עריכת הדף "
מראה הפנים/גיטין/ג/ג
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> אם מצאו על אחר כשר ואם לאו פסול בבבלי רמי אמתני' דב"מ ומשני רבה דמתני' דהכא מיירי במקום שהשיירו' מצויות והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת כו' ר' זירא רמי מתני' אברייתא כו' ומשני כאן במקום שהשיירות מצויות כאן במקום שאין השיירות מצויות איכא דאמרי והוא שחוזקו והיינו דרבה ואיכא דאמרי אף על גב דלא הוחזקו ופליגא דרבה ופסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל כלישנא בתרא דר' זעירא לחומרא וכתב הרא"ש ז"ל ויראה דכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין השיירות מצויות דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם אפי' במקום שאין השיירות מצויות ממה שנחוש שבא אחר מעיר אחרת ועבר דרך שם ואפי' במקום שהשיירות מצויות עכ"ל אבל אין דעת הרשב"א ז"ל כן שכתב כל שהוחזק אחד כשמו במקום שאין השיירות מצויות לא חיישינן ליה משום דלנפילה דחד לא חיישינן והיינו טעמא דרבה דס"ל דוקא במקום שהשיירות מצויות נמי בעינן משום שאין הכל תלוי אלא בנפילה דרבים ולפיכך האי לישנא בתרא דר"ז פליגא עליה דכיון שכן כל שנמצא במקום שהשיירות מצויות אנו חוששין ליוסף בן שמעון טובא מפני שהשיירות מביאין גיטין של יוסף בן שמעון טובא ולנפילה דרבים חיישינן ואע"ג דלא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון באותה העיר זהו תוכן דבריו ז"ל וכן כתב לקמן לשיטת הסובירים לפרש דברי הרי"ף דס"ל דמקום שאין השיירות מצויות והוחזקו הוי כמקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו ושקולין הן והקשה הוא ז"ל תמה על עצמך ר' זירא מ"ש דנקט כאן במקום שהשיירות מצויות כו' ליפלוג נמי בין הוחזקו ללא הוחזקו ע"כ וקושיא זו ל"ק לשיטת הרא"ש ז"ל דס"ל דהוחזקו חמיר וי"ל ר"ז רבותא קמ"ל ועיין לקמן בד"ה עבר עכו"ם שכתבתי להכריח דשיטת הרמב"ם ז"ל אתיא כשיטת הרא"ש ז"ל בזה: '''{{עוגן1|מצאו}} בחפיסה או בדלוסקמא אם מכירו כשר.''' כתב הר"ן ז"ל שיש בכלי סימן והוא שלו אם מכירו גם לגט כשר אבל בלא תפיסה אם מכירו לא דלא סמכינן אטביעו' עינא אלא לצורבא מרבנן כך כתב רש"י ז"ל (ובפי' רש"י שלפנינו לא נמצא כן אלא או או קתני כדפרישית במתני') וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה"ג ולא מיחוור דכיון שיש לו סימן בחפיסה למה צריך שיכיר הגט דהא קי"ל דחמור בסימני אוכף מהדרינן ועוד דודאי כולהו אינשי קים להו בטביעות עינא ועדיף טפי מסימנא דהא קטלינן ביה ומשום טביעות עינא דקלא נמי מותרין בנשותיהן בלילה כדאיתא פ' גיד הנשה וכי אמרינן בגמרא דוקא צורבא מרבנן אבל אינש דעלמא לא לאו משום דעם הארץ לא קים ליה בטביעות עינא אלא משום דכיון שמצאוהו אחרים והוא בידינו חיישינן שמא משקר הוא משום הפסד שכרו והיינו טעמא נמי גבי מציאה דלא מהדרינן אלא לצורבא מרבנן בטביעות עינא אבל הכא שהוא עצמו מצא למאי ניחוש לה אלא ודאי תנא תרתי קאמר מצאו בחפיסה ויש לו סימן בה או שמכירו לגט בטביעות עינא כשר עכ"ל ועיין ביבמות פ' האשה בתרא הלכה ג' במראה ד"ה שנייא שכתבתי שם טעם לדעת הרמב"ם דס"ל דלא סמכינן אזימן דחפיסה דחיישינן לשאלה ואע"ג בפי"ג מהל' גירושין פסק כלישנא בתרא דיבמות שם דסימנין דרבנן לענין