עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תרומה/תרנד" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ד'''}}}}===

'''ויקחו לי תרומה''' פרש"י '''לי לשמי.''' וקשה כי בודאי הנותן נדבה למשכן מה שייך שלא לשמו. ויובן הענין עפ"י המדרש שכתב הה"ד לקח טוב נתתי כו' יש בו כסף זהב כו'. דקשה ויקחו לי תרומה. ויתנו מיבעי לי' למימר. אבל באמת כל רצונו ית"ש הוא שע"י המשכן יוכלו בנ"י לקבל כל השפעת בני חיי ומזוני. הכל בכח הקדושה. וכל זה בכח התורה שכל העולם נברא בה כמ"ש חז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ולכן איש ישראל צריך ליקח הכל רק על ידי התורה ונקראת לקח טוב שיכולין ליקח בה הכל כסף וזהב שדות כו'. שהלא הכל נברא בכחה. ולכן אסור לאיש ישראל להנות מעוה"ז בלי ברכה. ושמעתי ממו"ז ז"ל כי מאה ברכות בכל יום רמז למאה אדנים שהיו יסוד המשכן כו'. ובודאי הם מאה המשכות שיש לעולם בשורש העליון. וכשהאדם מכוון לקבל הכל לשמו ולכבודו ית' שהרי הכל לכבודו ברא. אז יכול להתדבק בשורש ולהעלות הכל לברכה עליונה וזהו רמז נטילת ידים כמ"ש שאו ידיכם קודש וברכו כו'. וזהו ויקחו לי לשמי תרומה כו' ודו"ק:

במדרש '''עלית למרום כו'.''' ע"ש שדורש ג' בחי' בתורה שבי לקיחה מתנה. ונראה שעל זה תקנו שלשה ברכות. לעסוק בדברי תורה הוא מה שיכולין למצוא ע"י יגיעה בתורה ונק' לקיחה. ויש בחי' מתנה וע"ז מבקשין והערב נא ומברכין המלמד תורה לעמו ישראל. במדת טובו וחסדו. ויש בחי' שבי הוא עיקר התורה הקדושה שנעלמה מעיני כל חי. ונתלבשה בתורה ערוכה שלפנינו. ועל זה מברכין אשר בחר בנו כו' ונתן לנו את תורתו דייקא. וזו התורה כביכול בשביה אצלינו כמ"ש במד' משפטים כי ימכור כו' בתו לאמה בת יחידה היתה לי ומכרתיה לכם שאין אתם מוציאים אותה אלא חבושה בארון. פי' כמ"ש חרות על הלוחות כמ"ש בזה בפ' יתרו ע"ש. וכתב באוה"ח פרשת עקב כי לוחות הראשונים לא היו צריכין ארון כי היו מחזיקים א"ע בנס ע"ש. אך אחר החטא הוצרכה להתלבש בארון. ובג' ארונות שהוא רמז למיני צמצומים שיש לתורה עד שיכולין להנות מאורה. וסיום הפסוק לא תצא כצאת העבדים כי התורה שהוריד אותה הקב"ה בשבילנו בוודאי הסוף שתעלה כל העוסקים בה להוציאם מאפילה לאורה. כי היא ירידה שצורך עלייה. וכמ"ש ארון נושא את נושאיו. וכמ"ש אף סוררים לשכון כו' שיכולה התורה לרחם ולקרב כל נדחי בני ישראל. וג' בחי' הנ"ל הם בחי' ג' אבות. מתנות באדם הם חסד לאברהם. ולקחת הוא בחי' יצחק. ובאמת נראה כי הם בחי' מ"ע ומל"ת. וכח כבישת היצר שלא לעבור על ל"ת הוא בחי' לקחת מה שאדם מניח הבלי עולם בשביל התורה. אבל מ"ע הוא מתנה וחסד שרצה הקב"ה לזכות את בני ישראל. ושבית שבי הוא תתן אמת ליעקב ונק' תורת אמת. לכן בעלמא דשיקרא התורה נק' שבי שהיא מהופכת מכל סדר עוה"ז. והיא משיבת נפש להעלות אותנו משקר לאמת. ובמדרש אני ישנה ולבי כו' קול דודי דופק. מרתיק עלי כו'. והענין הוא לומר שזה הרצון ונדיבות להשי"ת נמצא בכל איש ישראל. רק שצריכין להוציאו מכח אל הפועל. וקול דודי הוא קול התורה שבכח העסק בתורה יכולין להוציא המטמוניות שבלב מכח לפועל. וזה לקח טוב נתתי לכם שהתורה היא מאירה לאדם למצוא ההארות הגנוזים בו כמ"ש תורה אור. ושם תורה על המראה שיכול האדם להסתכל באור תורה. וכתיב מראהו כלבנו שכשזוכה אדם לקצת התגלות בתורה כמ"ש גל עיני ואביטה. אז לבו מתלבלב ועושה פירות וזהו קול דודי דופק:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>