עריכת הדף "לב שמח/שורש/ד"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''השרש הרביעי ''' כתב הרב שאין למנות הצוויים שכוללים התורה כולה וכו' ר"ל לא תקשה את לבבך מלקיים כל מה שצויתיך עכ"ל: 

'''והרמב"ן ''' כתב כי אותן שהן כלל למניעת המצות כלם קדושים תהיו ושמרתם את מצותי ושמרתם את כל המצוה אלו ודומיהן לא מנאן בה"ג וכו' וכן ר' ישמעאל שדרש שם כשאתם קדושים אתם שלי הבטחה מיעודי תורה היא עכ"ל: 

'''אמר ''' הצעיר לפי דרכו זה היה לו למנות עוד ג"כ והתקדשתם והייתם קדושים הכתוב גבי אוב וידעוני סוף פרשת קדושים כמו שמנה והתקדשתם והייתם קדושים דגבי שרצים בפרשת שמיני ותהיה זאת ג"כ מצוה מיוחדת לפרוש מאוב כמו שלדעתו יש מצוה מיוחדת לפרוש מאכילת שרצים. אבל אלו כלם לדעת הרב אינה מצוה מיוחדת ולא תוספת מצוה אלא דבר נמשך מהמצוה עצמה ואין בם אלא מצוה אחת לבדה, והראיה הגמורה לדעתו זה כי אחר שאמר בענין אוב וידעוני והתקדשתם והייתם קדושים סמך אליו ושמרתם את כל חקותי ועשיתם אותם אני ה' מקדשכם, אמר מקדשכם אחר כל חקותי לרמוז כי בכל חקותיו הוא מקדשם לא באלו בלבד וזו היא עצמה המצוה הכללית בכל המצות שהיא קדושים תהיו אלא שהכתוב מפרט אותה בקצתן כגון זו דשרצים דאוב וידעוני ליותר זריזות וזהירות בהן לפחיתותם או לקלות ההתפתות אחריהן או לאיזו סבה אחרת. ועל דעתי הקדושה וענינה אינו זולת מה שביארו הכתוב בסוף פרשת קדושים והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ולמדנו מכאן שקדושה זו לישראל אינה רק ההבדלה מן העמים והתיחדותם לו ית' על ידי המצות שנתן להם לא עשה כן לכל גוי, וז"ש להם בעת קבלתם התורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואתה תחזה בכהנים שנתוספו להם מצות יותר מישראל אמר הכתוב בהם קדושים יהיו לאלהיהם כי את אשי ה' הם מקריבים והיו קדש, כלומר כמו שישראל קדושים ומיוחדים מבין הגוים עם המצות שנתייחדו להם כן הכהנים קדושים ומובדלים גם מישראל עם המצות המיוחדות בהם. וזה נפלא לפי דעת הרב שאין הקדושה מצוה אחרת לעצמה אלא סמוכה ומחוברת אל כל המצות ועולה על גביהן. וכמה טובה הראיה שהביא מסיפרי והייתם קדושים זאת קדושת מצות וברייתא זו בזה הלשון אני לא מצאתיה שם אבל מצאתי בוהתקדשתם והייתם קדושים דפ' קדושים זו קדושת פרישות ע"ז או אינו אלא קדושת כל המצות כשהוא אומר קדושים תהיו הרי קדושת כל המצות אמורה ומה ת"ל והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת פרישות כל המצות, ומזה ג"כ נתבאר שצווי הקדושה בכל מקום היא קדושת פרישות המצות ואף שע"ז ג"כ אינה יוצאה מכללן חזר וצוה על הפרישות מהמולך ואוב וידעוני הנזכר כאן שכלם סעיפי ע"ז לחומר הע"ז כמו שהרבה עליה המצוה בכמה מקומות: 