איסורא ולא סמכינן עלייהו כ"א דוקא בסימנין מובהקין ביותר דהני לכ"ע דאורייתא הוו כאשר ביארתי שם ולהך לישנא לא מוכחא מידי דחיישינן לשאלה דלא אמר התם חיישינן אלא להך לישנא דאמר רבא סימנין דאורייתא כמבואר בגמרא שם מ"מ ס"ל להרמב"ם דלעולם האי חששא איכא ולענין איסורא אזלינן לחומרא אלא דלא הוכרח הש"ס לאתויי להאי טעמא דחיישינן לשאלה כי אם למ"ד סימנין דאורייתא לפרש מחני' דהתם דקתני אע"פ שיש סימנין בכליו ומכאן יש סעד לדברי הב"י בסי' י"ז שכתב לדעת הרמב"ם דס"ל דחיישינן לשאלה ואם שאינו נמצא מבואר בדבריו ז"ל כפי שנתבאר שם בדברי ע"ש: '''{{עוגן1|עבר}} עכו"ם.''' עיין בפ' האשה בתרא הלכה ו' שכתבתי שם דעיקר הבעיא אליבא דר' יוחנן דאמר כל שלא עבר שם ברייה ואם עבר אחד חיישינן והילכך בעי למאי הוא דחיישינן אי לנפילה שמא נפל גט זה מאדם העובר דס"ל דאפי' לנפילה דחד חיישינן וא"כ בעבר עכו"ם ליכא למיחש למידי דלאו בר הבאה בגט הוא או דילמא לנפילה דחד לא חיישינן שמא נפל גט זה מזה העובר עכשיו וזה מצאו דהאי חששא רחוקה היא והכא חוששין שמא נדרס גט שאבד זה ברגל העובר וזה גט אחר הוא שנפל מכבר וא"כ אפי' בעבר עכו"ם חוששין ועוד נ"מ איכא דאי נימא חוששין לנפילה דחד לא צריך לאוקמי המתני' בשיירות מצויות אלא בהוחזקו שני יוסף בן שמעון כי היכי דלא תיקשי אמתני דב"מ ואם אמרינן דטעמא שמא נדרס אבל לנפילה דחד לא חיישינן א"כ ע"כ צריך לאוקמי המתני' אליבא דר' יוחנן במקום שהשיירות מצויות ואע"ג דלא הוחזקו כלישנא בתרא דר' זעירא כמ"ש לעיל לשיטת הרשב"א. והשתא למאי דמדחי הכא הא דאכשרון בהאי סירקא דילמא סימן הוה ליה ביה לאבא בר בר חנה אבל בעלמא עבר עכו"ם נמי פסול דחשש דריסה איכא אבל לנפילה דחד איכא למימר דלא חיישינן ומתני' במקום שהשיירות מצויות ואע"ג דלא הוחזקו ואפי' שלא מצאו אדם ששמו כשמו כדקאמר הכא משום חומר עריות וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל לפרש כן סוגיא דהכא וע"ש שהכריח לטעמא שמא נדרס מכח קושיא שהקשה על דאמרו בגמרא איזהו לאלתר כו' שלא עבר אדם שם ויש אומרים שלא שהא אדם שם וז"ל תימא בין לרבה בין לר"ז דאוקמי מתני' במקום שהשיירות מצויות מאי איפכת לן בין עבר או שהא אדם שם אחר שנפל גט מיד זה שהרי אין הכל הולך אלא אחר השיירות שכבר עברו לומר כיון שמקום זה הוא מעבר רבים חוששין שמא גט זה שנמצא מאחד מעוברי דרכים נפל וגיטו של זה לא נודע מקומו וא"כ אי אזלינן בתר השיירות שכבר עברו אפי' לא שהא ולא עבר אדם שם נחוש לו ואי משום חשש נפילה של זה שעבר שם או שהא שם נמצאת אומר דלנפילה דחד חיישינן ואפי' במקום שאין השיירות מצויות נחוש עכ"ל. הקושיא ומכח זה הכריח שם דחיישינן שמא נדרס ונדחף הגט ברגלי העובר וגט זה שנמצא מן השיירא שעברה שם כו' וכל זה הוא לשיטתו ז"ל דס"ל היכא דהוחזקו ולא שכיחי שיירתא לא חיישינן אבל לשיטת הרא"ש ז"ל שהבאתי לעיל לק"מ דההיא בריית איזהו לאלתר כו' לא מיירי' במקום שהשיירות מצויות אלא הני תנאי בהוחזק לבד הוא דמוקמי למתני' ואפי' לנפילה דחד חיישינן דלא אשכחן מאן דס"ל לחלק בין נפילה דרבים לנפילה דחד אלא אביי בפ' גט פשוט דף קע"ב גבי ההוא שטרא דהוה כתוב ביה אני פלוני בר פלוני לויתי ממך מנה אבל רבא לא מחלק התם ואע"ג דשמעינן לרבא שם דלא חייש כלל לנפילה היינו לענין