עריכת הדף "שפת אמת/פרשת יתרו/תרנה" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ה'''}}}}===

וידבר אלקים כו' אנכי ה"א. כ' שמע עמי ואעידה בך. דהנה כשאמר הקב"ה אנכי ה"א. לא הי' זה אמירה בלבד. אבל הי' זה עדות אמת כי נגלה אלקותו ית"ש לעיני כל בנ"י. וראו כי ה' הוא האלקים. והנה זה העדות נקבע בנפשות בנ"י לעולם. וז"ש וידבר כו' לאמר. אנכי ה"א בכח התורה. כמ"ש במ"א. שע"ז כ' ואתם עדי נאום ה' פי' בכח התורה נקבע זה העדות בבנ"י וכ' תורת ה' תמימה משיבת נפש. שמשיב הנפש לשורשה. ותכלית התורה להורות לבנ"י אחיזת כל האיברים וגידים בשורשם בכח התרי"ג מצות. וע"ז כ' ע"ח היא למחזיקים בה. מלשון אבר מחזיק אבר. שבכח התורה משיב הכל לשורשו. והנה גם שבת הוא מעין זה. ולכן נקרא שבת כמ"ש שבו איש תחתיו כו'. והוא אחד מעשרת הדיברות. ואמרו חז"ל בשבת ניתנה תורה. דכ' זכור בעצומו של יום. לרמוז כי התורה היא עצמה בחי' השבת. ואיתא זכור בפה. והוא מצות קידוש היום בפה. דהנה יש בחי' מחשבה דיבור ומעשה. וצריכין לשמור השבת בכל אלה הבחי'. כמ"ש אם תשיב כו' וכבדתו מעשות דרכיך. ממצוא חפצך הוא רצון ומחשבה. ודבר דבר. וכמו כן השכר על כל אלה אז תתענג במחשבה על ה' והרכבתיך במעשה כו'. והאכלתיך נחלת יעקב הוא הדיבור בתורה שהוא בחי' הקול יעקב. והענין הוא שכמו שהוא בפרט האדם. כן בכלל הבריאה הי' בחי' מעשה דיבור ומחשבה. והנה תיקון מעשה בראשית הי' ביצ"מ בבחי' עשי'. כמ"ש אתם ראיתם אשר עשיתי כו'. כמ"ש וירא ישראל כו' אשר עשה. ואח"כ בקבלת התורה בחי' הדיבור וידבר אלקים. וכמ"ש אתם ראיתם כי מה"ש דברתי עמכם. וגם השבת יש בו אלה הג'. וזה רמז הג' סעודות. והוא שכר המקיים שבת בג' בחי' הנ"ל. ולכן הגם שקודם הדיברות ניתן השבת לבנ"י במרה ובמן. אך אז הי' בעשי' כמ"ש שבו איש תחתיו. והוא בחי' והרכבתיך על במתי ארץ. השבת שרומז על בריאת עולם ויצ"מ. וכעין זה שמעתי ממורי זקני ז"ל עמ"ש ז"ל שבת במרה ניתן. איך נרמז שם. ואמר במה שכתוב ושם נסהו. ונסהו הוא לשון הרמה ועלי' כמו שאו נס. ורומז לעליות שבת כו'. והיינו בחי' והרכבתיך ע"ב ארץ שכתבתי. ועתה בדיברות ניתן השבת בבחי' דיבור. והוא נחלת יעקב בשבת שרומז על קבלת התורה שבשבת ניתנה תורה. ואז תתענג על ה' רומז על יום שכולו שבת בחי' המחשבה. והוא למעלה מכולם. ויתקיים לעתיד. לכן עתה לא נתפרש כי אין התיקון בשלימות עד לעתיד:

במדרש עלית למרום שבית שבי כו'. נק' התורה שבי כי התלבשות אור התורה במעשי המצות כמו שהם בעוה"ז. הוא כמו בשבי'. אבל הוא מתנות באדם. כי בכח איש ישראל בעוסקו בתורה ומצות לעורר פנימיות התורה. ולכן איתא אוי לבריות מעלבונה של תורה. שכשאין עוסקין בתורה. אין האור נגלה ונכסה במלבוש החיצון. כמ"ש אשה יפה וסרת טעם. וכמו כן העוסק בתורה הוא בן חורין כמ"ש במ"א הפי' בזה. וז"ש במדרש משפטים בפסוק וכי ימכור איש כו' בתו כו' בת יחידה הי' לי ומכרתי' לכם שאין אתם מוציאין אותה אלא חבושה בארון כו' ע"ש. הרמז על התלבשות אותיות התורה במעשה מצות גשמיות. וכמו כן בכל איש ישראל יש אותיות התורה כלולים בנשמתו. וכשאדם זוכה לתקן כל הגוף אחר הארת אותיות הנ"ל. אז נק' לו יעדה. ואם תערובת הרע בגופו אשר לא יעדה. עכ"פ צריך לשמור שלא לפגום הארת הנפש ונשמה. לעם נכרי לא כו' למכרה בבגדו בה. פי' במה שנתלבשו האותיות במלבוש הגוף. והפדה. זה בפרט כל איש ישראל. ובכלל ישראל צריכין לראות להוציא מכח אל הפועל פנימיות התורה להוציא חמה מנרתיקה. ואם לאו נקראת חבושה בארון. וקרי עלה כי ימכור כו':


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>