עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תרומה/תרלז" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרל"ז'''}}}}===

במדרש אני ישנה ולבי ער אני ישנה בחטא עגל והקדוש ב"ה מרתיק עלי ויקחו לי תרומה כו'. דהנה כ' מאת כל איש אשר ידבנו לבו. מכלל שיש בכל איש ישראל נדיבות לשמים. אף אחר החטא. כי מצוה זו הי' על כל איש ישראל. ובאמת נקודה זו נאמר עלי' ולבי ער אשר לעולם יש נקודה פנימית בלב איש ישראל אשר הש"י שם בהם בטבעיות נפשם. ואא"ז מו"ר ז"ל פי' המד' לקח טוב נתתי לכם כו' כי הש"י נתן בלב איש ישראל רצון ליקח עצמו לעבודתו ית'. וזאת הלקיחה היא גם כן ממנו ית'. ועפ"ז יש לפרש סיום דברי המדרש יש לך מקח יש בו כסף כו' זהב כו' כי יש בכח איש ישראל להשליך הכל כל הרצונות וכל המדות בעבור רצון הבורא. והנה א' מהאומות עכו"ם אינו יכול לעשות זאת בשום אופן והוא רק בכח הבורא ששם בטבע איש הישראלי להימשך אחר הבורא ית'. וזהו הוכחה שהלקיחה של איש ישראל הוא בכח הש"י. והרמב"ן ז"ל כ' כי בעניני עוה"ז אהבה ויראה הם דברים סותרים זא"ז כי ממי שאני ירא איני אוהבו. ומי שאני אוהבו אינני ירא מפניו. זולת בעבודת הבורא מתאחדים כל המידות כו' ע"ש. וזה פי' המד' יש בו כסף אין בו זהב כו'. אבל בעבודת הש"י מתאחדים כל המידות. וכ' וזאת התרומה אשר תקחו כו' פי' שהקב"ה אומר לפמליא. של מעלה שזאת הנדיבות והרצון שיהי' נמצא בלב איש ישראל שיהי' כלול מכל המידות פי' לבטל כל המידות בעבור הרצון לשמים שכן צריך להיות כמ"ש במלאכי עליון עושה שלום במרומיו שלעשות רצונו ית'. עושין שלום ביניהם. מים ואש כו'. וכמו כן בנ"י נק' השולמית שכדי לעשות רצון הבורא מתבטל אצלם כל המידות. וכשנתברר כך הרצון בלב איש ישראל מתקבל בשמים ומתרומם הרצון הזה לעלות לשמים כנ"ל. ופשוט מאת כל שצריך האדם לרומם הראשית מכל דבר קטן וגדול להש"י ועי"ז מתרוממים כל המעשים להש"י. וזה יכול להיות נמצא בכל איש ישראל לזכור בהשי"ת בכל מעשה עכ"פ איזהו משהו לתת להבורא ית'. וע"ז אמרו חכמים חטה אחת פוטרת הכרי:

בפסוק ועשו לי מקדש כו' ככל אשר אני מראה כו' תבנית המשכן כו' כליו וכן תעשו כו' כבר כתבנו מזה במ"א ושורש הדברים ע"פ מאמר הגמ'. הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנא' אדיר במרום ה'. כי בוודאי כל הנבראים יש בהם נקודה פנימיות להש"י כמ"ש הכל לכבודו ברא. ובאמת ע"י האדם יכול להתברר ולהתגלות השראת השכינה בכל דבר. וז"ש ועשו לי מקדש כו' תבנית המשכן כו' פי' שבכל מעשה יהי' רצון האדם כדי להשלים רצון הבורא ית'. ולהיות נעשה מזה מבוקש הש"י אותו דבר שמרומז בזה המעשה כי בכל דבר יש רמז בשמים. וז"ש תבנית המשכן. ואף שאין האדם יודע בפרטות תיקון כל מעשה. מ"מ ע"י שכוונתו לשמים ורוצה לעשות כרצון הבורא עי"ז מעורר כח הבורא ית' והוא השראת השכינה כ"א לפי מדרגתו ועי"ז זוכה אח"כ לעשות באמת הכל כראוי וז"ש וכן תעשו. מקודם כ' ככל אשר אני מראה כו' ולא כ' כל רק ככל שא"י עדיין לעשות ממש תבנית המשכן. רק ע"י הרצון והמבוקש ועושה כל דבר לש"ש להתדמות לדבר המרומז כי כל המצות הם רמזים לדברים עליונים עי"ז אח"כ וכן תעשו. כן הוא לשון אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות. כנים אנחנו. וע"י אמונה מקודם שהוא ככל כו' תבנית כו' עי"ז אח"כ וכן תעשו. וזה עצמו הפי' יטע בהן אדר שצריך לראות עכ"פ לנטוע כל הדברים להיות להם קצת התדבקות בעץ החיים היינו להיות בכל דבר קצת מכוון להש"י וזה הכח והחיזוק של המעשה והוא השראת השכינה כנ"ל והבן:

בפסוק וראה ועשה כתבניתם. כ' רש"י ז"ל שנתקשה מרע"ה במעשה המנורה והראהו הקב"ה ומקודם כתי' תיעשה המנורה. ואי' ברש"י ומד' שעוד נתקשה מרע"ה ואמר לו הקב"ה השלך ככר לאור ויהי' נעשה מעצמו. א"כ קשה למה הראהו הלא ידע הבורא ית' כי לא יוכל לעשותו אכן וודאי לא נעשה לגמרי מעצמו כי א"כ מה עשו בנ"י. ועיקר עשיית המשכן וכליו הי' מבנ"י. רק כי ע"י שהראהו והשיג. מרע"ה בדעתו והי' מוכן לעשותו. אף כי במעשה בפועל לא הי' יכול לעשותו רק ע"י ההכנה בדעת לעשותו. עי"ז נגמרה מעצמו. וזה וראה ועשה שע"י ראיית הדעת והסתכלות הלב בתורה ומייגע האדם עצמו להיות מוכן לקיים המצות כראוי אף כי כשבא לידי מעשה בפועל אינו יכול לעשותו ע"ז הבטחה להיות נעשה מעצמו כמ"ש לאל גומר עלי. וי"ל השלך לאור הוא התורה שנק' אור שע"י היגיעה בתורה ניתקן המעשה ג"כ כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>