ממונא אבל לאיסורא חיישינן והגע עצמך דע"כ לרבא צריך לחלק כן דהא שמעינן מסוגיא דשמעתין דחיישינן לנפילה ואפי' אי מוקמית אליביה לשנויי רומיא דמתני' הכא כלישנא קמא דר' זירא עכ"פ לנפילה דרבים חיישינן והתם קאמר דלא חיישינן אפי' לנפילה דרבים אלא ודאי לענין איסורא שאני וכי היכי דלממונא לא חייש כלל לענין איסורא חייש אפי' לנפילה דחד דלדידיה אין חילוק בין נפילה דחד לנפילה דרבים והילכתא כוותיה דרבא לגביה דאביי. ועוד היותר נראה לומר דהני תנאי פליגי באוקימתא דמתני' דמ"ד כל שלא עבר אדם שם מוקי למתני' בהוחזקו ולא שכיחי דכיון שהוחזק באותה העיר אחר כשמו חיישינן שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם וממנו נפל ואע"ג דלא שהה ומ"ד שלא שהה מוקי למתני' במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו הילכך בהעברה בעלמא לא חיישינן למידי דבכי הא לא שייך למיחש שמא נפל ממנו גט זה ונזדמן שהוא כשם הגט שאבד דחששא רחוקה היא הואיל ולא הוחזק שם אחר באותה העיר (וכעין שיטת הרא"ש ז"ל) אלא דס"ל להאי מ"ד דחוששין אנו שמא נדרס ונדחף גט האבד וגט זה הנמצא הוא מכבר הואיל והשיירות מצויות ודוקא אם שהא חיישינן דאיכא תרתי שמא נדחף שלא מדעת ושמא בשהיותו הרגיש בגט ומצאו ונטלו בידו והלך לו וכעין סברא זו כתב הרשב"א ז"ל לשיטתו אלא דהוא ז"ל מפרש דהני תנאי פליגי בהא דמר חייש שמא נדרס אף בהעברה ומר לא חייש אלא בשהא הואיל ואיכא תרתי ולמאי דמפרשינן לא פליגי לדינא מידי אלא באוקימתא דמתני' פליגי דבהוחזקו איכא חשש נפילה ואפי' בהעברה בעלמא חוששין אבל בלא הוחזקו אלא דשכיחי ליכא חששא דנפילה כדאמרן כ"א חששא דנדרס איכא ודוקא בששהא דאיכא תרתי א"נ דחששא דנדרס ונדחף גופא לא חיישינן אא"כ שהא שם אבל לא בהעברה בעלמא ומתוך מ"ש יתבאר לנו דעת הרמב"ם ז"ל בזה שכתב בפ"ג הל' ט' אבד במקום שהשיירות מצויות אם מצאו מיד ועדיין לא שהא אדם שם מן העוברים הרי הוא בחזקתו הוחזק באותו המקום איש א' ששמו כשמו שבגט חוששין שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הואיל ועבר אדם שם ואע"פ שלא שהה ע"כ והראב"ד והרשב"א ז"ל השיגו עליו דמאי שנא במקום שהשיירות מצויות להוחזקו ולמה כתב בזה שלא שהה ובזה חשש אם עבר אע"פ שלא שהה והה"מ ז"ל מיישב שם דבריו דהא דקאמר הוחזק באותו מקום אשיירות מצויות קאי ומשום דאיכא תרתי לריעותא חוששין בעבר אעפ"י שלא שהה וע"ש ולע"ד אינו מן הצורך לדחוק כ"כ בדברי הרמב"ם ז"ל אלא הא דכתב הוחזק כו' חלוקה אחרת היא דבכה"ג חוששין אם עבר אע"פ שלא שהה אע"ג דלא שכיחי שיירות אבל במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו אין חוששין אא"כ שהה ומהטעמים שביארתי ודבריו נמשכין אחר דברי הרי"ף ז"ל שכתב ראינו לגאון שפסק הלכה שלא שהה אדם שם ומסתברא לן בכי האי מילתא דאיסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון חיישינן שמא ממנו נפל וצריכין אנו לסימן מובהק כו' ע"כ הרי שלא פסק כמ"ד אם עבר אלא בהוחזקו אבל במקום שהשיירות מצויות ולא הוחזקו לא והר"ן ז"ל מיישב דבריו שם לחד שיטתא כמ"ש הה"מ ז"ל לדעת הרמב"ם ולענ"ד נ"ל כמ"ש דהיא ז"ל מפרש דהני תנאי לא פליגי לדינא אלא לפי אוקימתא דמתני' (ועוד דלא הוי ליה לפסוק כרבה ב"ב חנה שם נגד רב יהודה אמר שמואל דהוא בתראה אלא ודאי