עריכת הדף "הגדה של פסח (נפתלי שבע רצון)/כורך"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''נפתלי שבע רצון'''}}}}
----{{הועלה אוטומטית}}
</noinclude>
{{מרכז|'''כורך'''}}

'''כן''' עשה הילל בזמן שבית המקדש הי' קיים הי' כורך פסח מצה ומרור ביחד ואוכל לקיים מה שנ' על מצות ומרורים יאכלוהו. לבאר זאת נקדים תחילה הגמ' דפסחים דב"ה ס"ל שצריך לאכול שלשתן דהיינו פסח מצה ומרור בכריכה אחת שנ' על מצות ומרורים יאכלוהו. ומסיק שם הגמ' חלוקין חביריו על ב"ה דתניא יכול לא יהא יוצא ידי חובתו אלא אם עשה כהלל דהיינו שיאכל שלשתן כאחד דווקא: ת"ל יאכלוהו אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. היוצא מזה דב"ה וב"ש שניהם מקרא אחד דרשו מר נפקא לי' מסיפא דקרא דכתיב יאכלוהו ומר מרישא דקרא דכתיב על מצות ומרורים וצריך לשום לב במאי פליגי. ולישב זאת נקדים הגמ' דחגיגה דשם פליגי ג"כ דב"ה ס"ל ארץ נבראת תחילה שנ' ביום עשות ה' ארץ ושמים ר"ל מדהקדים קרא ארץ לשמים: וחכמים אומרים שניהם נבראו כאחת אלא שאי אפשר להוציא שתי תיבות כאחד ובהיות כן יפלא ממך הדבר לב"ה דס"ל מה שמוקדם בפסוק הוא מוקדם במעשה דמ"הט ס"ל ארץ נבראת תחילה נימא ג"כ גבי מצה ומרור מדהקדים קרא מצה קודם למרור כמ"ש על מצות ומרורים יאכלוהו נימא ג"כ להקדימו במעשה דהיינו שיאכל תחילה מצה וא"חכ מרור וכ"כ רש"י בהדיא בפסחי' ע"פ מצות ומרורים בתחילה מצה וא"חכ מרור ולא שיאכל שלשתן בבת אחת. אבל אליבא דרבנן דפליגי התם אב"ה וס"ל ש"ו כאחד נבראו משום שא"א להוציא שתי תיבות כאחד לק"מ דנימא ג"כ גבי מצה ומרור שכוונת התורה שיאכל שלשתן בכריכה אחת אלא שאי אפשר להוציא שתי תיבות כאחד ואמאי חלוקין חביריו על ב"ה וס"ל יאכלוהו אפילו זה בפני עצמו וכו' שזה אינו קושיא כלל אליבא דרבנן שהרי ס"ל באמת לכתחילה צריך לאכול שלשתן יחד בכריכה אחת וכדי של"ת שאינו יוצא ידי חובתו בדיעבד אם לא עשה כהיל למה"ט כתבה התורה יאכלוהו אפילו כל אחד בפני עצמו וא"כ ס"ל באמת שצריך לאכול שלשתן יחד וא"כ לק"מ אליבא דחכמי' זולת אליבא דב"ה:

'''ונ"ל''' לישב ע"ד מ"ש לעיל: לפי הטעם המפורש במשנה מצה ע"ש שלא הספיק וכו' נמצא מצה מורה על חירות ומרור על עבדות א"כ הי' ראוי להפך הסדר לאכול תחילה מרור לזכור המירור וא"חכ לאכול המצה המורה על החירות שהוציאנו ה' משם כפי הסדר: ואנו בליל פסח אוכלין תחילה מצה וא"חכ מרור ול"פז יפלא ממך הדבר במ"ש הכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו ר"ל תחילה מצות וא"חכ מרור על מרורים ומצות אפכא מבעי לי' ואם נאמר דכוונת התורה הוא שיאכל שלשתן דווקא ביחד מעתה אין מקום לקושיא זו שהי' לו להקדי' המרור דמאחר שנאכלין שלשתן יחד לא יפול עליו דין קדימה או דין איחור: ואפשר לומר מכח קושיא זו שקשה לב"ה שהי' לו להקדים המרור זה לזה מכריחו שהי' כורך שלשתן יחד ואכלן: אכן כל זה נאות לנו בזמן שב"הק שאז הי' אפשר לאכול שלשתן יחד אבל עכשיו בזמן הזה דליכא פסח וא"כ מצה הוא מן התורה ומרור דרבנן ואסור לאכול שניהם יחד משום דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה שהיא דאורייתא וצריך לאכול תחילה מצה וא"חכ מרור ע"ז יפול הקושיא שהי' לנו להפך הסדר: וע"פ הצעה זו מבואר במ"ש כן עשה הילל בזמן שבית המקרש הי' קיים הי' כורך פסח מצה ומרור ביחד ואוכל לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו כוונתו בזה לומר שהילל הי' נוהג עצמו לאכול שלשתן יחד: וכדי שלא תקשה דידי' אדידי' הלא דבריו סותרין זא"ז שהרי ב"ה ס"ל ארץ נבראת תחילה שנ' ביום עשות ה' ארץ ושמים ש"מ דס"ל מה דמוקדם בכתוב הוא מוקדם במעשה וא"כ ה"ה גבי מצה נמי נימא הכי: ומצה הוא מוקדם למרור נימא נמי מה דמוקדם בקרא הוא מוקדם במעשה וא"כ צריך לאכול תחילה המצה וא"חכ המרור ומוכרח לומר דקרא מכריחו לכך: דאי ס"ד דאזלינן בתר המוקדם יפול הקושיא על התורה במ"ש על מצות ומרורים אפכא מבעי לי' על מרורים ומצות: אלא וודאי שהכוונה בזה שיאכל שלשתן יחד: ול"כא לקיים מה שנאמר כוונתו בזה ליתן טעם דמ"ה הי' ב"ה נוהג עצמו כך כדי לקיים מה שנאמר על מצות ומרורים אז על מרורים ומצות מבעי לי' אלא וודאי שצריך לאכול שלשתן יחד ולא שייך קדימה או איחור: ול"זכ באומרו כך הי' הילל נוהג בזמן שבית המקדש הי' קיים כוונתו בזה לומר בזמן הבית אז הי' אפשר בתקנה:

'''ואכתי''' לא פלטי מהא דק' אליבא דרבנן דחלוקין על הילל וס"ל יאכלוהו אפילו כ"א בפני עצמו לפ"ז יפול הקושיא א"כ על מרורים ומצות מבעי לי'. ע"כ אעתיק הגמ' ותראה שנכון הוא דה"א שם א"ר חלוקין חביריו על ב"ה דתניא יכול לא יהא יוצא י"ח אלא א"כ עשה כהלל ר"ל דווקא שאכלן שלשתן יחד ת"ל יאכלוהו אפילו כל אחד בפני עצמו: נשמע מזה דרבנן ס"ל לכתחילה צריך לאכול שלשתן יחד כבית הילל אמנם בדיעבד אם אכלן זה אחר זה יוצא מדכתיב יאכלוהו נמצא דרבנן כהילל ס"ל שצריך לאכול שלשתן יחד וזה מוכח מדשינה הכתוב והקדים מצה למרור שהי' ראוי להקדים מרור למצה אלא וודאי שבא להורות לנו שצריך לאכול שלשתן יחד ואז לא שייך קדימה או איחור: וכדי של"ת שגם בדיעבד אינו יוצא ע"כ כתבה התורה מלת יאכלוהו דבדיעבד יוצא אם אכל כ"א בפני עצמו:

'''ועדיין''' לא פלטינן מחדא במ"ש הי' כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד למה פרט כל אחד ואחד בשמו מסתייע הי' באומרו כן עשה הילל הי' כורך שלשתן בבת אחת ואוכל. ואפשר לומר עד"ג דפסחים א"ר בזמן הזה לא ליכרוך אינש מצה ומרור בהדדי וליכול משום דמצה בזמן הזה הוא דאורייתא ומרור הוא דרבנן ואתי דרבנן ומבטל דאורייתא והתו' הקשו בזבחי' מ"ש אם עשה עיסה מאורז ודגן ועשה ממנו מצה דק"יל שאם יש טעם דגן אדם יוצא בו ולא אמרינן דאתי טעם אורז ומבטל לטעם דגן: ותירצו מרור שאני הואיל והוא דבר מר וחזק מאוד מכח חוזק מרירתו יש לחוש שיבטל: והשתא אתי שפיר במ"ש כן עשה הילל בזמן שב"הק הי' כורך וכו' כוונתו בזה לומר שהילל הי' נוהג לאכול שלשתן בכריכה אחת בזמן שהי' הבית קיים שאז גם מרור מן התורה ולא שייך ביטול דמצות אינן מבטלות זו את זו: אבל עכשיו אינו נכון לעשות כן משום ביטול: ושמא תאמר מ"ש ממצה שנעשה מאורז ודגן וכו' דלא חיישינן לביטול: וכדי לישב תמי' זאת ע"כ הכניס בדבריו ואמר שהי' כורך מצה ומרור ביחד ואוכל ר"ל מאחר שהי' מרור שהוא דבר מר וחזק יש לחוש יותר לביטול מאחר שהוא דרבנן יבטל המצה שהוא מן התורה. ומה דנקט הי' כורך ואוכל מלת ואוכל הוא למותר דוודאי אדעתא לאכול אותם הי' כורך אותם יחד: כוונתו ע"ד מ"ש התו' בזבחים דשם יליף דכל העולין ע"ג המזבח אינן מתבטלין שנ' ולקח מדם הפר ומדם השעיר והלא דם הפר מרובה וכו' וכתבו התו' למה לי קרא תיפוק לי' שאין מצות מבטלות זו את זו שהרי הילל הי' כורך מצה ומרור ולא הי' חייש לביטול: וי"ל דשמא גבי אכילה שאני ובהכי ניחא מה שדקדק בדבריו ואמר שהי' כורך ואוכל תיבת ואוכל דייקא דל"ת לב"ה שהי' כורך אותם יחד משום דלא חיישינן לביטול מטעם דמצות אינן מבטלות א"כ קשה למה לי קרא ולקח דם הפר תיפוק לי' וכו' לז"א הי' כורך ואוכל ר"ל דגבי אכילה יש לחוש יותר וע"כ אצטריך קרא:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>