עריכת הדף "שפת אמת/פרשת חיי שרה/תרנד" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרנ"ד'''}}}}===

ב"ה

במדרש יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים כו' ולמה נאמר שני חיי שרה באחרונה שחביבין שנותיהם של צדיקים לפני הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. דהנה כל הדברים יש להם שורש בשמים. הן בחי' עולם שנה ונפש לכולם יש שורש בשמים. וז"ש יום ליום יביע אומר. יום שלמעלה ליום שלמטה. והצדיקים צריכים לחבר הכל אל השורש. וזה עיקר שם צדיק כמ"ש ז"ל דאחיד בשמיא וארעא. ובחי' צדיק זה יש בנפש כמ"ש נח נח אברהם אברהם. שהיו מתאחדים עם השורש שלהם אז נקרא תמים. וכמו כן בעולם ארץ ישראל וירושלים וביהמ"ק שעל שם זה נק' ירושלים על שלימות הנ"ל דכתיב כעיר שחוברה לה יחדיו. ולכן נק' צדק. וכמו כן בזמן ושנה. שבת שלום. ולכן כל מעשי שבת כפולים. לחם משנה. זכור ליום כו' שבו מתעלה הזמן אל השורש. והכל תלוי בבני ישראל וצדיקים כדאיתא צדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה. פירוש שמוציא מכח אל הפועל הוד וזיו והדר שיש בשורש אותו המקום. וכמו כן בזמו כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכתיב אעירה שחר דרשו חז"ל אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי. ועל זה כ' לשקוד על דלתותי יום יום ביום דלמטה ויום דלמעלה. והם ב' דלתות ושני פתחים שדרשו חז"ל. ועמ"ש מו"ז ז"ל בשם הרב מפרשיסחא על זה. וזה יום יום יעמס לנו. שזה מוטל על הצדיקים להכין הימים שלמטה שיהיו כלים לקבל השפע מימים אלו שבשמים. ואיתא בגמ' ב"ש אומרים מחד בשבתא לשבתא. והלל מדה אחרת היתה לו ברוך ה' יום יום ע"ש במס' ביצה. והם ב' מדריגות כי השבת מעלה היום שלמטה ונתבטל אל השורש. ולכן איתא שבת יומא דנשמתין ולאו דגופא. כי כשמתגלה עולם שלמעלה. עולם דלמטה לא אדכיר בשמא. ולכן בשבת לא אשתכח בי' מנא כדאיתא בזוה"ק דכולהו ברכאין בי' תליין דייקא. ומדת ב"ה הוא לתקן ימי המעשה להיות אחוזין ומתאחדין בימים שלמעלה. זהו בחי' יום יום. וזה ענין מחלוקת בגמ' ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל יש אומרים שלא הי' לו בת כל עיקר ויש אומרים בת היתה לו ובכל שמה. הוא כנ"ל כי הכל מודין שנתעלה אברהם אבינו לעולם שלמעלה. שזה פי' זקן בא בימים. וי"א כי נתעלה ממש למעלה מן הטבע. וה' ברך בבחי' השבת דכולהו ברכאין בי' תליין. אבל בת הוא ענין מדה ומקבל. שהוא בחי' עולם התחתון. כשהוא מתוקן ומוכן לקבל הברכה. לכן יש אומרים אפילו ברתא לא חסרי' רחמנא שהי' לו בחי' בת ובכל שמה. שהי' דבוק ומתאחד בשורש העליון כנ"ל:

במדרש עבד משכיל ימשול בבן מביש כו'. דהנה האדם צריך לעבוד הבורא ית' בבחי' עבד ובן כדאיתא בזוה"ק בהר אבל בחי' עבד קודם. והכל תלוי בזה. וזוכה אח"כ לבחי' בן. והוא ענין דרך ארץ קדמה לתורה. שהרי בחי' בנים התחיל מזמן האבות וב' אלפים תורה. ומקודם הי' רק בחי' עבד משכיל. שהוא מה שבכח שכל האדם להשכיל כי הבורא ית' הוא האדון המנהיג עולם ומלואו. וז"ש כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ולכאורה אין מובן לשון עד שיחננו. וכי רוצין ח"ו לפרוק עול מלכותו ית' מעלינו. והרי לעולם עינינו מיחלות לחסדו. אבל הפי' עד שיחננו לבחי' בנים. כי השכל שבאדם עצמו להבין איך עבד ושפחה מצפה לרבו מכש"כ שיש לנו לצפות אל השי"ת זה הוא עבודה בדרך הטבע. אבל באמת הקב"ה נתן לנו התורה שהוא התדבקות בו ית' בכח המצות שהם למעלה משכל האדם. וכשזוכה אדם לתורה ומצות אין צריך ללמוד את עבודת הבורא ממשלים שבעה"ז. כי אין זה דרך הישר לתלות תניא בדלא תניא. וזה החילוק בין עבד לבן. ולכן אמרו חז"ל שיצחק נקרא בן מביש שבייש כל אוה"ע כו'. פי' בעקידה שעקד עצמו ע"ג מזבח שהוא דבר שלא כדרך הטבע. והוא דרך התורה המיוחד לבני ישראל. ובזה אין אחיזה לשום אומה. כי כשהעבודה בבחי' עבד משכיל ע"י הבחנה מעבודת עבד ושפחה א"כ בזה יש לו התחברות לטבע וכל אומות העולם. אבל בחי' בן הוא מבייש כל הטבע כנ"ל. וז"ש בעוד שלא זכינו לבחי' בן צריכין לעבוד אותו כעיני עבדים כו' עד שיחננו ולא נצטרך לבוא לידי משלים ודמיונות האלה. ועכ"ז דרך ארץ קדמה לתורה כנ"ל. ולכן עבד משכיל ימשול בבן מביש. ועיקר עבודת האדם הוא בבחי' זו. ובחי' בן הוא מתנה מן השמים שהרי אין טעם לאדם לומר שרוצה להיות בן המלך. אבל להיות עבד כעיני עבדים ושפחות זה הוא מצד האדם והשכלתו. וכשזוכה הקב"ה מקרבו וזוכה לבחי' בן מצד אביו שבשמים כנ"ל:

במדרש יפה שיחתן של עבדי אבות כו'. דהנה אברהם אבינו ע"ה הוא עצם הברכה והוא דרך התורה שהתחיל מאאע"ה ב' אלפים תורה. אבל באליעזר איתא מתוך ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך וכל היוצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. והכין זה הדרך איך לצאת מכלל ארור לברוך. ואמרו עליו שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים וזה התיקון הוא רב הכמות ומעט האיכות:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>