עריכת הדף "הגדה של פסח (שבלי הלקט)/מגיד/תחילת ההלל וכוס שניה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</div>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''שבלי הלקט'''}}}}
----{{הועלה אוטומטית}}

</noinclude>

'''לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך ולגדל ולקדש למי שעשה לנו ולאבותינו את כל האותות וכו'.''' פי' זה במקום שעשה נסים שהיינו חייבים לברך כמו שפירשנו בתחילת ההגדה.

ומסיימין '''ונאמר לפניו הללויה''' ומתחילין את ההלל ואומר אותו בשמחה ושמחה על שם השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו'. ושנו חכמים עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרין עד אם הבנים שמחה ובית הלל אומרין עד חלמיש למעיינו מים וקיימא לן הלכה כבית הלל.

'''ומנהג''' שאין מברכין עליו תחילה והטעם מפורש בתשובות הגאונים ז"ל למה אין מברכין על ההלל בלילי פסחים [אע"פ] שאנו גומרין אותו לפי שחולקין אותו לשנים שעכשיו אומרין עד חלמיש למעיינו מים. ועל כוס רביעי מתחילין לא לנו וגומרין אותו ואם תאמר וכי יש דבר שצריך ברכה לאחריו ואינו טעון ברכה לפניו הנה אמת ויציב אמת ואמונה ואם תאמר הרי אמרו חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה אחרונה שבקריאת שמע דאמר ר' יוחנן אין למידין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בו חוץ. 

'''ובמסכת סופרים''' פרק י"ט משמע שהיו קוראין אותו בבית הכנסת לאחר תפילת ערבית כדרך שקורין אותו בתפלת שחרית ואז היו מברכין עליו והכי איתא התם וגומר את ההלל כל שמונת ימי חנוכה בשלש פרקים הראשונים אין משיבין ואין צריך [לומר] לשאול בשנים האחרונים שואלין מפני היראה ומשיבין מפני הכבוד ואלו הן שלש פרקים הראשונים הללו עבדי בצאת ישראל אהבתי בשנים פרקים האחרונים הללו ה' כל גוים הודו לה' כי טוב וצריך לברך תחילתן ולקרותן בנעימה דתני ר' שמעון בן יהוצדק י"ח ימים ולילה אחד בשנה יחיד גומר בהן את ההלל שמונת ימי חנוכה ושמונת ימי החג ויום טוב של עצרת ויום טוב ראשון של פסח ולילו ובגולה עשרים ואחד יום ושני לילות ומצוה מן המובחר לקרות את ההלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה לקיים מה שנאמר ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קורא בביתו אינו צריך לברך שכבר בירך ברבים הא למדת שקריאת הלל בהגדה אינו טעונה ברכה. 

'''והרב''' ר' אביגדור כהן צדק נר"ו השיב לר' בנימין אחי נר"ו אמרו עליו על רבינו יצחק בר אברהם כי היה מברך על ההלל בלילי פסחים שתי ברכות לקרוא קודם הסעודה ולגמור על כוס רביעי והביא ראי' לדבריו מירושלמי פרק קמא דברכות דגרסי' התם כל הברכות פותחין בהם בברוך ואם היתה ברכה הסמוכה לחברתה אין פותחין התיב ר' ירמיה הרי גאולה פי' הרי גאולה הרי ברכת אשר גאלנו שאומרין בלילי פסחים הסמוכה לשל לפניה היא ברכת ההלל ומתרץ שנייא הוא דאמר ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא פי' פעמים שאינה סמוכה כי היו רגילין לקרות הלל בבית הכנסת כשאין יודעין כולן לקרות כדתניא בתוספתא בני העיר שאין להן מי שיקרא את ההלל נכנסין בבית הכנסת וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין עד סוף ואם אי אפשר להן כן גומרין את ההלל ותו פריך התם והא סופה פי למה פותח בברוך בבורא פרי הגפן אחר הגאולה אי נמי למה חוזר ומברך שנית לגמור את ההלל לאחר המזון כשבא להתחיל לא לנו הלא סמוכה היא לעל הגפן שבירך אחר היין ומתרץ שתים הנה אחת להבא ואחת לשעבר על מה ששתה וברכת הלל על הבא ועוד נראה לפרש והא סופה קאי איהללוך יש בה חתימה ואינה פותח בה בברוך ואינה סמוכה לחבירתה דקס"ד דמקשה שאינו מברך לאחר המזון כשמתחיל לא לנו ומתרץ שנים הנה כלומר מברך על ההלל ב' פעמים אחת לפני המזון ואחת לאחר המזון והויא ליה סמוכה לחברתה ותו פריך הרי נברך פי' למה פותח בברוך בברכת הזן הלא היא סמוכה לברוך שאכלנו ומתרץ שנייא הוא שאם היו שנים אין זימון ואינה סמוכה. ותו פריך הרי הזן את הכל פי' אם אכלו שלשה כאחת והוצרך אחד מהן לצאת יושב עד שאומר כל ברכת הזן ויוצא לרב ששת בפרק שלשה שאכלו שזו היא ברכת הזימון וכשגמר עיסקו חוזר וגומר ברכת המזון ומתחיל במקום שפסק דהיינו ברכת הארץ דכיון דזימנין אינה סמוכה היה ראוי לפתוח בה בברוך לעולם קשיא. ותו פריך התם פירכי אחריני ומתרץ להו ואין צריך להאריך כאן מהא שמעינן מיהת שיטת הירושלמי שמברכין על ההלל בלילי פסחים. ואין לתמוה למה חלוק מקריאת היום בברכה של אחריו שאומר יהללוך ונשמת דאתחלתא דגאולה עדיפא וכתיב יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת כל מה שהמקום מוסיף להם לישראל טובה וכבוד גם הם מוסיפין לקלס לפניו בדברי שבח ותהלה הכל לפי הזמן ולא מיסתבר למימר שלפיכך אנו חייבים להודות להלל וכו' יהיה במקום ברכה צא ולמד מכל הברכות בין הכתובין במקרא בין אותן האמורין בדברי חכמים שלא נאמרו בלשון הזה אם נאמר עבד לפני אדונו אני חייב לברכך אם אינו מברך איך יצא ידי חובתו או אם יאמר אני חייב לעובדך אם אינו עושה היכן עבודתו פטומי מילי בעלמא נינהו עד כאן תשובת הרב. 

