עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תרומה/תרמד" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ד'''}}}}===

במדרש לקח טוב נתתי אל תעזובו את המקח כו' יש בו זהב כסף כו'. פי' שע"י התורה יכולין ליקח הטוב ולהעלות כל הדברים שבעולם למצוא הטוב בהם. כי הלא כל מה שברא הקדוש ב"ה יש בו הטוב כמ"ש וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב כו'. אך התורה היא המורה דרך איך למצוא בכ"ד הטוב. ולכן אחר קבה"ת אמר ויקחו לי תרומה כו' שבכח התורה ירימו כל המינים הללו כסף וזהב כו'. והתורה היא ראשית ושורש כל הברואים כמ"ש באורייתא ברא קוב"ה עלמא. ולכן בכח התורה יכולין להעלות כל הדברים לשורש העליון. ובאמת לקח טוב קאי על כל העולם ומלואו. אך בתנאי תורתי אל תעזובו. כי הכל א'. כאשר ראינו שזכו בנ"י והעלו כל הדברים עד ששרתה שכינה במעשי ידיהם ונתברר שהכל מתאחד בשורש העליון והקב"ה והתורה הוא חיות כל הבריאה ונתקיים עתה מה שקיבלו אבותינו והקדימו נעשה לנשמע. שתכלית מעשה המשכן הי' מ"ש ונועדתי לך שם כו'. שע"י תיקון העשי' שהעלו כל המעשים אליו ית'. זכו לשמוע בהם קול דברו. וזהו העדות דכ' משכן העדות שביררו הטוב הנגנז במעשה בראשית. דכ' מה רב טובך כו' צפנת ליראיך. דאי' שמא דקוב"ה סתים וגליא. וכמו כן אורייתא סתים וגליא. וכמו כן ישראל סתים וגליא. שיש בהם חלק נסתר שכ' עליו חלק ה' עמו. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל עמ"ש בזוה"ק מי זאת הנשקפה דהם תרי עלמין דמתחברין. פי' מי לשון נסתר. זאת לשון נגלה. רק שבנ"י המה מאמינים בני מאמינים ויודעין היטב דגם עוה"ז הנגלה הוא מקושר ומתאחד לעולם העליון כו'. ולפי דברינו הנ"ל יתכן ביותר שבנ"י עצמם נק' מי זאת ע"ש שיש בהם בחי' סתים וגליא והמה עדים על הש"י שהכל רואין אם כי המה בני בשר כמוהם. יש בהם אור הצפון. וז"ש מה רב טובך שהוא חלק הנשמה כו'. פעלת נגד בני אדם שרואין מתדמין להם ואינם יכולין לעמוד על עצמותם. וללמד על הכלל כולו יצא. שממילא כל חכם מבין מזה שבכל הברואים כך יש בהם חיות הבורא. ואין שום דבר נפרד משורש החיות. ובמעשה המשכן ביררו בנ"י זה העדות. וכ' ויקחו כו' מאת כל כו' ידבנו לבו כו' אח"כ וזאת התרומה. והמה ב' הענינים מי זאת כנ"ל. ענין הראשון בנפשות בנ"י בעצמם. לכן כ' לשון יחיד. וכתי' תרומתי. ועי"ז אח"כ וזאת התרומה זהב כסף כו'. שיוכלו להעלות כל הדברים ג"כ. לכן כ' מאתם לשון רבים. וכתיב ככל אשר אני מראה אותך כו'. פי' שהראה הקב"ה למרע"ה שורש המשכן וכל כליו בשמים. וכמו שיש חלק למעלה מכל מעשה התחתונים. כן מובן שיכולים התחתונים להשיג התדבקות בכל מעשי העליונים. וז"ש וכן תעשו:

עוד במד' יש לך מקח שאין בני אדם יודעין מה לקח ומשכר הסרסור נתוודע כו' ומשה לא ידע כי קרן אור פניו כו'. כי שורש התורה למעלה כדכ' ונעלמה מעיני כ"ח. רק ע"י הביטול אליו ית' זוכין בנ"י להמשיך אור התורה בתוכם. וזכו בנ"י לזה בהקדמת נעשה לנשמע. שע"י המסירת נפש מתעלין בנ"י מלבוש הגשמיי. וכמו שהי' במתן תורה כמלאכי השרת. ואחר החטא אבדנו זאת המדרגה. וז"ש ב"א א"י מה לקח כי הדור דעה שקיבל התורה הי' במעלה יתירה כמה"ש. ובאחרונה אחר החטא דכ' כאדם תמותון. א"י להשיג רק ע"י הסרסור. שמרע"ה נטל הכתרים. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל שלכן בש"ק דאי' מרע"ה מחזיר לישראל הכתרים לכן יכולין לזכות לדעת [וי"ל בזה הנוסח בזמירות במצות שבת גרוסה]. וכפי מ"ש כי העיקר ע"י הביטול. וזה הרמז לא ידע כי קרן כו'. פי' מה שהאדם יודע אינו עדיין המדרגה השלימה. כי הוא למעלה מן השגת האדם. לכן מרע"ה שהשיג מדרגה העליונה כ' בו לא ידע. והאמת כי כל עצמו של מרע"ה הוא הביטול כדכ' עניו מאוד וזה העניוות הוא סירסורתא של התורה. ומייחסו למרע"ה. וז"ש לקח טוב נתתי. משמע שאין אנו יכולין לראות טוב האמת הגנוז. ומבטיח לנו ה' לקח טוב נתתי. אך האדם צריך רק לעסוק בתורת ה' כמ"ש תורתי אל תעזובו. ולא לחפוץ לידע ערך הטובה שנעלמה מעיני כל חי:

הרמז בי"ג דברים של נדבת המשכן לי"ג בקשות בתפלת שמ"ע. והם כל דברים הנצרכים לאדם וצריכים להעלותם לשורשם. וע"ז ניתקן התפלות שאין המכוון רק למלאות משאלות המתפלל רק שצריך להיות רצון האדם להעלות כל משאלותיו להיות נזכרים לפני הש"י. ובזה שמעלה כל הרצונות אליו. עי"ז זוכין לדביקות עליון. וז"ש ויקחו לי תרומה פי' על האדם עצמו להתעלות לדבוק בו ית'. רק העצה ע"י אשר ידבנו לבו כנ"ל. שמעלה הרצונות שלו אליו ית'. ועוד יותר במעשה ממש. וזאת התרומה זהב כסף כו' ע"י כל זאת ושכנתי בתוכם:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>