עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תרומה/תרמט" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ט'''}}}}===

לפ' תרומה ור"ח אדר

'''ויקחו לי תרומה כו' ועשו לי מקדש.''' דכ' את ה"א תירא אותו תעבוד ובו תדבק. דרשו חכמינו ז"ל וכי אפשר לידבק בשכינה והלא אש אוכלה הוא אלא המשיא בתו לת"ח ומהנהו מנכסיו עליו נאמר ובו תדבק. ובנ"י קיימו כל אלו המדרגות שהם כמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך ב' יצריך זה הי' בגלות מצרים והגאולה שבוודאי הי' שם כל מיני מצרים והוא בחי' את ה"א תירא אותו תעבוד עבודה שבלב בכל נפשך הוא בקבלת התורה כמ"ש נפשי יצאה בדברו. ובו תדבק בכל מאודך נתקיים עתה בנדבת המשכן שעי"ז זכו להשראת השכינה כדרשת חז"ל ובו תדבק כנ"ל. והאמת כי קודם החטא היו מוכנים בנ"י להיות כמלאכים. רק אחר החטא שחטאו בנעשה הי' העצה ע"י נדבת המשכן. וכי אפשר לידבק כו' הוא אחר החטא. ועשו לי מקדש הוא תיקון העשי' דכ' שער החצר הפנימית כו' ימי המעשה יהי' סגור וביום השבת יפתח וביום החודש. והנה בחי' שבת הוא למעלה מהעשי' והוא בחי' מרע"ה שמתגלה בו המדרגה שהיו מוכנים בנ"י קודם החטא כמ"ש חז"ל שמרע"ה מחזיר לבנ"י בשבת אותן הכתרים שניתן להם בקבלת התורה. וכ"כ מזמור שיר ליום השבת ר"ת למשה כדאי' בספרים. אכן ביום החודש יפתח הם הפתחים שנפתחים גם תוך העשי' שהרי בר"ח המלאכות מותרים והם בחי' י"ב השבטים. וכמו כן בוודאי אלה הי"ג דברים שנזכרו בנדבת המשכן הם בחי' השבטים שעל ידיהם יכולין להמשיך הקדושה גם תוך העשי'. ככל אשר אני מראה אותך הוא בחי' השבת שמתגלה הדעת בנפשות בנ"י. ובמשה רבינו ע"ה הי' בהתגלות. וכ' מראה אותך ולא כ' מראה לך והוא כענין שכ' בזוה"ק וארא ושמי ה' לא נודעתי להם. כי בחי' מרע"ה הוא אספקלרי' המאירה שאין שייך בו ראי' רק ידיעה כדאי' שכינה היתה מדברת מתוך גרונו של מרע"ה וז"ש מראה אותך וכן כתי' אתה מָראה בהר שכל ציור המשכן וכליו הי' נחקק בצורת מרע"ה. וכן תעשו כשנסתכלו בנ"י במרע"ה קיבלו הארה לתקן כל המעשים אחריו. וכזה נמצא בכל איש ישראל בפרט ג"כ שמתגלה בו איזה הארה כפי דעתו. ואחר זו הנקודה צריך לתקן ולהמשיך כל המעשים. וזה ככל אשר אני מראה וכו' וכן תעשו. וכדאיתא בזוה"ק בפסוק נודע בשערים בעלה כל אחד לפי מה דמשער בלבו. וזו הנקודה מתגלה בכל שבת לתקן עי"ז ימי המעשה:

במדרש '''אני ישנה כו' עד מתי אהי' מתהלך מבחוץ עשה לי משכן כו'.''' הענין הוא כי המשכן וכליו הכל המה הארות השייכים לנפשות בנ"י שיש לכל איש ישראל שורש למעלה וצריך לתקן הנפש למטה להיות כלי לקבל הארות המיוחדים אליו. ומכ"ש בכללות בנ"י למטה שהם כלי לקבל הקדושה רק ע"י החטא נפלו הנפשות אעפ"כ לבי ער ונתן להם עצה ע"י המשכן וכליו. שיוכלו להתקן עצמם להיות כלי לקבל הארת השכינה כמ"ש ושכנתי בתוכם. וכמו כן הוא בכל המצות. גם עתה שאין לנו משכן ומקדש. מ"מ המצות הם ג"כ דרכים לפתוח הלבבות להיות כלים לקבל הארות המצות. ובספר רבינו בחיי מביא על ג' המדרגות חצר היכל ק"ק שהם בחי' מוח לב וכבד ע"ש. וכן הוא בנפש האדם. ומצות תפילין וציצית הם ג"כ מיוחדים לאלה הג' מדרגות. תש"ר במוח. וש"י בלב. וציצית כנפי בגדיהם בכבד. וכמו כן ג' פרשיות שבק"ש שהם לתקן כל הקומה של אדם כמ"ש בספרי קודש. ופרשה ראשונה במוח וראש בחי' תש"ר. ושני' בלב תפילין ש"י. והגם שבשניהם נזכר תפילין ש"ר ושל יד. משום שכל המדרגות כלולין זה בזה. אבל עיקר מיוחד תפילין של ראש בראשונה וש"י בשני'. ושלישית פ' ציצית. [וגם בשבת הג' סעודות הם בחי' מוח לב כבד. שהם המשכות ממדרגה זו לזו. כדאי' בזוה"ק יתרו בפסוק אז תתענג על ה' ע"ש ג' המדרגות]. וכמו כן הם בחי' נפש רוח נשמה באדם. וכפי תיקון המצות כך מאירין נר"נ בהאדם. ובוודאי במשכן ומקדש ניתן חיות בנר"נ ומוח לב כבד של כל איש ישראל. וגם עתה תפלות נגד תמידין. פי' ע"י השתוקקות לעבודת המקדש מתעוררין אותן ההארות. שהרי גם אז היו ישראל במעמדן שלא עשו כלום רק שהיו מתדבקין באהבה ורצון בעבודת הכהנים והלוים ובזה יש לנו חלק גם עתה. וחז"ל למדו מתשמרו להקריב שיהיו עומדין ע"ג. היינו לצפות ולהשתוקק לעבודת המקדש. וזה ניתקן גם בתפלה. ויתכן לומר מ"ש מאת כל איש אשר ידבנו. כי המשכן נעשה ע"י הנדיבות שנמצא בבנ"י בכל הדורות. כי הקב"ה הוא בוחן כליות כדאי' במדרשות עד שלא נוצרה מחשבה שבאדם הקב"ה רואה ומצרפה למעשה. לכן נשאר הארה ממשכן ומקדש לכל הדורות כמ"ש במ"א פי' וכן תעשו לדורות:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>