עריכת הדף "הגדה של פסח (מעשה נסים)/מגיד/תחילת ההלל וכוס שניה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</div>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''מעשה נסים'''}}}}
----
{{הועלה אוטומטית}}
</noinclude>

'''לפיכך אנחנו חייבים להודות.''' הזכיר בכאן שבעה מיני שבח לפי רוב הגירסאות. נראה שהן נגד ז' ספירות הבנין. ומה שהזכיר '''מעבדות לחרות ומיגון לשמחה וכו'''' וחשב חמשה דברים. נראה דכבר כתבתי שגאולת מצרים הוא שורש לכל הגאולות וכיון שהיה לנו ארבע גאולות מארבעה מלכיות חוץ מגאולת מצרים והן חמשה לכן חשב חמשה דברים ונגד גאולת מצרים אמר מעבדות לחרות דאחר גאולת מצרים לא נקרא שוב על ישראל שם עבדים כמ"ש הרב בעל מעשה ה' בפירושו על המגילה הנקרא יוסף לקח. '''מיגון לשמחה''' שבחורבן בית ראשון נאמר במגילת איכה כמה פעמים לשון יגון כי ה' הוגה וכיוצא בו הרבה. לזה אמר על הגאולה מיגון לשמחה. ונגד מלכות פרס ומדי. אמר מאבל ליום טוב. שבמגילה נזכר שהיה אבל גדול ליהודים ואח"כ נתהפך ליו"ט. ונגד מלכות יון עם החשמונאים אמר מאפלה לאורה. שרצו להשכיחם תורה ונגאלו מזה. לכן אמר מאפילה לאורה שאורה זו תורה כמבואר במגילה ונגד גלות האחרון אמר משיעבוד לגאולה. כי שיעבוד הוא לשון מוחלט (כמ"ש בפסקא דעבדים היינו) וכיון ששקועים אנחנו זה זמן רב שנראה כאלו מוחלטין. ואח"כ יהיה גאולה שלימה לזה אמר משעבוד לגאולה.


{{מרכז|<small>פי' ההלל הרוב היא מהאלשיך ומעט מס' ב"ל ומעט נוסף משלי כאשר יראה הרואה בספריהם</small>}}

'''הללויה הללו עבדי ה'.''' מה שיש לדקדק בכאן עיין באלשיך. ומה שנראה לי בזה. דהנה שם יה מורה על דין. והנה הלל הוא לשון התפארות כמו כי הלל רשע {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/י#|תהלים י]]}} ורצונו לומר שהישראל יש להן להתפאר עצמן אף בהיסורין והגלות שהגלן וייסרן הקב"ה וכמש"ל כמה פעמים לפי שע"י הגלות נקנינו לעבדים ית' וגם נתפרסם אלהותו על ידינו בגאולת מצרים וזה היה עיקר השלימות הנכסף לאברהם אבינו שיתפרסם אלהותו ע"י זרעו. וגם נודע לפרעה ולכל העולם ששמי ה' בארבע אותיותיו. כמה שנאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה. ואין לנו שבח גדול מזה שאפי' באבות כתיב ושמי ה' לא נודעתי להם ועל ידינו נתפרסם ששמו ה' ויכלתו והשגחתו. לזה אמר הללויה פי' שיש לנו הלל השם של מדת הדין. וחשיב הלול הטובות שנעשה לנו ע"י מדת הדין. א) הללו עבדי ה' שמחמת זה נעשנו עבדי ה'. טובה ב) במה שיהיה ה' מבורך מעתה ועד עולם) כי מעתה ששמו ה' נודע לנו בד' אותיותיו כל הברכות והודאות יהיהי מאתנו לשם העצם שהוא שם ה' ואומרין ברוך אתה ה' משא"כ מקודם דכתיב ושמי ה' לא נודעתי להם כשרצה אברהם לברך לא אמר רק ברוך אל עליון. טובה ג) שעשה ע"י גאולת מצרים כי '''ממזרח שמש וכו'''' פי' ניכר ששמו ה' בכל העולם. רם על כל גוים. פי' שמהאומות הקודמים שהיו עובדים כוכבים ומזלות היו מכחישים הסיבה ראשונה היה הקב"ה רם ומרים השגחתו מהם רק '''על השמים כבודו''' שלא היה השגחתו רק בשמים ולא היה השגחתו בארץ רק השגחה כללית ולא פרטית כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים ולא היו רק תחת מערכת השמים. אבל


'''מי כה' אלהינו.''' המשגיח עלינו בפרטות ומגביה אותנו למעלה מהמזל. וזהו מאמר '''המגביהי לשבת המשפילי לראות וגו'''' פי' כמו שאמרו חכמינו ז"ל כמה שנאמר באברהם הבט השמים שאין הבטה רק מלמעלה למטה שהגביהו למעלה מהשמים וזהו ג"כ מאמרו כאן המגביהי לשבת. דהיינו שמגביה אותו למעלה מהשמים. וזהו ג"כ מאמרו כאן המגביהי לשבת. דהיינו שמגביה אותו למעלה מהשמים. באותן שהם נשארו תחתי שכשארצה להביט אני משפיל עיני '''לראות בשמים ובארץ''' ולזה מביא ראיה שהכל הוא בהשגחה פרטי ולא בסבת מזלות בהיות כי '''מקימי מעפר דל להושיבי עם נדיבים''' שע"כ אין זה כ"א מאלהי עולם ה' אשר ביכלתו מעלה מתהום ארעא ועד רום רקיע. משא"כ בסבת מזלות היה ראוי להיות לאט לאט ע"פ תנועתו. ועוד הביא ראיה שהוא בהשגחת הש"י מהא '''דמושיבי עקרת הבית''' דהיינו כמו שאמרו בש"ס גבי שרה דאפילו בית ולד אין לה. וזה מאמרו כאן. '''מושיבי עקרת הבית''' דהיינו אפילו מי שהיא עקרה אפילו מבית ולד מושיבה '''אם הבנים שמחה''' וזה א"א כ"א ביכולת הש"י לעשותה בריה חדשה.


'''בצאת ישראל ממצרים.''' כי הנה בעם היוצאים היו שני בחינות שהיו ביניהם כשבט לוי ודומיהן שלא למדו ממעשיהם ולא נטמעו בהן. ואות מכונים בשם ישראל ובהם לא יתייחס היציאה רק מארץ מצרים ולא מהעם כי לא היו מתערבים בהם והיו בהם ג"כ אשר נטמעו בהם ולמדו ממעשיהם והם לא נקראים רק '''בית יעקב''' ולהם נתייחס היציאה '''מעם לועז''' כי מקודם היו מעורבבים ועם כל זה לא היו משוללי זכות היציאה כי לא היה ההתערבות גדול כי לא שינו שמם ולשונם כמ"ש חז"ל ולזה אמר מעם לועז אבל הם לא היו לועזים.


'''היתה יהודה לקדשו.''' פי' כי עוד זכות אחר היה להם זכות אמונה ובטחון. כי נחשון בן עמינדב קידש שם שמים ונכנס במים עד חוטמו. ועי"ז זכה שיהיו '''ישראל ממשלותיו''' כי מאז זכה שישול זרעו של יהודה בישראל לעולם. ואומרו היתה לשון נקיבה רמז כי יהודה נמשך אחר הבור שניקר ממנו והיא תמר שג"כ קדשה שם שמים במה שלא גילתא למי הרתה עד הושלכה לאור.


'''הים ראה וינס.''' פי' הגם שהיה להם זכות מ"מ לקריעת הים לא היה זכותם כדאי רק הים ראה וינוס שע"י מה שראה נס ומה הוא הדבר שראה. לזה אמר '''מה לך הים.''' וד' שאלות הם אל הים ולא הירדן. כי גם הוא נבקע כמו שארז"ל ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים כו'. וגם ההרים והגבעות מה לכם לרקוד בקריעת הים והשיבו על ראשון ראשון הים ענה '''מלפני אדון חולי ארץ''' ולא אמר חולי הים. הוא ע"פ מה שאמרו בב"ר על קרא דיקוו המים ותראה היבשה שמרמז למה שהתנה הקב"ה עם הים שיקרע והיה התנאי בהראות היבשה הנקראת ארץ לזה אמר חולי ארץ כי מאז שהתנה שיתראה הארץ סיבב זה ועל הירדן אמר '''מלפני אלוה יעקב''' והוא מאמרם ז"ל כי מאז עבר במקלו הירדן נשתעבד הירדן לקרוע לפני בניו. 

'''ההופכי הצור אגם מים.''' כי אמרו חז"ל כי בעוברם בין הגזרים הוציא להם מים מתוקים מצורים שבקרקע הים וע"כ ההרים והגבעות השיבו ואמרו מה שרקדנו הוא כי אמרנו כי ההופכי הצור אגם מים הוא יתהפך ג"כ במדבר '''חלמיש למעינו''' ע"כ מאז רקדו ונזדעזעו ואין ספק כי על שר של הרים וגבעות ידבר. וכללות הענין נמשך אל מזמור שאחריו לא לנו. אשר הלא גם שיציאת ישראל והיות יהודה מלך היה בזכותם הלא קריעת ים סוף עשית רק למען כבוד שמך. כן גם עתה בגלות האחרון עשה למען שמך ולא לנו.


{{מרכז|'''כוס שניה'''}}

'''אשר גאלנו וגאל את אבותינו.''' יפלא על שבכאן מזכיר גאולת עצמן קודם גאולה אבותינו. ובפיסקא דלפיכך אומר למי שעשה לאבותינו ולנו ומזכיר האבות קודם. ונראה דנגד הנסים כיון דנסי מצרים חשובין יותר מכל הנסים ולא נעשה שוב מאז כאותן הנסים וגם נסי מצרים הן שורש לכל הנסים לכן מזכיר אבותינו קודם אבל בענין הגאולה שהוא ענין קנין במה שאנחנו נקנין להקב"ה ובזה אנחנו שוין עם אבותינו ראוי להזכיר עצמו קודם.

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>