עריכת הדף "
דרישה/אורח חיים/שי
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}} == א == עץ שתולין בה בשר עיין בב"י ובעיני הוא דוחק גדול לומר כן שנוסחא מוחלפת ביד המ"מ היה ובזה לא נזכר שום נוסחא וגירסא בעולם בשום ספר ולא בשום אחרון שהביא לדברי הרי"ף לכן היותר נראה דמ"ש המ"מ לא בשם ההלכות כ"כ אלא בשם הרשב"א כ"כ דז"ל המ"מ שם בסיום דבריו הנ"ל ע"כ כתב הרשב"א וכן עיקר והנה אף שפשט דברי המ"מ מובן דה"ק ע"כ ר"ל פי' ההלכות הנ"ל ומ"ש כתב הרשב"א קאי אדלמטה מיניה לומר שהרשב"א כתב שכן עיקר. מ"מ כדי שלא תקשה הלא בכל ספרי ההלכות לא כ"כ נראה לפרש דה"ק ע"כ כתב הרשב"א דהרשב"א פירש כן ולא ההלכות וכן עיקר הוא הסכמת המ"מ והשתא א"ש דלא כתב וכתב הרשב"א בוי"ו ולא הביא המ"מ ההלכות אלא לומר שהם פירשו תנא שר"ל עץ שתולין בה בשר ולאפוקי מפירש"י והרמב"ם ומשם והלאה מפרש כפי' הרשב"א. ודע דפי' זה שכתב בשם הרשב"א כתבו ג"כ התוס' פ' תולין דף קל"ט ע"ש שכ"כ בשם רבי ולפי זה פירש"י ג"כ כפי' הרא"ש. וב"י אפשר דאשתמיטתיה לדברי התוס' מנגד עיניו משום שהוא נדפס בדף שלפני דין תלא דהוא בדף ק"מ ע"ב ע"ש: == ב == אבל בכל שאר דברים קי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה כו' ע' בב"י שכתב והוכיח דר"ש גופא מודה באיסור מחמת מוקצה דאסור לטלטלו בין שהוא לא חזי לטלטלו מצד עצמו או מצד דבר שעליו בין מפני שאין תורת כלי עליו ואינו אוכל וכן לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מחמה לצל שלא לצורך גופו ומקומו מודה ר"ש דאסור וכי אמרינן דר"ש לית ליה מוקצה היינו דוקא כגון נר קטן שהודלק באותו שבת וכבה דלדידן אסור הואיל דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולה יומא ור"ש מתיר בזה והדומה לו הואיל שנסתלק איסורו ממנו שהרי כבה והוא עשוי להסתלק ובבין השמשות ידע שיכבה ויסתלק איסורו ממנו והוא כלי ס"ל לר"ש בכה"ג ודאי לא סילק דעתו ממנו ומותר לטלטלו כצ"ל דאל"כ קשה הילכתא אהלכתא דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקים וקי"ל דכמה דברים אסורים משום מוקצה מחמת איסור וכמ"ש בסימן ש"ח אלא ע"כ נ"ל דר"ש מודה במוקצה מחמת איסור חוץ מנר שכבה והדומה לו דבר שנסתלק איסורו וזהושכתב רבינו אבל בכל שאר דברים קי"ל כר"ש כו' ע"ש בב"י שהאריך והביא עוד ראייה לדבריו. אלא שלפי זה קשה למה איתא בגמרא ורבינו ג"כ כתבו ז"ל אבל בכל שאר דברים קי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקים הא לפמ"ש אית ליה ג"כ שאר מוקצה מחמת איסור. וצ"ל דה"פ דלית ליה מוקצה דיהיה אסור אפילו לצורך גופו ומקומו אלא בגרוגרות וצמוקים אבל כל שאר מוקצה מחמת איסור והוא דבר אוכל דומיא דגרוגרות או כלי מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו כמ"ש בסי' ש"א ורבינו התחיל גם כן בזה במ"ש אבל במוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו בה לא קי"ל כוותיה ור"ל שהוא מתירו בכל ענין לטלטלי אפילו מחמה לצל הואיל ונסתלק ממנו איסורו הו"ל ככלי שמלאכתו להיתר ואנן קי"ל דאסור אפילו לצורך גופו ומקומו ובמוקצה מחמת מיאוס ג"כ ר"ש מתיר אפילו לטלטלו מחמה לצל וה"ט דלית עליו שום מוקצה ודוקא בדברים ששם מוקצה עליו כגון דברים שמלאכתן לאיסור בזה יש חילוק דלצורך גופו ומקומו מותר ומחמה לצל אסור אפילו לר"ש וב"י כתב דהרמב"ם פי' הא דאמרו דר"ש לית להו מוקצה אלא בגרוגרות כו' ר"ל באוכלין. אבל לפמ"ש נתיישבו דברי רבינו יפה ודו"ק: == ג == אפילו חטין שזרען ועדיין לא השרישו כו' ז"ל