עריכת הדף "שפת אמת/פרשת כי תשא/תרלז" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרל"ז'''}}}}===

בפסוק ואתה דבר אל בני ישראל כו' אך את שבתותי תשמורו כו'. מאי אך. כתב רש"י למעט שבת ממלאכת המשכן. דאיתא בגמ' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' לך והודיעם. ותימה שכבר ניתן להם מצות שבת ונשנית בעשרת הדברות. אמנם נראה עפ"י מאמר חכמינו ז"ל כי בקבלת התורה הי' מתוקן כל העולם כאשר היה קודם חטא אדם הראשון. וכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל פירשו חז"ל שראה שאין העולם כדאי להשתמש כו'. והוא באמת ע"י שנמצא החטא בעולם. אבל בהיות מתוקן הכל בוודאי היו משתמשין באור הגנוז לצדיקים. ובלי ספק הן המה הכתרים שקיבלו בנ"י בהקדימם נעשה לנשמע. ואח"כ נאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים. הוא ג"כ מאותו הטעם שראו שנתקלקל התיקון. והרגישו שיש מציאות הרע בעולם. לכן יראו לנפשותם פן יפגימו ח"ו גם אותו אור הצפון. דמה"ט גנזו המקום כדי שלא יהי' פגם הרשעים מגיע לאותו האור. ולכן בנ"י מעצמם לא שתו איש עדיו עליו כנ"ל. ונודע כי המשכן היה תיקון החטא. פי' שמה שמקודם החטא הי' הכל מתוקן כראוי ולא הצטרכו לדברים הללו ואח"כ נתקן ע"י פרטי המלאכות שבמשכן המשיכו השראת השכינה תוך העשי'. אך קודם החטא היו למעלה מעשי' גשמיות. וזה פי' הקדמת נעשה לנשמע. מול זה בא הבורא ית' לנחם את בני ישראל ולהגיד להם כי השבת עודנו ניתן להם כמו שהי' להם מקודם החטא. וז"ש מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהשבת ניתן לבנ"י באופן שהוא גנוז שלא יכול להיות מגע סט"א כלל. וז"ש אך את שבתותי תשמורו. פי' אף שכל המצות נשתנו ולא יוכלו לקיימם באופן הטוב כמקודם החטא. אך השבת הוא כמקודם. וז"ש ואתה דבר כו' שמרע"ה לא הי' בכלל החטא. ולכן נאמר ואתה במצוה זו שיוכל למסור להם זאת המצוה כרצונו. והטעם ביני ובין בני ישראל אות הוא כו'. ודרשו חכמים שניתן בצינעא כו'. פי' שאין מגע נכרי שולט שם. ועיקר הטעם כיון שכל המלאכות בטלים בשבת אין קלקול המעשה פוגם שם. והחטא הוא רק בעשיה. וזה נראה פירוש דברי חז"ל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנא' אשרי אנוש כו' שומר שבת מחללו. מחול לו כו'. ותמהו המפרשים ממ"נ אי עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני תשובה ע"ש בט"ז. אבל נראה כי אף שעשה תשובה החטא מעכב שאינו יכול לקיים המצוה ממש כמקודם החטא. אמנם ע"ז מיוחדת מצות שבת שאין החטא פוגם ומעכב במצוה זו ולענין זה מחול לו שלא יעכב במצוה זו דשמירת שבת כנ"ל. וזה הי' נחמה לבנ"י אשר נשאר להם מצות שמירת שבת כמו קודם החטא. ולכן נאמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות. כי מתגלה בו אור הגנוז כמו שיהי' אחר התיקון. כמ"ש חז"ל שהוא מעין עוה"ב. ובאמת ע"י השבת יכולין להתחזק להשאיר הארת השבת גם בימי המעשה כמ"ש בשם הרב הבעש"ט ז"ל עמ"ש חז"ל וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש. וקשה דזה אין מקומו לכתוב בשבת. ופי' שע"י שאדם זוכר זאת שאחר השבת יסתלק ממנו הארה זו לכן מתדבק בה ביותר:

במדרש וישבר אותם כו'. כיון שראה מרע"ה שאין לישראל עמידה חבר עצמו עמהם הם חטאו ואני חטאתי כו' ע"ש. ואין מובן. וגם קשה הא איתא שראה אותיות פורחות באויר לכן שיבר אותם כו'. ונראה ביאור הענין כי בוודאי התורה תלוי בהכנת בני ישראל שהם מקבלי התורה. וכתיב חרות על הלוחות חירות מיצה"ר. ממלאך המות. ממיתה כו'. וקשה מה פי' על הלוחות. רק כפי מה שנחקק ונחרת הארת התורה בלבות בני ישראל. כך נחקקו האותיות בלוחות ג"כ. שעיקר הכתיבה בלב כמ"ש כתבם על לוח לבך. ולכן כשחטאו בנ"י אותיות פורחות כו'. אמנם מרע"ה לא חטא באמת. והיה בכחו להחזיק התורה כמו שאמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול. אך כי מסר נפשו בעבור בנ"י. ולא רצה לפרוד עצמו מהם. ועי"ז שחבר עצמו עמהם ולא נפרש מהם. שהי' חביב אצלו כללות בנ"י מהלוחות. שהיה יודע רצון הבורא שכנס"י חביבין אליו מהכל. ועי"ז גופא היו האותיות פורחות כנ"ל. ולכן שיבר אותן כנ"ל. ובאמת עי"ז שחיבר עצמו לכללות בנ"י עי"ז תיקן אותם. כי כמו שהי' הוא עמהם באופן זה ההתכללות לא חטאו כי בשעת החטא לא הי' עמהם. וכעין זה שמעתי מפה קדוש אא"ז מו"ר ז"ל שפי' מה שאמרו חז"ל שאמר אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד ליתן פתחון פה למשה לי אמרת ולא להם. ופי' שודאי הציווי הי' לכלל ישראל. אך כמו שהם אחדות אחד ודבוקים במשה רע"ה שהוא המייחד אותם באופן זה הציווי שנאמר אליו הוא להם כי הוא אחדות אחד עמהם. ונמצא זה פתחון פה על החטא כי בוודאי קודם החטא נפלו מזאת האחדות. ונמצא שלא הי' הציווי להם כלל בזה המדריגה. אך החטא הוא מה שבאו לידי כך ליפול מכללות האחדות. אבל אינו חמור כמו גוף החטא עכ"ד ז"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>