כדאמרן). ודע דהטור בסי' קל"ב כתב וז"ל וכן אם ראה שעבר אדם שם פסול אפי' לא שכיחי שיירות ולא הוחזקו שני יוסף ב"ש ואפי' היה עכו"ם שעבר שם וכתב הב"י ע"ז ובשיעור לאלתר כתב ג"כ כשיטת הרא"ש דהוי שלא עבר אדם שם ולא חילק בין השיירות מצויות לשאינן מצויות ולא בין הוחזקו ללא הוחזקו ע"כ וכן נמשך אח"ז בש"ע שם ותימה רבתי איכא הכא שהרי הרא"ש ז"ל לא כתב שם אלא שיטת רב אלפס ז"ל כמ"ש לעיל ולא מצינו לחד מ"ד דס"ל הכי אח"ז מצאתי להב"ח שהקשה כן ופי' שם בדוחק דברי הטור כפי שיטת הרא"ש וע"ש ולענ"ד ט"ס הוא וצ"ל אלא הוחזקו כו' וכדסיים שם הטור והיכא שלא הוחזקו שני יוסף ב"ש ולא שכיחי שיירות מחזירין אותו בלא סי' אפי' שהא כדי שיעבור אדם שם: '''{{עוגן1|תני}} בר קפרא אפי' הניחו בן מאה שנה.''' בבבלי דף כ"ח אמר רבא ל"ש אלא זקן שלא הגיע לגבורות אבל זקן שהגיע לגבורות לא איתיבי' אביי המביא גט והניחו זקן בן מאה שנה (כך היא גי' הרשב"א ז"ל ובספרים שלפנינו אפי' בן מאה שנה נותנו לה בחזקת שהוא קיים תיובתא ואב"א כיוו דאיפליג איפליג ופי' רש"י ז"ל אפליג ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות אבל בן שמונים ואחת או יותר עד תשעים קרוב למות הוא נראה שהוא ז"ל מפרש הא דקאמר בן מאה לאו דוקא דכאלו מת נחשב הוא אלא מבן תשעים עד מאה כיון דאיפלג אפליג ולפיכך פי' עד תשעים קרוב למות הוא וכן משמע מהב"י סי' קמ"א שכתב על דברי רמ"ה שהביא הטור שם ודוקא בזקן שהוא פחות מבן פ' או מבן ק' שנים ולמעלה אבל מבן פ' עד בן ק' לא. וז"ל והרמ"ה רצה לחוש לכתחילה למימרא דרבא וכשינוייא דאב"א ומפרש בן פ' ובן ק' כפשוטה ושלא כדברי רש"י עכ"ל. והרשב"א ז"ל פסק כאביי דלא סמכינן אהאי שינוייא והביא ראיה מדקאמר הכא אפילו הניחו בן מאה שנה משמע דטעמא לאו משום דאיפלוג דא"כ מאי אפילו אדרבה כשהגיע למאה טפי עדיף עכ"ל (ולגי' רש"י ז"ל ולפירושו דגריס בגמרא אפילו ה"ק מבן פ' עד צ' חוששין ומני עד ק' כיון דאיפלג איפלג והיינו אפילו) וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מה"ג הלכה כ"ח שכתב הניחו זקן סתם ולא חילק כלום: '''{{עוגן1|תמן}} משעה ראשונה כו'.''' הכי משני רבא בבבלי שם ומסיק דשמא מת לא חיישינן ושמא ימות תנאי היא דר"מ לא חייש ור' יהודה חייש והלכה כר"י וכן פסק הרמב"ם ז"ל בריש פ"ט מהל' תרומות: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה
(
עריכה
)
תבנית:הלכה הבאה
(
עריכה
)
תבנית:הלכה קודמת
(
עריכה
)
תבנית:ויקיטקסט ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:ירושלמי וילנא
(
עריכה
)
תבנית:ירושלמי וילנא/גיטין
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מונחון
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון/מראה הפנים
(
עריכה
)
תבנית:ספריא ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל ירושלמי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:על התורה ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:קידוד
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע ירושלמי
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשים כללי
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: ירושלמי ומפרשיו
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף