עריכת הדף "שפת אמת/פרשת יתרו/תרנג" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ג'''}}}}===

במדרש ה' עוזי כשקרע לנו הים באת רחב כו' כשנתן לנו התורה בא יתרו כו'. כי עיקר יצ"מ הי' להעלות הניצוצי קדושה שנתפזרו בכל מקום. אבל גם ע"י עסק התורה יכולין להעלות הני"ק כמ"ש בס' אוה"ח בפסוק א"ש תשמעו בקולי והייתם לי סגולה להעלות הני"ק ע"י עסק התורה. ולא יצטרכו להתפזר בגלות בין האומות ע"ש. וכ"ה במד' שמן תורק שמך כו'. וכל התורה שמותיו של הקב"ה. ובכח עסק התורה עלמות אהבוך. וכ' בורא ניב שפתים ש"ש לרחוק ולקרוב. שע"י העסק בפיהם של ישראל בתורה מתקרבין גם הרחוקים. וכ"כ ה' עוז לעמו יתן. ועי"ז יברך א"ע בשלום. ולכך נק' בנ"י השולמית. ולכן אחז"ל בפסוק ה' יתן אומר המבשרות צבא רב. שנתחלק כל דיבור לע' לשונות. היינו שיהי' כח לבנ"י לקרב כל הלשונות כנ"ל:

ובמדרש ומשה עלה כו' עלית למרום שבית שבי כו'. יכול מפני ששבה אותה ניתנה לו בחנם ת"ל לקחת. יכול נתן דמים ת"ל מתנות. בזכות האבות כו' ע"ש כל הענין. דהנה הכ' תולה כל התורה והמצות ביצ"מ. וכ"כ בהוציאך כו' תעבדון כו' על ההר הזה. דהנה עיקר שכינה בתחתונים הי' קודם החטא. וע"י החטא נתפזרו ני"ק במקומות לא טובים. וכמו כן לעומת זה נתעלו השרשים שבקדושה למעלה. כי זה לעומת זה עשה אלקים. והאדם כולל עליונים ותחתונים. וכפי תיקון הגוף למטה. כך מתפשטת כח הנשמה מלמעלה. וכפי ירידת הגוף כך מתעלה הנשמה למעלה. וביצ"מ ביררו בנ"י הני"ק שנתפזרו למטה. ולכן זכו אח"ז להחזיר להם כח הנשמה מלמעלה בכח התורה. ולכן כ' משיבת נפש כי התורה מחזרת הארת הנפש והנשמה אל האדם. ומעולם התורה מיוחדת לבנ"י. אך שנשבה למעלה ע"י החטא. לכן כ' שבית שבי. ולכן הי' צריך להיות בחנם. אבל ע"י החטא צריכין מקודם יגיעה כמ"ש התקן עצמך ללמוד תורה. ובחי' זו שנק' שבית שבי. הוא בחי' יעקב. שצורתו חקוקה תחת כה"כ. והוא עצם התורה. ויש כאן בחי' ג' אבות. מתנות באדם הוא אברהם. לקחת הוא בחי' יצחק במדה"ד. אבל בחי' יעקב היא התורה המיוחדת לו מעולם. ולכן מצינו באברהם ויצחק דברים פרטים בצדקתם. אברהם נתנסה י' נסיונות. יצחק בעקידה. אבל יעקב כתיב בי' איש תם. וכ"כ תתן אמת ליעקב. יעקב חבל נחלתו. וכ' יודיע דרכיו למשה לבנ"י עלילותיו. היינו שבנ"י תיקנו במצרים חלק העשי' למטה. ומשה עלה והוריד להם החלק שלמעלה. התורה שנק' דרך. וב' אלו הם בחי' נעשה ונשמע. ואמו"ז ז"ל אמר על המד' קלקלתם נעשה הזהרו בנשמע. שאין הפי' שלא לעשות. רק שקודם החטא זכו לשמוע בכח הקדמת הנעשה. ועתה השמיעה מסייעת לתקן העשי' כו'. והוא כמ"ש כי הראשונים הקדימו לברר הבירורים למטה ועי"ז זכו לירידת השפע מלמעלה. ועתה עכ"פ צריכין בכח התורה לברר הניצ"ק:

מצות זכירת מתן תורה. כמ"ש יום אשר עמדת לפני ה' דכ' אשר אנכי מצוך היום. והוא אנכי דעשרת הדיברות. וכמו כן אשר אנכי מצוה אתכם בפרשה שני'. דהוא הציווי בפרט ובכלל. ומתעורר מצות התורה בכל יום. דעשרת הדוברות הם כלל כל התורה ומצות. והם מכוונים מול עשרה מאמרות. וכמו דכל מעשה בראשית. וכל מה שמתהווה בעולם בכלל ובפרט. הי' נכלל בעשרה מאמרות. כמו כן כל התורה ומצות שנעשו מכל בנ"י בכלל ובפרט. הכל נכלל בעשרת הדיברות. והחילוק הוא. דמאמרות הם קבועים בטבע. והדיברות הם מתחדשים תמיד. כי הוא פנימיות עשרה מאמרות. וע"ז איתא במשנה ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין העולם שנברא בע"מ. ואין שכר טוב אלא תורה. וכ' בחכמה יסד ארץ הוא בחי' מ"ב. כונן שמים בתבונה כונן תדיר כמ"ש בזוה"ק. והיא התורה שהיא מתחדשת בכל עת. ולא עוד אלא שבכח התורה מתחדשין גם העשרה מאמרות. וע"ז נאמר בטובו מחדש בכל יום מ"ב. וע"י מצות התורה יכולין למצוא התחדשות התורה בכל יום. וכמו כן ע"י מצות תפילין שכ' בפרשיות הנ"ל. וכמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך. ובשבת א"צ תפילין. כי בו ניתנה תורה. ויכולין לשמוע קול תורה בכח עצם היום לכן א"צ תפילין. ואיתא כי בשבת יש לחם משנה לחם מן השמים ולחם מן הארץ. והוא כנ"ל לחם מן הארץ הוא מ"ב. ולחם מה"ש הוא התורה. והנה שבת יש בו כח עשרה מאמרות שפרשת ויכלו הוא גמר מעשה בראשית. ויש בו כח התורה שפרשת זכור את יום השבת הוא חלק לחם מן השמים שבשבת מתעלה הטבע ומתקשר ע"מ בעשרת הדיברות כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>