עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תרומה/תרנה" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ה'''}}}}===

במדרש ויקחו לי כו' תורה צוה לנו כו' ת"ח הפורש מן התורה כו' אינו בוש כו' לירושת אבותי אני חוזר כו' א"ת מורשה אלא מאורסה כו'. וכן עוד במדרש עלית למרום כו' אף סוררים לשכון. דהנה מקודם כתיב ויהי שם כו' מ' יום כו' אח"כ נסמך פרשת נדבת המשכן כי בזכות התורה זכו למשכן גם אחר החטא דאיתא עבירה מכבה מצוה ואינו מכבה תורה. כי המצות הם לתקן בחי' נפש ברמ"ח ושס"ה. כי בנפש יש פגם ע"י החטא. אבל התורה היא בחי' הרוח שזוכין ע"י התורה למלבוש שהוא למעלה מנפש ושם אין החטא פוגם. ולכן כתיב תורת ה' תמימה שאין זה יכול להתקלקל. ולכן משיבת נפש שלעולם יכולין לתקן הנפש ע"י תשובה להתדבק ברוח שהוא למעלה מהנפש כנ"ל. והוא ציור פנימי של האדם. שזכו לזה בקבלת התורה. ומשה רבינו ע"ה זכה לזה הציור בשלימות כמ"ש עלה אלי ההרה כו' והיה שם. פי' בזוה"ק שנעשה שֵם ממש כענין שכ' קוב"ה ואורייתא וישראל אחד לכן הי' ארבעים יום שיעור יצירת הולד שקיבל צורה חדשה. ומרע"ה יצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. ויש לכל איש ישראל חלק בזה המלבוש מכחו של משה. וז"ש "צוה "לנו "משה ר"ת צל"ם. אך שצריכין לתקן עצמו לזכות להתדבק בזה המלבוש בכח התורה. וז"ש שחורה אני ונאוה כשחוזרין להתלבש בלבוש רוח טהרה כנ"ל. ולכן איתא ונאוה אני בשבת כי בשבת מחזיר משה רע"ה לבנ"י הכתרים. וז"ש במדרש משכר הסרסור נתודע שכר התורה. דכ' ומשה לא ידע כי קרן אור כו'. הוא זה החלוקא דרבנן שנשתנה פניו של משה בהר. והוריש מזה לכל בנ"י. לכן כתיב ככל אשר אני מראה אותך כו' וכן תעשו. שיכולין כל בני ישראל לאחוז בזה הציור. ולכן כתיב לא תירא כו' משלג. מדינה של גיהנם ומסט"א. כי כל ביתה לבוש שנים. דרשו חז"ל שנים. שהוא ב' המלבושים שיש לאיש ישראל מלבוש עליון שאין החטא פוגם בו. לכן אע"פ שנעשין כאהלי קדר יכולין להתכבס להיות כיריעות שלמה כפרש"י שם:

עוד במדרש אני ישנה. ולבי זה הקב"ה דכתיב צור לבבי וחלקי ער לגאליני. קול דודי מרתיק עלי כו'. פירוש כי הקב"ה כשאמר לבנ"י אנכי ה' אלקיך נחקק זה האלהות בלבם של בני ישראל ונק' צור לבבי. כדכתיב אין צור כאלקינו דרשו חז"ל אין צייר שצר צורה תוך צורה. ולכן זו הרשימה לעולם דופק בלב איש ישראל. ולכן אפילו אחר החטא הי' בלבם זו התשוקה לשוב להתקרב אליו יתברך. ובכח זה השרה שכינתו ית' במשכן כדכ' אשר ידבנו לבו ונתן להם עצה להוציא מכח אל הפועל זו התשוקה. וכן הוא בלב כל איש ישראל כדכתיב קרוב אליך הדבר כו' בפיך ובלבבך שהתורה ניתנה בכתב ובע"פ כמ"ש ואשים דברי בפיך. ובלב היה החקיקה בנתינת הלוחות. ז"ש ויקחו לי תרומה שזו הנקודה החקוקה בלב צריכין להרימה ולהוציאה מכח אל הפועל. ויש בזה ב' מדריגות דכתיב מאת כו' ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזה הוא לנדיבים שבישראל. בחי' עשה רצונו כרצונך כו'. ואח"כ כתיב וזאת התרומה סתם כו' זהב וכסף שאותן שא"י לפתוח הנדיבות. יש בחי' בטל רצונך. שהגם שרצונות אחרים מהבלי עולם הזה מסתירין זה הרצון הגנוז בלב. מ"מ על ידי ביטול כל הרצונות בנדבה זו. מתבטלין כל המסכים המבדילין ויכולין להתקרב לרצון האמת:

עוד למדרש הנ"ל יש לך מקח שב"א אינם יודעין מה לקח. רק משכר הסרסור נתוודע כו' ומשה לא ידע כו'. הגם כי הלוקח בוודאי יודע המקח. אבל התורה סתים וגליא כדאיתא בזוה"ק קוב"ה וכן התורה וכן ישראל יש להם בחי' סתים וגליא. עיקר התורה שלמעלה לנשמתן של ישראל. ובני אדם בעוה"ז א"י לידע זה שמכסה הגוף מעכב. ולכן מרע"ה איש אלקים מחצה איש מחצה אלקים זכה לראות. וכ"כ מה רב טובך אשר צפנת חלק הגנוז. פעלת לחוסים חלק הנגלה. ובשבת קודש מתנה מבית גנזי יש הארה מחלק הנסתר. ולכן יש בו נשמה יתירה. ולכן כל מעשיו כפולים כמ"ש חז"ל זכור ושמור. לחם משנה. מזמור שיר. רמוז לב' בחי' הנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>