עריכת הדף "ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ד/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
'''<small>הלכה ב</small> <big>מתני'</big>''' שדה שנתקווצה תיזרע למוצאי שביעית שניטייבה או שנידיירה לא תזרע למוצאי שביעית שדה שניטייבה ב"ש אומרים אין אוכלין פירותיה בשביעית וב"ה אומרים אוכלין ב"ש אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה ובית הלל אומרים בטובה ושלא בטובה רבי יהודה אוסר חילוף הדברים זה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה:

'''<big>גמ'</big>''' שדה שנתקווצה כו' תמן אמרין בשניטלו קוציה ורבנן דהכא אמרין בשחריש על דעתייהו דרבנן דהכא איזהו הטיוב כל העם חורשין פעם א' והוא חורש שני פעמים וכא כן אמר רבי יוסי ב"ר בון תמן אין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת בראשונה כשהיו המלכות אונסת הורי רבי ינאי שיהו חורשין חרישה ראשונה חד רשיעא הוה °(אני) עבר חמיתון °דמיין קובעתא אמר לון האיסטו שרא לכון מירדי שרא לכון °דמיין קובעתה אמר רבי יעקב בר זבדי קומי רבי אבהו לא כן אמר רבי זעירא ורבי יוחנן בשם רבי ינאי רבי ירמיה רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק נמנו בעליית בית נתזה בלוד על כל התורה מניין אם יאמר עכו"ם לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים יעבור ולא יהרג הדא דתימר בינו לבין עצמו אבל ברבים אפילו מצוה קלה לא ישמע לו כגון לולינוס ופפוס אחיו שנתנו להם מום בכלי זכוכית צבועה ולא קיבלו מהן אמר לא מתכוין משמדתכון ולא איתכווין אלא מיגבי ארנונין כמה הם רבים רבנן דקיסרין אמרי עשרה דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כג#|ויקרא כג]]}} ונקדשתי בתוך בני ישראל רבי אבונה זעירא חמנוניה פרי חורי חמרא בשבתא רבי יונה ורבי יוסי הורין מפי לארסקינס בשובתא אמר רבי מנא קשיתי קומי רבי יונה אבא לא כן אמר רבי זעירא רבי יוחנן בשם רבי ינאי רבי ירמיה רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק נמנו בעליית בית נתזה בלוד על כל התורה כולה מניין אם יאמר עכו"ם לישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה חוץ מן העבודה זרה וגילוי עריות ושפיכת דמים יעבור ולא יהרג הדא דתימא בינו לבין עצמו אבל ברבים אפילו מצוה קלה לא ישמע לו כגון לוליינוס ופפוס אחיו שנתנו להם מים בכלי זכוכית צבועה ולא קיבלו מהן אמר לא אתכווין משמדתון ולא אתכווין אלא מיכל פיתא חמימה כמה הם רבים רבנן דקיסרין אמרין עשרה דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כג#|שם]]}} ונקדשתי בתוך בני ישראל רבי אבונה בעי קומי רבי אימי עכו"ם מהו שיהו מצווין על קידוש השם א"ל ונקדשתי בתוך בני ישראל ישראל מצווין על קידוש השם ואין העכו"ם מצווין על קידוש השם ר' נסא בשם ר' אלעזר שמע לה מן הדא {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/ה#|מלכים ב ה]]}} לדבר הזה יסלח ה' לעבדך וגו' ישראל מצווין על קידוש השם ואין עכו"ם מצווין על קידוש השם רבי אבא בר זמינא הוה מחייט גבי חד ארמאי ברומי אייתו ליה בשר דנבילה א"ל אכול אמר ליה לינא אכיל א"ל אכול דלכן אנא קטילנא לך א"ל אין בעית מיקטל קטיל דאנא לינא מיכל בשר דנבלה א"ל מהן מודע לך דאילו אכלת הוינא קטיל לך או יהודיי יהודיי או ארמאי ארמאי אמר ר' מנא אילו הוה ר' אבא בר זמינא שמע מיליהון דרבנן מיכל הוה: טייבה ומת בנו מהו שיהא מותר לזורעה ר' יעקב בר אחא ר' אימי בשם ר' יוסי בי ר' חנינא טייבה ומת בנו מותר לזורעה טייבה ומכרה אסור לזורעה עבר וזרעה מותר שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו טייבה בזמן הזה מהו רבי ירמיה סבר מימר שרי אמר ר' יוסי ולא שמיע רבי ירמיה שהוא לוקה לא שמיע שהוא פסול מן העדות חזר ואמר אין דהוא שמיע אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה אמר רבי חזקיה אתותבת קומי רבי ירמיה °דאמר וכי °אין זה בית דין עמד וביטל חייליה דרבי °ירמיה מן הדא בת ישראל שבאת להדליק מן הכהנת טובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת רבי חונא בשם דבית רבי ינאי שעת משלחת זאבים היתה ולא עמד בית דין וביטל כמה דתימר תמן לא עמד בית דין וביטל וכא לא עמד בית דין וביטל ודכוותה מאימתי אדם זוכה כפירותיו בשביעית ר' ירמיה סבר מימר משיתנם בתוך כליו רבי יוסי סבר מימר אפילו נתנם לתוך כליו לא זכה בהו דהוא סבר דאינון דידיה ולית אינון דידיה כהדא רבי טרפון ירד לאכול קציעות מתוך שלו שלא בטובה כבית שמאי חמונ' סנטוריה ושרון חבטון עלוי כד חמא גרמיה בסכנה אמר לון בחייכון אמרין גו בייתי' דטרפון עתדין ליה תכריכין כד שמעון אישתטחון על אפיהון אמרין ליה רבי שרי לן אמר לון ייתי עלי על כל חוטרא וחוטרא דהוה נחית עלי הוינא שרי לכון על קדמייא באילין תרתין מילייהו נהג רבי טרפון כב"ש וסכין בהדא ובקריאת שמע ר' אבהו בשם רבי חנינא בן גמליאל כל ימיו של ר' טרפון היה מתענה על הדבר הזה ואמר אוי לי שנתכבדתי בכתרה של תורה:





---- {{מרכוז טקסט|'''ביאור'''}}
----

'''<big>מתני'.</big> שדה שנתקווצה.''' שנטלו קוצי': '''תזרע למוצאי שביעית.''' ואף שהכשיר הקרקע לזריעה בשביעית מ"מ לא קנסוהו כיון שעדיין לא נתקנה לגמרי: '''שניטייבה.''' שנחרשה: '''או שנידיירה.''' שנזדבלה: '''לא תזרע למוצאי שביעית.''' מאחר שחרש הקרקע באיסור לצורך מו"ש קנסוהו שלא יזרע במוצ"ש: '''בש"א אין אוכלין פרותי' בשביעית.''' שדה האילן שנטייבה לא יאכל פירות האילן בשביעית דגם בזה קנסוהו: '''אין אוכלין פ"ש בטובה.''' שלא יחזיק טובה לבעליו כאילו אוכל משלו משום דרחמנא אפקרינהו ואם מחזיק טובה נראה שאינו הפקר:

'''<big>גמ'.</big> תמן אמרין.''' בבבל אמרו מאי נתקווצה: '''כשחריש.''' ומחמת החרישה נטלו הקוצים: '''ע"ד דרבנן דהכא איזהו הטיוב.''' דתנן בסיפא לא תזרע למוצ"ש דבשלמא לרבנן דתמן הטיוב זהו החרישה אבל לרבנן דהכא דאחרישה הא תני לה רישא תזרע למו"ש איזהו הטיוב: '''כל העם חורשין פעם א' והוא חורש שני פעמים.''' סיפא אשמועינן שאם לא חרש פעם א' כדרך שחורשין אלא ב' פעמים כדי שתהי' השדה חרושה היטיב בכה"ג הוא דקנסוהו שלא תזרע: '''וכא כן.''' ואמאי נהגו בזמן הזה בימי האמוראים לחרוש את השדות: '''תמן וכו' ברם הכא המלכות אונסת.''' וגוזלת היא את השדה אם לא יחרשנה, ובשביל מסים וארנוניות שגובין גזרו שיחרושו ותתן השדה פרי' והלכך התירו לחרוש שקרוב הדבר לפקו"נ וכמש"כ התוס' בסנהדרין [[תוספות/סנהדרין/כו/א#|כ"ו א']]: '''חרישה ראשונה.''' ולא יחרוש ב' פעמים: '''חמיתון רמיין קובעתן.''' ראה זה הרשע איך שמסלקין אבנים מן השדה בשביעית: '''האיסטו שדא לכון מירדי שרא לכון רמיין קובעתא.''' פי' השתא שהתירו לכם לחרוש כלום התירו לכם גם לסקל האבנים. וללמדך דאפי' הרשעים היו בקיאים באיסורי שביעית: '''לא כן א"ר זעירא.''' אמה שהתירו לחרוש מפני המלכות פריך: '''הדא דתימר בינו לבין עצמו.''' הוא שאמרו יעבור ואל יהרג: '''אבל ברבים.''' כשגוזרים על הצבור לעבור על דת: '''לא ישמע לו.''' ויהרג ואל יעבור: '''בכלי זכוכית.''' כך הי' מנהג הגויים לשתות בכלי זכוכית צבועה וא"כ היכי עביד ר' ינאי הכי להתיר החרישה שגזרו על הרבים: '''אמר לא מתכוין משמדתכון וכו'.''' לא אמרו יהרג אלא בגזירת שמד שחפצם להעביר על הדת אבל הכא רוצים הם בארנונין: '''כמה הם רבים.''' שאמרו אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור: '''ונקדשתי בתוך בני ישראל.''' כשמוסר נפשו על אהבת יוצרו מתקדש שם שמים ושמעי' מינה שבתוך בני ישראל דהיינו בפרהסיא הוא דצריך לקדש שם שמים ותוך בני ישראל משמע עשרה ובגמ' בבלי סנהדרין ס"פ בן סורר ומורה ילפי' לה: '''חמנוני' פרי חורי חמרא בשבתא. '''ראו אותו את ר' אבונה מחמר ורץ אחר חמורו של נכרי בשבת שאנסו לכך: '''מפי לארסקינס בשובתא.''' הורו לאפות לחם למושל העיר בשבת משום פקו"נ: '''לא כן וכו'.''' כיון דהוי פרהסיא היכי שרי: '''לא איתכוין אלא מיכל פיתא חמימא.''' שהי' חפץ בפת חמה בשבת ולא לשמד איכוין הלכך שרי אפי' פרהסיא: '''עכו"ם מהו שיהו מצווין על קדוש השם.''' אם יאנסו את הגוי לעבוד ע"ז שהוא מז' מצות שנצטוו בני נח מהו שיהא חייב למסור את נפשו: '''לדבר הזה יסלח ה' לעבדך וגו'.''' זה אמר נעמן לאלישע אתר שנעשה גר תושב, רק לדבר הזה שהי' הולך עם המלך להשתחוות לע"ז יסלח ה' לעבדך שאינו עושה כן אלא מאימת המלך, ומדשתיק אלישע ש"מ דהסכים עמו והוא משום שאין העכו"ם מצווין על קדוש השם: '''הוה מחייט וכו'. '''הי' תופר בגדים אצל רומי אחד והביא לו בשר נבילה לאכול ואמר לו שאם לא יאכל יהרגנו: '''א"ל אי בעית מיקטל קטיל.''' אם רצונך להרוג הרגני ולא אוכל בשר נבילה: '''מאן מודע לך וכו'.''' מי הודיע לך זאת שאם היית אוכל הייתי הורג אותך: '''מיכל הוה.''' שאינו מצווה על קדוש השם אלא בג' עבירות או בשאר עבירות ובפרהסיא וע"י שלא ידע ההלכה ניצל: '''טייבה ומת מהו שיהא בנו מותר לזורעה.''' מי קנסו גם על בנו שהרי הוא לא עבר אאיסור שביעית: '''טייבה ומכרה אסור לזורעה.''' שאם לא יאסרו יחרוש בשביעית וימכרנה אחר השביעית בדמים מרובים: '''עבר וזרעה מותר.''' הפירות: '''שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בה.''' וזה אין הצבור יכולין לעמוד בה להיותם נזהרין לבל יתערבו הפירות באחרים: '''טייבה בזמן הזה.''' שהתיר ר' ינאי לחרוש פעם א' והוא חרש ב' פעמים מהו שיהא מותר לזורעה במו"ש דשמא כיון שעושה כן מאימת המלכות אף אם טייבה לא גזרו: '''ולא שמיע ר"י שהוא לוקה.''' וכן שהוא פסול לעדות זה המטייב אפי' בזה"ז