עריכת הדף "שפת אמת/פרשת וישלח/תרמו" (פסקה)

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרמ"ו'''}}}}===

ב"ה

בפסוק קטנתי מכל החסדים כו' האמת כו' לב' מחנות. וקשה כי אם יחלק את שלו לכמה מחנות מה תוספות יש בזה. אבל יובן הענין שכתיב והי' המחנה הנשאר לפליטה עפ"י מ"ש המפרשים ושמעתיו ג"כ מאמו"ז ז"ל פי' מיד אחי מיד עשו כי ירא מב' אופנים מהתקרבות עשו להיות עמו כאח. ומשנאתו. ומול ב' אלו הי' ליעקב שני מחנות להציל עצמו. והוא ב' הבחי' חסד ואמת כי המחנה של חסד כל שאין אדם זוכה בעצמותו ירא מן האויב. אבל מחנה של אמת אינו ירא מחרבו של עשו. ורק מקרבת הרשע צריך שמירה משפת שקר. ולכן על ב' מחנות אלו ביקש הצילני כו' מיד אחי מיד עשו כנ"ל:

בפסוק לא יעקב יאמר כו'. ומשמע שזה היה ברכה. והענין הוא בב' שמות אלו כי יעקב אבינו הי' עבודתו מקודם בין אותן הרשעים לבן ועשו וכ' בזוה"ק שנקרא תם בזה כדכתיב עם חסיד כו' ועם עקש תתפל. והוצרך לילך שם בדרך עקמניות וע"ש זה נקרא יעקב כענין הוי ערום ביראה. פרש"י להערים בכל מיני ערמות לעבודת הבורא. וזה הוא התחלת העבודה עד שזוכין לבוא לדרך הישרה שהוא בחי' שם ישראל. ובכל אדם נמצא מזה בפרט. אבל יעקב אע"ה הי' מתקן לכלל ישראל. ואיתא אורייתא סתים וגליא. שמא קדישא סתים וגליא. וכמו כן בני ישראל סתים וגליא. ועל ב' אלו כתיב גן נעול גל נעול כמ"ש במ"א. דיש בבני ישראל פנימיות אלקות כדכתיב חלק ה' עמו. ואז הם נבדלים מכל האומות והוא מתגלה לפעמים כמו בש"ק לכן אז הקב"ה פורס סוכת שלום להבדיל בין האומות כדכתיב ביני ובין בני ישראל אות כו'. ובימי המעשה (הוא) הנהגתם בהתלבשות הנגלה והוא הדרך הראשון שהיה ליעקב אבינו בהיותו בין הרשעים לבן ועשו ונקרא יעקב שצריך לילך בעקבה ובמרמה כנ"ל. ואח"כ כשהלך עשו לדרכו כתיב ויעקב נסע סכותה שהי' נוסע למקום המיוחד לו. ואז נעשה מסך מבדיל בינו להרשעים ונקרא ישראל. וזה גל נעול שכשיש התגלות הפנימיות נעשה נעילה ומכסה מטעם הנ"ל. וכן נוהג תמיד. ובחודש תשרי בכסה ר"ה ויוה"כ כדי לתקן כל הברואים. ואח"כ כשאין מהם תועלת מתפרדין ובנ"י נוסעים סכותה כמ"ש שם מזה:

בפסוק ויבא יעקב שלם כו' ויחן כו' פני העיר ובמדרש ששמר השבת קודם שניתנה. וכתבנו כבר מזה כמ"ש כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה. לכן כתיב ויצא יעקב כדפרש"י שם. מול זה כשבא כתיב ויחן כו' פני העיר שחזר הודה זיוה הדרה. וזה הענין נוהג בעולם שנה נפש כשמתגלה בהם האור הפנימי שהוא בחי' צדיק אז חל החן והזיו. ואיתא בספר יצירה המליך ת' בחן וצר בו צדק בעולם. יום שביעי בשנה. פה בנפש. והיינו שיום השבת מיוחד להיות הנבראים מעלין חן לפניו ית' וזה קיום כל העולם כדכתיב וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב מאוד כתב שם במדרש אמר הקב"ה עולמי הלואי שתהי' מעלה חן לפני כל הימים כשעה זו. ויש לכל אדם שעה מיוחדת שיש בו מציאות החן כמ"ש אין לך אדם שאין לו שעה. וכן בכללות בנ"י כתיב יפה את כתרצה דרשו במדרש בשעה שאתה מתרצה לי פירוש כשמעוררין עת רצון למצוא חן לפניו. שזה תכלית הכל. כמו שביקשו גדולי עולם אם מצאתי חן בעיניך כו' והשבת מיוחד לזה. וכמו כן פה בנפש והכל אחד כי שבת סהדותא אקרי שבנ"י מעידין שהקב"ה ברא עולמו בששה ונח בשביעי. ואיתא חן מקח על מקחו. וכפי מה שהאדם מעיד ומברר בנפשו כי השי"ת הוא בעליו ומכיר את קונו. כמו כן חל עליו החן. וזה עבודת הצדיקים כדאיתא שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות ואז נקרא צדיק בעיר הוא הודה זיוה. ולכן אחר שתיקן יעקב הכל ונקרא שלם אז ויחן פני העיר כמ"ש צדיקים ישכנו ארץ. דרשו חז"ל ישכינו ארץ. שהשכינה שורה בארץ על ידיהם. כי בכל מקום ובכל זמן ובכל נפש נמצא אלקות דכתיב כולם בחכמה עשית למילף מיני' חכמתא. ועל ידי הצדיקים העוסקין בתורה מוציאין מכח אל הפועל. וזה ענין ימי המעשה שהוא עבודה בגשמיות. ויש עלי' לעבודה זו ביום השבת שהוא כולו פנימיות. ואיתא שבת יעשה כולו תורה ואז חל שם שמים על עבודת ימי המעשה וע"ז כתיב ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. וחל הברכה על כל ימי השבוע ע"י החן שמעלים התחתונים. והכל נעשה ע"י נשמה יתירה שיורדת בשבת קודש שהיא המוצאת חן לפניו ית'. לכן אומרים ויהי נועם במוצ"ש לקשר הארת השבת בכל הימים כידוע. התקשרות הארת הנשמה להגוף. דכתיב יאר ה' פניו אליך ויחונך. ובכל שבת יש מהארת פני ה' וז"ש חז"ל אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לימות החול. ומהארת פנים הנ"ל בא החן שנק' נועם ה' כמ"ש ויחונך כנ"ל:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>