'''ואחרי''' שקראו את ההלל עד חלמיש למעיינו מים מתחילין ואומרים בא"י אמ"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים כו' לפי שצריך לחתום הגאולה כדאמרי' מתחיל בגנות ומסיים בשבח היא הגאולה כמו ששנינו וחותם בגאולה ר' טרפון מוסיף אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים כו' ר' עקיבה מוסיף כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים הבאים לקראתנו לשלום כו'. יש תמיהין והא קיימא לן דבניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל והיכי קאמר יגיענו למועדים ולרגלים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך כו' דמשמע שבועות וסוכות ומתפלל שתהא הגאולה בינתיים [והרי הוא כמו תפלת שוא] ונראה לי לפרש דהכי קאמר כשם שהגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרורים כן יגיענו [ה' אלהינו] למועדים [ולרגלים] הבאים לקראתינו [לשלום] מן המלכיות לקיים בהן המצות הראויות בזמנם ולא יעכבו עלינו כשם שאין מעכבין עלינו בזה ועוד יגיענו ויזכנו למועד הזה להיות שמחים בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך. והנה המוכיח. ושם נאכל מן הפסחים ומן הזבחים וזה לא יתכן אלא בפסח. ואחי ר' בנימין פי' דהא דקאמר למועדים ולרגלים הבאים לקראתינו לשלום מראש השנה ויום הכיפורים וחג הסוכות קאמר ואתיא כר' אליעזר דאמר במס' ראש השנה בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ומשום הכי קאמר למועדים ולרגלים. למועדים היינו ראש השנה ויום הכיפורים שבכלל אלה מועדי ה' הם. ולרגלים היינו חג הסוכות ושמיני עצרת שגם הוא רגל בפני עצמו הוא. וצריך להקדים ולומר ושם נאכל מן הזבחים תחילה ואחר כך מן הפסחים שהרי חגיגה נאכלת קודם הפסח:



{{מרכז|'''כוס שניה'''}}


'''ונודה לך שיר חדש.''' פי' לפי מה שדרשו באגדת חזית לפי כשיצאו [ישראל] ממצרים ירשו כנקיבה הזאת שנוטלת עישור נכסים כך ירשו ישראל שבע אומות שהן עישור שבעים אומות לפיכך אמרו שירה בלשון נקיבה אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת וכו' אבל לעתיד שיהו יורשין כזכר יאמרו שיר בלשון זכר. [שנאמר] מזמור שירו לה' שיר חדש. ואל תתמה על מה שאמר שיר חדש דמשמע לעתיד ואנו צריכין לחתום בגאולת מצרים דאמר רבא קריאת שמע והלילא [חותם] גאל ישראל פי' לשעבר דצלותא גואל ישראל על העתיד ואין כאן מעין חתימה סמוך לחתימה. אין זה תימה דשם גאולה אחת היא ומשמע להבא ומשמע נמי לשעבר וחותם בא"י גאל ישראל על שם גאולת מצרים לשעבר כמו שפירשנו:

ומברך על הכוס בורא פרי הגפן ושותין בהסיבת שמאל.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>