עריכת הדף "שפת אמת/פרשת יתרו/תרנ" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תר"נ'''}}}}===

בפסוק כה תאמר כו' לנשים בלשון רכה כו' ותגיד דברים הקשין. וקשה דבלשון א' נאמר כדפרש"י בלשון הזה ובסדר הזה. ויתכן לומר כי באמת באלה הדברים לנשים ופחותין שדעתן קלה. הם רק דברי פיתוי איך שהקב"ה קירב אותנו והרים אותנו. אבל אנשים מבינים יודעים שאין זה דבר קטן ושמקבלין בזה עול גדול ונורא לעבוד הבורא עולם ולברר מלכותו ית' בעולם. ולכן אמר בלשון הזה ובסדר הזה שגלוי לפניו ית' שבזה הלשון ימשוך כ"א לפי דרכו. הנשים בפיתוי. והאנשים בקבלה נוראה. ובגמ' ג"כ מצינו מחלוקת אי מצות ליהנות ניתנו. והלכה דלאו ליהנות ניתנו כנ"ל:

במדרש עלית למרום כו' לקחת בלקיחה ניתנה לו יכול שחייב ליתן ממון ת"ל מתנות במתנה ניתנה לו כו'. כבר כ' במ"א פי' מו"ז ז"ל על מאמרם יגעתי ומצאתי תאמין כי היגיעה א"א להיות כ"כ שיזכה למעלת התורה שאין לה סוף. רק שע"י היגיעה זוכה למצוא בדרך מציאה כו'. וז"ש שניתנה לו במתנה. ומ"מ אין אדם זוכה למתנה זו רק ע"י יגיעה ונק' לקיחה ג"כ כנ"ל. וע"ז נאמר לקח טוב נתתי. שנק' לקיחה ומתנה שע"י התורה זוכה האדם ליקח הטוב. וזהו ענין קבלת התורה ומצות לבנ"י כמ"ש ז"ל כ"ו כל"ח על כ"ו דור שהי' העולם קיים בחסדו ית' בלבד. וכשניתן התורה מקבלין בנ"י בכח התורה ומעשיהם הטובים. וכן הוא בשבת שנק' מתנה טובה. כי מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. ולכן הכין הקב"ה שיזכה האדם לעוה"ב ע"י העבודה בעוה"ז. וכמו כן יזכה לשבת ע"י היגיעה בימי המעשה. וזהו ההפרש שבין עובד אלקים. שהקב"ה מטיב לכל. אבל לבנ"י נתן הטובה בבחי' לקיחה שיקחוהו הם במעשיהם. וז"ש לקחת מתנות באדם. וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת. שזה טוב האמת שהוא מטמון שהטמין הקב"ה. והזמין לבנ"י שימצאו הארות הגנוזות ע"י עבודתם בתורה ומצות:

במדרש וידבר אלקים א"כ הדברים כו'. מה שהנביאים עתידין להתנבאות הכל קיבלו מהר סיני. ביד מלאכי בימי מלאכי לא נאמר כו'. אשר עמנו עומד היום אין כ'. רק הנשמות שאין בהם עמידה כו' כי בוודאי לשמוע דבר ה' אינו בגוף רק בנשמה אכן אבותינו שעמדו על הר סיני נזדככו להיות כמלאכי השרת. כדכ' אמרתי אלקים אתם. לכן גם הגופות שלהם היו כנשמות. אבל כל הדורות הנשמות שלהם היו במעמד הר סיני. ולכן כפי שאדם זוכה לנשמה ולהארת הנשמה. כך זוכה לתורה. ולכן איתא בש"ק יעשה כולו תורה כי הוא יומא דנשמתין ולאו דגופא. ונשמה יתירה היורדת בש"ק נפתח ע"י שער התורה בש"ק. ומקריאת התורה בש"ק מוכח שיש התגלות התורה בש"ק. ובאמת שכפי העסק בתורה זוכין להתגלות הנשמה. כמ"ש בזוה"ק ע"פ ישרצו המים שרץ נפש חיה. וכמו כן לפי התגלות הנשמה זוכין לתורה. ושניהם אין להם סוף שיש נשמה לנשמה כו'. וכמו כן יש פנים לפנים במ"ט פנים לתורה. ויש לכל איש ישראל חלק בתורה בשורש נשמתו. והנביאים התנבאו בכח שורש נשמתם למעלה. וז"ש ביד מלאכי כי יד הוא מקום. כדאיתא בזוה"ק בהיכלות דפקודי ע"פ וידי אדם תחת כנפיהם. שהם מקומות מיוחדים לבני אדם. וע"ז כ' וביד הנביאים אדמה. ובקבלת התורה הוכנו כל אלה המקומות. ובש"ק שמתעלין נפשות בנ"י אל השורש זוכין לתורה. לכן מתפללין בתפילת שבת ותן חלקינו בתורתך. והכל תלוי כפי היגיעה בימי המעשה להיות הכנת כל הימים רק לשבת. ויתכן לומר כמ"ש היו נכונים ליום השלישי. כמו כן כל הג' ימים דקמי שבתא הם להיות מוכן לקבלת התורה בש"ק. והג' ימים דבתר שבתא להכניס הארת השבת בכל המעשים שבחול:

בפסוק זכור את יום השבת לקדשו. משמע שע"י הזכירה ניתוסף קדושה לשבת וכמ"ש בשם מו"ז ז"ל ע"פ לעשות את השבת שנק' מעשה כמ"ש בגמרא בדיבורא איתעביד מעשה. כמו כן ע"י עדות בנ"י בשבת מתגלה הקדושה בשבת כו'. דכ' אתם עדי נאום ה' ואני אל. שכפי עדות בנ"י עליו. כך מתגלה אלקותו בעולם. ושבת סהדותא איקרי. ובוודאי כאשר הש"י ייחד אותנו לעדים יש לנו כח להעיד ולברר כבוד מלכותו ית' בעולם. ובאמת הכל בכח התורה דכ' וידבר כו' לאמר אנכי ה'. פי' שניתן כח לבנ"י לומר זאת. ולברר כי הוא ית' אלהינו. וז"ש אתם עדי נאום ה'. דהל"ל ואני אל נאום ה'. רק הפסיק באמצע הפסוק לומר כי העדות שאנו מעידין הוא בכחו ית' כמ"ש ואשים דברי בפיך. הוא ע"י התורה. ובצל ידי כסיתיך הוא המצות רמ"ח ושס"ה. שהוא צלם האדם בפנימיות. שיש עדות בפה. ויש עדות במעשה. לנטוע שמים וליסוד ארץ בב' עדיות אלו. וז"ש אתם עדי נאום ה'. והבן. וכזה שמעתי מפי מו"ז ז"ל במ"ש רש"י בסנהדרין במשנה האומר אין תחה"מ מן התורה שאפי' מאמין בתה"מ רק שאינו בכח התורה מה לנו ולאמונתו ע"ש:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>