עריכת הדף "הגדה של פסח (הפלאה)/מגיד/וירעו אותנו המצרים"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</div>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''הפלאה'''}}}}
----{{הועלה אוטומטית}}

</noinclude>

'''הבה נתחכמה לו.''' נראה כ"פ מ"ש לפרש אחות לוטן תמנע וגו' איתא בגמ' דסנהדרין דף צ"ט ע"ב ת"ר והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה שהיה דורש בהגדה כו' וכי לא הי' משה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע כו' אודה ה' אשר זכני קצת רמז בזה עפ"י מ"ש האר"י ז"ל כי חכמת האומות באה מניצוצות שנפלו מאחורי' ולעתיד כשיתעלו נאמר והאבדתי חכמים מאדום רמז לזה משיב חכמים אחור ואמר עוד וחכם באחור ישבחנה לרמז שהם באים מאחורי החכמה עוד כתב האר"י ז"ל שיעקב שורש נשמתו באה מאחורי חכמה העליונה ועליו היה לתקן ניצוצות האלו שנפלו משורשו והנה אותיות שאחרי אותיות החכמה הם אותיות לוטן והוא היה מניצוצות אלו או שנפלו משורשו ואחות רומז לחכמה כשאחז"ל אחותו ע"ש חכמתה וכן הוא בזוהר גבי רבקה שקראה אחותו ע"ש חכמתה והנה אותיות תמנע מתחלפות באותיות המסמוכו' שהם סמא"ל כי התי"ו סמוכה לאל"ף והיא היה מתבקשת להתתקן לכך הלכה אצל יעקב שיתקנה כדאיתא בסנהדרין כי היתה משרשו אך יעקב לא תיקן אלא מחצה שהם אותיות אל"ף למ"ד המתחלפת באותיות ת"מ לכן אמרו יעקב לא מת וכיון שלא קיבל יעקב לתקן אותיות ס"מ הלכה אצל אליפז ומזה היה חכמת אליפז התימני וקראה פלגש וזה שאמר רש"י באיוב ד' בפסוק ואלי דבר יגונב כי הנבואה לאליפס היה דרך גניבה כאדם הבא אצל פלגשו וזה שכתב ותמנע היתה פלגש לאליפז וכיון שלא תיקן יעקב אותיות נע מן תמנע היה כח באליפז לרדוף אחריו ולקח ממנו ממונו כיון שלא תיקן אותיות נע שהוא שורש עני אבל להמיתו לא היה בו כח כיון שתיקן אותיות ת"ם וי"ל שזה שאחז"ל כל מקום שנתנו חכמים עינים או מיתנ או עניות שבכח חכמה שבהם יכולי' להשליט הדינים שהם מאחורי החכמה או אותיות ת"ם או אותיות ע"ן ושמעתי רמז לזה למה שאחז"ל בב"ק דף ל"ט ע"ב ר' יעקב משלם חצי נזק ר' יעקב מאי עבידתיה אימא ר' יעקב אומר כו' שהתנא השמיט תיבת אומר לרמז על יעקב שהיה צריך לתקן עוד החצי וזה שנצטוונו לזכור את אשר עשה לך עמלק לא תשכח וכתב האר"י ז"ל כי זכר הוא מספר פני החכמה ותשכח אחורי החכמה שעי"ז הזכירה יכולין להוציא ממנו הניצוצות ואולי זה היה כח הסם ליגע בגיד הנשה כי נשה מרמז על שכחה כדכתיב כי נשני אלקים את כו' וזה היה בחיי מנשה לכן דרש בהגדה וכדאיתא בסנהדרין דף ק"ב ע"ב שנשה שם י"ה וירמוז בזה מה שאמרו מצרים הבה נתחכמה לו כי אותיות מ"ס מתחלפות באותיות ע"ן כנ"ל וזה היה מבחינות אחורי החכמה כנ"ל לכך אמרו הבה נתחכמה לו וירמוז עוד מ"ש חז"ל קטורת מעשרת שהוא על ידי אותיות סמים שמתקנין אותיות ע"נ ששרשו עוני ויבואר עוד במקום אחר בענין הקטורת:

'''למען ענותו בסבלותם.''' הנה אמרו בהגדה ענינו זו פרישת דרך ארץ והוא מחמת סבל השעבוד הקשה היא ממעט התאוה להפרישם מד"א כי היה עיקר פחד שלהם פן ירבה ונתיעצו שע"י העבודה נתמעט תאותם ויפרשו מד"א וז"ש אתם אומרים פן ירבה כו' וכאשר יענו אותו כן ירבה והכוונה בזה שבאמת מחמת העבודה נתמעט תאוותם אלא שנשותיהם פיתו אותם במראות כדאיתא בסוטה וזה שהיה גרם להולידן זכרים הרבה כמ"ש חז"ל בזמן שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכרים וכיון שהמצרים לא נתיראו אלא מן הזכרים כמו שאמרו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים והיינו שלא ילחמו עמהם ונהפוך הוא כי בשביל מיעוט תאותם גרמו שהולידו עולם זכרים מפני שנשותיהן הזריעו תחלה וזה שאמרו וכאשר יענו וגומר ויקוצו מפני בני ישראל:

'''מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס וגו'.''' איתא בסוטה רב אמר שמסכנות בעליהן וח"א שממסכנות בעליהן פיתום ורעמסס חד אמר פיתום שמו ולמה נקרא שמו רעמסס שראשון ראשון מתרוסס וחד אמר רעמסס שמו ולמה נקרא שמו פיתום פי תהום בלעו ולכאורה משמע ששניהם עיר אחד והוא פלא הא כתיב ערי מסכנות לשון רבים ויש לפרש ע"פ מ"ש פ' לך לך הא דכתיב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול וקיי"ל דאפילו בן נח כשמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין כמ"ש התוספות דמהאי טעמא בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון א"כ הא דנתחייבו מיתה בים וגם תשלומין ברכוש גדול היינו משום שהיו על שני מעשים דעל העבודה היו מחויבין בתשלומי שכר ועל מה שעינו אותם נתחייבו מיתה והעינוי היה מה שעבדו בהם בפרך והיינו מה שלא היה למצרים הנאה מעבודתם אלא כדי לענות אותם כדמצינו בע"ע לא ירדנו בפרך היינו בדבר שאין הנאה לרבו והיינו דכתיב הכא ערי מסכנות והיינו שמסכנות אותם לים כדפרשנו ומסכנות היינו שיצאו ברכוש גדול ושניהם אמת ואח"כ מפרש קרא את פיתום ואת רעמסס דהיינו שלא היה מתקיים והוא היה העבודה שנתחייבו בתשלומי שערם ואמר שהיה ראשון ראשון מתרוסס או פי תהום בלעו בזה שהיה לעינוי ונסתכנו שנתחייבו מיתה עליהם והיינו דחד אמר פיתום שמו הוא שנתקיים ורעמסס שראשון ראשון מתרוסס היה לעינוי וחד אמר רעמסס שמו הוא שנתקיים ופיתום פי תהום בלעו שהוא היה לעינוי ואפשר דמר דייק מדכתיב ועבדום ועינו אותם משמע דעבודה היה בתחילה ואח"כ העינוי ואידך מ"ד דייק מדכתיב ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה דהעינוי היה מתחלה ולדברי שניהם יש רמז למה שאמרו דעבודת חומר ולבנים מפני שבאותו דור היה מתקנים נשמת דור הפלגה שחטאו בחומר ולבנים ולפי שאמרו במגדול ששליש נבלע בקרקע ושליש נפל כן היה במעשה תיקונם:

'''ויתנו עלינו עבודה קשה.''' נראה לפרש מה שפירש"י ע"פ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח שהיה קשה להם לפרוש מע"ז ולכאורה צריך להבין למה בפעם ראשון שמעו בשלמא הא דקאמר מעבודה קשה י"ל משום כבידת העבודה באותה שעה שאמר פרעה תכבד העבודה וגומר אבל משום הפרש ע"ז למה נגרע מתחלה וע"ד הפשט שענין שעבוד מצרים היה הנשמה עם הגוף כמפורש אצלינו במקומות רבים כמ"ש תכבד העבודה בין בחיצונית בין בנפשות והיינו דקאמר משה ומאז באתי אל פרעה וגומר הרע לעם הזה והצל לא הצלת דהרי הרע בנשמתן והצל בגופן וידע זה משה מאותן שפגעו בו ואמרו הבאשת את ריחנו והיינו דקאמר מקוצר רוח שהכביד עליהן הגלות בנשמתן ולא יכלו לפרוש ועוד י"ל לפי מה שכתבנו בפסוק יהי כן ה' עמכם כאשר כו' לא כן ראו כי רעה נגד פניכם שמה שהקפיד על הטף כבר כתיב אצלינו מפני שאמר במדרש ע"פ עולליה הלכו שבי ויצא מבת ציון כו' שכל זמן שהיה תינוקות של בית רבן לא זזה שכינה ופרעה רצה לעכב השכינה בגלות ולא רצה לשלוח את הטף ואמר יהי כן ה' עמכם אם אשלח את טפכם גם ה' יהיה עמכם ועוד י"ל מפני שידע פרעה ודור רביעי ישובו הנה ומטעם זה אמר ראו כי רעה נגד פניכם שלא יבואו לא"י והיה מתיירא מפני הטף שהם דור רביעי ובאמת לא היו יכולין להגאל אלא מכח התשובה כמ"ש חז"ל גדולה צדרה שמקרבת את הגאולה או כמ"ש המפרשים דקושי השעבוד השלים המנין ת' שנים וכן י"ל שהשלים המנין להקדים דור א' כיון שאמר להם משה ונתתי אותה לכם מורשה ואחז"ל מורשין ואין מורשה שעדיין לא הגיע דור שיגאלו בו וצריכים לעשות תשובה או קושי השעבוד כנ"ל והיינו דקאמר הפ' ולא שמעו אל משה שהיה קשה להם שני הדברים תשובה וקושי השעבוד:

'''ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך.''' יש לפרש מ"ש הכתוב כבד לב פרעה וכן כופל כמה פעמים עוד בפרך בפה רך ענינו שם פרעה אותיות אמצעיות הוא ר"ע ולב הוא לשון תוך וירמוז שהיו תוכו רע ואותיות פה מורה על חיצוניות שלו שהיה בהן תערובות ניצוצות קדושות לכן אמר בפה רך וידוע מה שכתב בזוהר שהיה אז בחינת הדבור בגלות כמ"ש מרע"ה כי כבד כי כבד פה אנכי ולאחר שהוציאו ממנו אחז"ל הפה שאמר לא אשלח הוא הפה שאמר הוציא מתוך עמי וענין הפה הזה הוא הוא מה שמבואר בכוונ' שתוקף הגלות הזה הי' עי"ז שצוה להם יוסף שימולו את עצמם וכונתו הי' להכניסן כולם בתוך הקדושה אבל לא הועיל בזה אדרבה בזה היה להם כח לאחוז ישראל בגלות וידוע כי מלת מילה בגי' פ"ה וזה הפסח שהיה בגלות מצרים והענין כי אותיות מילה ארבע אותיות משם אלהים אלא שהש"י הוציאם בכח שם אלהים שהיא הא' שלא הי' להם אחוזה וירמוז ע"ז מי יתן טהור מטמא לא אחד ר"ל שע"י הא' מן אלהי"ם הוציאו ממנו הניצוצות הקדושים וכן מבואר בזוהר ובכוונות שאחוזת פרעה הי' בכח האותיות מ"י מאלהים כמ"ש מי ה' אשר אשמע בקולו וכן היא בשם אלהים דאותיות אל"ף הוא אותיות פלא רחמים בלי תערובות דין כלל ואמרו חז"ל ביבמות דף כ"א אל קשה ואלה קשה מאל ואותיות י"ם קשה יותר ויש לרמז עוד כמ"ש מי יתן טהור מטמא כו' כי טהור בגמטריא רך וטמא הוא בגי' נ' והיינו שע"י הא' של טמא מהפך את הטומאה לטהרה וז"ש לא אחד והנה אותיות ערלה נרמז באותיות רע וע"י המילה מתטהר מדת הרע ונעשה מן אותיות ער אותיות מי שהוא בגי' חמשים וכן טהור בגי' רך שהוא מתטהר ע"י המילה ור"ל בפה ר"ך שתיבת רך ניתוסף על תיבת מי ונעשה רע ויש לפרש מה שאמר הפסוק ותחסרהו מעט מאלהים שהוא ענין המילה שחסר א' מאלהים וז"ש וכבוד והדר תעטרהו רומז על גילוי העטרה שהיא סוד המילה ויש לפרש מ"ש הכתוב הא לכם זרע וגומר ונתתם חמשית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם וכמו שכתוב בכוונות שרומז על שצוה יוסף שימולו את עצמם הענין הוא היא חמשה פעמים טוב שהם במספר מילה היינו שחמשה פעמים י"ז בגימטריא פה כמנין מילה וע"ז אמר שארבע הידות יהיה לכם דהיינו ארבע פעמים טוב שהוא כמנין חיים שעולים במספר ס"ח וז"ש הכתוב ויאמרו החייתנו שנתן להם כמניין חיים אבל פרעה הפכו לרע וזה שאמר כי כל טוב ארץ מצרים לכם הוא:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>