עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תרומה/תרס" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תר"ס'''}}}}===

במדרש תנחומא לקח טוב משל שני סוחרים לזה מטכסא ולזה פלפלין כו' החליפו מה שביד זה אינו ביד זה. ובת"ח זה שונה סדר זרעים וזה סדר מועד השנו זה לזה ביד כ"א ב' סדרים כו'. הענין הוא כי יש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה והתורה מחברת נפשות בנ"י. כמ"ש תמימה משיבת נפש. ונעשין אחדות א' בכח התורה כמ"ש מורשה קהלת יעקב. ומקבלין זה מזה הדעת המיוחד לכל א'. וכ' ה' עוז לעמו יתן ובזה יברך את עמו בשלום. שמו של הקב"ה שלום. מלך שהשלום שלו. ועושה שלום במרומיו. וכמו כן התורה שמותיו של הקב"ה. ולכן ע"י התורה זוכין לשלום. וכ"כ לכולם בשם יקרא לפי ששמו יתב' כולל כל צבא מעלה. לכן מתחברין ע"י השם. כמו כן נפשות בני ישראל מתחברין על ידי התורה. וכמו כן בנדבת המשכן שהיה נעשה ע"י נדבת כל איש ונתחברו ע"י המשכן להיות אחד. ואז זכו להשראת השכינה. ובאמת צריך להיות האחדות במעשה דיבור ומחשבה ובמשכן ובמקדש נתאחדו במעשה. ובתורה בדיבור. ובהקב"ה במחשבה. כמ"ש שבעים נפש בלשון יחיד. לפי שעובדין לאל אחד. זה בחי' הרצון ותשוקה שבלב. שפונים כולם אליו ית"ש. ובזה נעשין גוי אחד:

במדרש אני ישנה ולבי ער כו'. שזכו אחר החטא להשראת השכינה בכח החקיקה שבלב. שקיבלו בקבלת התורה. דאיתא לב מתנה זו התורה שהיא מתנה בלבו של אדם. וז"ש במד' תנחומא שנק' לקח טוב כי כל סחורה צריכה שמירה שלא תאבד. והתורה נשמרת בלבו של אדם. וע"ז אמרו עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה מים רבים לא יוכלו לכבות כו'. וז"ש אני ישנ"ה רומז לשס"ה גידין. כי האברים והגידים הם התפשטות החיות שבאדם. וכן ברוחניות המצות מול האברים והגידים. וע"י ביטול המצות אני ישנה שנסתמין הגידין והמשכת הדם מהלב דרך הגידים. אבל התורה שהיא חקוקה בלב. לעולם ער בכח קול דודי דופק שהוא התורה והקול ששמענו בהר סיני. והלא דברים ק"ו בכל יום ב"ק יוצאת מהר חורב כו'. לפי ששם קיבלו התורה. מכש"כ שזה הקול מתעורר בנפש איש ישראל שכולם שמעו הקול. והי' מיוחד להם. וע"ז כ' אשר אנכי מצוך היום בכל יום. ולכן גם אחר החטא אותה הרשימה לא שקטה. ודופק בלבם. עד שחזרו בתשובה. וזכו לבנין המשכן:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>