"ל וכבר מבואר הוא הכל שם בס"ד:

'''{{עוגן1|תנינן}} הכא דר' יודה ותנינן תמן.''' עי' לעיל בד"ה ארך ששה טפחים ורחב מלואו מה שנתבאר מזה ונלמד פירוש הנכון דמלואו:

תלם א' על פני כולה מהו היינו שהעמיק התלם על פני סביביתיה של הערוגה לד' רוחותיה וכו' כדכתבו שם לעיל ועלה קאמר רב אשי אין עירובו מבטל את השורה ואיתיביה רבינא לרב אשי ממתני' הנוטע שתי שורות וכו' וכמו שפירשו שם לפי סברא הנזכרת ומכלל דבריהם פירשו ג"כ למתני' דלקמן נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת כו' דבדוקא נקט קישות ודלעת ולא מין אחר כמבואר מדבריהם אבל פירושם זה אינו מוכרח כלל מהסוגיא דהתם חדא דלישנא דהפקיע תלם על פני כולה לא משמע דבסביבותיה קאמר אלא כפירש"י ז"ל שם מרוח זה לרוח שכנגדו דרך זרע האמצעי והיינו על פני כולה והקושיא ממתני' דידן משום דמשמע דערבוב שורה אחת הוי ערבוב כדקתני בסיפא ומשני שאני הכא דאיכא שראכא. שמינין הללו העלין ארוכין ומתפשטות הרבה ועוד דלפי' התוס' ע"כ דבעינן למימר דהאי מתני' נוטע אדם קישות ודלעת וכו' בדוקא מיתניא וזהו תימא לפרש כן דאם נטיית העלין לכאן ולכאן מהני גבי קשואין ודלועין אמאי לא תהני גם בפול המצרי עם הקישואין והרי גם בשארי מיני ירקות מהני נטייה לכאן ולכאן וא"צ שיעור הרחק וכדאמרי' התם לעיל אהא דשמואל והכי קיי"ל דלא פליגי רב ושמואל שם אלא באוקמתא דמתני' דערוגה דרב מוקי לה בערוגה בין החורבה ושמואל מוקי לה אף בערוגה בין הערוגות ובנוטה העלין של זו לכאן ושל זו לכאן כדפסק הרמב"ם בפ"ד בדין הערוגה כרב וכשמואל דלדינא ל"פ במידי וזהו כפירושו בהא דקאמר בנוטה שורה לכאן וכו' ורש"י פי' שם בזה לפי שיטתו דלעיל ולהרמב"ם מתפרש זה כדאמרן וכמבואר לעיל לשיטתו בדין הערוגה ולעיין פירושא דמתני' דערוגה הוה ניחא ליה טפי לפרש לפי אוקימתא דרב משום דמתני' סתמא קתני וזורע לתוכה וכו' ולא איירי כלל בהתירא בהתירא דנטיית העלין וא"כ בערוגה בין החורבה שנו שמעינן מיהת דנטיית העלין לכאן ולכאן בכל מיני ירקות מהני ומתני' דלקמן דקתני קישות ודלעת לרבותא קתני דאפילו במינים הללו שהעלין שלהן ארוכין הרבה ומסתבכין ביותר אפ"ה מהני נטיית העלין לכאן ולכאן ומכ"ש בשאר המינין וכמו שביאר הרמב"ם בדין הזה בפ' הנזכר בהל' ה' שכתב מותר לנטוע שני מינין בתוך גומא אחת ואפי' קישות ודלעת והוא שיהא מין זה נוטה מעל שפת הגומא לכאן וכו' וא"כ לא סמיך כלל אסוגיא דהכא דלא מיתפרשא אלא לפי סברת התוס' וכפירושה במתני' דלקמן והוא ז"ל מפרשה כמבואר וסמיך אסוגיא דהתם גם בענין פירושא דהאי מתני' וכמבואר הכל ממה שאמריו:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>