עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תולדות/תרמז" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ז'''}}}}===

ב"ה

בענין הבארות שחפרו האבות. דכתיב יקוו המים כו' אל מקום אחד ותראה היבשה. כי הנה למעלה האור בהתגלות. ולמטה מכוסה. וכשבאין לאחדות יכולין למצוא אור הנסתר. והמים רומז לתורה שנקראת מים. וכמו שיש בעולם כן בשנה ובנפש. והאדם כולל הכל שנקרא עולם קטן. וכמו בגשמיות בהראש המוח ובגוף האור מכוסה וע"י התאספות כל האברים מתעורר המעין להוליד תולדות. כי האדם כולל שמים וארץ ויש כמו רקיע המפסיק בין חלק הראש לחלק התחתון כידוע. וכמו כן בעולם יש מקומות כמו א"י וביהמ"ק שמצאו האבות שורש המעין. וכמו כן בזמן בשבת קודש דמתאחדין ברזא דאחד נפתח הבאר. וכל אחד מהאבות חפרו דרך מדה המיוחד להם. כי כל מדה הוא כלי. כשמתבטלין לגמרי בזו המדה לשם שמים. יכולין למצוא המעין על ידי מדה זו. כי ותראה היבשה הוא רק מכסה שלא יהי' המים בהתגלות. ועל ידי היגיעה יכולין למצוא המים שמתחת היבשה:

בפסוק וירח את ריח בגדיו אמרו חז"ל אין ריח רע יותר משטף עזים רק שנכנס עמו ריח ג"ע. וקשה א"כ מה ריח בגדיו. והענין הוא כי האדם ע"י מעשיו קונה לו מלבושים להנשמה. ואיתא בזוה"ק ע"י התורה זוכין למלבוש הרוח בגן עדן. וע"י מעשים טובים זוכין למלבוש הנפש. וע"י מחשבה ורצון זוכין למלבוש הנשמה ע"ש. וצדיק אמת זוכה לקבל הארה מאותן המלבושים גם בעוה"ז. וכפי מה שזוכה להארות המלבושים שבג"ע. הוא כלי מוכן לברכה. ולכן בש"ק כתיב ויברך שהוא כלי מחזיק ברכה ע"י שיש בו הארת הנשמה. וכ' וכבדתו מעשות כו' ממצוא חפצך ודבר דבר. ורמזו חז"ל שלא יהי' מלבושך בשבת כמו בחול דר"י קרי למאני' מכבדותא. פי' ששבת קודש הוא מעין עוה"ב. וכמו שכפי מעשה האדם בעוה"ז מכין לו מלבושים בעה"ב כנ"ל. כמו כן כפי העבודה בימי המעשה זוכה בש"ק לקבל הארה מעין המלבושים שבעוה"ב. כמו שהשבת הוא מעין עוה"ב. לכן כתיב וכבדתו בכסות נקי' מעשות דרכיך הוא מלבוש הנפש ע"י מעשים טובים. ממצוא חפצך הוא במחשבה ורצון מלבוש הנשמה. ודבר דבר הוא חלק הרוח כנ"ל. ואם כי א"י להתגלות דברי עוה"ב בעוה"ז רק הריח יוכל להיות בעוה"ז. וזה ענין שכתב בזוה"ק בריחא דלבושייכו ידענא כו' ע"ש בינוקא דפרשת בלק. ולכן במוצ"ש מברכין על הבשמים על ידי שמסתלק הריח טוב וזהו וירח את ריח בגדיו. שראה שהוא דבוק בשרשו למעלה לכן ברכו:

ובענין שלקח ברכת עשו כמ"ש ויקח ברכתך וגם כתיב אנכי עשו בכורך. וחלילה ליעקב אע"ה לשקר ולגזול מה שאינו שלו. אבל הענין הוא לפי מ"ש חז"ל לכל אחד יש חלק בג"ע ובגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו כו'. וכענין שנאמר יכין רשע וצדיק ילבש. ובודאי יצחק אע"ה שאהב את עשו ראה חלק המוכן לו בג"ע וזה הפנימיות אהב. אך כי לא זכה עשו לתקן א"ע ולקבל זאת החלק המוכן לו ונטלו יעקב ונתלבש באותן המלבושים של עשו. כמ"ש ותקח רבקה את בגדי עשו כו' ותלבש את יעקב כו'. היינו כנ"ל שזכה ללבוש גם המלבושים המיוחדים לעשו. ובאמת היה גם זה לטובת עשו אם היה יודע ומאמין כי ע"י יעקב הי' יכול לחזור ולקבל ע"י את חלקו. [כמ"ש בשם האר"י ז"ל בכוונת שמ"ע ושים חלקנו עמהם ע"ש]. ומצינו שיעקב אע"ה שלח אח"כ לעשו ורצה לתקנו ולקרבו. ועתה שנתלבש בחלקו של עשו למעלה כתיב וירח את ריח בגדיו ואמר אמת אנכי עשו בפנימיות חלק המיוחד לו כמ"ש:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>