'''ומ"ש ''' דואנשי קדש תהיון לי הבטחה ולא מצוה והביא ראיה מואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, קשה בעיני מאד הדמיון הזה מכמה פנים, חדא דההוא אחר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וגו' הוא בא וא"כ מבואר מענינו שהאמור אחריו והייתם לי סגולה וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' הכל הבטחה וגמול עקב השמיעה בקולו ושמירת מצותיו הנזכרות. ועוד כי שם באותם הכתובים אין שום מצוה פרטית נזכרת לא לפניהם ולא לאחריהם, והכא כתיב ואנשי קדש תהיון לי וסמיך ליה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וגו', שמורה שמצוה הוא ואומר להם ואנשי קדש תהיון לי בזה שבשר בשדה טרפה לא תאכלו ודמיונו אינו אלא והתקדשתם והייתם קדושים ולא תטמאו את נפשותיכם וגו' וזה הוא טעמו דאיסי בן יהודה דקאמר כשהקב"ה מחדש מצוה לישראל מוסיף להם קדושה, הנה אמר מחדש מצוה על מצוה הנזכר בכתוב ובשר בשדה וגו', והקדושה היא הנמשכת ממנה בדברי הרב. ומה שטען הרמב"ן שאם כדבריו הוה ליה למימר כשישראל עושין מצוה מוסיפין להם קדושה, לאו מילתא היא כלל כי אף שבאותן המצות הם המוסיפין לעצמם קדושה מכל מקום אם לא היה שה' צוה אותם לא היתה עשייתם מעלה ומוריד כי גדול המצווה ועושה וא"כ בהיותו הוא יתברך המצוה הוא מוסיף להם קדושה וזה ממש כענין רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ודו"ק: 

'''כתב ''' הרמב"ן עוד הנראה אלי דלאו דוערפכם לא תקשו עוד הוא לאו מיוחד מחדש מצוה והענין שיצוה להיותם שומעין מן הנביאים ולא יתקשו עוד בשאלת אותות מהם וטענם אחריהם כאשר עשו במצרים קודם לזה כענין שכתוב ואודע להם בארץ מצרים ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו וגו' וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ואין ספק כי זה היה ע"י נביא או מרע"ה או אחרים טרם בואו ורז"ל ייחסו זה לאהרן כו' כי היו הנביאים ההם עושין להם אות או ראיה כי כן נצטוו אבל הקשו לבם כו' כאשר עשה פרעה כו' וכתיב לא תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר. כל אלה דבריו ז"ל ויותר מהמה לחזק דעתו שיש בזה הפ' חדוש מצוה פרטית. ועכ"ז אין דבריו מוכרעים כי פשטי הכתובים שלמעלה כולם תוכחת ומוסר על כמה פעמים שחטאו ולא שמעו בקולו יתברך, אמר זכור אל תשכח את אשר הקצפתם וגו' במדבר וגו' ובחורב הקצפתם וגו' ובתבערה ובמסה וגו' ממרים הייתם עם ה' מיום וגו' ובסופן ועתה ישראל מה ה' שואל וגו' כי אם ליראה וגו' ולאהבה וגו' לשמור את מצות ה' ואת חקותיו וגו', אם כן אומרו אחרי כן ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד ודאי שאינו אלא לומר וערפכם לא תקשו עוד כמו שהקשיתם במדבר ובחורב וכל שאר המקומות הנזכרים אבל שתשובו ליראה ולאהבה וגו' ולשמור כל מצות ה' וחקותיו כמו שזכר למעלה והרי כאן מבואר שאזהרה כוללת כל המצות היא ואין למנותה מצוה בפני עצמה. גם בלא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל כו' שטרח בו הרמב"ן לעשותו לאו חדש מוסב על כל מ"ע להחמיר בהם בלאו עד"ש ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה לעשות אותם, הוא דבר קשה לשמוע שא"כ היו ראויות כל מ"ע להיותן נדונין ככל דיני מצות ל"ת ובחומרתן שהרי חזר וכלל את כלן כלאו דלא תסור מכל הדברים וגו'. ומה שהביא מארור האיש אשר לא יקים וגו' לא דמי כלל דלאו בלשון צווי ואזהרה הוא כמו לא תסור וגו'. ומה צריכין אנו יותר ממה שהוא הרמב"ן עצמו חוזר ועושה אותו הבטחה מן הברכות כו' ע"ש, לכן לא אאריך והמשכיל יבין. ומעתה הנני בא בשם ה' אל השרש החמישי:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}