עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תרומה/תרלא" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרל"א'''}}}}===

במדרש ויקחו לי הה"ד כי לקח טוב כו' יש בו כסף כו' זהב כו' מן הסרסור נתודע מה לקח כו' מוכר נמכר עמו כו' כי התורה ניתנה לישראל כפי הכנת קבלתם. וזה ענין תושבע"פ כי הכל יש בתורה רק לכל אדם ניתן כפי רצונו באמת. וצריך לזה אמונה לידע ברור כי כל המדרגות וקדושת התורה גבוה מעל גבוה הכל תלוי ברצון והכנת האדם. כ' בטח בה' ועשה טוב ע' בזוה"ק שעיקר הבטחון הוא להיות מובטח בעבודת הש"י. כי הש"י יעזור. כי כן הוא. שכן ארץ ורעה אמונה. פי' כי מקודם צריך להיות האמונה להאמין כי חיות הכל מהש"י. וכפי בירור האמונה בלב האדם. כן נעשה באמת. ומתגלה חיות הפנימיות שבכל דבר. וזה רעה אמונה כי יש אמת ואמונה. ואמת הוא מה שנגלה ומפורש. בחי' אספקלריא דנהרא. וע"י אמונה זוכין להתגלות בחי' אמת. והוא מזון וסעד האמונה. וכ' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. פי' מקדש ע"ש פרישה והבדלה. שהש"י קדוש ונבדל מהכל. ושכנתי הוא התגלות כבודו ית'. כי ע"י מה שאדם יודע שבכל דבר ומעשה שעושה יש כח חיות מהש"י. וממילא יש בחי' קדוש. ועי"ז נתבטל כל רצון האדם לכח הש"י שיש במעשה ההוא. ועי"ז זוכה להתגלות חיות הש"י במעשה ההוא. וזה ושכנתי בתוכם כי הכל תלוי באדם אף להמשיך קדושתו ית'. וז"ש במד' המוכר נמכר עמו. וכן שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה עמ"ש ברוך הגבר אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו. כי כפי בטחון האדם בו ית'. כן יש לו מובטח באמת. וכ"כ במדה שאדם מודד מודדין לו. פי' כי וודאי הש"י מלא כ"ה כבודו. רק שיש הסתר כענין הגלות שהשפע הולך ע"י מדרגות שפילים. ופי' מדה הוא חיותו ית' בתוך הטבע שהוא במדה. כי בעצמותו א"ס. וכפי האמונה שנמדד לאדם שהכל מהש"י. כן מודדין לו בהתגלות כפי אמונתו כנ"ל. וכן נ"ל פי' ה' רועי לא אחסר. וכ' בקול שמחה בשם הרב מנעסכיז שלא יחסר לי בחי' לאמור ה' רועי. ובאמת הפי' כי אם נשכח זה מאדם. נעשה באמת חסרון בהשגחת הש"י שהוא ע"י הסתר כנ"ל. והבן כי נראה אמת. כן גם בשבת נק' סעודתא דמהימנותא ופי' אא"ז מו"ר זצלה"ה שנותן סעד להאמונה. ג"כ הפי' כנ"ל. כי ימי עבודה בחול בחי' אמונה הנ"ל. וכפי העבודה כן בשבת מעין עוה"ב שנתגלה בחי' אמת. והוא סעד האמונה כנ"ל. ואא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד על חודש אדר ע"ש מ"ש במד' עשה לי קיטון ואדור ביניכם. פי' לידע שהכל ממנו ית'. וזה נותן חיזוק לאדם. ואדר ע"ש חיזוק כמ"ש אדיר במרום ה'. וכן אמר כי בגסות אין אני והוא יכולין לדור. וז"ש במד' ויקחו לי לקח טוב נתתי כו'. שידע האדם כי גם הלקיחה ורצון האדם הוא רק מאתו ית':

נתקשה משה במנורה והראה לו הש"י. ואח"כ כתיב שנעשית מעצמה. תיעשה כו'. א"כ למה הראה לו. אך כי ע"י רצון האדם בלב ונפש באמת. נגמר השאר. מה שא"י לעשות. נעשה מעצמו. וזה מ"ש השלך לאור כו'. כן הוא בכל מצוה מכל איש ישראל. כי וודאי אין בכח אדם לעשות רצונו ית'. רק כפי רצון האדם נגמר מעצמו. ומ"מ הגמר בא ג"כ ע"י רצון האדם. וזה שהראו לו לידע מכוון ורצונו ית'. וע"י שרצה לעשות רצונו ית' רק שהי' למעלה מכח אדם. לזה נעשה מעצמו. כענין זה פי' אא"ז מו"ר זצלה"ה עמ"ש יגעתי ומצאתי. ודקדק כי מציאה בהיסח הדעת. ומה שבא ע"י יגיעה למה נק' מציאה. אך מי יכול למצוא האמת ע"י יגיעתו. ורק שהש"י נותן במתנה ודרך מציאה ע"י היגיעה. וכן כ' במשה אחר שהי' מ' יום בשמים לחם לא אכל כו' אח"כ כ' ויתן אל משה. וכ' במד' במתנה ניתנה לו כו' וקצרתי כי כ' כבר:

בגמ' לה' הארץ כו' כאן קודם ברכה כו' והנהנה בלי ברכה מועל והארץ נתן לבני אדם לאחר ברכה. דבאמת יש קדושה בכל דבר שהוא כח (המועל) [הפועל]. ורק ע"י הברכה שיודע האדם שחיות הכל ממנו ית' עי"ז יוכל להתגלות הקדושה. שגם שיהנה יהי' דבוק בכח הקדושה שבו. וכמ"ש לעיל ועשו לי מקדש להיות בטל לכח עליון שבכל מעשה. עי"ז ושכנתי. ואז ניתן ליד האדם. ובגמרא טלי גיטך פסול דכ' ונתן מיד ליד. כן ע"י הברכה שיודע שממנו ית' ואינו לוקח מעצמו. אז נאמר נתן לבני אדם. אבל לוקח לוקח מעצמו כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>