מ"ו לא אוכל להבין הלא מסקינן שם בפרק כירה דף מ"ה ע"ב להדיא דדוקא לר"ש הוא דאמרינן הכי אבל לענין פסק הלכה מאחר דלא קי"ל כר"ש אפילו בנר שהדליקו בה באותה שבת מאחר דדחייה בידים כ"ש חיטים שזרען ובצים כו' דדחייה ממש וכמ"ש התוס' שם שזהו חשוב יותר דחייה בידים מנר שהדליקו א"כ מ"ש שאסור והרא"ש שהביא סוגיא זו לא לפסוק כר"ש אלא אדרבה תוכל למידק מיניה מאחר דאיבעיא לר"ש ופשיטא דלר"ש אינם אסורים הם לדידן שפיר אסורים דהוה דחייה בידים כדמשמע בתוס' עכ"ל פי' לדבריו דשם דף מ"ה ע"א איבעיא בגמרא ז"ל בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן חיטים שזרען בקרקע ובצים שתחת תרנגולת מהו כי לית ליה לר"ש מוקצה היכא דלא דחייה בידים אבל היכא דדחייה בידים אית ליה מוקצה א"ד ל"ש א"ל אין מוקצה לר"ש כו' כתבו התוס' שם ז"ל היכא דדחייה אית ליה אע"ג שבנר שכבה שרי ר"ש אע"ג דדחייה בידים דהתם שאני ?כיון דפסק דיחוי שלה אבל הכא לעולם הן דחוין כל זמן שמונחים שם עכ"ל התוס' וזה דייק מ"ו כיון שהן דחוין יותר מנר שכבה ?מכ"ש הו"ל למיסרן והאשר "שהביא לאבעיא זו כתב מ"ו שלא הביאו ללמוד ממני שמותר אלא אדרבה ללמוד ממנה דאפי' לר"ש עלתה על דעת הגמרא שמודה במוקצה גדול כזה דדחייה בידים מותר וא"כ ממילא נשמע ממנו דלדידן דאסרינן בנר שכבה מכ"ש דאסרינן במוקצה גדול כזה. כן דעת מ"ו אבל באמת הוא דוחק גדול לפרש דעת הרא"ש כן לכן נראה דלק"מ דהא דקי"ל כר"ש דאין מוקצה אלא בגרוגרות שמוקים היינו משום דאיכא תרתי דדחיה בידים וג"כ נתקלקלו והסיח דעתו מהן וכמ"ש רבינו ו"מ דמכח דחייה בידים לחוד לא היה אסור וה"ה בחטין שזרען דאין כאן אלא מוקצה דדחייה בידים דאינו אסור והא דאסרינן בנר שכבה ה"ט משום דאתקצאי בבין השמשות באיסור דאורייתא שהיה דולק וא"א לטלטלו שמא יכבנו משא"כ בחיטין שזרען ולא נשרשו עדיין שאין שם מוקצה מחמת איסור דאורייתא. וק"ל וזה נלע"ד ברור: == ד == אבל ר"ת אוסר היכא שיחדה כו' אע"פ שסלקן ז"ל רמ"א לכן אסור לטלטל כיס של מעות אע"פ שהוציא המעות ממנו מבע"י אא"כ עשה בו מעשה שפתחו מלמטה וסלקו מן היחוד וכן נוהגין ומיה לצורך גופו או לצורך מקומו מותר וכן בכיס התפור בבגד הואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש אם הוציא המעות משם מותר ללבוש הבגד דהכיס בטל אצלו אבל אם שכח בו מעות מותר לטלטל הבגד דל"א דכל בגד נעשה בסיס למעות הואיל ואין המעות על עיקר הבגד אבל אין ללובשו בשבת דחיישינן שמא יצא בו כדלעיל סי' ש"א וע"ל סי' רס"ו אם שכח כיסו אצלו בשבת מה דינו עכ"ל ועמ"ש מזה בשם הרשב"ץ סוף סי' ש"ט. כתב ב"י כתב המרדכי בריש ביצה כו' עד ואני תמה על המתירים וגם על מ"ש אין זה נכון כו' ע"ש ובאמת יש לתמוה על תמיהתו דאף דאסרו בנר שכבה משום מוקצה מ"מ במידי דקשה עליו לסובלו דומיא דגרף של רעי ודאי מותר לטלטלו ולהוציאו ולהסיר צערו מעליו אלא שכתב: שם המרדכי דאין כל אדם יכול לומר אסטניס אני ואין דעתו סובלתו ולולי זה פשיטא דמותר וזה ברור ודו"ק. עוד כתב ב"י בד"ה כתב בא"ח כו' כתב הכלבו בסי' נ"ח כו' עד ודבריו תמוהין כו' ולע"ד אין כאן מקום לתמוה עליו כי נ"ל דהכי פירוש דברי הכלבו ואית דבעי למימר שאלה התמרים שנותנים עליהם מים בגיגית בע"ש כו' ר"ל נותנים מים על התמרים וטעם התמרים נכנס במים ונקרא יין תמרים ומיד שנתן מים על התמרים אין התמרים ראוים לאכילה דוגמא למ"ש רש"י על דבר שחזי ואידחי דהיינו פירות שבאו עליהן מים שנדחו מאכילתן עד שיחזרו ונתיבשו וקמ"ל המרדכי דאף שבכניסת שבת נדחו הפירות מלאכלן