עריכת הדף "שפת אמת/פרשת וישלח/תרסג" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרס"ג'''}}}}===

ב"ה

במ"ש לעיל פי' עם לבן גרתי תרי"ג מצות שמרתי. שהם תיקון הגוף כי המצות אין יכולין לקיים רק בשותפות הגוף. ואלה התקונים בבחי' צאן עבד שפחה שור וחמור הם בחי' בשש צרות יצילך שבאלה המדריגות צריכין הצלה. והם ימי המעשה שצריכין תיקון לכן נקראו ימי המעשה. אך שם ישראל מיוחד אל הנשמה והוא בחי' בן בחי' השבת נחלת יעקב נחלה בלי מצרים. והנה יעקב אבינו הכניס כל כחו בכלל ישראל והוא הולך עם בני ישראל תמיד. וזה הרמז יעקב אבינו לא מת מה זרעו בחיים שכחו חי בכלל ישראל. כמו התורה דכתיב עמו אנכי בצרה. ויעקב הוא תורה. וז"ש היטב איטיב עמך אין טוב אלא תורה וע"י יעקב התורה מאירה בישראל כמ"ש מורשה קהלת יעקב. ז"ש בשבת והאכלתיך נחלת יעקב משמע שהוא שורה בבנ"י. רק שע"י השבת יכולין לקבל הארת התורה וכחו של יעקב. ובימות החול אין לנו פה לאכול. ובש"ק נפתח פיהן של ישראל בתורה:

בפסוק ויאבק איש עמו עד עלות השחר דרשו חז"ל שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד. הרמז כי המלחמה עם הסט"א והיצה"ר הוא לעולם כענין שאמרו חז"ל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולכן צדיקים נדמה להם כהר. שכח המלחמה לעולם עד כסא הכבוד. ולכן אמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כיון שהפגם הולך עד שם. ושם בשורש נשמת אדם שהוא יעקב שצורתו חקוקה תחת כסה"כ שם אין פגם ומשם שורש התשובה. ולכן אחר מלחמה זו אמר לו המלאך לא יקרא עוד שמך יעקב כי יעקב השם על בחי' המלחמה וכיון שעבר כל דרך המלחמה זכה לשם ישראל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>