והיכי אמר שרי: '''חזר ואמר וכו' אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה.''' דאיהו סבר שאין הסברא נותנת דניקנסי' בזה"ז: '''וכי אי זה בי"ד עמד וביטל.''' דברי הראשונים שקנסו את המטייב ואפי' שמשהתיר ר' ינאי לחרוש פעם א' מעתה סברא הוא דאף המטייב לא ניקנסי' מ"מ כיון שגזרו גזרו ומי עמד וביטלה: '''חיילי' דר' חזקי'.''' דכל שגזרו חכמים אף משבטל הטעם לא בטלה גזירה עד שיעמוד בי"ד אחר גדול מהם ויבטלום: '''טובלת את הפתילה בשמן שריפה.''' הוא שמן תרומה שנטמא ועומד לשריפה ואסור באכילה אלא דשרי לכהן להנות ממנו כששורפו והכא שרי אף לבת ישראל להדליק בשמן שריפה, וטעמא מאי: '''שעת משלחת זאבים היתה.''' והתירו מפני הסכנה שתוכל להאיר לפני' את הדרך ולא תנזק: '''ולא עמד בי"ד וביטל.''' ואף שכ"ז הי' לפי שעה וכבר עברה שעת הסכנה כיון שעמדו בי"ד והתירו ההיתר לא בטל עד שיעמוד בי"ד אחר ויבטלום, וה"נ לענין טיוב כיון שעמדו בי"ד ואסרו האיסור לא בטל, ומכאן מוכיח הר"ש דאיסור הנאה של כילוי בתרומה לישראל אין אסור אלא מדרבנן דאי דאורייתא כל שאינו פקוח נפש אסור: '''ודכוותה.''' כשם ששנינו בכתובות [[משנה/כתובות/ט#א|פ"ט]] מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשים כל הקודם וזוכה בנכסים זכה ואמרי' שם דאפי' מונחים ברשות היורשים לא מקרי שהם קדמו ותפסו שהם סבורים שזה שלהם ולא כיונו לתפוס ולהחזיק ואיכא מאן דפליג ע"ז וקאמר ודכוותה הוא דפליגי לענין שביעית [וגמ' היא בכתובות ומשם הועתק לישנא ודכוותה, ודרך הירו' להעתיק מגמ' אחרת הענין השייך למסכתין כלשונו שם]: '''מאימתי זוכה אדם בפירותיו בשביעית.''' הבעלים שליקט פירות משדהו בשביעית מאימתי הוא זוכה: '''משיתנם לתוך כליו.''' כבר זכה בהן ואיהו ס"ל התם נמי דזכו בהם היורשין: '''אפי' נתנם לתוך כליו לא זכה בהן.''' עד שיתכוין בפירוש לזכות דכיון שהוא סבור שלו הוא לא נתכוין לזכות וכדמסיים: '''ר"ט וכו' שלא בטובה כב"ש.''' שנכנס לשדה לאכול והשומרים לא הכירוהו ששלו הוא ומ"מ לא בקש מהם ליכנס כדי שלא יחזיק להם טובה וכב"ש לעיל הל"ב: '''חמוני' סנטרי' ושרון חבטון עלוי.''' ראוהו השומרים והתחילו לחבטו ולהכותו והוא לא אמר להם שר"ט הוא כי לא רצה להתכבד בכתרה של תורה: '''כד חמא גרמי' בסכנה.''' ומשראה שעומד בסכנה: '''אמר לון בחייכון וכו' עתדין לי' תכריכין.''' אמר להם, חייכם, שתאמרו בביתו של טרפון שיכינו לו תכריכין כי עומד הוא למות: '''כד שמעון וכו'.''' כששמעו כן וידעו שר"ט הוא נשתטחו על פניהם ובקשו ממנו, רבי מחול לנו: '''אמר לון וכו'.''' אמר להם יבא עלי כך וכך אם לא שעל כל הכאה שקבלתי מחלתי לכם בלבי על הכאה הקודמת: '''באילין תרתיין מיליא נהג ר"ט כב"ש וסכין.''' באלו שני הדברים נהג ר"ט כב"ש לחומרא ונסתכן חדא בהדא שירד לאכול קציעות שלא בטובה: '''ובק"ש.''' שהטה לקרות כדברי ב"ש ונסתכן מפני הלסטים וכמפורש פ"ק דברכות: '''הי' מתענה על הדבר הזה כו'.''' שאמר להם שר"ט הוא והפסיקו מלהכותו, ואמרו בגמ' בבלית משום שר"ט עשיר הי' והי' יכול ליתן להם ממון הרבה שיחדלו להכותו וע"ז הי' מצטער ואמר אוי לי וכו':




{{ניווט כללי תחתון}}
{{הגרחק}}