ועדיין לא נכנס הטעם בהמים להיות משקה מ"מ לאחר שנכנס בו הטעם שב להיות מותר לשתותו אפי' באותי שבת מפני שזה מיקרי גמרו בידי אדם שכן דרכם תמיד וה"ג ומותר לשתותן בוי"ו וא"כ הוא פירושו ולית כאן מקום לקושיות ב"י דמ"ש בפרק כירה דשאר פירות לית ביה מוקצה ה"ק כדפרישית שם דשאר פירות לא אדחו לגמרי דגם קודם שנגמר יבישתן ראוים לאכול קצת משא"כ בתמרים הללו שנותנין עליהם מים שהן דומין לגרוגרות ולשאר פירות כשירד עליהם הגשם שנדחו לגמרי עד שיתייבשו וק"ל. עוד שם כתב ב"י ז"ל כתב עוד הכלבו בסי' נ"ח אין דין הכנה לנכרי להכין שאם היו לו תמרי דעיסקא או גרוגרות וצמוקים ועז לחלבה הכל מותר כו' עד ותמרי דעיסקא כדי נסבא דהא אפילו בשל ישראל לא הוי מוקצה עכ"ל ב"י. ולעד"נ ליישב דס"ל דתמרי דעיסקא דינו כדין אוצר של תבואה וכבר נתבאר בדברי רבינו לקמן סי' של"ג דאוצר של תבואה אסור אם לא לצורך מצוה וכמ"ש ב"י לעצמו לעיל מזה. אלא אי קשיא הא קשיא דכאן כתב הכלבו דאפי' גרוגרות וצמיקים של נכרי א"צ הכנה ולעיל ס"ס ש"ח כתב ב"י בשם הכלבו ז"ל והכלבו כתב שי"מ הירושלמי אין הכן לא"י א"צ שיכין לישראל כו' עד ומיהו פירות דכ"ע מקצי מדעתייהו כגון בגרוגרות וצמוקים צריכין הכנה ואפילו אם הן ביד נכרי עכ"ל נמצא דדברי הכלבו בגרוגרות דא"י סתרי אהדדי ודוחק לומר דבשם י"א כ"כ וליה לא ס"ל ונראה דיש לחלק בין איסור אכילה דבזה אוסר הכלבו ובין איסור טילטול דבזה איירי הכלבו הכא ומתיר בשל נכרי ודו"ק: אבל ר"ת אוסר היכא שיחד המטה והניח עליה מבע"י אע"פ שסלק עיין באשר"י וב"י הביאו דה"ט משום דאדם קפיד עלייהו ומייחד להו מקום וכתב ב"י שדינו כדין כלי שמלאכתו לאיסור דלצורך גופו ומקומו מותר כו' ולכאורה היה נלע"ד שדעת ר"ת לדמותו ולמוקצה מחמת חסרון כיס דאסור אפי' לצורך גופו ומקומו כיון דמקפיד עליה ומה"ט נוהגין אנו שלא לטלטל כיסין שלנו כלל אפילו להניח לתוכן דבר שהיא לצורך גופו ומה שהביא ב"י ראייה מהג"א אין ראייה דהג"א מתיר אפי' בנר שכבה לצורך גופו וכמ"ש הב"י בשמו מיד אחר זה ואנן לא קי"ל כוותיה וצריכין לחלק דלא דמי מטה שיחדה למעות והסיר ממנה דנתייחד המטה לדבר מוקצה דאיסור ובין אבן שע"פ החבית דלכ"ע אם הוסר מבע"י ולבעל התרומות אפילו דעתו להסיר בשבת מותר לטלטל החבית דשאני התם דהחבית לא נתייחד להאבן אדרבה האבן טפל להחבית ובלא יחדה למעות נמי ונשארו המעות על המטה השמשות והוסרו ואסר לטלטל אפשר דגם בעל התרומה מודה דאע"פ דלא היה דעתו להניחן עליו כל השבת דאסורים כיון דלא הניחן שם אדעתא להיותן טפל להיתר אלא שקשה אם כן מעות שהניח ע"ג כר נמי ולמה פליג שם בעל התרומה ומה ראייה מגיזי צמר שטמן בהן שהן לצורך ההיתר וצ"ע: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}} [[קטגוריה:דרישה: אורח חיים]]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/דרישה
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/דרישה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/הלכה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/מורה צדק - בציעת הפת
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:על התורה טושע
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:קיים מפרשי אורח חיים
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא שו"ע
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע שו"ע
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: טוש"ע
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף