עריכת הדף "שפת אמת/פרשת שקלים/תרלב" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרל"ב'''}}}}===

ויקהל ופ' שקלים

ענין הקהילה למצות שבת כי בשבת מתאחדין ברזא דאחד היינו להיות דבוק בשורש החיות. וכתיב אשר צוה ה' לעשות. והקשו כי בשבת אין מעשה. אך הפי' הוא ע"י שמירת שבת נמשך מעשה ימות החול אחר השבת שע"י השבת יש עלי' לכל ימי המעשה והוא תיקון המעשה כנ"ל. ובודאי צריך להיות כל המעשים רק לתכלית הנקודה שנתעלה להשי"ת. וז"ש כי תשא את ראש בני ישראל כו' זה יתנו כו'. כי הראש ושכל האדם צריך להיות מנושא להשי"ת וכשיודע שכל החיות ממנו ית' וחושב תמיד איך לעשות רצונו ולהתדבק בו. עי"ז נמשך אחר הראש וההתחלה. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר כי בהמה הולכת ראשה כפוף וכשאין עושין מעשה בהמה נק' נשיאת ראש. והעצה לזה להיות נמשך אחר שורש החיות כנ"ל הוא ע"י הביטול ונתנו כו' כופר נפשו להיות תמיד במסירת הנפש להיות כפרה כדי לעשות נ"ר להשי"ת. כל העובר על הפקודים המה המצות להיות תמיד הרצון והתשוקה לקיים רצונו ית' מחצית השקל עכ"פ עשה רצונו כרצונך ובכל מעשה לא יהיה לכוונת עצמו רק הראשית להשי"ת וממילא נמשך הכל אחרי'. וכשהוא מחצה על מחצה מדה טובה מרובה ומטה כלפי חסד. ויוכל עי"ז להתבטל כל הרצונות אליו ית'. כמ"ש חלקהו חציו לה' כו'. והראה הקב"ה למרע"ה מטבע של אש כו'. כי מטבע הוא ע"ש הצורה. ובכל דבר יש גשמיות והוא החומר. והפנימיות שהוא הצורה. וצריכין לשמור האש וההתלהבות רק לפנימיות כנ"ל:

אא"ז מו"ר ז"ל אמר על שקודם העגל כתיב שבת אחר מעשה המשכן ואח"כ נכתב שבת מקודם כי מקודם החטא היו זוכין לשבת ע"י מעשה החול. והוא הקדמת נעשה לנשמע. ואח"כ הי' התיקון לעשי' ע"י שבת שהוא מ"ש במד' הזהרו בנשמע. שבשבת יש התעוררות מהשי"ת כמ"ש לדעת כי אני ה' מקדישכם. ויכולין לתקן המעשה ע"י השמיעה בשבת כו' ע"ש. וכן איתא משמיעין על השקלים ג"כ הפי' שמעוררין משמים לכל איש ישראל לעורר הנדיבות והרצון להשי"ת. ובודאי נשאר גם עתה זה ההתעוררות כמ"ש במד' שמרע"ה זוקף ראשן של ישראל כו'. וכנ"ל שע"י הנדיבות שנותנין הכל להשי"ת ומבררין כי הכל ממנו ית'. עי"ז נדבקין בשורש החיות וממילא הם מתרוממים אליו ית'. ובנתינת מחצית השקל הי' צריך להיות מוסר לצבור יפה יפה ע"ש. הפי' להיות רק לשם שמים ולא לגרמייהו. ומי שרוצה באמת רק לעשות נ"ר להשי"ת. אין הפרש בין ע"י או ע"י חבירו. וכל המעשים צריכין להיות רק כדי להעלות כלל ישראל אליו ית'. ועי"ז יש לו חלק ג"כ. ובל"ז אין לו חלק ואינו מתקבל בקרבנות ציבור. ולהיות עולה לה' בפני עצמו. ע"ז אמרו כשאני לעצמי מה אני. ופי' אא"ז מו"ר ז"ל הכוונה להיות כל מעשיו לכללות ישראל כנ"ל:

חז"ל קבעו לקרות פ' שקלים בשבת מסתמא יש שייכות לשבת. כי הנה איתא שבשבת מחזיר מרע"ה לבנ"י הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע. נראה שלא קלקל החטא בשבת. וכן איתא בחטא אדה"ר שלא קלקל בבחי' שבת. וכן נראה שכל חטאים לא יוכלו לקלקל בחי' שבת הניתן לבני ישראל כמ"ש שבת קבוע וקיימא. והיינו אף שניתן רק לבנ"י כמ"ש ביני ובין בני ישראל מ"מ ניתן באופן זה שלא יוכלו לאבד בחי' השבת. [ואפשר שז"ש חז"ל המשמר שבת אפילו עע"ז מוחלין לו כו'. י"ל הפי' כנ"ל שבבחי' שבת לא יגיעו החטאים]. וא"כ כיון שבשבת לא קלקלו. בודאי בשבת כאלו הי' ביהמ"ק והמשכן קיים כי כל החרבנות ע"י החטאים. ואף שאין קרבנות בפועל. מכל מקום הלא תכלית הקרבנות הוא רק מה שנעשה על ידי הקרבנות בעולם העליון. וזה יוכל להיות בלי הפעולה בשבת. כי בשבת נעשה הכל בלי מעשה גשמיות שהוא למעלה. ולכך בשבת נראה שלא נחסר ע"י החורבן וכאלו ביהמ"ק קיים. ולכך ע"י הנדיבות שבנ"י מוכנים ליתן מחצית השקל בכל לב. בודאי מעוררין נ"ר להשי"ת כענין שהי' ע"י הקרבנות כנ"ל. דומה לענין זה שמעתי מאא"ז ז"ל שהמשכן נגנז ובשבת שיש הארה ממקום הגנוז מאיר הארת המשכן והוא כנ"ל. ואין להאריך במה שאינו מפורש. ועכ"פ בודאי הנדיבות שעי"ז היו כל הקרבנות. בוודאי גם עתה מעורר נ"ר להשי"ת כמו בקרבנות:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>